למודי ד' ריב

זו היא שקשה במ"ש עוד דלר' נמי צריך תשובה וכו' דכפרה גמורה בלא תשו' ליכא דא"ה מאי קאמר נימא דלא כר' אימא מתני' כפרה גמורה קאמר וכ"נ מדברי התוס' פ"ק דשבועות דף י"ג ד"ה בעומד ע"ש. ואפשר לי' לומר דע"כ מתני' בגמר הכפרה קמיירי דא"ה הו"ל למתני יסורין בהדייהו כדתני' שם בבריית' דד' חלוקי כפרה דעל החמורות תשובה ויה"כ ויסורין ממרקין והכא ודאי בחמורות מיירי כדקתני סיפא ומסתמא ודאי לפ' מתני' אתיא וע"ש בהרא"ם ז"ל רך ק"ק מה עיקר יש לתשו' לא תהיה גדולה מיה"כ ושקולים הם

והחכם השלם עמיתי בתורה שושילתא דבי נשיאה כמה"ר יצחק נטף הי"ו תירץ ע"ז דכיון דעל החמורות דתני סיפא בל"ת גמור גרידא נמי איירי למאי דמסיק שם בגמ' דעל ל"ת דקתני שניתק לעשה הוא מעתה פריך שפיר מל"ת גמיר נימא דלא כר' דודאי בחלק ל"ת גרידא יה"כ סגי ומפני לר' לכפר נמי מקבעא ומתני' קתני עם התשו' דבשלמא כלפי לשון עם יצדק לומר לשון זה משום כריתות ומב"ד דהא יה"כ לא מכפר רק מכרת ודומיא דהכי תרצו התוס' בתי' ב' בסגנון אחר אמנם לענין זה דבעי' תרווייהו דכייל בהדייהו גם שאר לאוין ע"ז קאמר נימא דנא כר' ונאים הדברים ומ"ש עוד ואי אשה תורה א"כ היא עיקר מחיים שאין זה אלא אומנות ע"ש. הכונה להק' לר"ת למ"ד שם עם אשה היא התורה וחיים אינו אלא אומנות וקאמר עם אשה דמשמע שהיא עיקר שלא כדברי ר"ת

ולפי תי' האחרון הלזה שכתבו דלר' נמי צריך תשובה עם יה"כ לכפר כפרה גמורה אשכחנה פתרי למ"ש בירוש'. ס"פ בתרא דיומא שאמר שם על ברייתא דר' ר' ייסא מק' סביר ר' שיה"כ מכפר בלא תשו' ר' אשי וכו' מודה ר' שאין יום הכפורים מכפר בלא תשובה ע"ש והדברים סתומים ולפ"ז הרי הוא כמבואר וזה הירוש' הוא סעד גדול לדבריהם אלו. וניחא לי גמי גם דברי הרמב"ם פ"א דתשו' דין ב' ממה שהקשה לו מרן ז"ל בכ"מ ע"ש ופסק כר' משום דבסוגיין טרח לאוקמי סתם מתני' כר' ובפ"ק דשבועות סתמא כר' ומ"ש רבי' שם ועצומו של יום מכפר הוא לשבין כפרה גמורה קאמר או שהוא בזמן הזה וכמ"ש שם הלח"מ ע"ש בקונט' אשר קראתי לי שאת יהודה בחי' שבועות בזה ע"ש. ומעתה הנה באר קרא כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם אך הוא דוקא לכפר מכרת ומב"ד אמנם כדי לטהר אתכם מכל חטאתיכם לגמרי משמע כפרה גמורה זהו כשאתם לעצמכם לפני ה' תטהרו היא התשו' וכר' כפי מ"ש הת"י וכאמור: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם השמטות

בדף יז ע"ג שירה כ"ט שם רמז כתוב לאמר עיין בה"ה שם. נ"ב הכוונ' שנלמד מדבריו דפחות מש"פ הוא מדין ח"ש ואין לומר שכוונתי שאיסורו מדאורייתא דומיא דח"ש באיסורין דהא מנ"ל איסור זה ועכ"נ מ"ש. ואיברא כדברי התוס' דפ' השוחט שזכרנו לפנים מוכח סנהדרין דף נ"ט דפריך הרי פחות מש"ש ואי אסיר לישראל אי פריך כדכתבו שם התוס' ד"ה ליכא. ואע"ג דמשמע שם ד' נ"ז דאיכא איסורא דקאמר צערא בשעתיה מי לית ליה ופירש"י שם י"ל ה"מ בב"ן דכיון דאנהו בדידהו לא מחלי לישראל אית ליה צערא אך ישראל בישראל דמחלי אפילו צערא ליכא ודנקט עכו"ם בישראל ה"ה ישראל בישראל אלא דאיירי בב"ן. ובכן א"ש לדבריהם הא דלא מתסר מדין ח"ש. ע"י ממונא מאיסורא לא ילפינן ועיין בע"ז דף ע"ב ע"א דדח לה"ט דצערא ומסיק משום דלדידהו ממונא הוא ע"ש בפירש"י ותוס'

וזה חזיתי בתה"ד בכתבים סימן קס"ד הביא מ"ש המר' חט' בתרנגולת צריך כפיית כלי' לשרפה בח"ה וכתב ע"ז ואין נראה דאחטה גופה קאי דפחות מכזית א"צ לבער כדאית באלו עוברין עכ"ד. ונראה דהיינו מדאמר שם דף מ"ה ע"ב מט זמנין דכניש להו ונפלי בהדדי ע"ש ואי צריך ביעור מאי אוא דכניש. ודאמרי לעיל ללישנא בתרא דפחות מכזית שאין עזי לחזק חייב לבער התם ביש כזית בכילה כנראה מפירש"י יע"ש. וכ"נ דעת הרא"ש שכ' דלאו דוקא כ' הר"מ דבוקים גם לה"ה שכ' דוקא דבוקים התם כיון דאין דבוקים י"ל דמכנו, ומ"מ ראי' זו יש לדחות דלרבותא נקט ה"ה דאתי לידי ל"ת גמור. שו"ר במלחמות שם שכ' וז"ל ודאמר עולא וכו' ומנין וכו' משום דבצק שבסדקי עריבה וכו' במקום העשוי לחזן שאין מקפיד עליו וכו' ע"ש ויש לתמוה על ה' תה"ד שלא ראהו ועיין בפר"ח סימן תמ"ב סעיף ח'

וראיתי בתשו' לה' פני יהושע מקראקא סימן ט"ו הוכיח דח"ש צריך לבער ממ"ש בפסחים דף ו' ע"ב אילימא, משום פירורין הא לא חשיבי ומשמע דאי חשיבי צריך ביטול ואין לומר דאיירי ביש בהן כזית דא"כ ה"ק דבטיל והאמר ס"ק דביצה בכזית לב"ה צריך ביעור עש"ב. ול"נ דפירורין בכזית שנפלו בתורת פירורין שאני דלא חשיבי. אך כזית חשוב היינו גלוסק' יפה דמסיק וכמ"ש התוס' שם והיינו כזית דב"ה ובכן א"ש מה שדקדק שם מרש"י והר"ן ע"ש. ע"כ שם ואין להק' האמרי ב"ה דכזית צריך ביעור די"ל ה"מ ללאו אבל לאיסורא אף בח"ש דילפינן ביעור מאכילה ועוד דאפשר דח"ש דאסור מדאורייתא לא לאכילה לבד אלא לכל מילי עכ"ד. הנה ה' ז"ל רפיא בידיה דין זה אמנם ה' פר"ח בר"ס תס"ו ובסי' תס"ז סעיף ט' פשיטא ליה דכי אתמר ח"ש לאכילה דוקא ע"ש. ואני אומר גמ' ערוכה היא בשבת דף ע"ד ע"א וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ופירש"י דקי"ל ח"ש אסור מ"ה ע"ש וכן בדין כיון דטעמא הוא משום דחזי לאצטרופי

וראיתי למהר"ץ אשכנזי בתשו' סי' פ"ז תמה עמ"ש בכתבים הנז' דמי חמיר משהו המעורב בתרנגולת מחטה גופה ע"ש. ול"נ כוונתו דחטה גופה לא חשיבא ולא חזיא לאכילה דח"ש היא דא"צ לבער וכ"כ הפר"ח ר"ס תס"ו דלא כ' מהרא"י אלא היכא דלא חשיבא דומיא דפירורין ע"ש אבל תרנגולת דחשיבא כיון דאסורה באכילה אסור לשהותה שאף שאין איסורו אלא מדרבנן חייב לבער מדרבנן כמו שהעלה הפ"ח ר"ס תמ"ב ס' סעיף א' ע"ש. ע"כ מהרי"ץ שם גם ראיתו מפרק אלו עוברין אינה מוסכמת דתינח להרא"ש דל"ד דבוקים אך למפ' דדוקא דבוקים וכי אין דבוקים צריך לבפ אף ח"ש ודאמר בגמ' דא"צ לבער ה"מ דבוק בדופני הכלי אבל