למודי ד' רה

אלא דתמיהא לי לדעת התוס' בפרק המוציא תפלין דאשה יכולה לקיים מ"ע שהז"ג וכו' אם כן אשה יכולה ליטול לולב ולברך עליו ואם כן למה אצטריך בגמרא לומר דמותר טלטול לולב מפני האנשים ת"ל דאיהי גופה ראויה וצל"ע א"ד. ולא דק דכ"ז פירש"י הוא וליתיה בגמ' ויש מקום לומר שהתוס' הכי מפ' לה לפום קושטא. והרב שע"ה ז"ל דחה ראיתו של מהרי"ן נעים שזה אינו אלא לפירש"י דה"ט דר' יהודה הוא משום בל תוסיף אך לפי' ר"י דפ' המוציא דר' יהודה ל"פ אלא בדאיכא איסורא אם כן בלולב לכ"ע רשות הן מעתה י"ל דה"ט דמקבלת משום דידה ולפ"ז הפיפ"א של טוטון דהוי כלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו א"ד. וכ"נ ממ"ש הרב מהר"י עייאש למהר"ש הנז' וז"ל שם כיון דאין מניעתו מן הפיפ"א מחמת איסור אע"ג דמונע עצמו ממנו ולא הורגל בו הו"ל כמבשל לאחרים דמותר א"ד ז"ל. נראה מדבריו דלנוהג בו איסור אסור גם בטלטול. ולע"ד הדין עם מהרי"ן נעים דאפי' לפי' ר"י גם בלולב איכא איסור טלטול וכדכתי' לעיל. ומיהו יש לדחות ראי' זו באופן אחר והוא דרש"י פי' כן לאוקמי סתמא דאתיא אפי' כר' יהודה אכן לר' יוסי דקי"ל כוותיה ה"ט משום דחזי לדידה. ודע דלפי דברי הרב שע"ה ז"ל הללו ל"ק מה שהק' הוא ז"ל בפי"ט דפסולי המוקדשין דין ה' לתוס' פ"ק דקידושין שלא הוכיחו ממתני' דפ' אין צדין ע"ש. ואתה תחזה. ומכל מקום לעד"ן דדינו של מהרי"ן נעים אמת הוא ושפיר מוכיח מפירש"י דמ"מ טעמו של רש"י קושטא קאי ולא מצינו שהתוס' חלקו עליו בעיקר טעמו ואדרבה ממה שלא השיבוהו בפי' זה בגמ' שתיקה כהודאה ואף על גב דאיכא טעמא אחרינא לא מפני זה מיפריך טעמו של רש"י ומדר' יהודה דס"ל ה"ט דחזי לגברי נשמע לר' יוסי דמאין הרגלים לאפושי פלוגתא בינייהו במה שלא מצינו שיחלוקו. ומעתה יהיו לרצון דברי הר"ן ז"ל אהדדי דבכוונה מכוונת פירשה לזו דמקבלת' כפירש"י לאשמעי' לדינא דגם מידי דלא חזי ליה כיון דחזי לאחריני בטיל ליה מתורת מוקצה כאשר הורה גבר מהרי"ן נעים ז"ל כנלע"ד. הדרן למאי דאתאן עלה משום יתובי דעת' דהתוס' דע"ז ממה שהק' הרב זהב שבא ואפשר לומר דכל עצמו של דוד דקמהדר לאישו"ר איש"ר לא ס"ד לאיש אשר אלה לו מצות מצות ריבה דהא ל"ק אשרי הכהנים שריבה בהן מצות יתירות אלא דשבוחי משבח למקיים חובה דמנחא אקרקפתא דידיה ונקט כי אם בתורת וכו' סרכיה נקט דרך גבר דעלמא שכל התורה בלשון זכר נאמרה

אמנם ע"פ דברים הניתנין למעלה משמיה דגאון מהר"י אשכנזי ז"ל דבאקרוי' בנייהו לא זו בלבד דאהניא להו לקבל שכרן לעה"ב אלא דנעשה גם הוא ככל היוצא מפיהם דמי וסמא בידייהו ליצר מחשבות ושפיר קרינן בה כי אם בתורת ה' וכו' ק"ל לתוס' שפיר. וע"ע למהר"ם אלשי"ך ז"ל במזמור זה ובספר כסף מזוקק להרי"ף ז"ל ס' שמיני כתב דרך נכון בדבריהם ע"ש

חזרנו על כל המק' עז והדר לבושה וכו' לפי דרכו של מהר"י אשכנזי ז"ל וירצה שלבוש זה הנעשה מהתורה עי"ז מובטח לה מיצה"ר וז"ש ותשחק וכו' והוא ע"י שפיה וכו' ותורת חסד וכו' אשר ע"כ קמו בניה ויאשרוה ולא ממעטה מכלל אשרי האיש כיון דאיתא בכי אם בתורת ה' חפצו רבות בנות עשו חיל חבילות של מצית ומ"מ את עלית על כולנה כי אעפ"י שאת יעלת חן ואתי יצה"ר לאיגרויי בך ע"ד מ"ש דיוסף מחייב את הנאים עכ"ז שקר החן והבל היופי לפי שיש לך תבלין תורה משא"כ לרבות בנות הפנויות דא"א לומר ונקה מהחטא ואעפ"י שעשו חיל מצות מ"ע מניעת החטא היא עיקר גדול וז"ש אשה יראת ה' היא תתהלל כי יראת ה' היא אוצרו: דרוש למע' תשובה

אתמר בבי מדרשא בשביל שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אמר הקב"ה בשביל זה אני נותן לבניך עשרת ימי תשובה עכל"ה

יודעים הכל ומסתכלין הן בראיה שיש בה ידיעה מעלייתא עולה של תשובה וכל מעשה תוקפה וגבורתה זו למעלה מזו לא במקום א' ולא בב' מקומות הא כדאיתי' והא כדאיתיה. זו גדולה על כולן שאלמלא שערי תשוב' ננעלו הנפש החוטאת מתה מאליה ואדם אין ואין העולם כדאי כי במה נחשב להבל דמה כמאן דליתיה. כי יצר סמוך מסית זה הדיוט כל יומא זמניה לעבור בזמנו וכוין פתיחן ליה חליף ואתי על לאו הן מחלפא שיטתיה וסרח העודף היינו רביתיה ודא תהי למיקם בטעמא דאמור רבנן שהתשו' א' מז' דברים שנבראו קודם העולם כמ"ש בפר"א ובזוהר ולהורות נתן דאי לא הא לא קיימא הא ובר מינה דתשו' אין האיש מנוקה וה"ט נמי שהימים האלה נזכרים ונעשים ופתח פתוח לעוברים ושבים לשהן זמן בריאת העולם ומישך שייכי אהדדי וכאמור. והרב המפורסם כמהר"י אשכנזי ז"ל בס' יערת דבש רוח ד' דבר בו ההוא אמר שבימים חלו לבו של אדם נוקפו ויעוררו כאיש אשר יעור משנתו שכן ראוי להיות חוזר בתשו' ושרש דבר נמצא בו ע"ד ויך לב דוד אותו ע"ש טעמו ונימוקו. וממה שאמור בענין יש בו בנותן טעם לפי שהז"ג דחוזר וניעור ואפשר לקרב לזה מקרא שכתוב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וא' הרואה אומר הגיעני כפו"ל והנה בפ"ק דר"ה אמרי' אימתי מצוי בי' ימים שבין ר"ה ליה"כ ז"א דרשו ה' בהמצאו ואחר תשובו כי אז קראוהו דתפלה דקרו ליה ועני וסי' לדבר בהיותו קרוב על לבבכם. א"נ אפשר עפמ"ש בשם הרב עשרה מאמרות שאין תשו' אלא לישראל לא לאה"ע וזה חזיתי להרב המבי"ט בס' בית אלהים שער התשו' בי"ד שכ"כ ע"ש. ואנכי הרואה מצאתי דבר ה' בפיהם אמת שכך היא שנויה בבית מדרשו של ר' תנחומה ס' האזינו וז"ל כתיב ישא ה' פניו אליך וכתיב אשר לא ישא פנים עשה תשו' נושא לו פנים יכול לכל ת"ל אליך ולא לאה"ע ע"כ. ואולם אכתי פש גבן חקור דבר על מה עשה ה' ככה ותו אעיקר לישנ' גופייהו היאך תשו' מועלת מדינא דקי"ל מלך שמחל ע"כ אינו מחול וכבר עמדו ע"ז המפ' ז"ל. ואע"ג דאמר רבא פ"ק דקידו' דף ל"ב דקב"ה כ"ע דילי' ותור' דיליה ומצי מחיל וה"ט דרב שמחל ע"כ מחול משום דתורה דיליה לאפוקי מלך דאין המלכות שלו כמ"ש התו' פ"ב דסנהדרין ע"ש. ה"מ מעצמו דומיא דוה' הולך וכו' אבל אחרים לא ושו"ר בחי' הר"ן ז"ל כ"כ בסנהדרין דף י"ט ע"ב אמ"ש שם מצוה שאני שהק' דא"כ לרבנן אפי' במצוה אין שומעין לו ואלו בפ' ואלו נאמרין גבי אגריפס אמרו שם מצוה שאני ותי' בשם ה"ר דוד דה"מ כשהוא עצמו רוצה להתבזות אבל חליצ' ויבום שהנשים יבזוהו כה"ג אינו מחול א"ד ז"ל וה"ז כמ"ש. והשתא הא דתשו' לא דמיא אלא לחליצה ומעתה הדרא קו' לדוכתא איך מועלת התשו'. ולעד"נ דכיון שע"י יש' הוא שיצא מוניטין שלו בעולם בקבלת התורה שורת הדין למחול להם שאין לנהוג עמהם דין מלך שהן גרמו למלכותו ולכן לאמ"ה אין תשו' דהדר דינא שאין כבודו מחול. עוד נלע"ד פ"א לפי שתנאי התנה הקב"ה במ"ב אם אין מקבלין התורה חוזר לתוהו וא"כ הו"ל כשותף במלכותו ואין כאן דין מלך שמחל וה"ט דאמרי' מאן מלכי רבנן כמבואר. ואם כנים אנחנו מקום לנו לפ' מאז"ל ע"פ אני מדבר בצדקה שלעתיד אומרים שרי אמ"ה מ"מ אלו יורדין לגיהנם ואלו לג"ע ואומר להם הקב"ה אני מדבר בצדקה וכו' שקבלתם התורה שאלמלא כן היכן מלכותי ור"ן אומר חוזר