למודי ד' רח

ושובו אלי אף כי יעביר הל"ת ע"ש. ולע"ד לא דמיין דהתם שאני דמלמדין אותה משום דמשכחת דליתיה לעשה כלל א' אמרה לא בעינא דעשה לא קאי אלא אקרקפתא דאונס ולכן יצדק לומר דגם כי לא אמרה מלמדין אותה אבל כאן שא"א בשום פנים לפוטרו מעשה ולעמוד במרדו איך יחזור הוא יתב' מהעשה לומר לא בעינא. גם לפי פי' התוספות שם וכן הראשונים במקובצת הא ליתא וע"ש

עוד כתב שם משמיה דמהרמ"ג עמ"ש התוס' בעירובין דף ק' דהיכא דפשע אין עשה דוחה ל"ת והיינו רבותא דתשו' ע"ש. ולע"ד אין דמיונו עולה יפה דהתם שאני דעשה דמתן ד' מעיקרא נמי איתיה בעולם וכמדוקדק מדבריהם שכתבו והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ע"ש ולכן כי מייתי לי' ללאו בפשיעתו אין זו ס' שהעשה ידחהו אבל כאן כל עצמו של עשה דתשו' לא מתוקם אלא אחרי שפשע שאם הוא צדיק כל ימיו ליתיה לעשה כלל ולפ"ז ניחא לי מה שק' לדבריהם הללו מההיא דאונס דעל ידי פשיעה הוא בא ומה הקשו א"כ בגמ' וליתי עשה וכו' ולפ"ז ל"ק דמ"מ העשה המתהוה עכשיו בזאת הממזרת א"א לקיים בלא דחיית הלאו ולא דמי לעשה דמתן ד' והא לא דמיא אלא לתשו'. ומאי דמחלק שם הרב מ"ק בין אונס לתשו' דאונס א"א לבוא העשה רק אחר העבירה אבל תשו' יכיל להיות צדיק כל ימיו ע"ש. הדבר מתמיה דאונס נמי יכול להיות באשה הראויה ואם כיון לומר שגוף העשה כולו א"א לו לבוא אלא אחרי האונס ה"נ גוף עשה דתשו' א"א לבוא אלא מידי עיברו. ולעד"נ ליישב דהיינו רבותא דתשו' דכלפי שמיא אין כאן עשה כלל דקבלת התשו' אינה מגוף העשה אלא הבטחה בעלמא ועיקרו של עשה זו אינו אלא שלא לעמוד במרדו בין יקבלהו בין לא יקבלהו כי לא מפני כן רשאי הוא להחזיק ברשעו והיינו רבותא דתשו' ויפה כחה וניחא קמיה קב"ה לדחות הל"ת בשכר קיום העשה תדע דגבי תשו' כתיב כי אל רחום וכו' ולא ישכח את ברית אבותיך ועיין בס' בית אלהים

ושבתי אני ואראה שדברי מהרי"א ומהרש"א הן הן דברי התוס' דפ' השולח דף מ"א ע"א ד"ה לישא שכתב וז"ל ועוד דבדידה ליכא עשה ע"ש. ומעתה יש לתמוה על מהר"ם ן' חביב כי לא עליהם תלונתו כ"א לדברי התו' הללו ולכן צריכין ליישב דבריהם. וראיתי אח"ז להרב בני חיי ז"ל שכך הק' לדבריהם ותי' דעדיפא משני גבי אונס וכ' שם בס"ד שהרבנים הנז' יש להם ע"מ לסמך מתוס' דגיטין ומגמרא דיבמות דף ד' ע"ש. ולע"ד מגמרא דיבמות מוכח שלא כדבריה' וגם לתי' דעדיפא משני עדיין ק' מההיא דיבמות דשם א"א לומר כן דמסיק שם דה"ט משום גזירה ביאה א' וכו' ואם כדבריו דינא הוא. ואנכי הרואה נלע"ד שהדין עם מהר"ם ן' חביב ולתוס' אין לו עמהם דין ודברים די"ל דדוקא עבד שאין לאשה עסק עמה ויכולה היא שתאמר מה לי ולך כי אעבור הל"ת בעברך אך אונס ויבמה דא"א להתקיים העשה אלא ברידה אין לומר בכה"ג הא דבדידה ליכא עשה. אמנם להרבנים הנז' שבתשו' אע"ג דלא דמיא אלא לאונס ויבמה אעפ"כ דנו עליה שכפי הדין אין עשה שבה דוחה ל"ת מה"ט דבדידה ליכא משה הטיב חרה לו מאונס ויבמה כנלע"ד ברור לדעתו ז"ל. וראיתי להרב אורים גדולים בדרשותיו הקשה לרבנים הנז' מאותה שבפ' תמיד נשחט דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה אף על גב דהאי בכהן והאי בישראל ע"ש. ואין זה קו' דהתם לא פשע וכמ"ש התוס' פרק קמא דשבת דף ד' אבל בפשע בזה לחלק יצאו הרבנים הנז' מה שחילקו והרב שם אייתי בידיה מ"ש התוס' דשבת ליישב לעיקר הק' ע"ש דבריהם ע"ש. ולע"ד הן הן דברי הרבנים הנז'. ומעתה צריכין אנו ליישב דבריהם ממה שהק' להם מהר"ם ן' חביב. ומצאתי בתוס' ישנים שם פרק אלו נערות שכתב וז"ל אי אמרה לא בעינא הק' ה"ר עזרא אמאי אצט' קרא דאין עשה דכבוד דוחה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעינא וכו' ול"נ דהכא גבי דידה ליכא עשה דאי בעי' אמרה לא בעינא ליה הלכך אין לה לעבור בל"ת משום עשה דידיה וכו' ע"ש. ולפ"ז ניחא נמי הדפריך פ' ואלו מציאו' גבי א"ל אביו הטמא וכו' האי עשה והאי ל"ת ועשה ע"ש. והלא אפילו לאו גרידא לא דחי דאי אמר לא בעינא וכו' וע"ש במקובצת בשם תוספות הרא"ש בע"א ע"ש. וניחא נמי מאי שהק' מהר"י הכהן הביאו הרב קול יעקב בליקוטי שבועות ר"פ שביעת העדות ע"ש. ומעתה דבריהם דהשולח באו אל נכון מההיא דאונס. וההיא דיבמות י"ל דל"ד לאונס דעכ"פ יבמה זו אגידא בזה לחלוץ או ליבם. א"נ אונס שאני דאפשר לו באשה ראוי' אבל יבמה אשה הקנו לו מן השמים ובכן עלו כהוגן דברי הרבנים הנז' והטיבו אשר דברו דעשה דתשו' לא דמי אלא לאונס דעלה מסיק דמשום דבדידה ליכא עשה אין עשה דוחה ל"ת דלגבי תשו' אפשר להיות צדיק כל ימיו

ומהרח"א כתב עוד שם עפמ"ש אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה דהו"ל ב' לאוין והיינו רבות' דתשו' ע"ש. ודעת הרב שאין עשה דוחה ב' לאוין וכן דעת מהרי"א בספר שארית יעקב דרוש שבת הגדול וכן דעת זקנו ע"ש. ואנכי איש צעיר נמשכתי אחריהם בס' הקטן למודי ה' לימוד ב' והוק' לי עלה ההיא דפ' דם חטאת ע"ש. אכן נתיישבתי וראיתי שאין הדבר כן וכבר הארכתי שם בלמוד קל"ג עם תשו' הרב כנה"ג במילה בצרעת בשבת והוכחתי שם בראיות מבוארות שעשה דוחה כמה לאוין וכן עיקר לך נא ראה. וכפי דבריהם יפורש המק' הזה אם תשוב עד שדי תבנה ותכונן וכי תאמרו מלתא דפשיטא היא וכך היא המדה דיבוא עשה וידחה ל"ת ומאי קאמר אם תשוב עד שדי תבנה כאלו חדשות הוא מגיד. לז"א דהא ל"ד לעלמא דאונס יוכיח דתורה דיליה הוא להרחיק עולה זו הממזרת מהיות אהלך היא האשה ומשום דבדידה ליכא עשה וכמ"ש ת"י ודון מינה לתשו' בדידיה נמי ליכא עשה והו"א דלא דחי והיינו רבותא. ועד"ז יתפ' כפי מ"ש הרב ב"ח והרב מ"ק דמשום דבעלמא מלמדין אותה וכו' וכאמור

א"נ כפי מ"ש אנן יד עניי לחלק בין מתן ד' לאונס ותשו' שהעשה הנולד עכשיו בממזרת א"א להתקיים בלא דחיית הלאו ועשה דתשו' דכוותה וז"ש אם תשוב וכו' תבנה ואם כה יאמר וכיון שבפשיעה הוא בא לא ידחה ל"ת. לז"א דהא ל"ד אלא לאונס וכאמור דעכ"ל טעם אחר באונס משום דאי אמרה לא בעינא וכו' וז"ש תרחיק עולה כלומר אונס יוכיח דזיל בתר טעמא מה שתרחיק עולה מאהלך אין זה כ"א משום דאי אמרה לא בעינא ולא מטעמא דפשיעה וצ"ל כדכתיבנא. ומעתה היינו דאהניא להו תשו' דומיא דאונס דדחיא ל"ת וטעמא דפשיעה ליתיה דל"ד למתן ד' וכדבר האמור. ולדרך מהרמ"ג יובן אצלי מק' שכתוב מי אל כמוך נושא עון דהיינו ע"י תשו' מה שאין האוזן יכולה לשמוע וא"ת ומה כל החרדה והלא מדה היא בתורה עשה דוחה ל"ת ומאי שבחא. לז"א דכאן הוא עובר בל"ת על פשע שבא ע"י פשיעה והיינו רבותא. ואפשר לפ' טעמא דקרא כי חפץ חסד הוא בו תרמוז למ"ש בעניותינו שאין העשה אלא החרטה ואין הדבר מוכרח שיקובל לפניו ית' ומדת חסידו' שנו כאן וז"ש כי חפץ חסד הוא ואפשר שז"ש ירמי' מה יתאונן אדם חי וכו' נחפשה דרכינו וכו' אתה לא סלחת. וחוץ מהמכוון יתכן לפ' לע"ד עפמ"ש הרב בית יעקב בתשו' סימן קמ"א דהדקי"ל מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה גם בד"ש דינא הכי ונ"מ לוידוי כפי מה שתקנו מסדרי התפלות אם נתחייבתי סקילה וכו' או שריפה וכו' ואייתי בידיה ההיא דפ' אד"ת דף