למודי ד' רב

ואם כנים אנחנו מצאנו חבר מסוגי' זו למ"ש הרב תרומת הדשן בתשו' סימן קמ"ז להתיר ביה"כ לתת פת לתינוק ואין לחוש שמא יאכל ול"ד לחמץ דכיון דאסור בכל מאכל לא אתי לאשתלויי ע"ש והביאו מרן הב"י בא"ח סי' תרי"ו ומוכח לפ"ז דשרי אפי' בתענית יחיד ובסוגיין משמע דדוקא בת"צ ילפי מ"ש הרי הוא כמבואר. שו"ר להרב פר"ח סי' תי"ב הביא סוגי' זו לראיה בפשיטות לדברי תה"ד הללו ע"ש

אך את הדבר הק' להר"ן וה"ה ז"ל שהביא הפר"ח שם מה יענו לסוגי' הלזו ונר' דדוק' בכ"ג לא חיישי' מה"ט דכ"ע לא אכלי אלא משום עבודת היום אבל בעלמא כגון קניבת ירק חיישי' אפי' ביה"כ. תדע שהרי רבנן דר"י דמקריב אונן אטו לית להו גזירה דשמא יאכל והלא בחדש וחמץ ואשת חבר גזרי' אלא ודאי כאמור. ומעתה גם הר"ן וה"ה נר' דאזלי ומודו לדינו של הרב תה"ד כיון דאיכא מצוה לצורך התינוק אבל אין לומר שדברי הרב תה"ד אינן אלא בשאין קטן יכול לאכול בעצמו דליתא וכ"נ מדקדוק לשון מור"ם שם שכתב מותר ליגע וכו' וליתן לקטנים ולא כתב ליגע לתת וכו' וכ"נ מדברי הפר"ח שם ע"ש וא"ת והמק' מאי פריך מיוה"כ שאין עבודה כשרה אלא בכ"ג. שו"ר לתוס' ישנים נרגשו מזה ע"ש ומ"ש שם הפר"ח ובפ"ק דחולין וכו' ע"ש אם כיון לסיועי להר"ן וה"ה הדבר תמוה דלפי דברי הרב תה"ד הא לא מכרעא ונרא' שיש ט"ס וזה מקומו לעיל מזה קודם מ"ש כבר כתב בתה"ד ע"ש ואח"כ ראיתי להרב מג"א שהק' להר"ן וה"ה מסוגיין ועוד הק' בגמ' כי קושיין ומאי דתירץ יתיב ע"ש. נרא' מדבריו דלא גזר ר"י באונן אלא משום דסבר דכיון שמותר להקריב וכו' לפי שאינו אלא נגיעה בעלמא והם דברים תמוהים שהרי חייש ר"י לאכיל' גבי ביעור דהוי נגיעה בעלמא ואפשר דס"ל דהא דצריכין לה"ט הוא במקום מצוה אבל ביעור דלאחר המועד אינו מצוה כ"כ והתוס' שם ד"ה אבל שכתבו לר"י דיש מצות ביעור מצוה בעלמ' הוא. והרב ט"ז כתב טעם אחר דאימת יה"כ עליו ע"ש וסוגיין לא מוכחא כן ולפי מ"ש לדברי הרב תה"ד בפי' הסוגי' ניחא גם לדברי הרב מג"א בפי' הסוגי' א"ש וע"ש: תם ונשלם ספר למודי ה' שבח לאל בורא עולם דרושים

אמר המחבר הצעיר איש מאין אמרתי אעלה ואדפיס בשני הלוחות שנים ג' גרגרים בראש אעי"ר אחלקה שכם מקונט' קטן הנק' נשמו חלק של יהודה חלקי ה' אמרה נפשי את שיש בה ידיעה בתחלה. מצוה להביא מן ההדיוט אימא רישא ב' דרישות הללו מן המוכן וסימנא מילתא הוא שאם אזכה משמיא מוקמי לי למען דפוס הא דפרוש כלהו פשיטי דספרא ואעלהו שם לעולה: דרוש שדרשתי למע' אשת חיל לראשי עטרת פז אדונתי אמי תנצב"ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת

שנו חכמים בלשון המשנה ילקוט משלי אשת חיל כשם שנתן הקב"ה את התור' בכ"ב אותיות כך הוא משבח הנשים הכשרות בכ"ב אותיות עכל"ה

מרגלא בפומייהו דרבנן אשר חכמים הגידו והם אמרו דהני נשי דנהיגי למעבד עבידתא שפירתא יש דרך ישר לפניהם ויפה כחן כהלכת גוברין דשפיר חזו ופקיע שמייהו בעדי עדיים שוו בשיעוריהן ע"כ הקישן הכתוב אחד אנשים ואחד הנשים שקולין הן ומהדרין מן המהדרין אשר שוררו אנשים בשבח המגיע לכתפים. זו גדולה על כולן כי תבוא על שכרה בעמלה של תורה ולא נצרכה אלא לקבולי אגרייהו אתגורי אתגור כמאן דמהילי דמיין והשוה הכתוב אשה לאיש טובים השנים וכי ישאל איש קתבע אל שאול מה טעם יש בה היא העולה במעלו' דרבנן והלא לאמונ' הלכ' רווחת דנשים פטורו' מת"ת ועוד בה הא קחזינן דלא גמירי. זאת אשיב דיש בידן בתחלה אחזוקי אינשי ויעבדו את הבעלים או לבניהן אשר ילדו שיהיו פנויין לעסוק בד"ת דין גרמ"א לקבל שכרן משלם כרגלי הבעלים ואת הבנים ונות בית תחלק שלל מדין שותף

אשר בזה אומר כי הוא זה מ"ש בפ' הי' נוטל עלה ההיא דתנינן תמן יש זכות תולה ג' שנים ובגמ' שם נאמר זכות דמאן אילימא זכות תורה הא לא מפקדא וכו' ומסיק רבינא לעולם זכות תורה ובאקרויי בנייהו וכו' מי לא פלגן בהדייהו ע"ש. וי"ל ודקרי לה מי לא ידע מעשים בכל יום מילתא דשכיחא ואשה בכל אלה הא והא איתנהו והיו אלה להם ותו מה זו תמיהא מי לא פלגן בהדייהו. ואפ' דרבינא נפק דק לישנא דהמק' דקאמר הא לא מפקדא שקדמה לו ידיעה מהך דאקרויי בנייהו וכו' אלא דמ"מ הי' ק"ל דכיון דלא מפקדא אין כחן יפה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דאעיק' אנהו לא מפקדי ושכר זו אין בו כדי שביעה לתלות וכדפירש"י ז"ל שם כ"ז דקדק רבינא מדלא פריך בפשיטות הא לא גמרי ולכן השיב רבינא ותמה יקרא דלעולם זכות תורה ודקאמרת הא לא מפקדא אטו באקרויי וכו' מי לא פלגן בהדייהו וכלומר דכיון דעבדי הכי למי שמצווה ועושה דבר ברור הוא דשותפי נינהו והיינו פלגן בהדייהו דייקא

ויבא באר"ה הא דת"ר בפ"ב דברכו' גדול' הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים וכו' שנאמר נשים שאננות וכו' ע"ש. וכאן הבן שואל מה זו הבטחה כי לא פורש ותו על מה עשה ה' ככה ודאתתא עדיפא מדאיש. ולפי העלות הרשום בכתב מפו' יוצא ברם נקדים עוד מ"ש התוס' פ"ח דקידושין על מ"ש גדול המצווה ועושה וכו' דה"ט לפי שיצרו תוקפו ע"ש והיינו דאמרי גדולה הבטחה וכו' שאין יצרן תוקפן על ד"ת שהרי אין מצווין ועכ"ז שכר הוא להם כמצווין שנאמר נשים שאננו' שמען קולי דהאף אמנם שאננו' אתם מיצר סמוך קורא אני אליהם שמען קולי כאלו צויתי לכם ותהיו קרובים לשכר כאיש ויד אשה כיד בעלה והיינו הא דא"ל רב לר"ח סמוך ונראה הני נשי במאי זכיין וכו' וכל אדם חזו גו תרי תמיהי מדכר דכירי חדא דאטו ליתנהו בשמיר' בכל לאוין שבתור' וכל מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות ותו מה זו סמיכה להא דת"ר אכן רב ק"ל לר"ח מסדר