למודי ד' קצא

המותרין לקרות בהן דדוקא לצורך וע' להרב מג"א ז"ל שם ע"ש

ואחרי שובי ראיתי להרב פר"ח ז"ל בה' מגיל' סי' תרפ"ח ס"ק ו' שהסכימה דעתו לאסור איסור טלטול המגי' בשב' וחיליה דרב מההיא דספ' דאפטרתא דהניזקי' ע"ש ומתורתו למדנו שאוסר הוא בלהתלמד דאי ס"ל דשרי מעתה ראויה היא ובת טלטול היא דלא דמיא לס' דאפטרתא שהס' עצמו באיסור הוא עומד ומיהו הא לא תק' לדעתו ז"ל שהרי ראויה היא לדרוש מתוכה דאימר דלפום קושטא הוא שאסור גם לדרוש בה אלא מיהו בגמרא הוה ס"ד לגזור דרשא דבע"פ אטו קריאה כנראה מפירש"י. ברם מתוך לשון ריא"ז יראה דלדרוש מתוכה שרי. את הדברים האלה שלחתי להרב הכולל חמיד לבא עיר וקדיש כמהר"ר יוסף זרקא ימים על ימי מלך יוסף באשר השמים כבדו מזקן ושב"ו העבים כי"ר. ותשובתו הרמתה זאת היתה לי

מה שדקדק מעכ"ת מדברי רש"י ז"ל שכת' מתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת י"ח הוא דקדוק נכון ואמתי אבל לא כדברי מעכ"ת שלדבריו אפי' לבני א"י מותר להתלמד בה ביום שחל פורים שלהם בשבת כיון שיודע הוא שאינו יוצא י"ח בשבת עד א' בשבת **(אי"ש שלא בדקדוק וצריך לומר שכבר קרא אותה מאתמול יש"ב כתיב:)** א"כ אינו רוצה לצאת י"ח עכשיו. ולא כן אנכי עמדי אלא דוקא לבני א"י שחל פורים שלהם בשבת הוא שאסור להם אפי' לטלטל משום גזירה דרבה ואעפ"י שעכשיו יודע הוא שאינו יוצא י"ח ביום זה מ"מ כיון שתחי' הגזירה היתה ע"ז שהיה יוצא י"ח בזה לא זזה ממקומה

וזה לי כמו שלשים שנה ויותר בהיות נמצא פה העירה החכם השלם הדיין המצויין כמהר"ר דוד טיאר ז"ל אב"ד דק"ק טראבלס יע"א והיינו מתוכחים בענין זה עד שהורני דברי רש"י הללו והודיתי לו. ולא בושתי וכן משמע מדברי התו' שם ד"ה ויעבירנה שכתבו וז"ל ולא חיישי' שמא ילך אצל בקי דמשום תקיעה א' שאינה אלא משום זכר ליובל לא אצט' כולי האי וכו' ואף דנימא שרש"י ז"ל כיון למ"ש הר"ן ז"ל דמה שלא גזרו במילה הוא משום דכיון דאינה מסור' לכל מדכרי ליה אבל שופר וכו' אכתי שפיר מצית שמעת מינה הכי דבנ"ד דרוצה להתלמד בה כדי להוציא את הרבים י"ח ודאי מדכרו ליה ולא בהילי להתלמד כי אין זה אלא בש"ץ הרוצה להוציא הרבים י"ח ולאו כ"ע ש"ץ נינהו והוי דומיא דמילה וכמו שבא כל זה בדברות קדשו. ומה שדחה מעכ"ת דשאני מילה כי לעולם לא משכחת בשום אופן דתיחול גזרה דרבה דהא ודאי מדכרו ליה משא"כ במגי' כיון דבעיקרא דמלתא מצאה הגזרה מקום לנוח וכו' לאו מלתא היא כיון דעיקר הגזרה היא משום דבהול לצאת י"ח והא לא שייך בנ"ד דרוצה להתלמד מאין הרגלים לומר כיון דבעיק' דמלתא מצאה הגזרה מקום לנוח וכו' ומי הכריחנו לעייל פילא בקופא דמחטא ואף דלא דמיא ממש למילה וכאמור כיון דלא שייך למימר ביה בהיל להתלמד מאין לנו לגזור גזרות מדעתנו והבו דלא לוסיף עלה והמחמיר בזה עליו להביא ראיה ובפרט דהוי במידי דרבנן

ברם כגון דא צריך לאודועי דהאי פלוגתא דהרב ע"ש והפר"ח ז"ל אם מותר לטלטל המגי' בשבת אינו ענין לנ"ד דאינהו מיירו בפורים שחל בשבת לבני א"י דאסור לקרות בו ביום דהרב ע"ש מדמי לה לשאר כתבי הקדש שאין לו צורך בהם דמותר לטלטלם והפר"ח ז"ל אוסר בטלטול דלא דמיא לשאר כתבי הקדש שאין לו צורך בהם מיהו מותר לקרו' בהם משא"כ במגי' דאסור לקרות בה משום גזירה דרבה אבל בשבת דעלמא ואפי' בשבת שחל בו י"ג באדר דרוצה להתלמד כ"ע מודו דשריא בטלטול דלא שייך ביה מתוך שהוא בהול כדאמרן ותדע לך דהא אנהו אהרב שכנה"ג קיימי והרב שכנה"ג כ' וז"ל אם מותר לטלטל המגי' בשבת דמתפלין ליכא למידק דאף לדידן דקי"ל דמותר לטלטל תפלין בשבת כמ"ש רבי' המח' בסי' זה שאני התם מפני שאם ירצה להניחן בשבת אין איסור בדבר כלל וכו' אבל קריאת המגי' שאינה בשבת שאם חל פורים בשבת אין קורין המגי' אפשר שיהא אסור לטלטלה וכו' עכ"ל. הרי בהדיא דלא מיירי אלא בפורים שחל בשבת ואעפ"י שיש להתעקש ולפ' דברי שכנה"ג באופן אחר מ"מ הדורך בדרך ישרה בעיניו יראה ולבבו יבין הדברים כפשטן ומעתה הני רבוותא בכה"ג מיירי. ושו"ר בס' שלחן גבוה שפי' דברי הפר"ח כן אך הק' עליו וז"ל ואח"כ ראיתי שם בפ' הניזקין דקאמר סתמ' דתלמודא ולא היא שרי לטלטולי ושרי למקרי ביה דר"י ור"ל מעייני בספ' דאגדתא בשבתא אע"ג דלא ניתן ליכת' א"כ כ"ש מגי' דניתנה ליכתב דמותר לטלטלה ולמקרי בה בשבתא ולא ידעתי מה היה לו להפר"ח דראה הרישא ולא הסיפא עכ"ל ולא דק דשאני ספרא דאגדתא דשרי למקרי ביה משא"כ במגי' דאסור למקרי בה משום גזירה דרבה ושארי ליה מאריה דמשוי ליה להפר"ח ז"ל קטיל קני באגמא זהו משנלע"ד והבוחר יבחר נאם הצעיר יוסף זרקא ס"ט. וזאת תשובתי על דברי הרב נר"ו עליון למעלה

אנכי הרואה אלהים ראיתי עולים מן האר"ש וידיו תשיבנה הכל בכתב מיד הקדיש עלי השכיל ויורני ויאמר לי הדבר יצא מפי המלך תחלת דיבר כי מה שדקדקתי עני אני מדברי רש"י ז"ל הוא דקדוק אמתי נכון אך חילק דבחל פורים בשבת לבני א"י אסור להתלמד בה ואסור לטלטלה והיה טעמו כיון שתחי' הגזירה היתה ע"ז שהיה יוצא י"ח בזה לא זזה ממקומה ככתוב בדברי קדשו. ובהורמנותיה דמר ניהו רבה איברא מקום יש בראש לומר דכיון דעיקר הגזירה היתה משום דבהול לצאת והא לא שייך בנ"ד דרוצה להתלמד מאין הרגלים לומר כיון שתחי' הגזירה היתה ע"ז וכו' לא זזה ממקומה וכלשון הזה אתי עלה מר ניהו לדחות אותה שכתבתי לחלק בין זו למילה וחזיתיה לדעתיה דמר שכונתו לומר דפורים בשבת שאני שישנה לגזירה בו ביום עצמו אבל שבת דעלמא דליתא לדרבה ביום ההוא בזה לא חששו. ובעיני עדיין היא צריכה רבה דכיון דלא שייך לומר בהול ולהתלמד מנין לנו לגזור גזירות מדעתינו והמחמיר בזה עליו הראיה וכמ"ש כל זה מטהרת יד הקדש על העליונה. ומאי דאסברה לן מר מדברי התו' ד"ה ויעבירנה וכו' לישרי לן מר התם שאני כי באחת יתקעו ואינה אלא לזכר עולם של יובל ואמטו להכי אין אדם בהול משום דידה דניהוי בי עיבורי לר"ה לפי סוף שאינו בקי כ"כ בתקיעה כיון שאינה של חובה והוא באחד יכול הוא לכוין עצמו בתקיעה זו קלה כמות שהיא ולא מיטריד ברם תקיעה דחובה איידי דטריד לצאת י"ח תקיעה כתקנה מלתא דרמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה ושוכח עיקר שבת אמנם נ"ד שעכ"פ רוצה הוא להתלמד משום חובה וקריאת' זו היא דרך ארוכה מקום יש בראש לומר בהא נמי טריד טרדא דמצוה דבהול הוא ע"מ ללמוד לאפוקי נפשיה מחובה ומאן פליג לן בין טרדא דקריאת חובה גופה ובין קריא' דאביזר' דחובה

ואשר דבר בקדשו דפלוגתא דהרב ע"ש והפר"ח ז"ל בטלטול מגי' הוא דוקא בחל ט"ו בשבת לבני א"י ודייק לה מרן מלכא ממ"ש הרב שכנה"ג שאם חל פורים בשבת וכו'. הנה זאת עולה מכללא אתמר דבחל ט"ו בשבת לפר"ח אסור בטלטול דלא חזיא לקרות משום דרבה ואפי' להתלמד ולהרב ע"ש מותר בטלטול גם בט"ו בשבת משום דחזיא להתלמד אעפ"י שעכשיו שלא לצורך הוא מטלטלה ונקיט לה מרן נר"ו כפסק הפר"ח ז"ל כאשר העלה בריש כל מראין. ואנא בריה קלנ"י מראשי ובעיני דלשון זה דהרב שיורי ז"ל יורה יורה כל בתר אפכא דעד השתא בשבת דעלמא הוא היה אומר אלא דאתי עלה