למודי ד' קצב

מה"ט דאם חל פורים בשבת וכו' והדבר ברור לכל מראה עיני. עוד אני אובין ואדון לפניך בקרקע מנ"ל לפסוק כהרב פר"ח והיה לנו להקל כדעת הרב ע"ש דהרב אליה רבה ז"ל סבר לה כותיה והרב שיורי ז"ל נראה שדעתו נוטה להתיר ובסי' תרפ"ח כתב להדיא ומט"י כתי"ב להתיר להלכה ע"ש וההיא דפ' הניזקין לא מכרעא דמגי' שאני דחזיא להתלמד. ואעיקרא דדינה במה שצידד לאסור אסר הרב שיורי ז"ל לפי הטעם שכתב הרשב"א ז"ל בחי' גיטין והוא בר"פ הזורק בתי' א' לחלק בין שטרי הדיוטו' דשרו לטלטל לגט דשטרות ראויין הן לצור עפ"י צלוחיתו אבל גט קודם נתינה אינו ראוי לצור וכו' דלגירושין קאי וטעם זה שייך במגי' ע"ש. לע"ד אנכי הצעיר נראה ברור שאפי' לפי טעם זה אזיל ומודה הרשב"א דמגיל' מיהו שריא ומה"ט דחזיא לדרוש מתוכה וכמ"ש הרב שיורי ז"ל שם לטעמן ונימוקן של שאר הפוסקים וע"ש ונהי דגט נמי ראוי ללמוד ממנו עניני הגט מ"מ להם היה אסור שלא היו לומדין הלכות כ"א בע"פ שכך כתב הרשב"א ז"ל סמוך ונראה בשם ר"י הזקן ז"ל ע"ש אלא דאיהו ז"ל טעמא טעים לחלק אמה שאסרו לגט בטלטול בימיה' ואלו שטרות מותרין ולכך כת' טעמא דאינו ראוי לצור וכו' ומעתה במגי' שאפי' היה מותר לדרוש מתוכה דניתנה ליכתב קאמרינן בפ"ק דמגילה הדבר ברור שמותרת בטלטול ולא דמיא לגט וטעמא דטעים הרשב"א בגט איננו פה עמנו במגי' דהא חזיא לדרוש מתוכה תורה שבע"פ גם בימיהם כי מדברים שבכתב היא זו וכתיבה ותנינא הי' כותבה דורשה ומגיהה וכו' ודברי הרב שכנה"ג צל"ע

שו"ר הדבר מפורש מדברי הריטב"א ז"ל בחי' ר"פ לולב וערבה וז"ל וה"ט דמגיל' פי' דמגי' נמי אע"ג דמדרבנן היא הרי קורין בה בשבת ובת טלטול היא ככל כתבי הקדש ואפ"ה כשחל בשבת אין קורין אותה משום האי גזיר' וכדאיתא בדוכתה אלו דבריו. ופי' לפי' שהוק' לו לפי מ"ש הוא ז"ל לעיל בסמוך לזה דהא דפריך טלטול בעלמא הוא אעפ"י שלא התירו טלטול אפי' במקום מצוה משום דמ"מ במצוה דאורייתא שהיא קבועה לא הי"ל לאסור ואהא ק"ל הדקאמר וה"ט דמגי' דכיון דהיא דרבנן הא תו למ"ל טעמא דרבה ומפרק לה דמש"ה אצט' לה"ט לפי שאין בה איסור טלטול דהא חזיא לקרות בה ככל כתבי הקדש ובת טלטול היא ולכך אצטריך לטעמא דרבה הרי דברי הריטב"א ז"ל ברור מללו דמגיל' בת טלטול היא ככל כתבי הקדש וכטעמו של הרב ע"ש ז"ל דחזיא לקרות בה מקרא שכתוב ככל כתבי הקדש ואין להשתבש ולומר דלא כ"כ הריטב"א ז"ל אלא אי לאו גזיר' דרבה דמילי דכדי נינהו ולהשיב עליהן הוא להג הרב' ויגיעת בשר והדברים ברורים לפע"ד ומ"מ לא שמעינן מדברי הריטב"א ז"ל לנ"ד דאימור דלקרות בה כשאר כתבי הקדש הוא דשרי אבל להתלמד לצאת י"ח **(אי"ש אמטי להכי אף מל' מג"א ליכא הוכחה דאכתי לא התיר בפי' ללמוד לצאת י"ח:

)** אפשר דיש בו משום לתא דבהול וכו' ועיין בתשב"ץ ז"ל ח"ב סימן קצ"ז מ"ש לחלק בשאר ספרים ע"ש ומתוך לשונו שם בסימן רי"ג שכתב וז"ל ואתי למטעי מתוך טרדת המצוה ע"ש לשון זה משמע קצת דדוקא מתוך טרדא דמצוה גופה. וחזה הוית להרב מג"א ז"ל בסי' של"ד ס"ק ח"י שכתב וז"ל וא"כ ה"ה מגי' דכל היכא דניתן לקרו' בהם פשיטא דמצילין כדאי' בגמ' ואע"ג דאינה ראויה לקרות בה בצבור מ"מ מותרין ללמוד ממנ' דהא ס"ת וכו' עש"ב הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דמגי' שריא בטלטול לפי שמותר ללמוד הימנ' וה"ט דמצילין אותה אעפ"י שכתוב' שלא כהלכתה דלא חזיא למקרי בה בצבור שאם הית' אסור' בטלטול ודאי שאין, מצילין והדבר פשוט. שבתי וראה דנ"ד מחלוקת הוא בין הראשונים ז"ל עלה ההיא דתנן בר"פ י"ט דר"ה אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקים עמהם עד שילמדו ואמרו בגמרא אר"א ואפי' בשבת תנ"ה מתעסקים עמהם אפי' בשבת ואין מעכבין וכו' בשבת הא גופה ק' אמרת מתעסקים וכו' אלמא לכתחלה אמרינן תקעו והדר תנא אין מעכבין עכובא הוא דלא הא לכתחל' לא אמרי' תקעו ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן וכו' ופירש"י דקטן שהגיע לחינוך מתעסקים בהן שילמדו וכ"ש שאין מעכבין ע"ש. אלמא דכל להתלמד שרי אפי' בשבת שאין בו מצות תקיע' אפי' לקטן וכ"ש גדול להתלמד לצאת י"ח מחר ואעפ"י שמדברי רש"י שהביא מרן הכ"מ ז"ל פ"ב דשופר דין ז' נר' דכל שיצא י"ח בגדול אסור לו לתקוע אפי' בי"ט דלאו שבת התם ה"ט לפי שכבר יצא אך אם לא יצא מותר להתלמד כדי לצאת. ותו דאפי' יצא אם הוא להתלמד מותר וכמ"ש שם מרן ז"ל בהדיא ע"ש וזו היא ג"כ דעת הרי"ף ז"ל בלשון א' דקטן שהגיע לחינוך אפי' בשבת מתעסקים עמו ע"ש. כך היא שיט' הר"א ממיץ ז"ל באו דבריו בסמ"ג בעשין מ"ב ע"ש והיא ג"כ דעת הראב"ד ז"ל בפ"ב דשופר שם ע"ש. ובאורחות חיים ז"ל כתב שהר"ש והר"י מקורבי"ל ז"ל ס"ל כהראב"ד ז"ל וכן הכריע הר"ן ז"ל מהירוש' וכ"כ בשה"ג ז"ל בשם ריא"ז ז"ל ע"ש

ברם ה"ג ז"ל שהביא בסמ"ג שם ואית דאמרי שכתב הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל והרב המאור וה"ר אפרים ז"ל שהביא במלחמות וכן דעת הרמב"ן ז"ל שם נוטה לדבריו ע"ש. מדברי כולם נלמוד שאסור להתלמד בשבת שחל בו ר"ה וכן דעת התוס' והרא"ש ז"ל בשם ר"י וכן דעת הטור ז"ל שלא התירו לקטן שהגיע לחינוך אלא שלא לעכבו משום דבלא שבת הי' מצות היום בשופר אלמא לגדול מיהא איסורא איכא אלא שה"ה ז"ל פ"א דשופר מוסיף בה שאפי' לקטן גופיה ה"מ בשבת דעלמא אבל בשבת שחל בו ר"ה מעכבין שלא יאמרו וכו' ע"ש ובודאי שטעם זה יותר יוצדק בגדול ואריך טפי ופשיטא דה"ה ז"ל גם לקטן שהגיע לחינוך קאמר כנראה למעי' שם וגם דעת הסמ"ג נראה דנוטה לדעת הרמב"ם ז"ל ובא"ח כ' בשם בעל ההשלמה כדעת ה"ר אפרים וכתב עוד שהרשב"א ס"ל כדעת התוס' ולכאורה נראה דפשיטא דקי"ל ככל הני רבואתא נגד רש"י והרי"ף והרא"ם והראב"ד והרא"ש והר"י מקו' והר"ן וריא"ז ז"ל וגם מרש"י והרי"ף ז"ל אין הכרע די"ל דרש"י בזמן שתוקעין בשבת איירי וכדעת הרז"ה וה"ר אפרים ז"ל וגם הרי"ף ז"ל לשיטתו כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם אך דעת הגאונים ז"ל נראה מדברי הרמב"ן ז"ל שם דס"ל כדעת רש"י ז"ל ואפי' בזמן הזה וכתב שם לדבריהם וז"ל לפי שאין בלימוד גזרה דרבה ואין בו אלא איסור שבות לתקיעה עצמה ובקטן שהיא מצוה מותרת שהן צריכין להתלמד כדי לתקוע למחר ע"ש וקבלת הגאונים ז"ל תכריע. ונלע"ד שאפי' לאוסרים דוקא גבי שופר לפי שהקרן נשמע לרבים וחיישינן שמא יאמרו וכו' כמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש אך במגי' דליתא לה"ט כ"ע מודו דמותר להתלמד בה. ויש לתמוה על מרן ז"ל בס' הקצר בא"ח סי' תקפ"ח שלא כ' מדין קטן כלום ואפשר שסמך על דברי הרז"ה וה"ר אפרים ז"ל וגם הרמב"ן ז"ל נראין לו דבריו ע"ש. עוד נלע"ד דע"כ ל"פ אלא בשופר דאיכא איסור שבות בתקיעה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל אלא דלענין תקיעה דחובה גופה מיהא נדחה איסור זה אי לאו משום דרבה אך להתלמד מיהא איסור שבות זה כדקאי ומעתה כולהו מודו במגי' שאין בלימוד גזרה דרבה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בהדיא ושבות אחרת אין בה ולפיכך מותר להתלמד בה. ואני תמה על הרב פר"ח ז"ל שבסי' תקפ"ח בהסכמה עלה כדעת רש"י והרי"ף ז"ל ושם הביא דברי הרמב"ן ז"ל שכתב שאין בלמוד גזר' דרבה ואפי' בר"ה שחל בשבת ע"ש ולפ"ז איך אוסר המגי' בטלטול בסי' תרפ"ח והלא ראויה היא ללמוד מתוכה אפי' בשבת שחל ר"ה. ואפ' שהרב ז"ל בסי' תרפ"ח אשבת דעלמא דוקא קאי