למודי ד' קצה

דומיא דתרומה. י"ל דאה"נ אלא דקושטא קאמר וכדכתי' וזה מוכרח דאי לא מאי פריך לר"א הא איהו קבל ג"ש וע"כ לפרשו בגוי ומופנה משום דלא גרע מערל וע"כ נר' כדכתי' ומיהו קושיא א' הא ק' וצ"ע ואח"כ ראיתי בתוס' הרא"ש ז"ל שם שכתב וז"ל לאתויי ערבי מהול וכו' דלעכו"ם ערל לא אצטריך כדדריש ליה במכילתא דלא עדיף מערל אלא אלו שהן מולין אצטריך קרא וכו' ומכאן נ"ל דקרא אתא להזהיר לעכו"ם שלא יאכל דאי להזהיר ישראל שלא יאכילנו אפי' בעכו"ם ערל מצי לאוקמי קרא ומיהו דבר תימה הוא שלא מצינו אזהרה לעכו"ם עכ"ד. וצ"ע שלא ראה הרא"ש ז"ל שזו דעת רבי' ויש לתמוה על הרא"ם ז"ל שכ' דע"כ רבי' בגר תושב מהול קאמר דאי לא מהול למ"ל תושב ושכיר השתא ישראל ערל לא אכיל גוי ערל מיבעיא ע"ש והלא לרבי' האי קרא להזהיר ישראל מלהאכילן קאמר וצ"ע. ועיין להרב מגילת ספר לאוין שנ"ד מה שתמה על מרן שכתב דכיון דלא כתיב בהדיא לא תאכילום אין לוקין עליו עיין שם הנה בשמים עידי שכיונתי למ"ש הוא ז"ל עיין שם

ודע. שעל מ"ש בגמ' אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וכו' ע"ש יש לדקדק דבפרק אין מעמידין דף ז"ך ע"א דעלה דקאמר א"ב ערבי מהול וכו' דחי לה כדדחי הכא אמאי לא קאמר א"ב גר שמל וכו' כדהכא דלמ"ד מואתה את בריתי תשמור ליכא דלאו גר הוא כלל ואסור נמי בפסח ולמ"ד מהמול ימול הרי מל ולא קרינן ביה ערל כגבעוני מהול דהא לשם יהדות קצת הוא מל וכמ"ש בחי' הרשב"א ז"ל ע"ש והא דמפיק התם מואתה את בריתי ופירש"י שם מדכתיב וזרעך אחריך ולא נכרי ע"ש בירושל' אמרו בהדיא בפרקין אתה וכל כיוצא בך ובב"ר שם אמרו ר' הונא אמר ואתה מכאן למוהל שיהא מהול ע"ש. ועיין פירש"י דפ' התכלת דף מ"ב ע"א ד"ה ואתה ע"ש. ונ"ל דנ"ל מוי"ו דואתה. וק"ק בשמעתין אמאי לא מוקי קרא דתושב ושכיר בבני קטורה להרמב"ם בפ"י דמלכים דין ח' דס"ל דחייבין במילה ע"ש ובפרק אין מעמידין נמי המ"ל א"ב בני קטורה ולפירש"י בפ"ד מיתות ניחא ע"ש. ואפשר שלא נתחייבו אלא במילה ולא בפריעה דלא ניתנה פריעה לא"א. ושו"ר להרב מהר"ש באגדות פ' חלק דף צ"ג ע"א שכ"כ ע"ש ולפ"ז מצינו למימר דערבי מהול וגבעוני מהול דקאמר בגמ' בב"ק נמי קאמר. ואהך מתני' דהנודר מהמולין וכו' דמייתי בגמרא ראיתי לרש"י ז"ל בגדרים שפי' במתו אחיו מחמת מילה ע"ש. ונראה מדבריו דהא מומר לערלות מותר בו ולפ"ז ל"ק מה שהק' התוס' בפ' אין מעמידין שם ד"ה א"ב ע"ש. ונר' שמשם למדה רש"י ז"ל ועיין להרב מש"ל ז"ל פ"י דמלכים דין ז' ע"ש ואין להאריך. ומדברי רש"י ז"ל בשמעתי' יראה דחד טעמא לתרוייהו וכן מוכח מסוגיא דפ' אין מעמידין דארישא דייק אלמא אע"ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמו ואסיפא קאמר אע"ג דמהילי כמאן דלא מהילי דמו ועיין מ"ש שם הרב הנז' ע"ש. מה שכתבתי דערבי מהול היינו בני קטורה עתה ראיתי שזה דעת הרא"ם ד"ה הנז' שם. ובכן ל"ק קו' המש"ל פ"י דמלכים אמתני' דהנודר מהמולין דלא תנן אסור בב"ק ע"ש)

לימוד ר כתבו התוס' ז"ל בפר"א דמילה דף קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה וז"ל דאע"ג ואמר' בס"פ הקומץ וכו' השמר דעשה עשה וכו' ע"ש. ועיין מה שהק' הרב שע"ה ז"ל בהלכות תפלין ומ"ש הרב שם ליישב דבריהם לע"ד אין נראה דאכתי הו"ל תרי עשה ואין עשה דוחה תרי עשה ואפי' תרי עשה אין דוחין לאו ועשה כמ"ש התוס' בפרק ב' דיבמות דף ך' ע"ב ע"ש ומעתה לר"א או אינו דברייתא הכי מיפרשא דאימור דאמרי' דאתי עשה אלים ודחי עשה גרידא האי תרי עשה הוו. ואין לומר דא"ה מעיק' היכי ס"ד דדחי דליתא דהשתא נמי ק' ללישנא אחרינא היכי ס"ד דדחי אלא ע"כ דס"ד דלעשות אינו בסוג עשה וא"נ ס"ד דכיון דעשה חמיר דחי אפי' עשה ול"ת וכ"כ הרשב"א ז"ל שם בחי' ע"ש ה"נ ל"ש. ועיקר קושיתו י"ל דק"ל לתוספות דמדלא פליגי ר"י ור"א אלא בתפלי' ולא בבהרת שמעי' דכ"ע מודו בי'. עוד הי' מקום לומר ללישנא קמא דאי לאו בשר הו"א אין עשה דמילה שאינו שוה בכל דליתיה בנשים דוחה עשה דצרעת השוה בכל וכה"ג כתבו התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ד"ה טעמא וע"ש מ"ש מהרש"א ז"ל בס"ד ע"ש. עוד הק' הרב הנז' שם לרש"י והרמב"ם ז"ל דס"ל דכל שמירה הוא ל"ת מההיא דפ' המוציא תפלין ע"ש. והוא מפרק לה דהתם הוא אליבא דרבינא דר"פ בתרא דמכות דפליג התם אדרבא ומשום דס"ל דקרבן בעי אזהרה אך לרבא התם דס"ל דקרבן לא בעי אזהרה הא לק"מ מה שהקשו בפרק המוציא דאע"ג דיש בו לאו מ"מ לאו בר קרבן הוא דהוי ק"ע ואינו דומיא דע"ז ומ"ע דקתני היינו ק"ע וכמו שהק' התוס' שם במכות ע"ש ור' יוחנן ס"ל כותיה אלו דבריו ז"ל. ואחרי המחילה לע"ד הא ליתא דהא רבא קאי התם לר"ע דחייבי כריתות ל"צ אזהרה מפסח ומילה דענש אעפ"י שלא הזהיר ואכתי ק' הלא ר"ע ס"ל דושמרת בפסח קאי ולר' יוחנן לאו גמור הוא ולמה נכתב אחרי שאין בו מלקות בשלמא לדעת התוס' ז"ל דפ' המוציא ניחא דכה"ג אפי' ר"י מודה דהשמר דעשה הוא אמנם לרש"י והרמב"ם ז"ל היכי מצי סבר ר"י כרבא ותו דהא רבא גופיה בר"פ השוחט והמעלה דייק מלישנא דק"ע ולית בהו לאו וכ"כ התוס' שם להדיא ע"ש. וא"כ אפילו לרבא תק' מתני' דלא כר"ע ולומר דאע"ג דרבא דייק ר"י לא דייק אינו מן הישוב. והנראה אצלי לומר דלרש"י והרמב"ם ל"ק להו מה שהק' התוס' בר"ה מסוגיא דכריתות דלעולם לר"י מתני' דכריתות לא אתיא כר"ע ואע"ג דאיהו גופיה קאמר בכריתות מאן תנא כריתות ר"ע ע"ש היינו ודאי מדקתני מגדף דשמעי' לי' לר"ע דמחייב כדאיתא התם ומעתה הא ר"י גופיה קאמר שם בכריתות דף ג' דמתני' ר' ישמעאל היא ובמגדף נסיב לה כר"ע ע"ש. וכיון דכן דוקא במגדף הוא דס"ל כר"ע ולא גבי פסח ומילה וזה לע"ד ברור ואני תמה על התוס' שלא כ"כ

ולדברי התוס' דפ' המוציא ק"ל מדתניא בספרי ושמרו זו מ"ע את משמרת הקדש זו מל"ת ע"ש. וזו היא שמירת המקדש ומייתי לה הרמב"ם ז"ל פ"ח דבית הבחירה ע"ש ולפי מ"ש התוס' הך ברייתא דלא כמאן לא כר"י ולא כר"ל. שו"ר להרא"ם ז"ל פ' משפטים בפ' ובבל אשר אמרתי אליכם תשמרו שהביא פלוגת' דתנאי במכילתא בזה ע"ש. ולפ"ז ר"ל ור"י קיימי כר"מ שם וזהו שהוקשה לו להרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל מהשמר דעשה עשה דס"ל כשיטת תוס' דפ' המוציא דסתמא דגמ' קאמר השמר דעשה עשה דמשמע לכ"ע בין לר"ל בין לר"י ושמעי' מהא דסוגיין דעלמא כר"מ ול"ק מה שהק' עליו הרא"ם ז"ל מהמכילתא ע"ש. ועיין בתשובה להרדב"ז ז"ל בשניות בלשונות הרמב"ם ז"ל סימן צ"ה ועיין מ"ש הרב פר"ח ז"ל בליקוטי הרמב"ם ז"ל פ"ד דתפלין ולא ראה תשובה זו והיא נעלמה ג"כ מהרב שע"ה ז"ל שם ע"ש

לימוד רא גרסי' בפרק הערל דף ע"א ע"א אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר וכו' והאי לאו בר מילה וכו' ע"ש. וכתב בחי' הרמב"ן ז"ל שם וז"ל ואמר רבא ותס' בערלות דלאו בגופיה ושלא בזמנה מעכבא המול לו וכו' דאפי' לר"ח לא מיבעיא ליה אלא בדגופי' משום דכתיב כל ערל סתמא אבל בזכריו ועבדיו לא וכו' עש"ב. ולפ"ז א"ש מ"ש התוס' לעיל בר"פ דערל שמתו אחיו גרע מערלות שלא בזמנה לפי דדכותי' בר ממהל הוא משא"כ תוך ח' דלא בא לכלל מילה כלל ע"ש. ולכאורה לפי מאי דמוקי בחלצתו חמה אלמא אע"ג דבר ממהל הוא אחר ח' משום דבשעת עשייה