למודי ד' קצט

ביום בין בלילה ועוד מ"ק מ"ס דרשי' וביום ומ"ס לא דרשי' וכו' כי הא וכו' דאדרבה בהא דר"י ור"א בן פדת אמרינן דכולהו דרשי וביום הח' ול"פ בהא כלל אלא המחוור כפירש"י דפי' וכו' וי"ו ה"א דוהנותר דריש והיינו דאמרי' כי הא דר"א וכו' עש"ב וששתי כמוצא שלל רב שזכיתי להעמיד דברי הראשונים מארי דאורייתא כי כל דבריהם כגחלי אש ושארי ליה מאריה להרב שאגת אריה במחילה מחכמתו. ודע דאהך ברייתא דפלוגת' דת"ק וראב"ש כ' שם מהרש"ל בחי' וז"ל ונ"ל דל"ג ונולד כשהוא מהול בבריית' וכן פירש"י וכו' ועוד הסמ"ג והאשר"י בפ' החולץ וכו' ע"כ. והי"ל להביא מהתוס' דהחולץ שם שכ"כ ע"ש. וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' פר"א דמילה שכ' וז"ל ויש מביאים ראיה לדברי הגאונים ז"ל משום דסוגיין בתלמודא הכין מדאותבי' ר"א בן פדת לר"י בפ' הערל מדתניא אין לי אלא נמול לח' לט' וכו' וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין ת"ל וביום אלמא גר שנתגייר צריך להטיף וכו' ואינה ראיה מחוורת בעיני דאי מברייתא גופה קמייתי ראיה לאו ראיה דדילמא ההיא ר"א הקפר או תנא אחר הוא דאית ליה הכין והתם נמי איכא תנאי אחריני דתניא התם משוך ונולד מהול וגר וכו' מהול וקטן וכו' אין נמולין אלא ביום ראבש"א וכו' ואי משום דמותיב מינה בן פדת לא מגר וכו' אלא מנמול לט' וכו' עכ"ד. הרי גירסת הרשב"א כגרסתי' ושהראי' שכתבו רבוותא היא מברייתא דהוו גרסי בה גר שנתגייר וכו' והיינו מדפריך לר"י מינה ש"מ דהלכת' היא דאי לא לימא ליה הא דלא כהלכתא מדקתני בה גר וכו' ואין כונתם להביא ראי' על נולד מהול דלא. ומ"ש רבוות' דפליגי ראב"ש ורבנן לא משום דפליגי להדיא בההיא אלא מדקאמר עלה ואפי' למאן דלא דריש וי"ו וכו' דהיינו ראב"ש כנלע"ד

ודע דסוגיא זו נעלמה מעיני מהר"ם מלובלין בחי' פר"א דמילה דף קל"ב ע"א בתוס' שם ד"ה ההוא ע"ש שכתב דלפי האמת דנ"ל יום ולא לילה מבן ח' ימים ל"צ לרבויי לשלא בזמנו ע"ש. וסוגיין קשיתיה דרב דלראב"ש שלא בזמנו אפי' בלילה ומשום דלא דריש וי"ו ועיקר קושייתו כבר תרצו התו' כאן ד"ה מ"ס דשפיר דרשי'. ונ"ל שזה כוונו התוס' שם בפר"א דמילה הנז' כמ"ש דדרשא פשוטה נקט ע"ש. ולכאורה צריך למודעי מאי אולמיה דהאי מהאי אלא שהכונ' דמש"ה נקט מיעוטא דבזמנו מביום כי היכי למדרש מו' לשלא בזמנו ואפשר שזה נמי כוונו במגי' ור"ל דנקט דרשא פשוטה לאפוקי מינה תרתי משום דמתני' שם איירי בין בזמנו בין שלא בזמנו. שו"ר להרשב"א שם תי' לקו' התו' קרוב לזה וכן ראיתי לס' שאגת סי' הנז' שתי' כן ולעד"נ דכוונתם היא זו. ודברי התו' בע"ז דף ס"ז ע"א ד"ה אר"י בס"ד אינה מדוקדקים כמבואר למעיין שם. מעתה חוזרנו לענין א' ליישב קו' הירוש' לפום סוגיין דהערל ונראה דס"ל לגמרין דהא דאין נשרף אלא ביום ה"מ נותר דכתיב ביה קרא ופגול נמי משום דאפקיה קרא לנותר בלשון פגול וכמ"ש החינוך בסי' קל"ח ע"ש. ועיין מ"ש מרן הכ"מ בפי"ט דפהמו"ק דין ה' ע"ש. אבל קדשים שנטמאו אמת הוא שנשרפין גם בלילה וכמ"ש ה' שע"ה שם לישב דברי הר"י מא"י ע"ש. ולע"ד הדבר מוכרח מפני מה שהק' בירוש' ול"פ הירושלמי וגמרין לדינא דלתרווייהו שמן שריפה נשרף גם בלילה אלא שבטעמו של דבר פליגי דלגמרין בנותר הוא דגלי רחמנא ולירוש' נותר וטמא א' הן ושמן כיון שנטמא ההוא יקרא שלא בזמנו

ומאחר עלות את הרשום בכתב אמת הוא דבעיין עודנו עומד ואזדא לה הראי' שהוכחנו מדברי הר"י מא"י והרב הנז' פשיטא ליה מלתא דחייבות ולע"ד מידי ספקא לא נפיק ואיכא לדיוק' לאידך גיסא וחת' הי"מ גופיה דאכתי ק' בשלוח הקן גופיה דהוה ניתק דל"ל טעמא דשלא הז"ג בלא"ה חייבות מהלאו וגם בעשה שהוא תקונו אלא שיש לדחות דשלוח הקן כדי נסבה איידי דהנך ועיין במהרימ"ט בחי' שם. א"נ אצט' לרבנן דר"י ס"פ שלוח הקן דס"ל שלח מעיקרא משמע ע"ש. וראיתי לה' שאגת אריה בסי' ר"ב חקר חקירת חכם אם הנשים חייבות בעשה דתשביתו מו' שעות ולמעלה דליכא לאו והו"ל מ"ע שהז"ג ולא לישתמיט שום תנא למימר דפטורות וכתב שם דכיון דבתוך הפסח נשים חייבות גם בעשה זה אע"פ שהוא ז"ג וה"ט דכיון שיש עמו לאו אף הלאו אלים וכדרך שכתב הר"י מא"י דעשה שעמו לאו אף הלאו אלים מעתה כיון דעשה מתחיל מש"ש ולמעלה עד אחר הפסח אין ס' לחייבם במקצת ולפוטרם במקצת ועש"ב והראי' שהביא מדברי הר"י ליתא ודבריהם מבוארים לכל מראה עיני דס"ל דנשים פטורות מעשה די"ט ומ"ש דהלאו אלים הוא לענין דחיה וזה פשוט אין מי שיטעה בו. ואם אמרנו שדעת התוס' דלאו הניתק לעשה שהז"ג נשים חייבות בעשה זה הבא לתקן הל"ת נחה שקטה חקירה זו שהרי לאו דבל יראה כבר כתבו התוס' בפ' כ"ש דף כ"ט ע"ב דהוה ניתק לעשה ע"ש. וכיון שחייבות בעשה זה תוך הפסח שהוא תיקונו של לאו גם מש"ש ולמעלה חייבות הן בו ולא נחלק בו וכמ"ש הרב שאגת אריה. ומ"מ הא לא מכרעא די"ל דהתו' ק"ל דהל' כר"י דמש"ש עובר בל"ת וכמו שכן פ' הרמב"ם ז"ל פ"א דחמץ אמנם לשאר פוסקים דפ' כר"ש דאין שם אלא עשה דתשביתו ס"ל דכל לאו שעמו עשה שהז"ג חייבות גם בעשה והרי הרמב"ן דקאי בס' זו כמ"ש בתחי' ס"ל דהל' כר"ש כמ"ש בס' המצות ע"ש. ועיין להרב החינוך סי' ז' שכתב בהדיא שנשים חייבות בעשה דתשביתו מש"ש ועיין בסי' תפ"ח מ"ש. א"ק אם נאמר דס"ל לתו' דהא דחייבות בהשבתה הוא מפני הל"ת ולעולם גם בתוך הפסח פטורות הן מהעשה א"כ איך כתבו דעשה דב"י ניתק הוא דכיון דלגבי נשים לא מנתיק הרי אין הלאו שבה שוה לעשה שכ"כ הרמב"ם ריש ה' תמורה וה' החינוך סי' שנ"ז ע"ש. ולפ"ז ליתא למ"ש בעניותינו הלא מראש לדעת החינוך בדרך הא' כמבואר. ודוחק לומר דהתוס' ל"ג הך גי' דהרמב"ם והחינוך בתמורה. ונלע"ד דתמור' שניא היא שאינו ניתוק גמור דאין שם מעשה לתקן הל"ת דמאליו קדוש וכמ"ש התוס' פ' אותו וא"ב דף פ"א ע"א ע"ש. אבל תשביתו דניתוק גמור הוא מלקות ליכא. וראיתי להרב מש"ל פ"ג דמלוה עמד ותמה על הרמב"ם שם ממ"ש גבי תמורה והעלה בצ"ע ע"ש. ולפ"ז לק"מ ומעתה לרבוותא הנז' בתחי' דס"ל דנשים חייבות גם בעשה שהז"ג כיון שעמו ל"ת אשה נמי לא לקיא מל"ת דב"י אם קנתה חמץ בפסח והא למה זה דומה לדין המשכון ובכן דברי התו' דפ' אותו וא"ב דף פ"ב ע"ב ודבריהם דיומא דל"ו שרמז המש"ל שם שניהם עולות בקנה א' ולא פליגן בהדייהו דלאו דטריפה שאני דאינו תיקון כלל אלא מפני שנכתב אחרי הלאו אבל לא תסיג ניתן להשבון דומיא דמשכון ודברי התוס' אלו הן ראיה לרבי' בדין המשכון. ואעידה לי בשמים עידי כי אחרי אומרי זה מצאתי להרב המפורסם כמהרי"א בס' אורים ותומים כ"כ ליישב מה שהס' ה' מש"ל ע"ש. ומסוגית ל' הרב מש"ל יראה דמדינא הי"ל לומר דגם בעני ילקה. ואין זה אמת דבפ' הלוקין עלה הדאמר ר"י אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת פריך והאיכא משכון דמשכחת בטלו ומשני כיון דניתן להשבון לא משכחת ביה מלקות ע"ש

ודרך אגב ק"ל לדעת ר"י ז"ל יראה ניתק לעשה הוא א"כ ק' לר' יוחנן התם דהאיכא לאו דבל יראה דמשכחת בטלו לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפ' כגון שפיררו או זרו לרוח דלא מצי לקיים ביה מצות השבתה וצל"ע כעת.