למודי ד' קפז

אכול מצה וכו' ע"ש. דהא מיהא לסתור הכלל דהשוה הכתוב וכו' הוה ואם כן פשיטא דאיכא למעבד הקישא לחומרא כיון דאית לן אידך הקישא דמצה לפסח וי"ל דס"ל להרב החינוך ז"ל כמ"ש התוס' שם בתירוץ הב' דסמיך אג"ש דט"ו ט"ו מסוכה והשתא שפיר דרשי' הקישא לקולא כיון שיש לנו הכלל דמ"ע שהז"ג. וענ"ל דס"ל להרב החינוך דר"א אצטריך למילף מהך הקישא לחיובינהו בזמן הזה דאי מעל מצות ומרורים הו"א דוקא הוא משום דאיכא פסח ובפסח חייבות ה"נ מצה ומרור וכיון דתלינהו בפסח השתא דליכא פסח ולדידן אצטריך לן קרא אחרנא דבערב למימר דלא תלי בפסח א"כ לגבי נשים הדרינן לכללין דמ"ע שהז"ג נשים פטורות מש"ה גמרינן מחמץ לחיובא והך הקישא דעל מצות ומרורים אתא לפסח ב' אפילו בזמן דאיכ' פסח לפוטרו. ומיהו ק' לזה לרב אחא דס"ל דמצה בזמן הזה נמי דרבנן א"כ ע"כ הקישא דר"א לאו לזמן הזה אתא ותרתי למ"ל וי"ל דרב אחא לית ליה הא דר"א והך הקישא אתא למילי אחריני כדאמרן וא"ת לתי' א' שכתבנו איך כתב הרב החינוך פ' בא סי' כ"ח דנשים חייבות בהגדה הא מ"ע שהז"ג הוא וי"ל דכיון דהגדה בעבור מצה ומרור הוא ומאן דפטר ממצה פטר מהגדה כנראה מסוגי' דע"פ א"כ מאן דמחייב במצה מחייב בהגדה ועיין בחי' הריטב"א ז"ל לפ' הישן דף כ"ז ע"א ד"ה והדתנן וכו' שכתב דמצה אתקש לפסח לענין דאין לו תשלומין ע"ש ונ"ל דהיינו מהך הקישא וכמ"ש הרב החינוך ושאני הא דלקובעו חובה דגלי קרא דבערב דלא מקשינן להכי אבל למילי אחרינא מיהא הקישא כדקאי וזה ברור. וראיתי להרב פני יהושע בחי' שם שתמה עליו ע"ש. ואין להק' דא"כ רבא מנ"ל דמצה דאורייתא ומרור דרבנן דכיון דאיכא לאוקומי הך הקיש' דעל מצות ומרורים לענין פסח ב' א"כ נמי אהני הקישא להך מילתא ואהני הקישא דמרור למצה לענין לקובעו חובה בזמן הזה כמצה דלחומרא מקשינן מצה ומרור אתקשו להדדי דלק"מ דכיון דבהדי דאקיש מרור למצה בהך קרא גופיה אקיש מצה לפסח ומהך קרא אדרבה איכא לאקושי מנה לפסח לבזמן דאיכ' פסח וכו' ואי לאו משום דכתיב קרא אחרינא בערב דמש"ה אצטריך כי היכי דלא נילף מהך הקישא דמצה לפסח א"כ אין סברא לומר דאקיש מרור למצה למימר כי היכי דמצה בזמן הזה דאורייתא ה"נ מרור דמאן ספין ומאן רקיע לפוטרו בזמן הזה אי לאו משום הקישא והלא אפי' מצה מהך קרא גופיה שפיר ילפינן דפטורה בזמן הזה מהך הקישא ובשלמא אי הוה הך הקישא דמצה ומרור כתו' בפרשה אחריתי א"ש דבתר דגני לן בערב תאכלו מצות אתא קרא לאקושי מרור למצה אבל השתא דבהדי דאקיש מצה ומרור לפסח בכללו הרי אתקש מצה ומרור אהדדי מש"ה ניחא לי' לאוקמי הקישא למרור לפסח טפי מאידך

ודע דלפי מ"ש לדעת הרב החינוך דאיכא תרי הקישות א"ש מאי דהוה ק"ל לפי מ"ש התו' ביומא דף ס' ע"א דהיכא דהג"ש אתא למילתא אחריתי וכן ההקיש ג"ש עדיפא ע"ש. א"כ היכי קאמר פ"ק דקידושין דף ל"ד ע"ב אי כתב הקהל ולא כת' מצה הו"א נילף ט"ו ט"ו מסוכה קמ"ל ואכתי כיון דג"ש אתא למלתא אחריתי וכן הקישא א"כ ג"ש עדיפא וליפטרו נשים ולפי דעת ה"ר יוסף פ"ק דמגילה שזכרנו א"ש דכיון דאיכא טעמא אחרינא דשאף הן וכו' בהדי הקישא ודאי הקישא עדיפא. ולפי האמור א"ש דבמצה כיון דאיכא תרי הקישי עדיף מג"ש וכבר כתבנו בזה במ"א. ושו"ר להר"מ במז"ל בספר המצות מ"ע נ"ח שכתב כדברי הרב החינוך הללו וע"ש. [לעיל הבאתי מ"ש החינוך שאין דין ע"ע באשה שהוא הפך סוגי' דר"ה עתה ראיתי לו בדין הענקה בסימן ת"ן כת' ונוהגת בזכרים ונקבות ע"ש וצ"ע. עוד הבאתי מ"ש הריטב"א פ' הישן וישבתי מה שהקשה לו ה' פני יהושע. וראיתי כי כהריטב"א כ"כ התוס' פסחים דף קי"ד ד"ה ואמרתם. ומ"ש לישב עתה הראוני דהוא גמרא ערוכה שם דף ק"ך ע"ב דאהדריה למלתא קמא ע"ש]

לימוד קצב גרסינן בפ' במה אשה דף ס"ב ע"ב אלמא קס' עולא מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש מתיב רב יוסף הרועים יוצאין בשקין ולא הרועים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של הרועים לצאת בשקין א"ר יוסף קס' עולא נשים עם בפני עצמן הן ע"ש. ואני תמה אמ"ש בפ' לולב הגוזל אמתני' דמקבלת אשה מיד בעלה וכו' ופריך בגמרא פשיטא מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא אימא לא תקבל קמ"ל ופירש"י אימא דלגבה איכא איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול עכ"ד וכ"כ הר"ן ז"ל ע"ש ומ"ש דלגבי הוצאה אע"ג דגברי אגברי אמרינן כיון דחזי לרועים חזי לכל אדם אע"ג דשקין לא חזי אלא לרועים אפ"ה לגבי נשים אמרינן דעם בפני עצמן הן ולא אמרינן כיון דחזי להני וכו' ולא אמרינן כן לגבי טלטול דכיון דעם בפ"ע הן לא אמרינן הואיל וחזי לנטילת אנשים. וניחא לי עם מאי דאמרינן בפרק כירה דף מ"ז ע"א בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים אבל דעניים לעשירים לא ע"ש. והדבר ק' לכאורה מ"ש לגבי הוצאה דאמרינן יוצאין בשקין הואיל וחזי לרועים וע"כ י"ל דשאני גבי טלטול כיון דמשום דאקצייה הוא דאסור א"כ כיון דלא חזי ליה אע"ג דחזי לעניים איהו גופיה דעתיה אקצי מני'. אמנם גבי הוצאה דמשום תכשיט הוא דשרי אע"ג דלדידיה לא חזי כיון דהחפץ עצמו שם תכשיט יש לו לגבי רועה שם תכשיט לא פקע. ומיהו ק' ההיא דמקבלת אשה וכו' דאמרי' כיון דחזי לנטילת אנשים וכו' ומ"ש מבגדי עניים לעשירים. ונ"ל דלפמ"ש התוס' ר"פ מפנין דף קכ"ז ע"ב ד"ה כיון דחזיא לחלק בין ההיא דבגדי עניים לתרומה ע"ש א"ש נמי הא. ובהכי א"ש קושיין דלגבי הוצאה דתלוי בחפץ אם יש לו שם תכשיט לגבי רועים דבר מיניה הוא דשאר כל אדם לא פקע שם תכשיט לגבייהו. אמנם נשים דלאו בר מיניה דגברי הוא פקע להו שם תכשיט מנייהו משא"כ גבי טלטול דמשום הקצאת דעתה הוא ולא גרע לולב לגבייהו משום גריעותא כמו בגדי עניים אלא משום איסורא דלא חזי למצוה אמרינן שפיר כיון דחזי לנטילת אנשים לא מקצה דעתה דאשה מניה כיון דלא מקצי דעתה מחמת גריעות החפץ לא אמרינן בכה"ג נשים עם בפ"ע הן כנ"ל. אך ק' א"כ מאי פריך אדר' יוסף מההיא דהמוציא תפלין וצ"ע. ומה שנ"ל לישב בדוחק ולישב ההיא דבגדי עניים אההיא דמקבל' אשה חוץ ממה שכתבנו בסמוך ע"פ מ"ש התוס' ג"כ בר"פ מפנין אההיא דשאין בהם ג' על ג' מטלטלין אותן דמיירי לעשירים שבבית עניים ע"ש. מבואר מדבריהם דהכל הולך אחר דעתו של בע"ה והשתא ההיא דמקבלת אשה כיון דבבית בעלה ובנה יושב' א"כ שרי לטלטלה וא"כ בכה"ג לא אמרי' נשים עם בפ"ע הן כיון דגרירי בתר בע"ה אבל לגבי הוצאה דליכא ה"ט שפיר אמרי' עם בפ"ע הן ועיין במג"א א"ח סס"י ש"ח ובט"ז שם ע"ש. ועיין לה' שע"ה פ"א דלולב ע"ש. [ובמה שכתבתי דבטלטול הני נשי גרירי בתר בע"ה. בזה א"ש נמי הדתנן שבת דף קי"א בני מלכים סכין בשמן ורד ע"ש. אלמא לא אמרי' הואיל דחזי להו חזי לכ"ע ומ"ש מלולב והוא מבואר ובכן אין מקום לראיית ה' שאגת ארי' סי' ק"ג שאין לומר הואיל דחזי תקיעה לאיש אף שלא לצורך חזי לאשה משום דעם בפ"ע הן ע"ש דשופר דומיא דמקבלת דלולב. גם אעיקרא שהתיר לאיש אף שלא לצורך אינו מחוור דחושש בשניו וטבילת יה"כ דמחזי כרפואה וכמתקן הוא דאמרינן הואיל אך באיסור כלי שיר לא. עוד הביא ראיה מפרק כסוי הדם דאמר ור"י לטעמיה דאמר נשים סומכות רשות והלא י"ל תקיעה תוכיח שאין ודאה וכו' וספקא שנסתפק אם יצא ידי תקיעה דוחה י"ט מהא שמעינן דשרי עש"ב. ולע"ד אין ראיה די"ל מה לתקיעה שספקה חיילא