למודי ד' רג

הברייתא ושאל לו במאי זכיין להבטחה זו הני נשי דקתני ור"ח פרושי קמפ' באקרויי וכו' וכאמור

ובכן יפורש מאמר הנצב על הפתח כשם שנתן הקב"ה את התור' וכו' והי' טעמו דהני נשי איתנהו בת"ת באקרויי בנייהו וכו' ומשעה שעמדו על הר סיני זכי להו רחמנא חלק כחלק תרי פלגי גופא אמטול הכי שבוחי משבח לה בכ"ב אותיו' שם רמז אשר יעלה עליה כמי שישנה בלמיד' זו תור' שניתנה מאלף עד תי"ו וזו שכרה ויהי' בשלם

והנה כי כן אחשבה שזה כיון שלמה בחכמתו והלא כה דבריו עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון פיה פתחה וכו' צופיה וכו' והדקדוקים מבואר ואני אפרש עז והדר לבושה הוא עז התור' ממנה הי' לה חלוקא דרבנן וע"כ תשחק מהיום ולאחר מיתה לעה"ב וזהו ליום אחרון כי בטוחה היא מיצה"ר דלא לייתי לאיגרויי בה דהא דא מפקדא ועכ"ז נוטלת שכרה משלם ליום אחרון והי' זה ע"י התור' כי פיה פתחה בחכמה וכי תאמרו והא לא מפקדא דעו איפה כי תורת חסד הגורמת לאחרים היא שעמדה לה כמו שהוא על לשונה ממש ומאן אחרים הדר אמר צופיה הליכות ביתה היינו אקרויי בנייהו וכו' כי ע"כ קמו בניה וכו' שע"י שתיהן זוכות כאחת לכן תנו לה מפרי ידיה וכו' ותהי משכרתה שלימ'

והרב רבי יעקב שאול ז"ל אומרה בדרך אחרת עלי בא"ר הא דת"ר גדול' הבטחה וכו' והי' בהניח חקירת חכם שחקר הרב המבי"ט ז"ל לפי משז"ל דרמ"ח מ"ע כנגד איברי אדם וכל יום כל אבר אומר לו עשה בי מצוה זו א"כ איך יכול לתקן כל איבריו וכמה מצות א"א לקיימן פ' נחלות ויבמין וטמאים. והוא מפרק לה ב' תשובות בדבר ויצא האחד דע"י המחאה ומדין ערבות בכלל אתה מוצא שיקיימו והנ' יצא אחיו דמקבל'. ואילך דרוצה בקיום כולן ועוסק בתורה הנה זה כמעשהו ממנו כמ"ש ז"ל כל העוסק בתורת עול' וכו'. ומעתה היינו דתני' גדול' הבטח' כי לא ינכה ממעשי' ע"י חטא אחריני דנשים אינן בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש ז"ל פ' מי שמתו וז"ש שמען קולי אין לך אלא משעת שמיע' ואילך שאננות הן וע"ז א"ל רב לר"ח הני נשי במאי זכיין להשלים תקון איברים דהא פשיט' לן דלא מפקדי את"ת והשתא דאשמעי' תנא דליתנהו בערבות מעת' לא יצדק בהם אחת מב' דרכים הללו וא"ל באקרויי וכו' והיינו דאהניא להו א"ד ז"ל. ולפי דרכו כן יפורשו הני קראי הם המדברים עז והדר לבוש' הוא לבוש הנשמ' הנעשה והמצות המכוון לרמ"ח איברי הנשמ' כנודע ותשחק ע"ז ליום אחרון כי אין נגרע דבר דליתה בערבות ואעפ"כ היא זוכה ללבוש הזה ובמה ע"י התור' וז"ש פיה פתחה וכו' ותורת חסד וכו' צופיה וכו' וכדבר האמור על הדרך הא'. ואפשר עוד לפי מקראו' הללו עפמ"ש הרב המפורסים מהר"י אשכנזי ז"ל בס' יערת דבש לפ' הא דהני נשי במאי זכיין כלפי מ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין תור' ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ וז"ש הני נשי במאי זכיין פי' זכיין נוצחין ע"ד שבדבר זה זכיתי לבני מערבא פי' נצחתי ואם כן נשי דפטורי מה"ת במה נוצחין ביצה"ר כלום תבלין יש בה וא"ל באקרויי וכו' דהו"ל ממש כלומדות הן עצמן ע"ש. ועיין בהרא"ש ז"ל פ"ב דכתובות בשם י"מ גבי מאן דקרי ותני ע"ש

ובדרך זו אלך לי לישב אותה שהק' מהרש"א ז"ל בס' זהב שבא אמה שהק' התוספות ז"ל פ"ק דע"ז דף י"ט ד"ה אשרי וכו' דמאי ק"ל לתוס' הא כתיב התם כי אם בתורת ה' חפצו ואתתא לא מפקדא וכמלמדה תפלו' ואצרכה עיון. והנה ראיתי בזה למהרי"א נכדו בס' שארית יעקב ההוא אמר ע"פ מ"ש מרן בב"י יו"ד סימן ש"ס דאשה נמי איתא בת"ת שצריכה ללמוד דיני מצות שחייבת ע"כ בשם מהרי"ם דאינו כמלמדה תפלות אלא בת"ת שבע"פ לא בת"ת שבכתב וע"ז ק"ל לתוספות עכת"ד. ולעד"ן דהא דצריכה ללמוד דינין שחייבת אינו מסוג מצות ת"ת דמצוה זו איתא גם במידי דלא נ"מ לדינא אך הנשים מה שצריכות ללמוד אינו אלא להלכותיהן לדעת מה יעשו וכי גמירי א"נ שמיע לה מאחרים תו לא צריכי ללמוד. ואמינא לה ממ"ש פרק קמא דחגיגה את זו דרש ראב"ע וכו' אם אנשים באין ללמוד נשים באין לשמוע וכו' ואם איתא אם אנשים ונשים באין ללמוד הכי הול"ל אלא ודאי נשים באין לשמוע דייקא. ובירוש' פרק היה נוטל אפלוגתא דן' עזאי ור"א שם אמרו ן' עזאי דלא כראב"ע דאמר אם אנשים באים ללמוד נשים באין לשמוע וכו' ע"ש. הרי דדייק כדדייקינן וקרא נמי ה"ק למען ישמעו ולמען ילמדו הא כדאיתיה וכו' וברור. ונ"ל דהיינו נמי טעמא דנשים פטורות מלכתוב להם ס"ת כמו שכתב הרב החינוך ז"ל סי' תרי"ג ע"ש ובספר שאגת אריה סי' ל"ה שאוג ישאג על הרמב"ם ז"ל בזה ע"ש ואין להאריך כאן. ומעתה כיון דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה זה מורה באצבע דבמצות ת"ת איירי כד"א והגית בו וכו' ובהכי ניחא מה שתמה הרב מג"א בסימן קפ"ז על מרן והרב מע"מ ז"ל ע"ש דלשון על תורתך שלמדתנו גם הוא יורה דמשום תורה גופה קאמר משא"כ לשון ונתן לנו את תורתו על מצותיה נאמר. שו"ר להרב קול יעקב שכ"כ ומייתי לה מדפ' בפרק היה נוטל והא לא מפקדא וכ"כ הרב ברכי יוסף נר"ו בסימן הנז' ובסימן מ"ז מייתי לה מש"ס דפרק במה מדליקין ע"ש. גם בתורה שבכתב ל"מ לאוקמה דבגמ' דע"ז שם דריש בתחלה תורת ה' ולבסוף בתורתו יהגה ע"ש בפירש"י ותו נהי דלא הוי כמלמדה תפלות מ"מ אין שכרן אלא כמי שאינו מצווה ועושה וזה לא יקרא מאושר דבפרק היה נוטל לא בעי למימר שיתלה לה שכר כזה כדפירש"י שם ע"ש. ועיין מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א דת"ת ומ"ש מרן ומ"ש רבינו שם דתורה שבכתב לכתחלה לא ילמדנה למדו רבינו ממ"ש בירושלמי הנז"ל ובדוקא קאמר ראב"ע נשים באין לשמוע והתם בתורה שבכתב משתעי אלמא לכתחלה לא ילמדו ואין מקום למה שהק' הרב מ"ק שם וראיתי להרב ברכי יוסף נר"ו בי"ד סי' רמ"ו שהשיגו עיין שם

כתב עוד מהרי"א ליישב דן' עזאי ור"א כתנאי דר"י פרק בתרא דר"ה בסמיכת נשים דן' עזאי ס"ל כר' יוסי דדייק ואין בנות ישראל חובה אלא רשות ה"נ ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם חובה אלא רשות ור"א כר' יהודה דאין בנות ישראל רשאין קאמר והתוס' שם ס"ל דהלכה כר' יוסי ויש להן שכר כמי שאין מצויין וע"ז ק"ל לתוספות דע"ז שפיר לשיטתם ע"ש. ויותר הי"ל לפ' דל"פ ן' עזאי ור"א אלא במלמדה אך היא עצמה שלמדה כשעוסקת שכר הוא לה כמי שאין מצווה ועושה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בדין שזכרנו להדיא ע"ש. ומ"מ לע"ד אין זה מכוון דמ"מ לא יקרא מאושר וכדכתי' ותו דאעיקרא הא דן' עזאי ור"א אינה ענין למחלוקתו של ר"י ור"י ואפי' לרבי יוסי שם הכא מודה דאסירא בת"ת דר"א טעמא טעים דהוי כמלמדה תפלות ונ"ל בגמ' מדכתיב אני חכמ' וכו' ולא נ"ל מבניכם ולא בנותיכם. והגם שכתבו התוס' ר"פ המוציא תפלין דף צ"ו דאפילו לר' יהודה דאין סומכות ה"מ תפלין דבעי גוף נקי ועליי' הרגל דהוי כחולין לעזרה ותקיעה דהוי מלאכה דרבנן וסמיכה דהוי כעבודה בקדשים ע"ש דהשתא ע"כ לר' יוסי רשות הם גם במקום איסור דלא חייש לכך ומעתה אף אנו נאמר דה"נ בת"ת לר' יוסי דשרי ללמדה ולא חייש לתפלות. מ"מ הא לא דמיא דהתם באנשים לא חייש להך איסורא ולכן גם בנשים לא חיישינן משום דיש להן קצת מצות משא"כ כאן. ותו דהתם עכ"פ המצוה נעשית כתקנה אלא