למודי ד' קצח

לימוד רב נסתפקתי בלאו הניתק לעשה שהז"ג הני נשי מאי הוי עלייהו בדין זה מי אמרינן אהני כללא דמ"ע שהז"ג לפוטרן מעשה א"ד עשה זה תיקונו של לאו הוא מאן דאיתי' בלאו איתיה בעשה דאטו גברא וכו'. ואיברא לדעת הרמב"ן ז"ל בחי' פ"ק דקידושין דף ל"ד גבי מעקה אבידה וכו' ורבינו יונה בס' שערי תשובה וה"ה בספ"ך מהל' שבת דין י"ד שכתב וז"ל ואם לעונשו בעשה וכו' כבר דין העבד מפורש שהוא בכל דיני תורה כאשה ע"ש והרשב"ץ בתשו' ח"א סימן ג' אשר מבואר מדבריהם דמ"ע שהז"ג שיש בה ל"ת נשים חייבות גם בעשה שבה זו אינה צריכה לפנים וכי מבעיא לי לדעת התוס' פ"ק דקדושין שם ד"ה מעקה ממ"ש בשם הר"י מא"י דאע"ג דחייבות בל"ת די"ט פטורות הן מהעש' ע"ש מי אמרינן דבניתק מיהא מודו ומה"ט דאמרן א"ד ל"ש. וחזינן לה' החינוך סי' י"ד שכתב וז"ל ונוהגת בזכרים ונקבות וכו' ועובר עליה והותיר וכו' ואין לוקין עליו שניתק לעשה ע"ש משמע דאין לוקין וכו' קאי לזכרים ונקבות דפתח ביה והרי נותר אין נשרף אלא ביום אפי' שלא בזמנו כדמסיק בפ' הערל דף ע"ב ע"ב ע"ש והו"ל מ"ע שהז"ג וא"נ נשים לתנייהו בעשה מילקא לקי הא אין עליך לומר אלא שאף בעשה גם הן חייבות. ואפשר לומר דכיון דנתק מיהא לאנשים נשים נמי לא לקי

אשובה אראה דה' החינוך לשיטתו אזיל דקאי בשיטת רבי' יונה והרמב"ן ז"ל וה"ה והרשב"ץ ז"ל כמתבאר מדבריו בסימן רפ"ג ע"ש. ומעתה לדעת התוס' אכתי מספקא לן. ואולם לכאור' נראה דממקומו הוא מוכרע דבניתק מיהא אזלי ומודו דנשים חייבות דאי לא איך תוכל להדליק והלא נותר מ"ע שהז"ג הוא ושמעינן מיהא שמכיון שהעשה תקונו של לאו הוא גם נשים נמי איתנהו בתקנתא. שו"ר להרב שע"ה ז"ל פי"ט דפסמו"ק שכ"כ לישב דבריהם ע"ש ויעלוז לבי. ומה שהוכיח שם ממ"ש ס' החינוך סי' קנ"ט הפך מזה ע"ש ליתא וכבר הוכחנו מדבריו דס"ל דחייבות וגדולה מזה שמעינן מניה דגם בעשה די"ט שלא לנתק בא חייבות הן כמבואר בסימן רפ"ג ע"ש. ומה שנדחק לשיטתו דמעיקרא אהא דתנן חל להיות בשבת ישרפו לא דק דתק"ל אישרפו בי"ו דהו"ל שלא בזמנו דמבקר ט"ו הו"ל נותר ונשרף במוצאי י"ט והדבר ברור כמ"ש התוס' בפ' הערל ד"ה שלא ע"ש ה"נ ל"ש. ומ"ש שם אמ"ש ה' ק"א ע"ש פשוט הוא וכ"כ מהר"ם ומהרש"א ע"ש. עי"ל לפי שיטת ה' ק"א לפי מ"ש הרב פר"ח בקונטרס מים חיים בליקוטי פסחים אמ"ש שם רש"י דתכף לאכיל' שריפה נ"ל מפסח והק' הרב דבקר אצטריך לבקר ב' ואין שם תכף דגזירת הכתוב הוא דאכתי לא קים לן בשלמים דאין נשרף בלילה כמ"ש התו' במה מדליקין ולכן פירש"י בזבחים הוא הנכון דתודה יליף ממלואים עכת"ד. ולכאורה ק' דהיכי יליף מתודה די"ל פסח יוכיח לפי הס"ד דלא קים לן בשלמים כמ"ש הפר"ח ז"ל וי"ל דתודה דמיא טפי לשלמים דאיכא יום ולילה ולפ"ז א"ש דבריהם דהו"א אצט' ביום שלא נטעה לומר פסח יוכיח. ולישב מה שהק' הפר"ח נלע"ד לפי מ"ש התוס' ס"פ ע"פ דף ק"ך ע"ב ד"ה מלא דראב"ע לא דריש בקר ב' ונפק"ל ממאי דילפי שאר אמוראי ע"ש. ומה שהק' שם מהרש"א ל"ק דמדבקר בתרא בקר ב' הוא ה"נ בקר קמא דבתר בקר משתעי קרא ומיהו אי ליכא אלא חד בקר הו"א בקר א' הוא. ולפ"ז יש ליישב מה שהק' ר"י ז"ל פ' אלו דברים דף ע"א ע"ב ד"ה כל ע"ש דלא משמע ליה לר"ע בקר ב' אלא מבקר יתירא והשתא י"ל דבחד בקר משתעי וכאמור. עי"ל לקו' ר"י דהתם נמי משום דאיכא בנין אב משלמים כדאית' התם הוא דמשמע לר"ע בקר ב' ומ"ש שם מהרש"א דבריו תמוהים דר"י ק"ל אמאי דפריך לרב יוסף דנ"ל מראשית מהך בריית' דהאיכא ר"ע דקאי כוותיהו ומעתה כיון דראב"ע וכלהו אמוראי לא דרשי בקר ב' היטב אשר דבר רש"י דנ"ל תכף מפסח ודאין נשרף במוצאי י"ט היינו לפום קושטא דקים לן בשלמים ופירש"י בזבחים הוא לתנא דבי חזקי' ולר"ע דמאי בקר בקר ב' כנלע"ד. ואנכי חזון הרביתי להרב שע"ה ז"ל שם לחלק יצא בין נותר לטמא ע"ש. ולפ"ז אין ראי' לנ"ד מדבריהם אלו שזכרנו וכמבואר ומעתה בעיין תיקו אדוכתיה. האמנם שם ראינו לה' הנז' מייתי עלה הדתניא בת"כ באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפין שאינן אלא ביום וכתב ע"ז שהתוס' בפ' התכלת הוכיחו דלא ילפינן מנותר ועכ"ל דש"ש דילן פליג אח"כ עש"ב. ולענ"ד הא לא מכרעת דלא מרבי' בת"כ אלא אותן הנשרפין משום פסולן אבל ב' הלחם הנשרפין משום דליתנהו לכבשים לא דמי לנותר ואע"ג דלענין שריפה בי"ט ילפינן מנותר התם משום איסור י"ט הוא ולכן היה מקום לחלק בכך ומעתה ע"כ ליישב דבריהם כדכתיב' וכמ"ש הרב הנז' בדרך הב' ומינה דזכינו לדין כדבר שנאמר

וחזה הוית להרשב"א בחי' פ' במה מדליקין שכתב וז"ל ואי אקשי לך כיון דקדשים אין נשרפין בלילה מ"ש י"ט שאין מדליקין בו בשמן שרפה אפי' בחול נמי. אין ודאי קו' היא ובירושלמי מק' לה ומתר' א"ר יוחנן ירדו לה בשיטת רי"ש דר"י אמר תינוק שעבר זמנו נימול אפי' בלילה ומק' מה אית לך מימר שמן שעבר זמנו נשרף אפי' בלילה אר"י בן פזי מכיון שנטמא כמי שעבר זמנה עכ"ד והירוש' הזה הוא בפ' כיצד צולין ה' ט' ויש להגיה שם כפי שהביאו הרשב"א ע"ש. ואני תמה עליו שר' יוחנן בירושלמי הנז' לטעמיה אזיל דס"ל בגמרין פרק הערל דף ע"ב דנותר שלא בזמנו נוהג אפי' בלילה ואיתיבי' התם ר"א מדתניא בת"כ דגם שלא בזמנו אינו אלא ביום דאפי' למאן דלא דריש וי"ו למילה וי"ו ה"י דריש ע"ש ומעתה הדרא קושיא דירוש' לפום גמרין וצל"ע

ומדי דברי בסוגיא דהערל ראיתי להרב שאגת ארי' בסי' נ"ו שכתב וז"ל דע שבתשו' הרשב"א סימן תתמ"ז הובאה תשו' מהר"ם וז"ל וששאלת על מילה שלא בזמנ' אם מותר למול בלילה נר' דאינ' אלא ביום וכו' ועוד דבמסק' מוקי פלוגתא מוביום דת"ק דריש מוביום אפי' שלא בזמנו וראב"ש לא דריש וקי"ל כת"ק בהא דאפי' מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש כדאמר ר"א בן פדת בתר הכי גבי והנותר והודה לו ר"י ע"כ ונתחלפו להרב ז"ל הדברים דגבי נותר הוא שנאמר וי"ו ה"א והנותר לכן כ"ע מודו דאפי' של"ב וכו' אבל גבי מילה לא נאמר אלא וי"ו יתירה עכ"ד וחס ליה למרן מלכא מהר"ם לומר עליו נתחלפו לו הדברים ואפשר לומר שכונתו להוכיח מלישנא דקאמר ר"א ואפי' למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש דמשמע דקי"ל הל' כת"ק בהא וזהו לשון ואפי' וכו' דקאמר כלומר דאפי' תימא דקים לך כראב"ש בנותר ל"פ זה היה אפשר לכאורה ואחרי שובי נלע"ד דמהר"ם מפ' דר"א אמילה קאמר דעלה קאי ודקאמר וי"ו ה"א היינו ו' דוביום וה"א דהשמיני ולא היה גריס בגמ' כי הא דיתיב וכו' אלא יתיב וכו' והשתא לר"א ל"פ ת"ק וראב"ש בוי"ו כדקאמר מעיקרא אלא בו' ה"א פליגי וז"ש מהר"ם דבמסק' מוקי ודקאמר אפי' למאן דלא דריש ו' היינו שאר תנאי דעלמא רי"ש ור"ש כמ"ש התוס' שם בפ' אלמנה לכ"ג דס"ח ע"ש וכן ר"ש בספ"ח דסנהדרין ע"ש. והיינו אוכחתיה דמהר"ם דת"ק כמה תנאי קיימי כוותי' דאע"ג דלא דרשי וי"ו וי"ו ה"א דרשי

ואח"כ ראיתי בחי' הרשב"א שם כ' וז"ל אפי' למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש כלומר שאפי' נמול שלא בזמנו אינו אלא ביום וק"ל והלא רשב"א בחי' אומר וכו' בין