למודי ד' רז

הוא עושה משמרת סייג לתורה אך בזאת אין כאן סייג דכ"ע ידעי דניתנה שבת לידחות אצל חולה וזה נקרא שומר שבת דכל הזריז ה"ז משובח. ואולם לפי מ"ש בשם הרב בית יעקב יהי' הכונ' אשרי איש יעשה זאת וכו' דהיינו ששומר ידו מעשות כל רע הוא הב"ת שלא לשתות יין ולאכול בשר לסייג וכאמור. ובכן מיפרשי קראי הניתנין למעל' קרבו רודפי זמה באשר קרבו בתשו' רשות יש להן שמתורתך רחקו לבטל מ"ע דלנכרי תשיך למגדר מלתא והיה טעמי כי קרוב אתה ה' להם יותר מצדיקים גמורים דעשה אלים הוא ולכן כל מצותיך אמת

אני שמעתי מהחכם השלם והכולל שד"ר כמהר"ש מיוחס ז"ל איש ירושלים תובב"א הוא היה אומר עמ"ש שישראל אמרו להקב"ה אשה שגירשה בעלה וכו' כלום יש לזה ע"ז כלום ויהי כמשיב כי אל אנכי ולא איש וכתבו המפ' שהכונה דהוי גט פסול דבעי' זרק לתוך ד"א שלה ולא משכחת כלפי שמיא דמלא כל הארץ כבודו וז"ש קרבו רדפי זמה בתשו' וכפי הנרא' מדין תורתך ראוי להיות רחקו דהא מיגרש' ואין לזה ע"ז כלום ולז"א קרוב אתה ה' בתוך ד"א שלהם ובכן כל מצותיך אמת צדקו יחדיו את זו דרש הרב הנז' ודפח"ח. ועפ"ז יש לפ' קראוהו בהיותו קרוב והרי הוא כמבואר. ולפי דרך הקדום הנה באר קרבו רדפי זמה בתשובה ומתורתך נראה כי רחקו דאין כבוד מלך מחול והיה טעמו כי קרוב אתה ה' לנו ופסול לעדות כי אתה אבינו ואז כל מצותיך אמת. ונמשיך ע"ז מקרא נדרש לאחריו קדם ידעתי מעדותיך וכו' ועפמ"ש בראש אמי"ר שאלמלא תשו' אין העולם מתקיים מעתה יש בו בנ"ט להיותו ית' מוחל דלצורך מצוה רבה כזו יש לו למחול ולא יאבד עולמו מפני השוטים וז"א עוד ט"א מפני שקד לעולם ידעתי מעדותיך הן הן המקראות שלמדו מהן אותן ז' דברים שנבראו קודם העולם ואחת מהנה תשו'. ומזה ידעתי כי לעולם לצורך קיום העולם יסדתם לאותם רדפי זמה ע"י תשו'. ומצורף לזה אותה שתקנו בתפלת ר"ה היום הרת עולם וכו' ירצה כיון שהיום הרת עולם בזמן תשו' דדא בלא דא לא סלקא ולכן היום יעמיד במשפט וכו' דג"ס נפתחים בו ומנקה הוא לשבים וכיון דכן ממ"נ אם כבנים בלא"ה מדינא ראויין לתשו' דכבוד אב מחול הוא ואם כעבדים נמי ראוי למחול לצורך קיום הרת עולם וכאמור

ולפי העלות טעם זה דמדין בנים זכינו לתשו' מקום יש בראש לפ' מאמר הנצב על הפתח בשביל שאמר יעקב וכו' ויש לתמוה מה ראו אלו להתקרב ולא קרב זה אל זה. ונראה בהקדים עוד מ"ש המפ' דמדין בנים זכינו לצדקה כמ"ש בעובדא דר"ע ושבזה מובן אצלי מ"ש בילקוט ס' ראה ר"י דסכנין בש"ר לוי בזכות ב' דברים ישראל מתחטאין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות דכתיב אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג וכו' בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב ד"א אין טוב אלא תורה דכתיב כי לקח טוב וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר ע"כ וי"ל מה נשתנו שתים זו מכל המצות ותו מה הלשון מתחטאין ותו לד"א מה לתורה אצל מעשרות. ונר' בהקדים עוד מ"ש המפ' דאע"ג דקי"ל אין משתמשין בשרביט של מלך והוא השבת לנו שנקראים בנים שרי לא כן אמ"ה כי עבדים הם ולכן גוי ששבת חייב מיתה. עוד נקדים מ"ש הרב בתי כהונה שלא זכינו לתורה נגד מה"ש אלא מדין בנים ובן אין לו דין בן המצר. עוד כתבו ט"א שלכן נתנה במתנה לפי שאין בה דין בן המצר ומעתה היינו דאמרינן בזכות ב' דברים ישראל מתחטאין ע"ד שאמרו לחוני המעגל שאתה כבן המתחטא לפני אביו ואלו הן שבת ומעשרות ששתיהן מורים שאנו בנים כאמור וד"א לטפויי אתא דושמח' בכל הטוב זו תורה שלא זכינו בה אלא מדין בניה ולכן זכו למצות צדקה ולא תהיה זאת לפוקה כאשר דימה ההוא מינא לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר אזהרה יתיר' ומתן שכרה בצדה להוציא מלבן של צדוקים. ומעתה זה שאמר בשביל שאמר יעקב עשר אעשרנו הורה גבר ושויה אנפשי' כאב את בן ירצה ולכן השיבו השי"ת ע"פ מדותיו בשביל זה אני נותן לבניך י' ימ"ת דהיא ג"כ מדין בני' והאבו' סי' לבני'. וממה שאמ' בענין משם בארה מ"ש בפ' חלק דף ק"ה א"ל נביא לישראל חזרו בתשו' א"ל עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה וכו' א"ל הקב"ה איזה ס' כריתות וכו' וכבר הקדים הקב"ה וקראו לנבוכדנצר עבדי ע"ש. וי"ל מהו ויכוח זה שבין ישראל לאביהן שבשמים. ועפמ"ש הנה נכון. ברם צריך לאודועי משנלע"ד טעם מספיק למה שמועיל מחילה בתשו' אע"פ שהוא מלך שלא אמרו שאינו מחול אלא באיניש דעלמא אבל אשתו כגופו דמיא ואי לא מחיל אדרבה מגרעות נתן ואנחנו עם הקב"ה כדין אשה לבעלה וז"ש ישראל עבד שמכרו רבו וכו' שע"י מכירה הורה שאין לו דין בנים ומעתה אין לנו תשו' דמלך אין כבודו מחול ואם באנו לידון עמו בדין אשה לבעלה דמהני' מחילתו הרי נתגרשה ויהי' כמשיב אם לטענ' אשה שגירשה וכו' איזה ספר כריתות וכו' והדר דינא דמלך באשתו מצי מחיל ואם כבנים ראו קראתי לנבוכדנצר עבדי ואין קנין לעבד ובטל מקח והן עוד היום יאמר להם בני אל חי. ואלו זה כיון הכתוב עבדים משלו בנו ומדינא אין קנין לעבד ועכ"ז עין רואה דפורק אין מידם. ואצלי כן יפרש מה שכתוב באיוב אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך כלומר תבנה ע"ד ויבן ה' אלהים וירצה כי עדיין אשה תקר' ואין כאן גירושין וכ"ת מלך אין כבודו מחול לז"א תרחיק עולה מאהלך דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא ואתה בן אדם המלך דין הוא שתרחיק עולה מאהלך היא האשה שדין הוא למחול לה דאשתו כגופו כן הדבר הזה בחוקו יתב'

ואפשר עוד עפמ"ש בירושלמי ס"פ בתרא דר"ה בכל הקרבנו' כתיב והקרבתם וכאן ועשיתם אמר הקב"ה ע"י תשובה מעלה אני עליכם כאלו נבראתם בריה חדשה ע"כ אשר בזה מקום לישב לטענת מלך שמחל וכו' והוא לפי שפנים חדשות באו לכאן. וז"ש ע"פ פנה אל תפלת הערער שאף שבזה"ז אין כהן וכו' מקבל אתה תפלתם תכתב זאת וכו' מכאן שתשו' מכפרת ועם נברא שנעשו בריה חדשה ע"כ והרי הוא כמבואר. ואחשבה שאל זה כיון יחזקאל סי' י"ח השליכו מעליכם את כל פשעיכם וכו' ועשו לכם לב חדש וכן בדוד הוא אומר הסתר פניך מחטאי וכו' לב טהור וכו' ולע"ד זה טעם מספיק לטעם אשה שגירשה בעלה ואפשר שז"ש הקב"ה כי אל אנכי ולא איש שם רמז דבשלמא לאיש גירושין יש כאן אבל אנכי אל ולא איש ויכולני לעשות בריה חדשה. וז"ש אם תשוב עד שדי תבנה מחדש ולכן תשו' מועלת ואין זה מחזיר גרושתו אך בני הזהר שתרחיק עולה היא גרושתך משנשאת מהיות אהלך אשתך שלא כמדת הקב"ה

ואפשר עוד עפמ"ש בפרק יה"כ גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר לאמר הן ישלח וכו' ושובו אלי וכו'. ומקשו הכא ומאי איריא תשו' בכל התורה ה"נ קי"ל אתי עשה ודחי ל"ת. ומהר"ם ן' חביב ז"ל מפ' לה בשם ב' גדולי הדור מהר"י אבולעפיא ומהר"ש אלגזי ז"ל דאימור דעשה דוחה ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת שהדוחה ל"ת הוא ניהו המקיים העשה וזו גדולה על כולן דמר ניהו רב' כביכול הוא העובר הל"ת וישראל הם המקיימים העשה. והרב תמה עליהם מאונס דפ' אלו נערות ומפ"ב דיבמות גבי אלמנה לכהן גדול ע"ש. והרב מ"ק בדרוש תשו' תירץ יתיב דרבותא דתשו' דבעלמא מלמדין אותה לומר לא בעינא שלא יעבור הוא הל"ת וכאן רחמנא אמר