למודי ד' כ

ובג"ש איך הפה יכול' לדבר דאעמ"ה והלא בכמה עונשין ילפי' מג"ש בכמה דוכתי בגמ' אספרם מחול ירבון וז"ל רש"י ז"ל בפ' בן סורר דף ע"ב כל היקש וג"ש וכו' ועונשין ממנו וע' בפירש"י ר"פ השוחט והמעל' וז"ל הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לס' המצות בעיקר הב' דף ד' אבל על ההיקש מזהירין ועונשין וכו' וכן בג"ש כמו שלמדו ל"ג דורות בעריות ע"ש ועוד לדבריו מי שקידש אשה בכסף ובא אחר ובעלה שאינו נידון בחנק בדין בא על אשת איש והא ודאי בורכא היא וע' לרבינו ז"ל פ"א מה' אישות ובלח"מ ז"ל שם

וז"ל הרדב"ז ז"ל מקרוב בא סי' תט"ו דאע"ג דקי"ל דאין עונשין מדין ק"ו מ"מ מג"ש והיקשא עונשין והלא קידושי כסף אינם מפורשים בתורה והורגים עליהם וכו' ע"ש ועוד דאכתי מנ"ל דצריך שיבעלנ' דילמא אפי' שקידשה בשטר בלא בעילה לוקה שהרי כתב רבינו ז"ל בהל' הנז' דקידושי שטר מן התורה הוא ע"ש וליישב קושית מרן ז"ל י"ל דרבינו ז"ל בפלגש איירי ועיין בהלח"מ ז"ל שם מ"ש בזה ע"ש ולכאור' הוא סותר מ"ש הוא עצמו בדין שלפניו ויש לחלק ואח"כ ראיתי להכנה"ג ז"ל בליקוטי הרמב"ם שם שכתב כדכתיבנא ע"ש ומה שהק' שם שלא קידשה דוד לאבישג בלא שיבעלנ' י"ל שחשב שמא מתוך שמקודשת היא לו והיא לו סוכנת יתקפהו יצר סמוך ומה שדחה הרב למה שתי' שלא הית' רוצה בזה מדברי מרן ז"ל ע"ש לע"ד רב המרחק ביניהם דשאני הכא דאינה רוצ' להתקדש בלא שיבא אליה כי רוצה אשה וכו' אבל לפלגש אין זו סברא כ"כ למאן בזה שלא ליהנות ולידבק בגופו של אותו צדיק ועוד אפשר לומר שלא רצתה בכך שלא לעגן עצמה ממנו ומכל העולם וכעין שכ' שם הרב ז"ל על דוד ע"ש ומ"ש שם בראיה אחרונ' לרבינו ז"ל יש לדחות דקי"ל דפלגש אסור' להדיוט כמ"ש רבי' ז"ל פ"ד דמלכים דין ד' ע"ש. [וע' בתשב"ץ ח"א ס"א ד"ד ע"א ד"ה ויש וכו']

לימוד ט גרסינן בפ' שור שנגח דל"א מה עלה בדעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו וכו' ויש לתמוה והא קי"ל אין מזהירין מ"ה והרב פ' דרכים בדרך דוד דף כ"ג ע"ב תירץ דזאת האגדה ס"ל כרשב"א דס"ל עמ"ה כדאי' בפ' בן סורר ע"ש והוא דחוק דלמ"ד אעמ"ה תקשה ליה אכתי מה עלה בדעתו של משה וכו' ועיין ברא"ם ז"ל עוד כתב הרב ז"ל א"נ אפשר דלא נאמר כלל זה דאעמ"ה אלא בישראל אבל בב"נ עונשין שהרי מצינו כמה חילוקים בין ישראל לב"נ עכ"ל והנה אמת נכון הדבר ואפריון נמטייה למרן ז"ל שמצא דעת קדושים הלא המה תוס' הרא"ש ז"ל הביאו הרב החבי"ב ז"ל בספר שיירי כנה"ג א"ח סוף דיני הק"ו ע"ש ונ"ל להביא ראי' מדאמרינן בפ"ד מיתות דנ"ח ע"א ר"א אומר אביו אחות אביו ופירש"י ד"ה אחות אביו וכ"ש אחותו עכ"ל ע"ש ועיין בג"ה בחי' להל' מלכים דין ה' ע"ש

וענ"ל להביא ראי' מדתניא בת"כ פ' צו בני ישראל מוזהרין על החלב ואין העכו"ם מוזהרין והלא דין הוא ומה אבר מן החי שאין חייבים עליו כרת איסורו נוהג בב"נ חלב וכו' א"ר וכו' ת"ל בני ישראל וכו' ע"ש ואם איתא למ"ל בני ישראל הלא מק"ו אעמ"ה אלא ודאי הלא זה הדבר ואין לומר דלאיסורא בעלמא ילפינן דליתא דלא מצינו איסורא בעלמא בב"נ דקי"ל אזהרתן זו היא מיתתן וכיון דכי ילפינן איסורא נהרגין עליו א"כ ענשת מ"ה קרי' ביה דאי לא היכי משכחת לה מ"ש תוס' הרא"ש ז"ל דבב"נ עמ"ה וברור

ומידי דברי בברייתא דת"כ הלזו נ"ל דהא מני ר"י הגלילי דפ' כ"ש דכ"ג ע"ב דלא ס"ל הא דפרכינן מה לחלב שהותר מכללו משום דבבהמ' קאמרינן דאלו לר"ש הא איכא למפרך מה לאמ"ה שלא הותר מכללו וכו' ע"ש הסוגיא. מיהו צ"ע שם דמאי פריך ר"ש מה לחלב שהותר מכללו דעדיין אני יכול לעשות ק"ו של מקומו ומה כרת שישנו בחלב אינו בגיד הנאה שאינ' בחלב וכו' דהשתא ל"ש כלל למימר הותר מכללו יוכיח ולא חיה תוכיח שו"ר להתוס' שם ולק"מ כמו שיראה המעיין שם ומעתה לפי דבריהם שם קושיין במקומ' עומדת וצ"ל דאתיא כר"מ דפליג אדר"י בפ' גיד הנשה דק"ב ע"ש דס"ל דאינו נוהג אלא בטהורים ואע"ג דסתם ספרא ר"י ה"מ בסתם דה"נ במשנה מצינו כמה סתמא דלא כר"מ ומ"מ עדיין פרכא קיימת מה לאמ"ה שכן אסור בחיה טהור' והיא הגורמת וצ"ע ומיהו י"ל דעבדינן ק"ו מקומו ולא פרכינן. שו"ר להרב ג"ה ז"ל כלל תפ"ו שנתעורר במה שהקשינו בגמ' דפ' כ"ש ותירץ כדכתיבנא ע"ש אלא שלא הזכיר דברי התוס' וסמך על המעיין אמנם ראיתי לו שהק' עוד שם וז"ד תו איכא למידק כיון דהכא קיימינן לר"י הגלילי דאמר לעיל חמץ מותר בהנא' אדיליף ק"ו מחלב דאיכא למפרך ליעביד מחמץ וכו' עש"ב ואני תמה עליו מה הקשה דאיכא למפרך שור הנסקל ושאר איסורי הנא' יוכיחו כמו שהקשו התו' ועכ"ל כמ"ש התו' וא"ב ליכא ק"ו כלל ומה שהק' עוד שם הר"ש מורדון שכתבו בהעור והרוטב לר"י לא לכתוב היתר הנא' בחמץ ולילף מק"ו דחלב וכו' עש"ב, נראה דאיכא למפרך מה לחלב שכן אינו עובר בבל יראה וב"י וכבר כתבנו עוד בקושיא זו במ"א. ומה שהק' עוד שם לדעת ר"ש דליעביד ק"ו מדם א"נ כי קאמר מה לחלב שהותר וכו' לימא דם יוכיח עש"ב יש להשיב ולמה לא הק' ג"כ נימא שור הנסקל ושאר איסורי הלא' יוכיחו כמו שהק' התו' ג"כ והדבר ברור דגם הר"ש מודה לדברי התו' אלא דס"ל דהא דקאמר בבהמה קאמרי' לאו מה"ט דלא ילפי' אלא שיהא בכלל נבילה אלא דבלא"ה בעלמא לא פרכי' ודייק לה הר"ש מדנקט הש"ס ה"ט דבבהמה קאמרי' והול"ל דכה"ג לא פריך וזה ברור. ומה שהק' שם עוד דמאי פריך תאמר בגיד דלא הותר מכללו היא גופה תיתי בק"ו וכו' ואפי' אמרת דיו אסוף דינא בהנא' מיהא שרי עש"ב. לא ידענא מאי קאמר דהא אף בבהמה גיד מיהא שרי בהנא' והו"ל דכיון דמפריך ק"ו עבדינן שפיר דיו ריש דינא ועיין בפירש"י פ"ק דזבחים דף י"ד ע"א ד"ה חוץ וכו' וי"ל דאמ"ה יוכיח עיין חולין דף ק"ב ול"ל היא גופה תיתי דמה לחלב שאינו מטמא

וראיתי להרב שע"ה פ"ה מה' מ"א הל' ו' שהק' בסוגיא הלז דמאי פריך מה לחלב שהותר מכללו ג"ה נמי הותר מכללו אצל עוף כדתנן ואינו נוהג בשל עוף ע"ש מה שנדחק בזה ולא ראה מ"ש התו' בפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב ד"ה כלאי הכרם שכתבו שם דדוקא גבי חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפי' דחיה וכו' חשיב הותר מכללו אבל בבשר בחלב לא כתיב כל עש"ב וההיא דפ' העור והרוטב דף ק"ך דקאמר נבלה נמי הותרה מכלל' וכו' ע"ש התם נמי כתיב לא תאכלו כל נבלה

ודרך אגב ראיתי להר"ש אלגאזי ז"ל בס' זהב שבא בקונטרס סוגית פרה ורחל שכתב על דבריהם אלו וז"ל וצ"ע דנר' מדבריהם דכי לא כתיב כל לא מיקרי הותר מכללו וק' דגרסי' בפ' אלו נערות דף ל"ב מה לחובל בחבירו שכן הותר מכללו ובחובל לא כתיב כל וי"ל בדוחק עכ"ד ולי לק"מ דההיא ודאי עדיפא היא מכל דחלב דאע"ג דכתיב ביה בהדיא ה' דברים דחשבי' לי' חומרא התם אפ"ה ניתן רשות לב"ד להלקותו ולפוטרו מה' דברים ועיין בש"מ שם ע"ש. אמנם הא ק"ק הדאמרי' בפ"ק דמנחות דף ה' ע"ב מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית ע"ש והא התם לא כתיב מידי. עוד ק"ל מדאמרינן ברפ"ב דזבחים מה להצד השוה שלא הותרו מכללן לגבי אונן ע"ש ומדברי רש"י ז"ל שם ד"ה שם טומאה ירא' דס"ל דהותר מכללו מיקרי אף דבר הסתום וכ"נ מדברי התו' שם ע"ש וצ"ע

ולמאי דאתאן, עלה יש לתרץ עוד לעיקר הקושיא עפמ"ש מהרש"א ז"ל בפ"ד מיתות דס"ד ע"ב גבי הא דאמרי' התם מזרעך ולא כל זרעך שטעם אעמ"ה אע"ג דמדה היא בתורה גבי עונש איכא למימר דזה שעשה עבירה חמורה אינו