למודי ד' ריא

ב' תועליו' גדולו' דהיינו מלכות בית דוד ומקום מקדשנו שניהם בבת א' הודיע ה' לעיני כל העם בשעה שהכניס שלמה הארון לב"ה ויהי כראותם אשר בן ישי חי על האדמה ופתחו שערים ע"י שלמה בעבור דוד נהפכו פניהם אז שידעו כי לא נמחל לו מפני ד' חלוקי כפרה רעדו עליה אלא אדרבה הן בעודנו חי זכה לכל הכבוד הזה מלכות וב"ה שזה אות ומופת אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו פרוש מאהבה שהזדונות נעשו כאלו הן זכיות וכדברי הרב הנז'. הוא שאמר שלמה בחכמתו מרבדים עשתה וכו' נודע בשערים וכו' ואז"ל מרבדים עשתה לה זו בת שבע שיצא ממנה שלמה שהי' מרוקם בשש וארגמן והיינו דק"ל הלא כמו זר נחשב להוציא יקר מב"ש הבאה ע"י עבירה חלילה. לז"א נודע בשערים בעלה ע"י שערים של ב"ה נודע בעלה שהית' תשובתו מאהבה והיה זה ע"י שבתו באותה שעה עם זקני ארץ וזה מורה באצבע כי כל הימים אשר בן ישי חי כבר מחול לו מאז ולכן מב"ש עשה את כל הכבוד הזה. ומצורף לזה מ"ש דוד ע"ה אהבת צדק ותשנא רשע וכו' מר ואהלות קציעות וכו' והרב ראש דוד נר"ו פי' לפי דרכו לפי מ"ש בירוש' דפאה הרי שהיה רשע כל ימיו ולסוף עשה תשוב' וכו' אר"י ולא עוד אלא כל עבירו' שעשה נחשבין עליו כזכיות מ"ט מר ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמר ואהלות וכו' ע"ש ובפ' נוראות בצדק אז"ל דהיינו תשו' וע"ש דרכו דרך הקדש ולפי דרך הקדום רוח הקדש אומרת על דוד אהבת צדק זו תשו' ותשנא רשע שזה יורה יורה שהיא תשו' מאהבה כי אם מיראה בכל עת אוהב הרע אלא שהוא פרוש מיראה אשר ע"כ משחך אלהים המשיך לך גדולת משיחת המלכות ועוד שמן ששון הקרב ע"ג המזבח יותר מחבירך ממש בעלי תשו' כמותך השבין מיראה ואתה לא כן ונמשך לך מהם טובה גדולה עד שהרואה אומר מר ואהלות קציעות היו בגד כל בגידותיך וזהו נעשות כזכיות. ולפי העלות אמרי קדוש הניתנין למעלה הרי הוא כמבואר מאמרנו הנז' שזדונו' נעשו' לו כזכיות שבערך בעומדו במרדו המה יאבדו התורה והמצות שהיה בדין שבשובו מדרכו ימחו עונות ולא תזכרנה הראשונות לז"א שהתשובה מאהבה זדונות שהן רבים עתה בידו נעשו' לו כאלו הן נתחלפו לזכיות דהזדונות אזלי לעלמא ואותן זכיות שאבדו פנים חדשות באו לכאן והיינו כזכיות ולא זכיות

ויתקרב לזה מאמר יחזקאל שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהי' לכם למכשול עון וי"ל מה הלשון אומרת והשיבו ותו פתח בפשעים וסיים בעון. ונר' עפמ"ש מהר"ם ן' חביב דדוקא זדונות הן הנעשות כזכיות אבל לא הפשעים ואפי' כשגגות אין נעשין אלא ע"י תפלה ושלא כדעת מהרמ"א ז"ל בדרוש תשו' ע"ש. וז"ש שובו שע"י תשוב' והשיבו אותן הזכיות אשר ע"י עונותיכם נדדו הלכו לס"א ועי"ז לא יהיה לכם מן הפשעים מכשלה של עון אלא לשוגג בעלמא וכן דעת מהר"ם אלשיך בתלים סימן ל"ב אשר בזה פי' שם מקראי קדש אשרי נשוי פשע וכו' דהיינו שלא ישאר בו כ"א כיסוי של חטאה שוגג וא"ת ומה אושר הוא זה שעדיין נק' חוטא לז"א אשרי אדם חשוב בפרט מאושר יקרא בשלא יחשוב ה' לו מהפשע ורב טובו כי מן הדין הוא להיותו לעין ולא ס"ד בשב מיראה אלא שאף מאהבה שאין ברוחו רמיה אפ"ה הוא כסוי חטאה ע"ש ומ"ש שם בענין בת שבע נראין דבריו כסותרין מ"ש הוא עצמו בסי' נ"א ע"ש. ולפי דרכו אני אפרש מק' שכתוב אלמדה פושעים דרכיך וכו' וחוץ מהמכוון נלע"ד לפ' עפמ"ש פ"ק דע"ז לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכן ישראל אלא שאם חטא יחיד וכו' ותמה מהרימ"ט ז"ל וכי אומרים לאדם חטוא וכו' והוא מפ' שלא היה ראוי ליכתב כדרך שנכתב אשר נר' כאלו חטא והיל"ל שהיתה מגורשת וכן בעגל הי"ל לקרא לפ' שעשאוהו הערב רב אלא שנכתב כן ללמד דעת שאם חטא וכו' ע"ש. ולעד"ן לישב לפי מ"ש התו' פ"ק דשבת דבמצוה דרבים אומרים לו חטוא וכו' וע"ש והרא"ם בתוס' לסמ"ג ה' ר"ה אהא דאין מעכבין התינוקו' מלתקוע כ' שם דהיכא דחבירו זוכה במצוה ע"י גם הוא זוכה מדין ערבות ולכן אומרים לו חטוא וכו' וההיא דהדביק פת וכו' הוא מפני שאין שם מצוה אלא הצלה מהעבירה עש"ב ולפ"ז לק"מ. וז"ש אלמדה פושעים וכו' ממני ילמדו וכן יעשו וא"ת והרי בהדביק פת וכו' שם נאמר שאין אומרים לו חטוא וכו' ויהי כמשיב הכא שאני שהרי חטאים אליך ישובו וזוכין במצות תשובה וגם אנכי זוכה עמהן אבל התם הצלה מהעבירה היא דוקא

ולדרך מהרמ"א ז"ל יאמר נא בהדק היטב דהיל"ל וחוטאים אליך ישובו וכן דקדקו בגמ' ובזוהר ע"פ יתמו חטאים ולדרך הרב הנז' ה"ק אלמדה פושעים דרכיך ועזוז נפלאותיך לשתהיה תשובתן מאהבה ואז אותן פשעים שהיו כבר לפניך מעתה חטאים אליך ישובו כלומר יחזרו להיות חטאים שוגג ולא פשעים. ובדרך מהרמ"א י"ל בפ' אשרי נשוי פשע נלע"ד לפ' מ"ש אשרי אדם לא יחשוב וכו' בסגנון זה והוא עפמ"ש בפסיקת' ס' נצבים שע"י תשוב' זדונות נעשות כשגגו' ואם מחזיק ברשעו שגגות נעשות לו כזדונות דכתיב למען ספות הרוה את הצמאה וכו' ע"ש ונראה שזה דעת אונקלוס שם וע"ש בפירש"י וז"א אשרי נשוי פשע שנעשה מהזדונות כסוי של חטאה שנעשות כשגגות וכ"ת ומה אושר הוא זה שעדיין נק' חוטא לז"א אשרי אדם חשוב אשר מהחטא די לו שלא יחשבהו לו ל' מזיד כמו שהיה בזמן שהי' במרדו ולזה ראוי לקרותו מאושר כ"ש שמהעון נעשה לו שגגות ה"ז מאושר וטוב לו

או נלך לדרך זו עפמ"ש בגמ' פיה"כ רחב"ח רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיק' שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ופירש"י ארפא משמע כבעל מום שנרפא שמקצת שמו עליו והשב מאהבה נעקר עונו מתחי' ע"ש וז"ש אשרי נשוי פשע ולא נשאר כ"א כיסוי של חטאה ובעל מום והוא מיראה אך אמנם אשרי אדם חשוב ממנו אותו שלא יחשוב לו מכל וכל שמץ עון שנעקר לגמרי וזהו מי שאין רוחו רמיה דהיינו מיראה כי אם מאהבה. ובכן אני אפ' מק' וכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכו' וי"ל לטהר אתכם למ"ל ותו מכל לחתויי מאי ותו לפני ה' תטהרו הא ו ל"ל. ולפי מ"ש זה יאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ולא בלבד כפרה בעלמא כב"מ שנתרפא אלא לטהר אתכם מכל חטאתיכם טהר גברא בכל מכל ואימתי בזמן שלפני ה' תטהר דהיינו מאהבה

ואפשר לע"ד לפ' עוד ויתיישב דקדוק מלת לעד שהיל"ל ויטהר והוא עמ"ש התוס' ישנים ספיהי דף פ"ה ע"ב וז"ל תשובה בעיא וה"ך וא"ת הכא משמע ה"כ עיקר ואפ"ה קאמר עם התשו' וק' מכאן ע"מ שרגיל ר"ת ומר שת"ת טפל לגבי דרך ארץ מדקתני יפה ת"ת עם ד"א אלמ ד"א עיקר כדדייקי' בפ' החולץ וכו' דיורשי האב עיקר מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב וכו' וי"ל דה"ק עם התשו' שעשה כבר צריך יה"כ וכו' ה"נ משום מיתה דבהדיה תנא עם התשו' דתשו' עיקר לגבי מיתה ועי"ל דלר' נמי צריך תשו' גפר מקבעיא אע"ג דמהני יה"כ למעט מכרת דכפרה גמורה בא תשו' ליכא וכו' ועוד מקשים לפיר"ת מדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת וחיים עיקר וי"ל דחיים דקרא הא דרשי' ליה בפ"ק דקידושין שאין זה אלא אומנות מ"ר עש"ב. ואיכא למידן במ"ש דמשום מיתה דבהדי' תנא וכו' דא"ה מאי פריך בגמ' שם עם התשו' אין וכו' לימא משום מיתה נקט עם התשו' ונראה דדייק מגופא דמתני' דמשמע דבעי תרוייהו ולא מלישנא דעם. האמנם