למודי ד' רי

לחוץ והיא כבור"חת הן בעודך חי בסוד רשעים שחייהם וכו' ובכתה וכו' דא קב"ה וכ"י על הפרדס ממנה ירח זה אלול ואח"כ תבוא אליה לעשות מהחומר צורה בסוד משכני אחריך נרוצה וז"ש כמשחל ביניתא מחלבא שא"א לבינית' בלא צחצוחי חלב ובעלתה תקנה לה בעל זה הקב"ה והי' אם לא חפצת בה ושלחתה נעה ונדה בגלגול הוא שחוזר ולכן מכור לא תמכרנה בכסיפו לעה"ב דאז לא תתעמר בה ותזכה לה תחת וכו' זהו דרכו דרך אמת. ואני ברגליו אעבורה אפשר לי לרמוז זה במשז"ל לא דברה תור' אלא כנגד יצה"ר וי"ל לא התיר' תורה מבע"ל אלא שרצו להטמין ברמז כדבר האמור. ובדרך זו אלך לי לפ' מ"ש בספרי כי תצא וכו' אם עשית כל האמור בענין ונתנו וכו' ע"ש והרי הוא אומר דרשוני. וחוץ מכוונתי' אפשר לומר עפמ"ש עוד האר"י ז"ל שאיך התיר' תורה ביאה א' לבוא על גויה מפני היצה"ר ולא עשה כן לכל המצות והענין שיוצאי מלחמות הרשות צדיקים גמורים הן כמ"ש בגמ' שח בין תפלה לתפלה חוזר מעורכי המלחמה ולכן א"א לחטו' בגויה וע"כ אם ראית שחשקת בה אין זה כ"א ע"י ניצוץ קדוש שבה שהוא משרש נשמתך ולכן ולקחת וכו' דע"י רוחא דשדית בה יגדל נא צד הטוב שבה ותתגייר ואם לא חפצת בה א"כ טוב שבה בטל הוא במיעוטו ונדבק ברוחא דשדי בה ושניהן הן שבים ללכת אליך ולכן ושלחתה וכו' ע"כ אמרי קדוש. ואפשר שז"ש בספרי על אויביך כנגד אויביך פי' מלחמ' זו מנגד לאויביך לרע כי משרש נחש יצא אותו ניצוץ הקדוש המחיה אותן. ולכוונה זו סובב הולך מ"ש בספרי ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה ע"כ. ואחד הרוא' קתבע אל שאו"ל מאי קאמר ולפי מה שנאמר אפשר דק"ל ובעלת' יתירה לז"א דקמ"ל שעיקר מצוה זו אינה אלא בביאה א' ע"י רוחא קדמאה דשבק בה ומשנתגייר' מעתה אין בה מועיל מביאות אחרות ואין לך בה אלא מצות בעילה דהיינו מצות עונה ככל הני נשי דעלמא. ואפשר לפ"ז שזש"ה ושלחתה לנפש' ור"ל בעבור נפשה שטרפת ממנה. וזה לענד"ן סמיכות הפ' כי תעשה הישר בעיני ה' כי תצא למלחמ' כלומר כאשר תעשה הישר ואתה צדיק אז כי תצא וכו' ושבית שביו ניצוץ שבהן ע"י היפ"ת ובכן הנה באר מאמר הנז' אם עשית כל האמור עשית דייקא דהיינו מ"ש כי תעשה הישר אז ונתנו וכו' א"נ י"ל עפמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל קרא כדכתיב כי תצא למלחמ' לך יאתה שלא לכוין בה בעבור המצא שם יפ"ת כי היא לא תצלח רק תהי' הכוונ' דוקא על אויביך וז"ש אם עשית וכו' בהדק היטב על אויביך דייקא ונתנו וכו'. ולפי דרכנו למדנו שהתנא כיון להעיר אוזן שבמלחמ' יצה"ר הכתוב מדבר וז"ש אם עשית הן הנה דרכי התשוב' האמורים להלן בפרשה הוא מ"ש אחריו והבאת' וכו' אז ונתנו וכו' ושבית שביו דניתנו להשבון אותן ניצוצות והתור' והמצות אותו שבי דכולהו איתנהו ביה כולם נקבצו באו לך. ואחשב' שאל זה דקדקו במ"ש בפיה"כ אר"י גדול' תשוב' שמקרבת את הגאול' שנא' ובא לציון גואל ולשבי וכו' וי"ל מה הלשון מקרבת שמביא' היל"ל כנר' מפשטיה דקרא ותו מאי קמ"ל. ונר' שבתשו' יחיד מיירי ודייק ביעקב ולא כל יעקב והנה נודע מדברי האר"י ז"ל טעם הגלות הוא לברר הניצוצו' שנפלו בקליפ' בעונותי' בסוד לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירוש' והן הן חיותייהו דקליפ' וכאשר יתבררו אז אין להם מזון לקליפ' ופסקא לחיותיוהו ובלע המות לנצח ושבז' פי' מ"ש בפסחים דף פ"ז אר"א לא הגלה הקב"ה ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים אלו הן ניצוצות שנתפזרו ע"כ. ולע"ד היינו דיליף לה התם מק' וזרעתיה לי בארץ ע"ש דהיינו כזרע היוצ' השדה מחמת לארץ כן הוא הזרע הקדוש ניצוצי הקדוש' המה יעלו מתחת מעמקי דקליפה ונרא' שר"ת וזרעתיה לי בארץ וס"ת הן אותיות לב"ז צי"ה בו תרמוז לניצוצו' שהיו לבז בקליפ' הנק' ליה וצלמות יעלו ויבואו בארץ העליונ' שכינת עוזנו כי"ר. וזה לע"ד מ"ש בנדרים דף ל"ב מ"מ נענש אברהם אבינו שנשתעבדו בניו מפני שהפריד אותן נפשות מתחת כנפי השכינ' ע"ש וי"ל מה זו מדה כמדתו ולפ"ז מובן מעצמו. ומעתה ז"ש גדול' תשו' אפי' דיחיד שמקרבת את הגאול' שע"י איתנהו בחזר' לניצוצות והתור' והמצו' אשר היו הקלי' טורפים השפע היורד ע"י כמ"ש האר"י שם ועי"ז הלוך וחסור למעוטי תפל' וזהו מקרבת. ומעתה אשור' נא עלי באר מאמ' הנצב על הפתח גדול' תשו' שזדונות נעשות כזכיות אשר לכאור' צריך למודעי לשכך האוזן איך נעש' מהחומר צורה. ומהר"ם ן' חביב בקונט' תיה"כ דחק בזה ע"ש. והרב המבי"ט בס' בית אלהים ש' התשו' פי"ד עמד טעמו בו כי בכל א' מהזדונו' יש מ"ע א' של תשו' וכ"כ מהר"י פינטו ז"ל בס' כסף מזוקק וכ"כ מהר"ם אלשיך בפ' שובה ישראל עם תוספת נופך שפי"ר ע"ש. וכ"ז נעלם מהרב הגדול כמהר"י בכ"ר דוד בס' הנורא דברי אמת בדרושיו דרוש ב' שכתב שלא ראה למפ' שנרגשו מזה

והרב הנז' דידיה אמ' עפמ"ש בירוש' פ"ג דתעניות אר"א כתי' בקראי ענני וכו' בצר הרחבת לי אמ' דוד להקב"ה כל צרה שנכנסתי בה לא היית מרחיבה לי נכנסתי לצרת ב"ש נתת לי שלמ' לצרתן של ישראל נתת לי ביהמ"ק וכו' והכוונה שע"י שתשובתו מאהב' זכה שמתוך העון עצמו נמשך לו תכלית גדול וז"ש שזדונות נעשות לו כאלו עשה זכיות שימשך מהם רבת התועלת זהו ת"ד. וע"פ דרכו אני מבין אותה שאמרו בפ' במה מדליקין דף ל' אמר דוד לפני הקב"ה מחול לי אותו עון א"ל מחול לך א"ל עשה עמי אות לטוב' א"ל בחייך איני מודיע בחיי שלמ' בנך אני מודיע בשעה שבנה שלמ' ב"ה בקשו להכניס הארון לבית קה"ק דבקו שערים זה בזה וכו' כיון שאמר ה' אלהי אל תשב פני משיחך מיד נענה וכו' נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון ולא יפה אמר דוד ושבח אני את המתים שכבר מתו ע"כ. וי"ל מה טעם לא הודיעו בחייו ותו שהרי ד' חלוקי כפרה עברו על ראש דוד ואפשר שחטא ולמה נהפכ' פניהם

והרב המופלא מופת דורנו כמהר"י אזולאי נר"ו בס' ראש דוד ס' האזינו כת' משמיה דגברא רבה מהר"ח ן' עטר ז"ל שאם הוא באמת שחטא כיון שהוא פגם גבוה והפריד אלוף בברית קדש אע"פ שמתכפר לו מ"מ אין ראוי ע"י ליכנס ארון בהיכל כי הוא יחוד גמור ואין קטיגור נעשה סניגור וע"כ לא חטא וע"ז נהפכו פני שונאיו וכו' ע"כ ואני שמעתי ולא אבין מ"ש לפי דרכו א"ל מחול לי א"ל מחול לך וכן מ"ש וידעו כל העם וכו' שמחל לו הקב"ה על אותו עון ובפ' חלק אמרו שא"ל מחול לי וכו' א"ל קבל יסורין אחר שקבל א"ל מחול לי א"ל מחול לך א"ל עשה עמי וכו' וכדאית' התם ע"ש. ומעתה צ"ל ששונאיו חשבוהו שלא עשה תשו' ח"ו ובזה ידעו ששב ונמחל לו ומ"ש בפ' במה בהמה דף נ"ו האומר דוד חטא אינו אלא טועה היינו דלא נימא שחטא בא"א מב"ש כמו שחשבוהו שונאיו אלא מיהו קצת חלול ה' יש בדבר כמ"ש התוס' שם. ולפי דרכו של הרב דברי אמת הנה נכון. ברם כגון דא צריך לאודועי מ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ חייני כדבריך בשם רז"ל שאותה שעה החייהו הקב"ה לדוד וקם על רגליו ואמר בעבור דוד עבדך כו' ואז נתכרכמו פני אויבי דוד ע"ש ונר' דנ"ל מפני משיחך דייקא לדוד קאמר וז"ש אמר דוד לפני הקב"ה עשה עמי אות לטוב' ויראו שונאי ויבושו לעיני כל ישראל להמשיך לי מזה טוב' גדול' להראות שתשו' שלי מאהבה וא"ל הקב"ה בחיי שלמה בנך אני מודיע והיה טעמו להבין ולהורות שנמשך מהב' דברים שעשה