למודי ד' רד

שנמשך ממנה איסור אחר אבל כאן הלימוד עצמו תפלות הוא להם ואפילו ר' יוסי אזיל ומודה. וממה שאמר בענין אין מקום למ"ש מהרי"א שם לישב מה שהק' הרב מ"ק לפירש"י פ"ב דכתובות דף כ"ד ע"ב בד"ה דאיסור עשה שכתב דאיסור עשה דכתב כה תברכו אתם ולא זרים והק' לו הרב ז"ל דילמא אתם חובה הא זרים רשות וכדאמר ביבמות דף נ"ד ע"ב יבמה לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות ע"ש. והרב הנז' תמה עליו דהתם קאמר א"נ לאחר מיתה אין בחיי בעלה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה והשתא לכ"ע פריך בחיי בעלה רשות לרבי יוסי א"נ בחיי בעלה לא לרבי יהודה וההיא דכתובות בלא"ה ע"כ לא בעי אלא לר"י דלר' יוסי דרשות הן שיטא דאין מעלין א"ד ז"ל. ולע"ד דברי הרב מ"ק צדקו ממנו דההיא דיבמות לא מכרעא דא"נ דקאמר הוא ע"ד את"ל וכלומר שאף את"ל דלאיסורא דייקינן מ"מ מיתה ליכא ולישנא קמא עיקר. ומ"ש דלכ"ע פריך לפי מ"ש התוס' דפרק המוציא הנז' ליתא דבחיי בעלה דליכא איסורא מעלמא גם לרבי יהודה רשות הן. עוד אני תמה במ"ש דבעיא דכתובות לרבי יהודה היא דלרבי יוסי פשיטא לן דאין מעלין דא"כ הוא היכי פשיט שם מדתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה דאין מעלין והלא לר' יוסי פשיטא ופשיטא דאין מעלין ולרבי יהודה קמיבעיא לן. ולעד"נ ליישב מה שהקשה ה' מ"ק דדייק לה מדכתיב תברכו ולא ברכו דהוה שמעינן דזרים רשות ולשון תברכו עיכובא ומשמע ומבעי' כן לכ"ע. ומעתה מה שרצה ליישב לשיטתו דברי התוספות דפ' כ"כ עם סוגיא דכתובות ע"ש ליתא וכמבואר. ומה שהק' שם למ"ש ר"י שם בפ' כ"כ אם לא משום ברכה לבטלה דהא ס"ל לר"י ז"ל כר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וה"נ דכוותה ע"ש מ"ש. לעד"נ דהכא שאני שמטבע הברכה כה יאמר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו והא ודאי בורכא היא וז"ש התוס' שלכהנים אמרה תורה לברך דלכאור' יתור נפיש הוא ולע"ד כוונו למ"ש. א"ק לדבריהם אטו ברכה לבטלה מלתא זוטרתי היא לגבי ר' יוסי וכבר עמד ע"ז הרב ב"ש ז"ל ואיברא לפי דרכו של הרב הנז' הא מייתבא ואח"ז ראיתי להרב שע"ה פי"ט דשבת שהביא מ"ש ה' מג"א ליישב תוס' אלו כמ"ש הרב הנז' והשיגו כדכתיבנא ע"ש

עוד כתב הרב הנז' לישב מה שהק' דברי הר"ן אהדדי שמה שהוצרך לטעמא דראוי לנטילת אנשים דלא תקשי סתמ' אסתמ' ע"ש ויותר היל"ל בפשיטות דניחא ליה להר"ן לאוקמא סתמא דלולב לכ"ע אע"ג דבלא"ה הלכה היא. האמנם לפי התוספות דפ' המוציא הנז' כ"ז ליתא דבלולב דליכא איסורא מודה ר' יהודה דרשות הן וכך מתב' ממ"ש הר"ן פרק קמא דקידושין שהזכיר הרב שם ע"ש. ומ"מ ראייתו של הג"א מפירש"י ז"ל לא מכרעא דניחא ליה לפרש מתני' לכ"ע לשיטת רש"י גופיה דה"ט משום בל תוסיף ולעולם מודה רש"י דהלכה כר' יוסי. ויראה שלא כ"כ התוס' והר"ן ז"ל דמודה רבי יהודה אלא בסוכה דאין שם לתא דאיסורא אבל לולב איסור טלטול יש בו כדאמר בריש פרק לולב וערבה מכדי טלטול בעלמא הוא ע"ש

עוד כתב לישב דס"ל להר"ן ז"ל דנהי דקי"ל כר' יוסי היינו דלא מחי' בידייהו אך לא מורינן להו כמ"ש הר"ן ז"ל ולכן במתני' דלולב דמורינן לה לעשות מעשה לקבל ע"כ ר' יהודה היא וטעמא לאו משום דחזי לדידה אלא משום דראוי לאנשים א"ד. מ"ש דמתני' דלולב ע"כ ר"י היא אינו מדוקדק דלכ"ע תיתי מה"ט דחזי לגברי. ותו דמהיכן הוראה יוצאה מדתנן מקבלת אשה אטו משום דשרינן לטלטלו דנה דין בעצמה ליטול ולברך והא טעמא רבה איכא משום דחזי לגברי. ותו אעיקרא לא כ"כ הר"ן דלא מורינן אלא בתפלין דאינן נקיות דעת ולא נקיות גוף וכמו שזכר שם הרב עצמו שם סמוך ונראה בשם הר"ן ז"ל. שו"ר להרב ברכי יוסף נר"ו בא"ח סימן תרנ"ד שהשיגו וכן ראיתי לה' שע"ה ז"ל פ"א דלולב שהשיגו ע"ש. והרב ברכי יוסף נר"ו דקדק שם בהוכחתי' דהג"א עש"ב ויש ליישב דאיהו ס"ל שאם רשאות הן ודאי שיכולו' לברך ולאו דוקא נקט ברכה וכנראה מס"ד ע"ש. שו"ר שאין ראיתו של הג"א מכרעת מפירש"י דבר"פ המוציא תפלין מוכיח בגמ' דלא ר"מ ס"ל כר' יוסי משום מתניתין דאין מעכבין וכו' דסתם מתני' ר"מ ע"ש. ומעתה ע"כ לרש"י לפ' מתני' כר"מ ור' יהודה מה"ט דסתם מתני' ר"מ דרש"י אזיל לשי' דטעמא דר"מ ור"י הוא משום בל תוסיף

ודע דמסוגיא זו תמה אני על מ"ש רבינו ישעיה ז"ל הביאו הרב ברכי יוסף נר"ו בקונטרס שיורי ברכה סי' תקפ"ט דאע"ג דסתמא דאין מעכבין ר' יהודה היא הל' כר' יוסי דאין הסתם מפו' כר' יהודה דדילמא ה"ה נשים ונקט תינוקות משום סיפא דקטנים מתעסקים עמהם ולא עם נשים והש"ס לשיטתו דדייק הא נשים מעכבין השיבו א"ר ודבריו קשים לשמוע דהלא לימוד ערוך הוא שם בגמ' דאמאי דבעי לאוכוחי דר"מ ס"ל תפלין מ"ע שלא הז"ג דחי דילמא ר"מ ס"ל כר' יוסי דרשות הן ועלה מסיק לא ס"ד לא ר"מ ס"ל כר' יוסי דתנן אין מעכבין וכו' הא נשים מעכבין וסתם משנה ר"מ ע"ש. הרי מפו' דחשיב ליה סתם גמור ודס"ל דנשים מעכבין משום דסתם מתני' ר"מ ודלא כר' יוסי ומוכיח מזה לפום קושטא דקס' ר"מ תפלין מ"ע שלא הז"ג הוא וצל"ע. ולכן צ"ל דהא דלא קאמר דנקט תינוקות משום סיפא משום דדייק לה מדלא נקט רישא תינוקות ונשים ונתני בסיפא אבל מתעסקים עם התינוקות בהדיא. גם מ"ש שם הרב ברכי יוסף נר"ו דידיה דלא מיקרי סתם דבנשים דאיתנהו בפלוגתא לא קמיירי ע"ש. והלא לאמונה כי לעולם זאת היתה לי. ולבי מגמגם על התוס' פ' בתרא דר"ה דמשוו לה בסתם גמור מה"ט ואיברא דכה"ג כ' הר"ן ז"ל ברפ"ב דמגי' אההיא דלעז יוני ע"ש. אכן מסוגיא הנז' מבואר דהא ליתא ומעתה צריכים אנו לישב מה בין זו לאותה שכתב הר"ן בההיא דלעז יוני. ונראה שלא כ"כ הר"ן אלא התם דפלוגתא דרשב"ג ורבנן שם נאמר במתני' דפ"ק ובכה"ג י"ל דתנא לא מעייל נפשיה בפלוגת' דהא אשמעינן פלוגתייהו חדא זמנא אבל כאן שלא הוזכרה מחלוקתו של ר"י ור"י במתניתין אלא בברייתא לא אמרינן הכי וצריך חפוש. שו"ר בחי' הרשב"א ז"ל פי"ט דר"ה שכתב כמ"ש הרב נר"ו ושוב דחאו מההיא דר"פ המוציא ע"ש ויעלוז לבי. וראיתי להרב שע"ה ז"ל פ"א דלולב שם שהביא הוראת מהרי"ן נעים במי שנוהג איסור בשתיי' מעלה עשן בי"ט אם מותר לו לטלטל הקנה ששואפין ממנו עשן דמייתי לה מההיא דמקבלת אשה וכו' דאע"ג דלא חזי לדידה כל דחזי לאחריני שרי ע"ש

וכן בקדש חזיתיה להרב הכולל כמהר"ר שמריה קאטאריוס זלה"ה עלה ונסתפק במי שאינו רגיל לשתות הפיפ"א אם מותר להדליקו לאחרים בי"ט כיון דלדידיה אין בו צורך היום כלל א"ד כיון דלאחריני יש צורך קצת שרי ובכלל זה יש להסתפק אם מותר לטלטלו ואתי עלה הרב ז"ל מההיא דמקבלת אשה וכו' ומהר"י עייאש ז"ל הסכים עמו להתיר מט"א ע"ש. ולע"ד לענין טלטול הדבר ברור אך להתירו להדליק לאחרים ההיא דמקבלת לא שמה מתייא דטלטול שאני דכיון דבגופו של חפץ הדבר תלוי הואיל וחזי לגברי תורת כלי עליו וכדפירש"י ז"ל אבל להדליק בו כיון דלדידיה לא חזי אין בו צורך כלל ואסור משום הבערה שלא לצורך כלל ואין אומרים שיעשה זה מלאכה שאין לו צורך בה כלל הואיל וגוף המלאכה יש בה צורך לאחרים. עוד ראיתי לו שם שכתב אח"ז דברים תמוהים וז"ל