למודי ד' קפח

עליה ובריא בחיובא דגוף המצוה לכן ידחה י"ט תאמר בכוי דלא אתחזק בחיוב כסוי דלעולם ס' הוא ודין הוא שלא ידחה י"ט. אמנם ס' איש ס' אשה דפרכי רבנן ה"ז דומה לכוי וברור. ובחפשי מצאתי לה' פר"ח א"ח סס"י ס"ז חילק בענין זה בשם כנה"ג וקלסיה וכ"כ בסי' תקפ"ט סעיף ד' ואעפ"י שה"ה והר"ן לא ירדו לחלק כן מ"מ לענין פרכא מודו דפרכינן ופשוט. ומ"ש הט"ז בא"ח סי' תקצ"א דאין שבות בתקיעה די"ט דלא כמור"ם ודקדק מתוס' דרפ"ב דר"ה ד"ה וביבנה ע"ש. לע"ד נחזי אנן שבות זה מאי ניהו גזרה דרבה בפני ב"ד ליתא וע"כ משום כלי שיר והא ודאי ישנו בי"ט כשבת ומשנה שלימה היא ואין מספקין וכו' ובשבת שכתבו התוס' משום דקיימי ביה ובהדיא כתבו כן שם ד"ה רדיית ודחו ס' ר"ת דס"ל שאין בתקיעה איסור שבות וכ"כ בפ' המוציא דף צ"ז ובפרק כסוי הדם ע"ש. גם שאר ראיותיו אין מכריעות ואין להאריך. ולכן דברי מור"ם עיקר וגדולה מזו אפילו להוציא נשים דיש מצוה דעת רוב הפוסקים לאסור וכמ"ש הטור סי' תקפ"ט בשם העיטור והגאונים והרא"ם והרי"ף שהביא הגמ"י והסמ"ג עשין מ"ב וכ"נ דעת הרוקח סימן ר"ב ורי"ו ח"ב נתיב ו' בשה הרבה פוסקים. ומ"ש מרן בב"י שם דטעמא דראבי"ה והרא"ש מסמיכ' ע"ש. לע"ד נהפוך הוא דאין ללמוד מסמיכה וקטן אלא לתקוע בעצמן לא לחטא ולתקוע להן כמבואר בסמ"ג והגמ"י וכ"פ הפר"ח וירא ה' יחוש לעצמו]

לימוד קצג כתב הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ב סי' ס"ח על מה שנשאל באנס אשה ואסור הנאת' עליו והשיב הרב אם אתה אומר שכל אדם יכול לעשות כן בחנם כת' ולו תהי' לאשה דבשלמא כשהיתה עליו באיסור עשה ואפי' שניה מד"ס יתקיים הכתוב בכשרות וכו' ותו דהתם קדם האיסור ולא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי עשה ואע"ג דאית ביה נמי לאו דלא יוכל לשלחה לא אלים לאפקועי עשה וכ"ש דלא הוי עשה ולאו בחדא זמנא דלא חייל הלאו אלא אחר שנשאה שנאמר לא יוכל שלחה וכו' אבל אם חל עליו תחלה עשה דולו תהי' לאשה שוב לא יוכל להפקיעו ע"י איסורו וכו' עכ"ד. ואני תמה על הרב דבהדיא אמרינן בפרק הלוקין דף י"ו ע"א גבי אונס שגירש דתנן אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה דמשכחת לה מלקות כשביטלו לעשה כגון שהדירה ע"ד רבים דאין לו הפרה ומש"ה לקי דל"מ לקיים ולו תהיה לאשה מפני נדרו ע"ש. הרי דחייל נדרו אולו תהיה לאשה שקדם ולוקה משום לא יוכל וכו'. ואין לומר דסבר הרב ז"ל שאחר שנשאה אין כאן עשה שכבר קיימו. ומש"ה אתי עשה דנדר ודחי ל"ת דלא יוכל שא"כ מה הוקשה לו בס"ד שם מההיא דהמדיר את אשתו מליהנות לו יוציא ויתן כתובה ע"ש. הלא אין שם ל"ת דלא יגרע ומש"ה חייל נדרא דאתי עשה ודחי ל"ת אלא ודאי דמידי דבין אדם לחבירו לא חייל נדרא כלל בין אעשה בין אל"ת וכמו שחילק הרב שם ויתבאר בסמוך בס"ד. ותו דהאיכא עשה דכל ימיו אף לאחר שגירשה כדאיתא התם דף ט"ו ע"א כל ימיו בעמוד והחזיר קאי ולפירש"י בקידושין מולו תהיה לאשה גופי' ע"ש בתוס' ומזה יש לתמוה על הרשב"א ז"ל באו דבריו בש"מ פרק אלו נערות דף מ' ע"א שכתב וז"ל ומורי הק' על פ"ה דהיאך יבוא עשה דולו תהיה לאשה לדחות העשה דהעשה כבר ליתיה בעולם דאחר שבעלה לשם אישות שוב אין כאן עשה כלל עכ"ד וצ"ע

ומדברי הרשב"א בלשון הנז' נראה להדיא דלאו הבא מכלל עשה אתי עשה ודחי לית ולא עדיף מלאו גמור וע"ש שלא כדברי הרדב"ז ז"ל הללו וכבר הארכנו בפרט זה במ"א

עוד כתב הרב ז"ל בתשו' הנז' וא"ת מ"ש מהא דאמרינן דנדרים חלים על דבר מצוה וכו' הא לא קשיא כלל דהנך הוו מן המצות שבין אדם למקום ולפיכך חל הנדר אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא חל. הגע עצמך שהי' חייב לחבירו מנה ואמר פ' מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב ה"נ ל"ש עכ"ד ולא היה צריך להכריע מס' ולימוד ערוך הוא בר"פ המדיר דאהא דתנן המדיר את אשתו יעמיד פרנס פריך גמ' וכיון דמשועבד לה היכי מדיר לה כל כמיני' דמצי מפקע לה לשיעבודה וכו' ע"ש. וה"נ אמרינן בפ"ב דנדרים דף ט"ו ע"ב והא משועבד לה מדאורייתא וכו' וה"נ אמרינן בפ' ואלו נדרים דף פ"א ע"ב ע"ש. אלמא אע"ג דנדרים חלים על דבר מצוה במידי דמשועבד לאחרים לאו כל כמיניה למיחל ודו"ק

כתב עוד הרב ז"ל וז"ל וא"ת והא תנן המדיר את אשתו יוציא ויתן כתובה ואמאי כיון דמשועבד לה לא יחול הנדר ל"ק דהתם אפשר ע"י גירושין ואשה דעלמא מתגרשת בע"כ אבל הכא מתחייב לכונסה ושוב אין יכול להוציא' בע"כ הילכך לא חל האיסור להפקיע זכותה עכ"ד. ואיברא בפ"ב דנדרים שזכרנו מחלק שם בין אומר הנאת תשמישך עלי לאומר הנאת תשמישי עליך ע"ש. וכן בפ' ואלו נדרים שם ואי כדבריו מאי פריך שם והא משועבד לה הלא אפשר ע"י גירושין אלא ודאי דל"ש וההיא דיוציא ויתן כתובה באומר הנאת תשמישך עלי וכ"כ רש"י ז"ל בפ' אע"פ דף ס"א ע"ב אמתני' שם ע"ש. כ"כ התוס' בפ' הלוקין אההיא דהדירה שזכרנו ע"ש ומלשון השאל' נראה דמיירי באוסר הנאתה עליו וא"כ נראה דחייל נדריה ע"ש

עוד כתב הרב שם וז"ל תו איכא ראיה מדאמרי' כהן שאנס אשה ונשאה ועבר וגירשה ה"ז לוקה וכו' ואמאי לוקה יאסור הנאתה עליו ונדחה העשה למפרע מעליו אלא ודאי לא יועיל איסורו לדחות העשה וכו' ע"ש. ואני אומר דאיברא אפי' שאסרה אכתי מלקות במקומו עומד שהרי משגירש' קם ליה בלאו דהיינו בטלו לגבי כהן שאסור בגרושה ומה יתן ומה יוסיף אם אסרה וגדול' מזו בישראל תניא התם בפ' הלוקין אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואפ"ה משכחת דלוקה בשביטלו כגון שהדיר' דלוקה מיהא מפני ביטולו את העשה וצריך תלמוד

לימוד קצד כתבו התו' בר"פ לולב הגזול ד"ה משום וז"ל דבלאו לכם נ"ל גזול משום מצוה הבאה בעביר' דאע"ג דקרא גבי קרבן כתי' ה"ה בכל מצות דהוי דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא וכו' ע"ש. ולכאורה דבריהם תמוהים אמה שהוצרכו להוכיח ממרחק דה"ה בכל מצות ובשמעתין קאמר ר"י להדיא דלולב פסול מה"ט ומייתי לה מקרבן ותו מ"ש בכל מצות דהוי דאוריי' והלא אף במצוה דרבנן קאמר ר"י דפסול מה"ט ולזה י"ל דנקטו כן לפי מ"ש שם בד"ה מתוך וז"ל הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה ע"ש. ולכן כתבו בכל מצות דאורייתא כדי להק' לכ"ע אפילו לשמואל ונרא' דמשמעתי' אין להוכיח די"ל לגבי י"ט ב' דהוי דרבנן אסרוהו מה"ט ודיליף מקרבן ה"ק דכי היכי דקפיד רחמנ' גבי קרבן מה"ט ה"נ החמירו רבנן בדרבנן מה"ט. אמנם בדאורייתא מנ"ל לאסור מה"ט דאימא קרבן שאני ולכך הוכיחו מהא דריש הגוזל וכ"כ מהר"ם ז"ל והר"ם ן' חביב ז"ל ע"ש. עי"ל שהתוס' אשמעתין גופה ק"ל דדילמא קרבן שאני ולכן כתבו דסמיך אקרא דפ' הגוזל דמייתי מבוצע ברך וכו'

וראיתי להרב שמע יעקב ז"ל בקונט' ארעא דרבנן סי' שנ"ט שכתב וז"ל כתבו התוס' פ"ג דסוכה ד"ה משום דל"א דפסול משום מה"ב אלא במצות דאורייתא וכן לקמן ד"ה מתוך כתבו להדיא וכו' וצ"ל לפ"ז דס"ל לתוס' דבהא פליגי ר"י ושמואל בלולב בי"ט ב' דר"י ס"ל כיון דהמצו' עיקרה דאוריי' כעין דאורייתא תקון לפסול בבא בעביר' אבל במצוה דרבנן גמורה מודה ר"י דלא חיישינן למה"ב ושמואל ס"ל דגם בזו דעיקרה דאורייתא כיון דבי"ט ב' חיובו דרבנן לא חיישי' למה"ב עש"ב. ולפי מ"ש אין זה מוכרח מדבריהם כלל גם ממ"ש ד"ה