למודי ד' קפה

כלישנא בתרא וכו' ומה טענה היא זו הלא כל כה"ג וכו' לא שייך לומר לישנא בתרא עיקר וצ"ע ע"ש. ונ"ל עפמ"ש תוס' בכתובות דף מ' ע"א דאורחי' למתני הן קודם ללאו שלא מדין הסדר ע"ש. והשתא מדהול"ל לישנא בתרא דרישא דמתאמרה בהן קודם ללאו בלשון שלילה שאין היד סולדת וכו' ש"מ לקבועי הלכה בא. ועי"ל דלא דמי דהתם כי מייתי לישנא בתרא מסיים בה מכלל דראשונים אע"פ שהיד סולדת בהם מותר ומדלא נקט הכי בלישנא קמא ולמימר מכלל האחרונים אע"פ שאין היד סולדת בהם אסור ש"מ דהלכתא כלישנא בתרא ומש"ה דייק עלה טפי מאידך אבל ההיא דשופ' ליכא למיקם עלה דדייק בתרי לישני כי הדדי. ואחר העיון ראיתי שדברי הרא"ש ז"ל ברור מללו כי הנה הרב הנז' הבין דהרא"ש ז"ל אתי עלה משום דאתיא כלישנא בתרא ואני אמרתי לא כן אבי ומעולם לא עלת' על לבו כך והילך לשונו שם וקי"ל כר"י בהא כלישנ' בתר' דלעיל דשרי בראשונים אפי' היד סולדת בהם ע"כ ואם איתא מה הלשון אומרת כלישנא בתרא דלעיל ותו כל זה הו"ל לאומרו לעיל אהך לישנא בתרא ותו מאי קמ"ל לא הו"ל לאתויי הך פלוגתא דחזקיה ור"י כלל כיון דכבר פסק כלישנא בתרא לעיל ותו הו"ל לאתויי לעיל הנך תרי לישני ולמפסק כלישנא בתרא בסתם. אשר ע"כ הנר' אצלי שיעור לשונו כך אחר שהביא דברי ר"י ומחלוקתו ומאי דמייתי ר"י מעובדא דבני גליל גזר אומר דקיי"ל כר"י דנמוקו עמו והדבר ברור דמעשה רב וז"ל וקי"ל כר"י בהא וכלומר לאפוקי מאידך דר"י דחמי טבריה דמייתי בתר הכי שכתב והלכתא כחזקיה דרביה דר"י הוה ע"ש. ומ"ש כלישנא בתרא וכו' בא לאפוקי מפירש"י שלא תאמר דמאי דשרי ר"י הכא הוא דוקא כשאין היד סולדת בו אבל סולדת לא ותהוי השתא הלכתא כלישנא בתרא דליתא דא"כ חזקיה פליג אבריית' אלא דר"י אפי' היד סולדת קאמר סוף דבר דמ"ש הרא"ש כלישנא בתרא דלעיל לאו ראי' היא לפסקו ז"ל ומאי דמייתי ללישנא בתרא בסתם לעיל לאו משום לתא דלישנא בתרא וקמא נגעו בה וזהו שלא הביא לתרי לישני ככתבם וכלשונם משום דשם לא נחית לטעמו של דבר ועיקר טעמו הוא מדר"י ומעשה ומ"ש מרן הב"י א"ח סי' ק"ס דהרא"ש פסק כלישנא בתרא לאו משום לישנא בתרא נקט לה אלא ר"ל כדינו של לישנא בתרא וע"ש

ודע דלפי דגרי הרא"ש ז"ל הללו ק"ק לכאורה אמ"ש מרן הכ"מ ז"ל פ"ג דק"פ וז"ל שם דין ב' ואע"ג דאמרי' התם איכא דמתני לה אברייתא וכו' פסק רבינו וכו' ע"ש. ומאי קו' הלא אורחא הוא למימר תחי' אמתניתין ואח"כ אבריית' וליכא למיקם עלה הי מינייהו בתרייתא ורבי' נקט לחומרא וי"ל דמאי דחייבים בפסח ב' לאו חומרא היא לאתויי חולין לעזר' והיינו דקשיתיה למרן ז"ל לאשכוחי טעמא שבחר בלישנא קמא ותי' דמאן דמתני אמתני' עדיף משום דכ"ש אברייתא. כוון בזה דמשמע ליה לרבינו דמאי דאמר בגמ' אבל אמתני' לא לאו למימרא דפשיטא דלא אלא היינו משום דמספ"ל אמתני' מש"ה לא מעייל נפשיה בספקא ותפס במושלם אברייתא דפסיק' לי' מלתא ומש"ה בחר רבינו בלישנא קמא משום דפסיקא מלתא בתרוייהו דאלו ללישנא בתרא מידי ספיקא לא נפקא בדין המשנה ולא שבקינן מאי דפשיטא בל"ק מקמי ספיקא דלישנא בתרא כנ"ל

לימוד קצא כתב הרב בית דוד ז"ל בחי' לטור א"ח סימן תע"ג דנשים אין חייבות בהגד' דפסח אפי' מדרבנן ואע"פ שאף הן היו באותו הנס כבר כתבו התו' דפ' ע"פ דדוקא בד' כוסות דרבנן אמרי' ה"ט אבל בעשה דאורייתא לא תדע דאל"כ למאי אצטריך הקישא דכל שישנו לחייב נשים במצה ת"ל שאף הם היו באותו הנס. וק"ק על התוס' שהוצרכו להביא ראיה מסוכה ת"ל מדאצטריך הקיש' ומ"ש הטור סי' תמ"ב דנשים חייבות במרור ה"ט משום דמרור בזמן הזה דרבנן ובדרבנן מהני לן טעמא דשאף הן וכו' ומה שצ"ל בלשון שיבינו הנשים הוא משום חיוב דידן להגיד להם ע"כ הביאו הרב ברכי יוסף נר"ו ולפ"ז א"ש מה שמעולם הי' ק"ל ולמה לא יתחייבו נשים בפ' ציצית משום חיוב זכירת יצ"מ משום שאף הן היו באותו הנס ולפ"ז ניחא דהויא דאורייתא ולא אמרינן שאף הן וכו' ואי ק"ל בלא"ה ליחייבו דהו"ל מה שאין הז"ג דמזכירין יצ"מ בלילות מריבוייא דכל כבר תרגמה הרב פר"ח א"ח סימן נ"ח דההיא דרשא בעלמא וע"ש. ועיין מ"ש רבינו ז"ל רפ"א דק"ש ע"ש. ועמ"ש בליקוטי מים חיים ריש ברכות מש"א ע"ש. ועיין להרב מג"א סי' נ"ח ס"ק ז'. שו"ר להרב שאגי' אריה בתשו' סי' י"ב שכתב שמ"ע שהז"ג ע"ש טעמו ונימוקו ולא זכר שם מדברי הפ"ח וע"ש מה שחילק בין ק"ש לתפל' וא"צ והיל"ל דתפיל' יש לה תשלומין משא"כ ק"ש וכפי טעמו של הרב שם ע"ש. וניחא לי נמי לפ"ז הדאמרי' בר"פ בתרא דר"ה דף ל' ע"א גבי תקיעה דיובל אתתא מי מחייבא והא מ"ע שהז"ג היא וכו' ע"ש. ולמה לא יתחייבו נשים בתקיעה זו כיון דאיתנהו בשילוח עבדים דה"ט דתקיעה גופה אלא הוא הדבר דבדאורייתא לא אזלינן בתר טעמא. וראיתי בתשו' למהר"י חאגי"ז ז"ל בס' הלכות קטנות ח"ב סי' רצ"ז כ' בפשיטות דנשים חייבות בתקיעה דיובל ע"ש. ונפלאתי עליו איך נעלם דבר זה ממנו שהוא לימוד ערוך בידינו וצ"ע. ועיין בהרב החינוך פ' משפטים סי' מ"ב שכתב שאין דין ע"ע באשה שאינה קונה עבדים ע"ש וצ"ע

והנה מה שהק' הרב בית דוד לתוס' דפסחים ת"ל מדאצטריך הקישא וכו' לק"מ די"ל כמ"ש ר"י איש ירוש' שהביאו התוס' פ"ק דמגיל' דאצטריך דלא נילף ט"ו ט"ו מסוכה ע"ש מש"ה מייתי לה מסוכה. ועי"ל דמייתי מסוכ' לאורויי דבדאוריי' לא מהני ה"ט לחיובינהו אפי' מדרבנן דאי לא ק' ליחייבו בסוכ' מיהא מדרבנן ומה שהק' עליו הרב ברכי יוסף נר"ו שם מתוס' דפ"ק דמגילה דס"ל דאפי' בדאוריית' איתא לטעמא דשאף הן וכו' מיהא מדרבנן ולפי' ה"ר יוסף שם משמע דמחייבי מה"ט אפי' מדאורייתא ע"ש. נראה שדעת הרב ז"ל שמ"ש התו' דלא מחייב אלא מדרבנן פי' ובדרבנן ולא הוצרכו לבאר זה מפני שלא הק' אלא ממצה. ברם תוס' דפסחים שהק' מסוכה הוצרכו לפ' כן וכן נראה ממה שמוכיח שאין חייבות בהגדה אפילו דרבנן מדאצטריך הקישא במצה. אך מ"מ מ"ש בעניותינו ליישב קושיא הרב ב"ד ניתן ליאמר דלפום קושטא אין זה מוכרח מדאצטריך הקישא. ואחר כותבי ראיתי להרב הגדול בעל מגי' ספר עשין מ' שכך פי' כונתם דמגי' ע"ש ועיין מ"ש בלימוד צ"ט ע"ש. ולפ"ז אין מקום למה שרצה הרב הנז' להביא ראיה למ"ש הרב ט"ז א"ח סימן תקפ"ח מדברי התוס' דמגי' ע"ש. וראיתי לו שם בשיורי ברכה שכ' בשם מהר"ם מודונא אין להקשות יהיו נשים חייבות בסוכה מדרבנן שאף הם היו בענני כבוד כמו ג' סעודות לר"ת דדוקא במן שיורד לפי הנפשות עומר לגולגולת לנשים כמו לאנשים אבל בענני כבוד עיקרן היו לאנשים והם היו טפלו' עכ"ד. ועיין בתשו' מהר"ם דפוס פראג סי' תע"ג שחלק על ר"ת וס"ל דדוקא נס של סכנה ע"ש. ואפשר שזה ג"כ דעת התוס' דמגי' וממהר"ם מודונא הנז' מוכח שהקישיא בסוכה אינה אלא מדרבנן ובהכי ניחא מה שמקשים דהלא בסוכה אתא הלכתא ופטרינהו ומאי ק"ל לתוס' ולפ"ז ניחא וא"ש נמי מה שהק' הרב מהרח"א ז"ל להר"א איש ירוש' דמאי פריך הש"ס בסוכה למ"ל הלכתא לישני סד"א שאף הן וכו' ע"ש דהר"י ז"ל לא ס"ל כמ"ש התוס' בפסחים וס"ל דלא קרינן בהו היו באותו הנס וכדעת מהר"ם. ומתוך מ"ש יתבאר שדינו של הרב בית דוד אמת הוא ואע"ג דלהר"י הוי דאוריית' מ"מ לא שבקינן סתם תוס' דמגי' ודפסחים מקמי יחידאה ומה