למודי ד' רט

ל"ז ע"ב דקאמר חטא אחרינא הוה בהדיה ואמר מר מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמור' ולפ"ז מ"ש אם נתחייבתי וכו' הוא בשאין ידוע לו אם נתחייב ב' אך בידוע לו שמחייב ב' א"צ וידוי רק לחמורי ועש"ב. ולע"ד ראיה זו איני מכיר דהך דהכישו נחש עונש עה"ז הוא ומדין ד' מיתות דב"ד של מטה נענש ולכן נידון בחמור' אבל עונש דאחר מיתה מי יימר דלא מיענש על אותו שהרגו. ומעתה לענין וידוי נלע"ד דצריך להודות לכולן ואף שהסמ"ג כ' במצות מולך דמעביר כל זרעו פטור משום דלא תסגי לי' במית' וע"ש. שנרא' מזה דמיתת ב"ד מכפרת אעפ"י שחייב ב' מיתות דאי לא למה יפטר לימות בב"ד ויתר העונש יבואנו אחרי מות. הא ליתא דההי' עבירה א' היא ואין ס' שמיתת ב"ד (אינה) מכפרת לחצאין. וגם מ"ש שם הרב דבן דמא שקיים ד"מ בעצמו הוא מפני שאין ידוע לו איזה מיתה הוא חייב שאם יודע הי' נידון בחמור' ע"ש. ליתא דמ"מ הי"ל לידון בסקיל' גרידא ותסגי לי' בממ"נ אם בשתי' חטא הרי נידון בחמור' וכ"ש אם נתחייב בקלה. גם מסדר וידוי שתקנו שאומרים על חטאים שאנו חייבים עליהם ד"מ ב"ד גם הוא יורה כדכתיב'. ומהא דתנן בפ' הנשרפין חייבי מיתות שנתערבו נידונין בקלה ע"ש הא מיהא ל"ק לשיטתו דה"נ בוידוי כיון שאין ידוע אין לו להתודות אלא לחנק. דלית' דה"מ בדיני אדם אבל וידוי דלשמים הוא קמי שמיא גליא ואין דינו אלא במה שנתחייב ומ"מ הדבר ברור כדכתיב' שלא אמרו נידון בחמור' אלא בדיני אדם אך בד"ש על כולן הוא לוקה אחת לאחת. וז"ש נחפשה דרכינו ונחקור' להתודות על כולן לבל נשכח אחד מהנה והגם כי נחנו פשענו ומרינו בחמורות וקי"ל דנידון בחמור' עכ"ז אתה בב"ד הצדק לא סלחת גם לקלות ולכן צריכין חפש מחופש להתודות בכולן

א"נ עפמ"ש הרב זרע ברך שהעושה שוגג פ"ב נקרא פושע כעובדא דההו' סמיא פ"ב דביצה משום דאיבעי ליה לעיוני ז"ש מה יתאונן כמה יש לו להתאונן אדם חי ע"ד בן איש חי אעפ"י שהוא צדיק מהזדונות גבר המתגבר על יצרו מ"מ על חטאיו הרבה יש לו להתאונן וזהו חטאיו תרתי על השנות בשוגג פעמים וא"ת ומה כל החרדה הזא' והלא שוגג היה לז"א נחפשה וכו' דכיון ששגגנו בראשונ' אבעי לן לפשפש ולדקדק במעשינו לבל נכשל בו עוד ונשוב' אל ה' מהא' לבל נוסיף ואם נוסיף מעלה עלינו כמי שאנחנו פשענו וכו' וכיון שאנו חושבין אותו לשוגג אין אנו שבים בתשוב' גמורה לרוב קלותו בעינינו ולכן אתה לא סלחת. אמנם לפי דרכנו למדנו לפ' כן כמה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו וכ"ת הלא פתח פתוח לשבים לז"א שאעפ"י שנחפשה דרכנו וכו' ונשובה עכ"ז ממד' טובו היא מה שתקובל תשובתינו ולכן נשא לבבנו בתפל' דמדינא כיון שאנחנו פשענו ומרינו אעפ"י שעלינו מוטל לשוב אתה אין מצוה עליך לסלוח ולעבור הלאו וכאמור

ואפשר עוד לפ' מי אל כמוך וכו' כפי מ"ש לעיל שאעפ"י שאין כבוד מלך מחול שלא לאבד עולמו ראוי למחול שבזה אפשר שז"ש דוד ע"ה בטרם הרים יולדו וכו' תשב אנוש עד דכא וכו' כי אלף שנים וכו' ונקדים עוד מ"ש האר"י ז"ל שטעם בריא' העולם כדי ליקרא אלוה וחנון ורחום וכו'. עוד כתבו המפ' שאע"פ שאדה"ר עשה תשובה גדול' לא הועילה לו לפי שהוא יציר כפיו א"נ לפי שלא הי"ל יצה"ר ואעפ"י שחיה אלף שנים יומו של הקב"ה אלף שנה. וז"ש בטרם הרים קודם לעולם שנברא עכשיו כדי ליקרא אלוה וזהו ומעולם ועד עולם אתה אל קודם בריאתה בראת תשו' תשב אנוש וכו' ומעת' ל"ק ממלך דאין כבודו מחול כיון שהיא צורך קיומו של עולם ודין הוא שתועיל התשוב' וז"ש ותאמר שובו אך חילק דוקא בני אדם ולא אדם עצמו ואעפ"י שלא נתקיים בו ביום אכלו שימות וא"כ הועילה לו תשובתו לז"א הא ליתא כי אלף שנים וכו' כיום אתמול וכו'. עוד כתבנו לעיל שאין הגירושין גירושין דמלא כל הארץ כבידו ומלך באשתו מצי מחיל. עוד ס"א כיון שחייב בכפרת אשתו דין הוא למחול לה וז"ש מי אל כמוך ולא איש ולכן לך יאות נושא עין וכו' לאשה עניה זו לשארית נחלתו ל' שארו זו אשתו שעדיין אשתו זאת ועוד כי חפץ חסד הוא ורוצה בקיומו של עולם

א"נ כי חפץ חסד הוא עפמ"ש הרמב"ם פ"ב דמלכים כל המורד במלך ישראל וכו' ואם רצה להורגו יהרג ע"ש ונראה ל' זה שאם לא רצה להורגו רשאי ובפ"ב דיומא אמרינן מ"מ נענש שאול מפני שמחל ע"כ. והרב ישרש יעקב עורר ע"ז ע"ש מ"ש ול"נ לחלק בין מיתה לעונש ולכן נענש שאול דכתיב ביה ויהי כמחריש וכן מוכח מההי' דפ"ב דסנהדרין גבי אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב ע"ש. ומזה ק' לתי' הרב הנז' הב' וגם את השלישי ולפי מ"ש ניחא. ולפ"ז נלע"ד דקושיא מעיקרא ליתא גבי תשובה דשפיר מצי מחיל כי הוא אמר בעצמו למחול ועכ"ז מיסורין לא פלטי ואלו הן ד' חלוקי כפרה וז"ש כי חפץ חסד הוא כי לא חפץ במות המת וזהו ממדת חסדו וטובו הגדול מלך חפץ בחיים: דרוש שדרשתי למעל' התשובה

על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן

בגמרא פ' יה"כ אר"ל גדולה תשו' שזדונות נעשות כזכיות שנאמר ובשוב רשע וכו' עליהם הוא יחיה ע"כ

מודע לבינה הלא זה הו"ד יקר תפארת תשובה מכפרת ומחשבה מועלת מועיל אחר מועיל קלא אית לה כי שיח וכי שיג לה אין לה שעיר למעלה היא העולה. מן השם הוא זה גם היא יורה שכן ראוי להיות חוזר מצוה בחזרות את השבי ואת המלקוח צצים ופרחים התורה והמצוה זו תורה וזו שכרה ופירות הנושרין ממנו הוא כמעשהו ויטמנהו בחול עד זיבולא. כולם נקבצו ביד איש עתי יצר סמוך ומלך בלע דטריד למבלע כבלע את הקדש מה שקנה עבר קנה לו אדון לעצמו יצא פ' נקי ערום בלא מצות זו רעה חולה. ועוד ידו נטויה יצר אלבשיה הבגדים הצואים הוא לבדו נשאר עץ בעלמא הא גופא קשיא פגר בקבר ונפשו לא חיה ולא תעלה במעלות כי אם היא עד אבדון שלהבת עילה. גדול' תשוב' מתיך חומר שבה משיבה רוח הקדש תשובה נצחת את כל ונוכחת היא מוצאת כבולעו כך פולטו שבי ששבה איתיה בחזרה עשאו כמצולה. וע"ז פי' איש אלהים קדוש אר"י דבי עילאי רמז פ' יפ"ת והלא כה דבריו בקצר אמיץ והדקדוקים רבים הם אשר אתנו. ברם נבוא העיר להצי"ע על קצתן א' למלחמה בלמ"ד פתוחה למה ותו פתח באויביך הן רבים עתה וסיים ונתנו ותו ושביתו הול"ל ותו בשביה יתר על כן הוא. וע"פ רוח הקדים כה יאמר כי תצא למלחמה המפורסמת זו מלחמת יצר לב האדם רע על אויביך ס"מ וסייעתו א"צ להפגיע כולן בידך רק ונתנו וכו' לגדול שבהם אמר הנו בידך ואו ושבית שבי ששבה ממך הן הן הניצוצות שנפלו ממך והתור' והמצות ומשפט התשוב' זו היא שיבה וראית אשת יפ"ת היא הנשמ' בשביה בטומאת חלאת העון וע"כ אנכי מצוך וחשקת בה והיתה לך לאשה ולא תכרת בתחיה לכן עשה זאת איפה בני והנצל והבאת אל תוך ביתך משכה לב"ה וגלחה וכו' הן המחשבות זרות או גבהות ראש ועשתה תתקן זהו עשק זהו גזל כדרך הנץ הטורף בצפורניו. א"נ להסיר המותרות הצפרנים הן הן מותרי האדם ואז והסירה את שמלת שביה אלה הבגדים הצואים וישבה בביתך תוך גופך ולא תצא