למודי ד' רו

העולם לתוהו ע"כ שהשרים באים בטענה מ"מ לאלו יש תשו' ולא לאלו והשיבן הוא ית' שאלמלא כן היכן מלכותי וכטעם הא' ור"ן אומר וכו' וכטעם הב'

והרב בית אלהים שם נ"ט למה שאין תשו' אלא ליש' לפי שהן עמוסים במצות חבילות חבילות וכרובן כן חוטאים וא"א לומר ונקה והו"ל כאנוסין לא כן הרשעים אלה בני נח אין להם אלא ז' מצות ולכן ילקו זרים שבע על חטאתיהם ואין להם תשו' ותמנע היתה ע"ש. ואפשר שע"ז נמלך הקב"ה בתור' ביום ברוא אלהים אדם וא"ל אם אין תשו' על מה שוא בראת וא"ל הקב"ה כבר בראתי תשו' כמ"ש בזוהר ס' אחרי והיה טעמו דהיא הנותנת לקבלת התשו'. ובזה יומתק מאמר ראב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל וזה ע"י תשו' כי מבלעדה אין צדיק בארץ וכו' ולכן הרבה להם תורה ומצות כאמור. ובכן כן יתפרשו מקראות הללו הם המדברים תורה צוה לנו משה וכו' ויהי בישורן וכו' יחי ראובן וכו' וי"ל למה זה יקרא בשם יעקב כאן ותו ויהי בישורן יחי ראובן מאי שיאטיה הכא ולדרך זה הוא מבואר וז"א במערבא לדרוש תורה צוה לנו גי' תרי"א כמ"ש בגמ' והיה לנו מורשה מעת נקראו בשם יעקב מהיום ההוא והלאה קימו וקבלו עליהם כל התור' ויצאו מכלל ב"נ ומה שלא ניתנה מאז הוא לסיבת ויהי בישורון מלך בהתאסף וכו' ורצה הקב"ה לתתה ברוב עם הדרת מלך ועי"ז תגלה מלכותו ומעתה בין תבין את אשר לפניך והלא דין הוא שיחי' ראובן ואל ימות ע"י תשו' כמאז"ל וישב ראובן לשקו ותעניתו ויכול הקב"ה למחול וכאמור. והמפ' כתבו ע"א דיש' נק' בנים ואב שמחל ע"כ מחול לכן לאמ"ה שהן עבדים אין תשו' וז"ש דרשו ה' בהמצאו בימ"ת וא"ת אין כבודו מחול לז"א קראוהו בהיותו קרוב לנו ופסול לעדות כמ"ש פ"ק דע"ז כלום יש אב מעיד על בנו. ואני אפ' בזה מאמר א' תמוה באו דבריו בילקוט ראובני וז"ל אמר משה להקב"ה כלום הוצאתם ממצרים ע"מ שלא תמחול להם לא הוצאתם אלא ע"מ שתמחול להם ע"ש. והנה באר כפי הקדמ' זו. ברם נקדים עוד מ"ש המפ' שביצ"מ מודעא רבא שיש' נקראו בנים שהקב"ה כהן הוא וירד למצרים אדמה טמא' ויך כל בכור בארצם ואם כבנים האב מטמא לבנו לז"א לא הוצאתם אלא מדין בנים ודין הוא למחול. ויתקרב לזה ב' כתובים הבאים כא' הני קראי אמרן דוד ואלו הן קרבו רדפי זמה מתורתך רחקו קרוב אתה ה' וכו' וחוץ מהכונה נלפע"ד לפרש עפמ"ש הרב בית יעקב בתשו' סימן ע"ג דלהרמב"ם דרבית דגוי הוא מ"ע שמעי' דבעל תשו' שרי ליה לעבוד על מ"ע לסגף עצמו שהרי אמרו חזרת מלוה ברבית משיחזרו בהן דאפי' לגוי לא מוזפי וה"ט דמ"ע דתשו' אלים וכמ"ש במקום שב"ת עומדין וכו' וכתב עוד שם דלפי מ"ש הרמב"ם דיין קידוש הוא מד"ס יש לאסור לו יין קדוש עש"ב. ולעד"נ לפי מ"ש הרב שם דאין לאסור לו בשר ויין בשבת וי"ט דאוריית' אין זה נכון לאסור לו יין קידוש והוא בכלל בשר ויין שהוא מ"ע בכלל עונג שבת. ואע"פ שכתב הר"י ר"פ מי שמתו שאין חובה על האדם לאכול בשר ולשתות יין בשבת וכו' ע"ש היינו שאין לחייבו בכך אלא רשות הוא ומ"מ מצוה קעביד ובכלל עונג שבת הוא וכ"נ ממ"ש שם כיון שמכוין למצוה וכו' ע"ש וכיון שזה רוצה לסגף עצמו ונמנע מבשר ויין חושבם עליו לענג ובודאי מתכוין לבטל מצות ענג קרינן ביה ומפני תשוב' מותר. נקיטי' מהא להרמב"ם דשרי לב"ת לבטל מ"ע דבשר ויין בשבת דעשה דתשו' אלים הוא. אשר בזה אפשר לי לפ' מאמר ישעי' ע"ה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. וחוץ מדרכנו אפשר שיאמר עפמ"ש הנ"י והר"ן ז"ל בפ' במה טומנים באו דבריהם בכ"מ ס"ה דיסודי התור' דל"א יהרג ואל יעבור אלא במצות ל"ת לא במ"ע. ומרן שם הק' להם מרחב"ת וריב"ב וממ"ש מ"ל יוצא ליסקל וכו' וכ' ע"ז וא"ל מדת חסידות שנו כאן ע"ש. והחכם הנבון גבר ממיתי רחימו דנפשין כמה"ר נסים טובייאנה הי"ו מצא מציאה ואייתי בידיה דברי הרב החינוך סי' רצ"ו שכתב שם כמ"ש הנ"י והר"ן ז"ל ומייתי עלה ההיא דמה לך יוצא וכו' ומוקי לה במשנת חסידים והדור פרוץ ע"ש. ומעת' אין קו' מרן עליהם קושי' ומבואר בדברי הרא"ה שהוא מהראשונים שזה דעתם ע"כ שמעתי מהח' הנז' היטב לראות. נמצינו למדין דרבוות' הללו סברי מרנן דבמ"ע יעבור ואל יהרג ולזה ידוקדק הכתוב באומר אשרי אנוש וכו' יחזיק בה לבלתי שמוע לדברי האנס ויהי' שומר שבת מחללו והי' טעמו ששומר ידו מעשות כל רע שלא לעשות מעשה בידים לאפוקי מ"ע דהוי שוא"ת. א"נ עפמ"ש רדב"ז ז"ל בראשונות סי' ק"ל דמה ששוחטין לחולה בשבת ולא נאכילהו נבלה הוא כדי שלא יקוץ ויסתכן. ועוד שחלול שבת מוטל עלינו לא על החול' ואין אומרים לחול' חטוא ואכול כדי שנזכ' אנחנו ע"ש. וז"א אשרי אנוש יעש' זאת התור' לבלתי אכול נבלה ושאר איסורין הוא החול' עצמו ובן אדם יחזיק בה ומי שיחזיק בה שלא לשחוט לו ולהאכילו נביל' והיה טעמו שיהא שומר שבת אין זה אלא מחללו וא"ת מ"ט אדרבא מוטב נאכילהו נבלה דאיסור קל לז"א ושומר ידו מעשות כל רע לחולה אך בנבלה אפשר שעוש' לו רע שיקוץ ויסתכן. ולטעם הב' ה"ק שומר שבת ההוא יקרא מי שמחללו ששוחט לו שבזה שומר ידו של חולה מעשות כל רע לאכול נבלה שאין אומרים לו חטוא שאין מוטל עליו כאמור. או יאמר כפי מ"ש הר"ן ז"ל בפיה"כ דאיסור שחיטה קל הוא מאיסור נבל' שעובר ע"כ כזית ע"ש. וז"א שומר שבת נקרא אותו שמחללו חלול א' ששוחט שעי"כ שומר ידו של חול' מעשות כל רע כללות הרע הרבה לאוין שבנבלה. או יאמר כפי מ"ש הרא"ש שם דנבילה המאכל עצמו אסור אבל שחוטה המאכל מותר ואיסור שבת הוא דרביע וגבי חולה כחול שוייה רחמ' ע"ש. ז"א מי שמחללו הוא בשומרו ע"י ששוחט דכחול שויה שעי"ז הוא שומר ידו מעשות כל רע שנקרא רע מצד המאכל עצמו. עוד נלע"ד לפ' עפמ"ש רדב"ז שם סי' ס"ז שמי שאמדוהו לחלל עליו שבת והוא רוצה להתחסד למסור נפשו שלא לחללו אינו אלא חסיד שוטה שאפי' לאומרים במי שדינו לעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר שהוא ממדת חסידות לא דמי להדדי דהתם קדוש ה' מיהא קעביד ואפי' בצנעא פרהסיא הוא אצל נכרים אבל כאן מי יודע מה הוא עושה בתוך ביתו. ותו דהכא הוא אינו מחלל ואחרים הוא שמחללין עליו. ותו דהתם גדר וסייג הוא עושה למצוה שאומרים כמה גדולה מצוה זו שפ' מסר נפשו עליה אבל כאן כ"ע ידעי דניתנה שבת לידחות אצל חולה אלה דבריו ז"ל. ולעד"נ עוד לחלק דהתם בא האונס מאחרים המעבירים אותו ואף שמדינא כיון שאין כאן חלול ה' יעבור ואל יהרג מ"מ כיון שאחרים אנסוהו מדת חסידות שנו כאן שלא לשמוע אליו ולהעמיד ד"ת במקומן אבל כאן דמשמיא אנסוהו ואמרה תור' לחלל שבת זו לשמור הרבה שבתות מה חסידות יש כאן

ומעתה משם בארה המק' הזה אשרי אנוש יעשה זאת לקדש את ה' אם אנסוהו לחלל שבת ובן אדם חשוב ממנו יחזיק בה לעשות משמרת ממדת חסידות למסור עצמו אפי' במקום שאמרו לעבור כגון בצנעא וכיוצא. אך זה חולה שהיה בשבת שומר שבת יקרא המחללו שאינו רשאי לשומרו ולמות וא"ת ק' אהלכתא ומ"ש הא מהא לכן אמר ושומר ידו וכו' וכחילוק הב' שכתב הרב דהיינו הוא אינו מחלל אבל אחרים מחללין עליו. ולפי טעם האחרון ה"ק שאני אונס ששומר ידו ע"ד משמרת למשמרתי מעשות כל רע מסיבת עשות כל רע