למודי ד' קצו

אחזתו חמה לא מעכב והא לא דמיא אלא למתו אחיו דדכותי' בר ממהל הוא ולמה לא יעכב ולפי מ"ש הרמב"ן ז"ל א"ש דלענין מילת זכריו גרע טפי מערלות דגופי' וכ"כ הרשב"א והריטב"א ז"ל אמתני' שם בהדיא ע"ש. וכתב הריטב"א ז"ל אהא דאמרינן לקמן דף ע"ב שהיו נזופין וז"ל ולפי שיטתנו כל ישראל עשו את הפסח בשנה השנית שלא היה ביניהם ערל אבל מכאן ואילך לא עשו פסח הערלים אבל המולין עשו פסח ואעפ"י שהיו בזכריו ערלים דקי"ל דערלות זכרות באונס אינ' מעכבת כדאיתא לעיל א"ד ז"ל וכן כ' מהרש"א ז"ל בתוס' שם ד"ה משום ע"ש שתמה על הרא"ם ז"ל ע"ש. ואיברא שדברי הרא"ם ז"ל הן הן דברי התוס' דפ"ק דקידושין וכמו שהוכיח מהרימ"ט ז"ל שם בחי' שכך היא כונתם ע"ש ומעתה צריכין אנו לישב דבריהם אסוגיא דשמעתי' שכיון שלא נמנעו לימול אלא מפני כי לא נשבה רוח צפונית והם שגרמו ע"ז מפני מעשה המרגלים כמ"ש הרא"ם ז"ל בכה"ג לא מקרי אונס אלא בחלצתו חמה ודכותה דאתיא ממילא גם מהרש"א ז"ל כ"כ ולא כתב אלא שנעלם מהרא"ם תוס' דשמעתי' דדחיקא להו לחלוק בכך דאלו מסוגיין היה מקום לחלק כן וכן צ"ל להרמב"ן ז"ל שם שכתב וז"ל. ועוד שהרי בשנה שניה עשו פסח וא"א שלא היו להם ערלים הרבה שהרי מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו ואפשר שהיו מיעוט ולא עשו פסח וכו' עכ"ד. ויש לתמוה שהרי כבר כתבנו משמו דאפי' לרמי בר חמא לא מיבעיא ליה אלא בדגופי' אבל לא בזכריו ועבדיו ואיך לא השגיח בפירוקא דחלצתו חמה אלא הוא הדבר כמ"ש. וראיתי להרב שע"ה ז"ל פ"ט דק"פ שנתעורר בכ"ז וכתב הוא ז"ל לישב לפי חומר הנושא דדוקא חלצתו חמה וכאיב ליה עיניה דלא מעכב בשעת עשיה משום דאפשר שיתרפא ויהיו ראויין למול בשעת אכילה אבל כאן שכל אותן מ' שנה נזופין היו ולא היו ראויין למול לא בשעת אכילה ולא בשעת עשייה ודאי דמעכב' ע"ש. ולא דק דבהדיא פריך בשמעתין עלה ההיא דחלצתו חמה וניתיב ליה כל ז' ואמאי מעכבא לי' מאכילה דאכתי לא מטא זמניה ומשני דיהבינן ליה כל ז' אלמא אע"ג דלא חזי לא בעשיה ולא באכילה דאכתי לא מטא זמניה אלא אחר ז' לא מעכבא ואין לומר דה"ק ניתיב ליה כל ז' ואפי' בשעת עשיה מעכבא מה"ט דאינו ראוי אף בשעת אכילה ושלא כפירש"י ז"ל דליתא דמאן פליג ליה למק' הא כדי להק' ותו מאי וניתיב ליה כל ז' דנקט דמשמע ודאי דפריך דלמה ימול בשעת אכילה וניתיב ליה כל ז'. ותו שאם הוא מפ' כך בסוגי' הש"ס אין זה לפי חומר הנושא ואדרבא ראיה ברורה לחילוק זה מסוגיין לפי פי' ודברי הרב ז"ל הן כשגגה ועד שהוא תמיה על מהרימ"ט ז"ל שהזכיר ברייתא דשעת עשי' ולא השגיח בסוגיא אף אנו נאמר תמה על עצמך ע"כ הנרא' כמ"ש דכיון דבא האונס ע"י עצמן מעכבין ולפ"ז יש לישב מה שהק' הרב הנז' לפירש"י דפרק האשה ע"ש. ואפשר לי לישב דברי התוס' כפי מ"ש בתוספות הרא"ש ז"ל אההיא דלקמן אחרי שהק' וכי במזיד היו נמנעין וכו' ככתוב בתוס' כ' שם וז"ל וי"ל דלא עשו פסח כתקנו אלא אחד כלומר בשביל שהי' ביניהם ערלים אע"ג דאינה מעכבת מ"מ לא היה ממש כתקנו עכ"ד ומהנראה דס"ל דאע"ג דמדינא אין ערלות דלא אפשר מעכב' מ"מ קרי לא עשו פסח כתקנו ועלה תניא שלא עשו אלא פסח א' וא"כ מקום יש בראש לומר דה"ק רבא המול לו כל זכר אמר רחמנא דבר ממהל אינו יכול לעשות עד שימול אבל דלאו בר ממהל יכול לעשות מיהו לא בר חיובא הוא ואי בעי עביד ואי בעי לא עביד וזהו שכתבו התוס' בקידושין והיינו גנותן ומ"מ אינם חוטאים במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור באכילת פסח ע"ש. ור"ל דהיינו גנותן שלא עשו אעפ"י שהיו יכולין וערלה דלא אפשר לא מעכבא וכי היכי דלא תק' אם כן הוא דהיינו גנותן מפני שהיו יכולין לעשות אפילו ברובן ערלים א"כ הדרן קושיין לדוכתה למה לא עשו וכי במזיד וכו' ולזה כתבו ומ"מ לא היו חוטאים במה שלא עשו אותו כלומר דמ"מ איסורא ליכא כיון דרשות בידם שלא לעשות מטעם ערלה דערל גמור אסור לגמרי וכאן שמילת זכריו היא אעפ"י שאינ' מעכב' מ"מ לאו חובה היא וע"כ דהיינו משום ערלה ולפ"ז ניחא מה שהקשה הרב ע"י ז"ל שם ע"ש. ובהכי א"ש דמ"מ איך עשו אותו הפסח והלא רובן ערלים ודוחק לומר שעדיין לא נולדו להם דכל זה הי"ל לפ' גם אין לומר שע"פ הדבור הי' דממ"ש זה לתי' א' ש"מ דלתי' ב' א"צ לזה. וכ"נ מדברי הרא"ם ז"ל אלא שהוא ז"ל רצה לפ' דגנותן היה מה שגרמו שלא נשבה רוח צפונית וכ"כ מהרימ"ט ז"ל בכונת התוספות וע"ש ואין זה במשמע דבריהם ומיהו הא לק"מ דכיון דמה שלא נשבה הוא מפני שהיו נזופין והיינו מפני עון מרגלים כמ"ש התוס' כאן והרא"ם ז"ל שם ועון המרגלים אחר פסח של שנה שניה הי' א"כ עד אותו זמן לא הין בהן ערלים שהיו מלים לכל הנולדים והילך לשון הרמב"ן ז"ל נזופין מהמרגלים שלא ניתן למחילה אבל רש"י פי' ממעשה העגל ואינו נכון שהרי נמחל וכו' ועוד שהרי בשנה ב' עשו פסח וא"א שלא היו להם ערלים הרבה שהרי מילת זכריו וכו' מעכבת ואפשר שהיו מיעוט ולא עשו פסח ע"ש. ואני תמה על הרא"ם ז"ל שכתב שם וז"ל והברייתא של מכילתא סוברת כאידך תנא וכו' אף כל אחר ירושה וכו' ומה שהקריבו פסח במדבר בשנה השנית וכו' לא עשו אלא ע"פ הדבור ולפיכך הותר להם לאכול הפסח אע"פ שבניהם שנולדו משיצאו ממצרים ערלים היו ומילת זכריו מעכבת וכו' א"ד ז"ל. ולמה לא היו מלין אותן כיון שעדיין לא נמנעה רוח צפונית אלא מהמרגלים כמ"ש הוא ז"ל שם. ותו לברייתא דספרי מה ישיב ע"ז. ואין לומר דס"ל להרב דבהא פליגי דלספרי נזופין הם מעון מרגלים ולמכילת' הוא מהעגל א"נ דלספרי מפני שנזופין ולמכילת' הוא משום דלא ניבדור ענני כבוד דהא מנ"ל ומי דחקו לכך. והריטב"א ז"ל כ' לקמן וז"ל ומ"מ בין למ"ד משום חולשא דאורחא בין למ"ד משום רוח צפונית לא היה זה אלא לאחר השנה השנית כשהוקם המשכן והוקמו הדגלים ואז היו נוסעים וחונים והו"ל חולשא דאורחא ואיבדור ענני כבוד אבל קודם לכן הילודים במדבר מולים היו וכו' עכ"ל וראיתי אח"כ להרב שע"ה עורר ע"ז ע"ש ועיין מהרימ"ט ז"ל שהק' מה"ט דלא ניבדור וכו' ע"ש ומדברי הריטב"א ז"ל משמע דחד טעמא הוא ותרוייהו איתנהו. הילך לשונו ויש שואלים וכי לא היה הקב"ה יכול להשיב רוח צפונית ולא ניבדוד ענני כבוד וי"ל שלא רצה לעשות נס זה שלא לצורך כיון דדינא דאורייתא דמילה בסכנה אפשר לשהותה וכ"ש לאחר שהיו נזופין לא היו ראויין לעשות עמהם נס זה עכ"ד. ומה שהק' מהרימ"ט ז"ל על מ"ש שהיו רובן ערלים דלמה ידחו את הפסח לגמרי ולא יעשו פסח לעצמן ע"ש. לע"ד ל"ק דאימא קושטא הוא שהמיעוט עשו פסח לעצמן דרחמנא אמר ויעשו בני ישראל ע"ש הרוב דבכל התורה רובו ככולו שכן צ"ל לדעת רש"י שפי' נזופין היו מהעגל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ונזכר למעלה ואם כן מינה דייקי' הא פסח אחר לא עשו רובן אלא מיעוטן ובטילי במיעוטן ולא חשיבי שלענין גנותן דבר הכתוב ומ"ש התוס' שהיו נזופין בעון מרגלים וכן משמע במסכת חגיגה ע"ש ק"ק ששם אמרו שבטו של לוי שלא עבד ע"ז הן הקריבו ופי' רש"י שהיו נזופין אלמא משום עון דעגל הוא ולא משום מרגלים וכדפי' רש"י לקמן והתוס' שם דחו פי' ע"ש

ודברי הרא"ם ז"ל אפשר ליישב שהוא רצה לישב הך דמכילתא גם למ"ד משום חולשא דאורחא דמשמע דמתחי' נמי לא מהול מה"ט ושלא כדעת הריטב"א ז"ל וכמו שכ"נ דעת הרשב"א ז"ל וז"ל מ"ט לא מהול וכו' ואיכא למידק עוד מדאמר באגדה וכו' אלא נמולין היו וכו' ועוד באגדה וכו' ראה המדבר