למודי ד' קפג

חמץ בפסח והמקיים בכלאים עובר בל"ת אבל אין לוקין עליהן את המ' לפי שהוא לאו שאב"מ ע"ש. אלמא לשון עובר בל"ת איתא בכלל מלקות. ותו יש לתמוה במ"ש ועי"ל דלוקה דקתני בתוס' היינו מכת מרדות ע"ש דמדקתני באלו אבל אין לוקין עליהן מכלל דהנך בני מלקות הן. עוד אני תמה דהתם בתוספת' תני נכנס כהן לבית הפרס וכו' מכין אותו מכת מרדות וכו' ע"ש אלמ' הנך לאו מכת מרדות הוא. ותו דהרי התם בתוספת' לא קתני גבי מגפף לוקה אלא ה"ז עובר בל"ת ומאי קאמר מרן דבתוס' דקתני לוקה היינו מכת מרדות והלא חיליה דהראב"ד ז"ל הוא מדקחשיב הלוקין וקחשיב הסך וכו' בהדייהו וכמבואר להדיא מדבריו שכ' אלמא לקי ע"ש ונ"ל דעיקר סמוכות של הראב"ד הוא מדקתני התם במקיי' בכלאים אבל אין לוקה וכו' וכדכתיבנא דאל"כ מנ"ל דתוספתא קחשיב הלוקין דלא נקט התם אלו הן הלוקין ומיהו י"ל דאמתני' קאי אע"ג דקחשיב התם נמי מאי דלא חשיב במתני' ותו יש לתמוה על מרן ז"ל דהתם בהדי הסך וכו' המגפף תני נמי בהדייהו העושה ע"ז לעצמו ופסק רבינו דלוקה וכנראה שלא ראה מרן ז"ל התוספתא במקומה וצ"ע. שו"ר להרב מ"ק בחי' שם שתמה על תי' מרן הב' מדקתני המשייר וכו' ע"ש ומה שהק' שם למ"ש מרן ז"ל שלא המ"ל לוקה וכו' דהול"ל דש"ס ערוך הוא ע"ש לק"מ. דאיברא קושית הר"א לאו אדהרמב"ם רמיא אלא אש"ס גופיה הוא דק"ל וכמבואר ממ"ש ועל מאי אמרינן וכו' ק"ל וכו' ופשוט ולזה כ' מרן ז"ל טעם לש"ס גופיה דדחה להך תוספת' משום לישנ' דמתני' וא"ת איך כת' מרן מדלא קתני לוקה וכו' דבפ"א דק"פ כתב רבינו השוחט פסח על החמץ לוקה אע"ג דהתם לא קתני מתני' אלא עובר בל"ת וי"ל דהתם לאו למידק מניה דאינו לוקה אלא למידק דאיפסולי לא מיפסל כמ"ש מרן אמ"ש שם רבינו והפסח כשר ע"ש. ויש קצת מתרצים דשאני התם דלא חש ר' למידק בלישנא כיון דבעי לאתויי בסיפ' לישנא דחייב. עי"ל דשאני הכא דכיון דאיכא התוספתא דקתני לוקה לס' מרן ז"ל אם אית' הו"ל למתני' לפ' כיון שיש סברא זאת בעולם ובזה יתיישב מה שמקשים ממ"ש מרן בפ"ג מה' תרומות ה' כ"ג ע"ש אההיא דשוחט פסח וכו' דשאני התם דאיכ' למטעי בס' אידך ואם אית' הו"ל לפרש משא"כ הך דשוחט וכו' דליכא למטעי וא"ת הרי כתב רבינו פכ"ו מה' סנהדרין המקלל עצמו וחבירו לוקה והתם קתני מתני' עובר בל"ת י"ל דהתם לא א"ש לומר לוקה דברישא קתני לישנא דחיובא ואע"ג דהתם במיתה איירי מ"מ גבי מלקות נמי שייך לשון חייב ולומר נמי במקלל עצמו חייב היה נראה דחיוב' דתרוייהו כי הדדי מש"ה קתני עובר בל"ת. ועי"ל דהתם מתני' עיקר אצטריכא לי' משום דלא מיפרשא אזהרתייהו להדיא בקרא ולפי מ"ש דלא כ"כ מרן אלא היכא דאיכא למטעי א"ש וניחא נמי מ"ש הרמב"ם פי"ב מה' מעה"ק המחמץ שיירי מנחות לוקה ואלו במתניתין תנן התם ועובר בל"ת. ועי"ל התם הא תנן בסיפא וחייב על לישתה וכו' ע"ש. שו"ר להרב יד מלאכי ז"ל סי' תקי"ז שנתעורר בזה ולפי מ"ש א"ש ול"ק מה שהק' ג"כ ממ"ש רבינו רפ"י מה' טומאת צרעת ע"ש ומ"ש דמרן חזר וכתב משמעות זה בסוף ה' כלאים ע"ש. המעיין בעיניו יראה דנהפוך הוא שהרי מסיים בה שם מרן דאל"כ מאי איכא בין רישא לסיפא לענין מלביש וכו' ע"ש משמע דאי לאו משום מאי איכא וכו' שפיר י"ל מאי עובר לוקה ומ"מ ל"ק מהא למ"ש בה' ע"ז ותרומות אם לפי מ"ש או שלא כ"כ אלא כלשון המשנה לא כלשון רבינו ותו בלא דקדוק מרן הדבר ברור ממ"ש רבינו שם הלובש לוקה והמלביש עובר וכו' ש"מ האי לאו האי ופשוט

לימוד קפו כתב הרשב"א זלה"ה בתשו' הביאה מר הב"י ז"ל ח"מ סימן מ"ט שנשאל על ב' יוסף ן' שמעון בעיר אחת ויצא שט"ח על יוסף ן' שמעון ואביו של א' מהם כבר מת בשעת הלואה וכתוב בשטר אני יוסף ן' שמעון נר"ו לויתי מפ' מנה והשיב שכל שהוא כותב כך יש לחוש שמא הערים לכתוב כן וכו' אבל אם הי' כתוב בשטר אמר לנו יוסף ן' שמעון נר"ו לויתי מפ' מנה נר' דהוי סימן וכו' וכ' עליו מרן וז"ל ול"נ דלא הוי סימן דהא אפשר דנר"ו לא קאי אלא ליוסף לא לאביו עכ"ל וכתב עליו הרב דרכי משה ז"ל ואין דבריו נראין דאין רגילין לכתוב נר"ו בשם הבן אלא על שם האב דא"כ הו"ל לכותבו קודם שם האב וכו' ע"ש. ודוגמא לדבר נ"ל מאי דאמרינן בפ"ב דר"ה ד' כ"ה ע"א אהא דתנן התם הלך ומצאו ר"ע מיצר דאיבעיא להו מי מיצר ר"ע מיצר או ר' יהושע מיצר ת"ש הלך ר"ע ומצאו לר"י כשהוא מיצר וכו' ע"ש ויש לדקדק מאי קמיבעי' ליה הא פשיט' דמיצר אדר"י הוא דאל"כ מאי ומצאו ר"ע לר"ע מבע"ל אלא ודאי משום דמיצר סמיך אר"ע מש"ה יש מקום לצדד ולומר דר"ע מיצר קאמר דהא לפי הס"ד דר"ע מיצר קאמר ע"כ דהלך ר"י קאמר והיינו דמייתי הברייתא דקאמר הלך ר"ע וכו' והשתא תורה יוצאה דאי לאו משום דהול"ל לר"ע הוה פשיטא לי' ודאי דמיצר אדר"ע דסמוך ליה קאי ומינה לנ"ד דאי קאי אדלעיל הו"ל למסמכיה אדלעיל. וראיתי למהר"י אלפנדר"י ז"ל בדרשותיו בס' אש דת פ' וארא שהביא סמוכות לדברי הרשב"א ז"ל ממ"ש פ"ק דע"ז דף י"א ע"ב אי אמרי זייפנא אחוה דמרנא כדקאמרו השתא דאמרה זייפנא דמרנא דמרנא גופי' זייפנא הוא ע"ש. וראיתי כתו' שם על הגליון לאחד קדוש וכמדומ' שהוא להרב החסיד כמהר"ר יעקב אלגזי זלה"ה וז"ל ולא הבינותי זה דהא לדעת הרשב"א לא הכחיש דנר"ו קאי אלפני פניו אלא דקאמר דקאי נמי אלפניו ונר"ו דכתב על שניהם כתב על האב ועל הבן אלא דמרן ס"ל דילמא דוקא אלפני פניו ולא אלפניו כלל עכ"ד. ואנכי הרואה לא הבינותי זה דמ"מ אם הוא כדברי מרן דלא קאי אלא אלפני ולפנים הול"ל אני יוסף נר"ו ן' שמעון השתא דכתי' נר"ו לבסוף למימר' דעל שניהם הוא אומר וכההיא דע"ז אלא דהתם לא מצי למימר דקאי אתרוייהו משום דלשון זייפנא יחיד הוא וה"נ לשון מיצר ותו דמדברי מור"ם שכתבנו נראה להדיא דנר"ו לא קאי אתרוייהו וכן נראה דלשון נר"ו אינו נכתב אלא ליחיד לא לרבים

לימוד קפו כתב בס' פענח רזא פ' ויקרא גבי ונרצה לו לכפר עליו על מ"ש רש"י שם שעולה באה לכפר על עשה ועל ל"ת הניתק לעשה הק' שם וז"ל ה"ד אי דעבד תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו ואי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה וכה"ג הקשו בספ"ק דשבועות ותי' דהתם בקרבן דאתי לכפרה אין ס' לומר דבא לכפר על דבר קל אבל כאן שהיא נדבה בלא"ה שפיר אתיא לכפר קצת אחר התשובה דמ"מ לא נתכפר לגמרי עכת"ד. והנה התם בספ"ק דשבועה קאי אשעיר המשלח דבא לכפר על החמורות ג"כ ולא בא דוקא על עשה ול"ת הניתק וא"כ מה בכך אם יועיל נמי לגמור כפרת עשה ול"ת אחר התשובה ומאי ק"ל לש"ס שם אלא ודאי ס"ל דא"צ לכפרה כלל ואשתמיט מניה ש"ס ערוך פ"ק דזבחים דף ז' ע"ב דגרסי' התם אמר רבא עולה דורון היא ה"ד אי דליכא תשו' זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשו' התני' עבר על עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ דורון היא ופירש"י אחר שכיפרה התשו' על עשה היא באה להקבלת פנים וכו' ע"ש ובתוס' ספ"ק דשבועות וצ"ע ועיין בתשו' לה' פר"ח בס"ס מים חיים במה שהשיב למהר"י הכהן ע"ש

לימוד קפח כתב בס' פענח רזא פ' צו, וז"ל זאת תורת העולה וכו' פירש"י בא ללמד על הקטר חלבים שיהא כשר כל הלילה ותימא דאמרי' בפ"ב דמגי' כל היום כשר לתקיעת שופר ולהקטרה ביום אין בלילה לא וי"ל דלכתחלה קאמר התם אבל אם התחילו מבע"י כל הלילה כשר