למודי ד' קפב

דין כ"א וכנר' שדבריו שם סותרים זה את זה בתכ"ד מרישא לסיפא וצ"ע ע"ש. ועיין בקונטרס ארעא דרבנן סי' ח"י ובמ"ב סי' קכ"ב ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו בי"ד ע"ש ואין להאריך

לימוד קפג נסתפקתי במי שלא מצא טלה לפסחו אלא מוקצה ונעבד ובעל מום או מי שאין לו לאכול בשבת אם מותר לו לאכול דבר איסור וכמ"ש ס' יראים סי' צ"ט דמדאוריי' מצוה לאכול בשבת וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ג דנדרים ע"ש. ועיין בתשובה להרשב"א ז"ל סי' תרי"ד אי אמרינן בזה אתי עשה ודחי ל"ת א"ד כיון דמשום מציאותו הוא שלא מצא ואפשר שימצ' ע"י טורח לא פקע איסור' בכך ולזה דעתי נוטה. אמנם יש להביא ראיה מדתני' בת"כ פ' ויקרא מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע והלא דין הוא ומה בעל מום שלא נעבדה בו עבירה פסול רובע ונרבע וכו' ע"ש. וק' לכאור' דהא קי"ל כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין כדאמרינן בפ' כ"ש גבי נותר בשריפה ובפ' לולב הגזול גבי סוכה בד' מינים ע"ש. ואם היינו אומרים דדינא בלא"ה שאם לא מצא מביא מן הפסול משום דאתי עשה וכו' הוה א"ש וההיא דנותר שאני דכל (שלא) [שהוא[ בשריפה מלת' אחריתי היא ואינה ממין המצוה כלל כלל לא. ולדעתי הדבר ברור שלא יביא כיון דמאיס לגבוה משום הקרבהו נא לפחתך. ושו"ר להרב ידי אליהו ז"ל בליקוטיו שהק' קו' זו משם גדול א' ושם תירץ לו בדרך נכון ע"ש ולפי דבריו אזדא לה הראיה משם וע"ש. ואח"כ ראיתי לתוס' ספ"ק דקידושין דף ל"ח ע"א ד"ה דאיקרוב וכו' שהק' משם הירוש' דליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחד ע"ש מה שתירצו הרי דאע"ג דהמניעה היא מצד המציאו' אפ"ה דחי ל"ת אלא שי"ל דשאני מציאות דכל ישראל. ואיברא בס"פ שלוח הקן אמרינן דאי לאו תשלח הו"א אתי עשה דמצורע ודחי עשה דשילוח ע"ש ואע"ג דאפ' שימצא ציפורים דלאו בני שלוח ומלתא דיחיד הוא אבל אין לומר דשאני התם דאין החדש אסור מצד עצמו אלא משום איסור הזמן דרביע עליה אבל במוקצה ונעבד דהוה חתיכה דאיסורא י"ל דליכא התם לתא דמ"ע כל ולא קאי מ"ע בכה"ג דליתא דבפ' דם חטאת דף צ"ז ע"ב גבי חטאת פסולה פריך ניתי עשה ונידחי ל"ת ע"ש. ואחר ימים מצאתי להרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בס' ה' קטנות סימן רמ"ח שכתב הך ס' דכל ישראל ע"ש. ושו"ר דהיא פלוגת' דרבינו ירוחם והרב"י ז"ל בא"ח סי' י"א גבי חוטי פשתן בבגד של צמר ע"ש ועיין בה' קטנות סי' רי"ח ע"ש ועיין בתשו' מוהר"ש דוראן ז"ל שבסוף ס' התשב"ץ סי' י"ג ואין להאריך

גם נסתפקתי במ"ע דאתיא מהלכת' או מק"ו אי דחי ל"ת גם במ"ע דאינה אנא למצוה בעלמא אם דוחה ל"ת ויש ראיה לזה מההיא דדם חטאת דקי"ל דאכילת פסחים לא מעכבא ויש לדחות דלמ"ד דמעכבא פריך ומיהו יש להוכיח ממ"ש התוס' בעירובין דף ק' ע"א דליתי עשה דמתן ד' ולידחו ל"ת וכו' ע"ש וקי"ל דנתנין במתן ד' שנתנן במתנה אחת כיפר. ויש לדחות דמ"מ ידי מ"ע דמתן ד' לא נפיק ויש להוכיח מדאמרינן בפ' תמיד נשחט דף נ"ט ע"א דאתי עשה דפסח דיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה ומשמע דכך לי עשה דפסח בלא כרת כמו עשה דהשלמה ותוס' ביומא כתבו דעשה דהשלמה מצוה בעלמא הוא ע"ש ועוד יש להוכיח מדברי הרדב"ז ז"ל בתשובה סי' תקכ"ד בחדשות ע"ש

לימוד קפד כתב הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג בה' מגי' דס"ס בתרי גופי לא אמרי' ע"ש. וראיתי להרב מוצל מאש סי' י"ג שהביא ראיה לזה מדאמר בפ' י' יוחסין כל הספקות אסורין לבוא זה בזה ואמאי נימא ס' אם זה ממזר אם לאו ואת"ל ממזר דילמא גם היא ממזרת ואח"כ כתב אמנם אחר העיון נראה דאין משם ראיה דשאני התם דיש לעשות ג"כ ס"ס לחומרא ולומר ס' אם זה האיש כשר ואיך ישא ממזרת ואת"ל ממזר דילמא האשה כשרה וכיון דכן לחומר' מקשינן וכו' ע"ש. ועי"ל דשאני התם משום דמעלה עשו ביוחסין וכמ"ש שם הר"ן ז"ל ע"ש וא"נ דהכא עכ"ל ס"ס משא"כ התם איכא למימר דס' שמא א' מהם כשר וכיון דיש לכוללו בס' אחד לא אמרינן שהוא ס"ס אבל הכא אין שייך לכוללם ולומר ס' שמא אחד מהם זכר

ועל מ"ש הרא"ם ז"ל שם דס"ס דאורייתא וספיקא דרבנן דלקולא ה"מ דיעבד אבל לא לכתחלה כתב ע"ז הרב הנז' שם דדוקא במ"ע אבל לא באיסור ע"ש וכ"נ מדברי התו' דפ' לולב וערבה דף מ"ז ע"א ד"ה מיתב וכו' ע"ש ובהכי ניחא לי מאי דהוה ק"ל לדברי הרא"ם ז"ל מדאמר במנחות דף ס"א רב פפא ורב הונא וכו' אכלי חדש אורת' דשיתסר נגהי שיבסר וכו' קס' חדש בזמן הזה דרבנן ולס' לא חיישינן ע"ש. והלא להרא"ם לכתחלה מיהא חיישי' לספקא ולפי מ"ש הרב הנז' א"ש. וניחא לי נמי מאי דהוה ק"ל לדברי רש"י ז"ל בפ' מי שמתו דף ך' ע"ב אהא דמיבעיא נן התם בנשים בברכת המזון אי דאורייתא או דרבנן ע"ש. דכהנים נמי תבעי לפירש"י ונ"מ לס' אם בירך דס' דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא וע"ש בתו' והשתא א"ש ומיהו מדברי הר"ן ז"ל בפ' ע"פ גבי הסיבה דד' כוסות ובפ"ק דמגי' גבי עיירות המסופקות אין נראה כדברי הרב ע"ש. גם דברי מרן ז"ל בב"י א"ח סי' פ"ג ד"ה ואם אמר הם הפך ס' זו ע"ש ועיין במרדכי ז"ל רפ"ק דמגי' ע"ש מיהו ק' לזה ההיא דמנחות ויש לחלק ומ"ש הרב הנז' אמ"ש הגאונים דתיקו דאיסורא לחומרא אפי' באיסורא דרבנן עש"ב. מדברי מרן הנז' אין נראה כן דההיא דהסיבה ודמגי' לא דמי' אלא לבדיקת חמץ דאין אנו רוצים לאסור דבר או להתיר אלא אם צריך לבדוק ולקרות ולהסב וע"ע במ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפ"ב מה' חמץ ומצה דין י' משם הר"ר מנוח ע"ש ובה"ה שם ועיין במ"ש הטור א"ח ר"ס תל"ח גבי עכבר שנכנס לבית בדוק וכו' שנראה לכאורה כדברי הרב ע"ש ועיין בפ' מי שמתו דף כ"א דקאמר ס' קרא ק"ש אינו חוזר ס' קרא אמת ויציב חוזר מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא ע"ש ועיין בב"י א"ח סי' ס"ז ע"ש ועיין בהרא"ם ז"ל בסמ"ג בהל' סוכה בד"ה עד מוצאי י"ט האחרון וכו' ע"ש ואח"ז ראיתי להרב פר"ח א"ח סי' פ"ג שדחה דברי הרא"ם ז"ל הללו וע' מ"ש שם בסי' תרע"ב וע"ע מ"ש בסי' תפ"ט סק"ז ע"ש. [אמנם מהא דתנן בחולין דף פ"ו אר"י אימתי וכו' אבל יש לו ריוח א"צ להודיעו ע"ש. אין נר' כדברי הרא"ם דס' דאוריי' הוא וע"כ משום דהוי ס"ס ס' נשחטה אתמול כפירש"י ואת"ל לא נשחטה שמא לא ישחטו בתה עד למחר ולפי מ"ש הרא"ש שם לחלוק על רב אחאי א"ש וע"ש. עי"ל דיש ס"ס בחד גופא דאת"ל לא נשחטה שמה גם היום לא ישחטנה עד למחר. וראיתי לה' מוצל מאש בס' רב יוסף סי' י' עורר ע"ז מפירש"י והוא מגומגם. ומה שהק' למהרשד"ם ומהרי"ט לפי מ"ש הרא"ש הנז' א"ש]

לימוד קפה כתב מרן הכ"מ ז"ל פ"ג דעכו"ם דין ב' דכי תנן עובר בל"ת דייקי' הא ללקות אינו לוקה וכת' עליו הרב פר"ח ז"ל דלית' דתנן הנודר ומקיים עובר בל"ת ובפ"ה שם פסק רבינו דלוקה ע"ש. ויש ליישב דאיידי דקתני רישא התם עובר בל"ת נקט הכי בסיפא מיהו ק"ק לישנא דרב דימי שם בגמ' דקאמר ועל כולם לוקה חוץ מהנודד וכו' הרי אע"ג דתנן עובר בל"ת מילקא לקי ויש לישב דעדיפא דחו ליה בגמרא. עי"ל דשאני רב דימי דסמך אמ"ש בתוספתא דלוקה וס"ל דהיכא דאתמר לא סמכי' אדיוק' דמתני' מיהו ק' דבתוספתא דמכות דמונה שם הלאוין יש מהן דקתני לוקה ויש מהן דקתני נמי עובר בל"ת ויש מהן דקתני חייב וכולהו למלקות הוא דהוו. ותו ק' דקתני התם פ"ד המשייר