למודי ד' קפו

גם די"ל דהר"י ז"ל לתרץ קושיא בעלמא בא ולאו דינא קאמר אלא שר"ל אף שנאמר ס' זה וזה נ"ל מוכרח לדעת הר"י דאי לא ק"ל ההיא דיצ"מ דכתיב למען תזכור וכו' למה לא יתחייבו נשים משום שאף הן וכו' אלא ודאי דבדאורייתא ליתא לה"ט וכדכתיבנא. ואיברא מתשו' מהר"ם שזכינו סי' הנז' מוכח שם דס"ל דאף בדאורייתא מהני ה"ט וע"ש. ונ"ל שיש ט"ס שם וכצ"ל ועוד דעשה דרבנן שוה בכל וק' דהאנשים וכו' ע"כ וע"ש בסי' תרמ"ב ע"ש. וכן דעת המרדכי ז"ל פ"ק דמגיל' דדוקא במילי דרבנן ע"ש. וכ"כ הרא"ם ז"ל בסמ"ג ה' מגי' ע"ש וכמ"ש הרב הנז' נר"ו והרב טירת כסף בפ' בהעלותך הפריז על המדה וס"ל שאין חייב אפי' להגיד לנשים ההגדה ועפ"ז פי' סמוכים מן התורה ע"ש. ולא דק. ויש שהקשו לפי מ"ש הרב בית דוד דה"ט דחייבות במרור משום דבזמן הזה מרור דרבנן דבפרק ע"פ דף קט"ז ע"ב אמרינן דסומא פטור מלומר הגדה דכתיב בעבור זה ואפי' בזמן הזה דמצה דרבנן לרב אחא פטור דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואפי' רב ששת ורב יוסף ה"נ ס"ל אלא דלא דרשי זה ע"ש הסוגיא. וא"כ ה"נ גבי מרור כיון דמעיקרא דהוה דאורייתא היו הנשים פטורות השתא נמי דהוי דרבנן ניפטרו דכעין דאורייתא תקון ע"כ והנה הרב בית דוד ז"ל קאי אטעמא דהיו באותו הנס ובכה"ג לא אמרינן כעין דאורייתא אמנם עכ"ז ק' הלא הך טעמא נמי איתיה בסומא ואפ"ה מה"ט דכעין דאורייתא פטרינן ליה ואיברא הא גופה קושיתיהו דתוס' דפ' ע"פ דף ק"ח ע"ב שכתבו גבי ד' כוסות דאי לאו ה"ט לא היו חייבות כיון דמ"ע שהז"ג ואע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תקון ע"ש. משמע דמטעם שאף הן מידחיא הך סברא דכעין דאורייתא תקון והא ק' מההיא דסומא דאיתיה נמי בהך טעמא ופטור משום כעין דאורייתא אלא הדבר ברור דדוקא בדין פרטי שהסומא פטור מדאורייתא ממיעוט' דהגדה גופה אז ודאי כי הויא דרבנן לא תקון אלא כעין דאורייתא. אמנם גבי ד' כוסות דלא הוו פטורי אנא משום דבר כולל דמ"ע שהז"ג ואתינן למימר דה"נ בדרבנן כעין דאוריי' אי איכא טעמא לחיובינהו מחייבי והשתא א"ש דברי הרב בית דוד דההיא דמרור לא דמיא אלא לד' כוסות. ומיהו מדברי התוס' הללו אין זה מוכרח די"ל דדוקא במצה גופה דתקון רבנן דהויא מעיקרא דאורייתא משא"כ בד' כוסות דמצוה אחריתי היא ולא הוי לה שעת הכושר להיות דאורייתא אלא דמשום הכלל דמ"ע שהז"ג אנו באין לפוטרו בד' כוסות משום כעין דאורייתא אי איכא טעמא לחיובינהו מחייבי וע"ש בתוס' ד"ה היו וכו' שאח"ז ומ"מ מ"ש ניתן ליאמר לדעת הרב בית דוד ז"ל. עוד אני אומר דגבי סומא ליתא להך טעמא לשאף הן דדוקא בנשים דפטרינהו משום גופייהו דלא חשיבי דלא מחייבי בכל המצות מש"ה מהני לן טעמא דאותו הנס לחייבם שהרי ראויים היו לאות' מצוה דניסא גרמא להו משא"כ סומא דבר חיובא בכל המצות הוא דקי"ל כרבנן דר"י בפ' החובל וכדמוכח הך סוגיא דע"פ דלא מיפטר מהגדה אלא משום מיעוטא דזה הרי כל דרך גבר בעלמא יש להן ויפה כוחן כהלכת גוברין דשפיר חזו ואפ"ה מעטינהו קרא דבעינן שיהא ספור הנס בעבור זה דמורה באצבע שכך היא מצותה או יהי' מאיזה טעם ואנחנו לא נדע א"כ מה יתן ומה יוסיף אם היו באותו הנס. עי"ל דשאני התם שהכתוב מיעטו בהדיא דכתיב זה ובכה"ג הוא דאמרינן כעין דאורייתא דאין להם לתקן בדידהו דבר שמיעטו בפי' כי הוה דאורייתא וכעין מ"ש הרב ט"ז א"ח סי' תקפ"ח ע"ש. ומיהו אצטריך לטעמא דכעין דאוריי' ולא קאמר בפשיטות כמ"ש הט"ז משום דהא ליתא דדוקא אי הוי השתא דאורייתא אלא שבאו חכמים לאסור מה שהתורה התירה אבל הכא דהשתא ליתא מדאורייתא מש"ה קאמר כעין דאורייתא וכו' והיינו משום מיעוטא וכאמור

ומה שהק' הרב בית דוד ממרור לק"מ דבפ' האשה דף צ"א ע"ב דאמרינן ואלא אמצה ומרור וכו' ולית ליה לר"ש הדאמר ר"א נשים חייבות במצה וכו' ופירש"י ז"ל שם וז"ל והא ליכא למימר דליהדר אמרור לחודיה דסתמא מצה ומרור בהדי הדדי כתי' וכו' וכשם שנשים באכילת מצה חייבות ה"נ במרור עכ"ל הרי דנשים חייבות במרור מהקישא דמצה ונרא' דמש"ס גופיה אין להוכיח כ"כ די"ל דהמק' לא ניחא ליה לאוקמה אמרור לחודיה דהו"ל לר"ש לפ' וה"נ אפסח לחודיה הו"ל לפ' אבל ת"ק גופיה אמרינן דלא קאי אלא אמצה ומרור שהזכיר וא"כ עלה קאי נמי ר"ש והמתרץ תירץ לו דעכ"ל כן ואין לחוש בזה ודלא משני ליה דקאי אמרור לחודיה משום דניחא ליה דקאי אפסח דהכי אשכחן לר"ש להדי' דס"ל הכי אבל במרור לא אשכחן מאן דמחייב נשים. אלא מיהו דברי רש"י מנגד הרב בית דוד יעמודו ואיברא הך הקישא דמצה ומרור איתא להדי' בפ' כ"ש דף ט"ל ע"א לכמה מילי ע"ש. ועיין להרב מ"ק בחי' לה' פסח סי' תכ"ד מ"ש לישב דברי מהר"י וויי"ל שגם הוא נתעלמה ממנו הלכה זו ודברי רש"י ז"ל הללו ע"ש. ואחר כמה שנים נזדמן לי ספר בית דוד וראיתי לו שכתב ס' זו דבזמן דאיכא פסח נשים חייבות במרור. דאורייתא ואף בזמן הזה חייבות משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא וכו' ע"ש

וראיתי להרב החינוך ז"ל סימן שפ"א שכתב וז"ל ונוהגת בזמן הבית בזכרים ולא בנקבות כי כמו שאין שחיטת הפסח שני חובה להן אלא רשות כן אכילת מצה ומרור עמו אינה חובה להן ומבואר ג"כ שם במסכת פסחים עש"ב הנה מפורש יוצא דבפסח א' שהוא חובה לנשים ג"כ חייבות בו במצה ומרור ומ"ש ומבואר ג"כ שם במס' פסחים הוא מדאמרינן בפ' ע"פ דף ק"ך ע"א אמר רבא מצה בזמן הזה דאוריית' ומרור דרבנן מ"ש מרור דכתיב על מצות ומרורים בזמן דאיכא פסח וכו' מצה נמי הכתי' על מצות ומרורים וכו' מצה מיהדר הדר בי' קרא בערב תאכלו מצות ע"ש. הרי מצינו דמצה ומרור אתקשו להדדי וא"כ השתא דכתיב בערב למאי הלכתא אתקש מצה לפסח ע"כ לנשים ולמימר דכל שישנו בפסח ישנו במצה ומרור והני נשי דליתנהו בפסח ב' ליתנהו במצה ומרור ולפ"ז לר"ש דס"ל בראשון רשות ע"כ דס"ל דה"נ במצה ומרור נמי רשות וא"כ איך קאמר בפ' האשה ולית ליה לר"ש הדאמר ר"א נשים חייבו' במצה וכו' והא מיהא י"ל דלר"ש שפיר אהני הקישא דר"א לראשון דלחמץ הוקשו והך הקישא דעל מצות ומרורים מיתוקם לפסח ב'. מיהו ק' אכתי למ"ל הך הקישא דמצה לפסח ת"ל מהקישא דר"א. ויראה דס"ל למרן ז"ל דאצטריך תרי הקישות דאי מחדא לא הוה ילפינן חיובא לנשים דהו"א מ"ע שהז"ג נשים פטורות ואין לנו לסתור הכלל שבידינו דמ"ע שהז"ג וכו' כיון דאיכא לאוקמה הך הקישא דר"א למלתא אחריתי לר"י כדאית ליה ולר"ש כדאית ליה בפ' כ"ש דף כ"ח ע"כ ע"ש. והך הקישא דעל מצות ומרורים הו"א דלא אתא אלא לאקושי מרור לפסח ומצה ולמימר דבזמן דאיכא פסח ומצה איכא מרור ואתא מצה להקיש בהדי פסח ולא להיות מוקש אבל השתא דאית לן תרתי עדיפא לן מכללין וגמרינן מנייהו שפיר לחייב נשים ור"א חדא מנייהו נקט ואאידך סמיך. ובהכי מיתרצא מה שהקשו התוס' ז"ל בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב דליחייבו נשים בציצית מהקישא דלא תלבש ע"ש דלסתור הכלל לא דרשינן הקישא ובמצה שאני כדאמרן. ועיין בחי' הריטב"א ז"ל פ"ק דקידושין דף ל"ד מה שתי' לקו' התוס' ע"ש שכונתו כמ"ש ול"ק מה שהק' עליו האחרונים ז"ל עיין בשע"ה ברפ"ו מה' חו"מ ע"ש. וכבר כתבנו בזה במ"א. וניחא לי נמי דברי הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג ממה שתמה עליו הרב הנז' שם ע"ש. והרי הוא כמבואר. ועיין תוספות דפ"ק דערכין דף ג' ע"ב ע"ש ואין להאריך כאן. וא"ת היכי משני התם בפ' אלו עוברין סד"א כל שישנו בקום