למודי ד' קעח

הרב הנזכר דאכתי למאי דמשני שאני התם דכתיב אשר תכסה בה מאי פריך בתר הכי ואידך האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה ע"ש מה שנדחק הוא. ול"נ ליישב דרך זה דמאי דפריך ואידך לדר' ירמיה פריך דס"ל דפליגי ביתר וכו' ודייק קצת דבתר דמשני שאני התם דכתיב אשר תכסה פריך אח"ז ואידך האי אשר וכו' מאי עביד ליה גם לא הו"ל לפ' פלוגתייהו התם שאינו מקומו ובפ' התכלת הו"ל לאתויינהו ולפ' פלוגתייהו ולפ"ז א"ש. וסבור הייתי לומר דמאי דקאמר התם דפליגי הוא משום דמשמע ליה מהך ברייתא דד' ואפי' ה' דלהטל בהמישי' ג"כ קאי דאי לעיקר חיוב הבגד קאמר מאי פריך ומה ראית וכו' הא שנא ושנא דד' משמע למעט ה' וג' והיינו למעט ה' מציצית דידה דאהטלה קאי קרא ומה הלשון אומרת שיש בכלל ה' ד' אלא ודאי דלהטיל בחמישית גופי' הוא דקמרבי מקרא מש"ה פריך מה ראית והיינו דפליג אאידך קתני ד' ולא ה' אע"ג דמיפרש' כמ"ש הרא"ש ז"ל וס"ל לש"ס דלא חשיב כמאן דאיתיה אלא כשהוא מצייץ דהוה בר מצוה אבל בלא ציצית לכ"ע כמאן דליתיה אבל זהו דוחק לומר דלתנא דולא בת ה' לא אצטריך רבויא לעיקר חיובא. ותו דמה חדש לנו הרא"ש ז"ל בזה כיון דברייתא דגמרין דד' ולא ה' ה"נ מיפרשא וכ"ת היא גופה קמ"ל הרא"ש ז"ל למ"ל לאתויי תנא ברא אברייתא דגמרין הול"ל הכי. ואפשר לומר לזה דהיא היא ברייתא דגמרין ומאי דנקט ספרי לאפוקי מס' רא"ם ז"ל שהביא מרן הב"י שכתב כמי חדא מקמי תרתי ע"ש ותו דהרא"ש גופיה התם מייתי לעיל מזה בסמוך הך ברייתא דאפי' בת ה' ולא מייתי להו בפלוגת' מוכח להדיא דתרוייהו כי הדדי נינהו דלפי' והיו לאחדים. ויש מי שכ' דהרא"ש ז"ל קשיתיה קושית התוס' במנחות דלפי הך סוגיא הך ברייתא דד' ולא ה' דלא כר"ש ולא כרבנן דבשלמא לפי הסוגיא דזבחים א"ש כר"ש ומפ' הרא"ש דסוגיות מתחלפות הן ולפי סוגיא דמנחות א"כ עכ"ל ולפרושי ברייתא דד' ולא ה' משום חמישית גופה קאמר אמנם סוגיא דזבחים תלו לה בפלוגת' ומתוקמא כר"ש. וליתא דאכתי תק"ל להרא"ש ז"ל בסוגיא דזבחים דמאי פריך ואידך מנ"ל כסות סומא לימא בפשיטות דאתא כרבנן דכסות סומא ל"צ קרא דאפי' כסות לילה מחייבי אלא ע"כ משום דקי"ל כר"ש דחיק לאוקמה כולהו תנאי כותיה דכסות לילה פטור וכ"כ הרא"ש ז"ל להדיא התם לעיל מזה לאתויי מהתם הלכתא כר"ש וכמ"ש התוס' שם במנחות ע"ש א"כ ה"נ י"ל במנחות דמש"ה דחיק לאוקמי ברייתא דאפי' בת ה' כר"ש משום דקי"ל כהך ברייתא וכמ"ש התוס' ג"כ שם ע"ש והיינו נמי דפסק הרא"ש כהך ברייתא והשת' לק"מ לפי סוגי' דמנחות ברייתא דד' ולא ה' כמאן דודאי בפשיטות מתוקמא דס"ל כר"ש בכסות לילה מיהו ר"ש לא ס"ל כותיה בבת ה' וזה פשוט ולכן נ"ל דהש"ס דייק לישנא דברייתא דקתני ד' ולא ג' ד' ולא ה' דהול"ל ד' ולא ג' ולא ה' ש"מ לאורויי דכי היכי דד' דלגבי ג' לגמרי ממעט ה"נ ד' דלגבי ה' לגמרי קאמר דאותו ד' שנמעט ממנו ג' אותו סגנון עצמו יהי' במיעוט ה' אבל בריית' דספרי לא קאמר אלא יצאו בעלת ג' ובעלת ה' ומש"ה איכא לפרושי שפיר דלמיעוטא הוא דקפיד ולומר דכולהו ממעטי מיהו הא כדאיתא וכו'. ענ"ל דהרא"ש דייק מברייתא דספרי דלמ"ל כולי האי בעלת ה' וו' וז' וח' דמה חילוק יש לענין פיטור וחיוב דבגד בין ה' לו' וכו' ועיין במרן הב"י ז"ל סי' י' ע"ש אלא היא הדבר דלענין ציוץ מה שיתר על ה' הוא דקמיירי ומש"ה נקט כולי האי דלא תימא דוקא בעלת ה' שהוא טפל מן העיקר הוא דלא בעי ציוץ אבל בעלת ח' דהו"ל פלגא ופלגא ואין בריר' באיזה ד' מהן היה מקום לומר דחשיב הוא ובעי אטולי בכולהו קמ"ל דלא בעינן אבל אי מיירי לעיקר חיובא אין מקום לחלק בין רב למעט כיון שהחמישי בטולי מבטל לבגד כולה אבל ברייתא דגמרין דלא נקט אלא ה' ודאי דלמעוטי לגמרי קאמר והוצרך הרא"ש לזה לאפוקי מסבר' רא"ם ז"ל שהביא הב"י ע"ש:

וראיתי להרב מעדני י"ט אמ"ש הרא"ש שם לעיל מזה דהלכת' כר"ש דכסות לילה פטור מסוגיא דפ"ב דזבחים דפליגי תנאי חד מרבה כסות סומא מאשר תכסה וחד נ"ל משאר ולא קאמר דס' כרבנן וכו' וע"ש. וכ"כ ג"כ במס' ברכות פ"ב סי' ט' ע"ש. וכתב הרב ז"ל ותמיה לי דליתא ואדרבא תרי תנאי פליגי התם ח"א ד' ולא ג' ומרבה ה' מאשר תכסה והיינו כרבנן וח"א ד' ולא ג' ולא ה' ומוקי לאשר תכסה לרבות כסות סומה והיינו כר"ש עכ"ד ונעלם מעיני הרב ז"ל דברי התוס' שם ובפ' התכלת וצ"ע

לימוד קעו נסתפק הרב מוצל מאש ז"ל סי' ו' וז"ל. אמנם יש להסתפק לענין שבוע' מהו אם נשבע אדם שיאכל ככר זה ואכלה מעט מעט בשהיות רבות אם קיים שבועתו או נאמר דלא מיקרי אכילה כשאר איסורין שבתור' וצ"ע עכ"ל. ולע"ד אמינא לה ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' שבועות דין י"ב נשבע שיאכל נבלה וטריפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה ה"ז לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל ע"כ. ובדין ז' כ' שם שחצי שיעור אינו מושבע עליו מהר סיני ע"ש והשתא אם נאמר בנשבע שיאכל יש במשמעו אפי' ע"י שהיות רבות א"כ הכא בנשבע שיאכל נבלה למה תהא שבועת שוא דהא יכול לקיים ולאוכלה בשהיות רבות ואי משום ח"ש הרי אינו מושבע עליו אלא ודאי דאכילה קאמר ואין במשמעו שיאכל בשהיות דומיא דכל איסורין. ומעתה משעה שנשבע לאכול נבילה כבר יצתה מפיו לשוא והו"ל שבועת שוא כנ"ל

ומה שנסתפק שם אם דין דשהיה דוקא באיסורין א"ד אפי' במ"ע דאכילה כגון מצה ואכילת חטאת וכיוצא וע"ש. ולענ"ד הדבר ברור ממ"ש בפ' דם חטאת דף צ"ז ע"ב גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל וכו' ופריך ניתי עשה ולידחי ל"ת וכו' ע"ש והיכי אתי עשה ודחי ל"ת והלא אפשר לקיים שניהם שיאכלהו בשהיות דהשתא ל"ת ליכא ועשה דאכילת חטאת מיהא איתיה. אלא ודאי הדבר ברור דל"ש ואם אכלו בשהיות לא נפיק ידי חובה וכך הו"ל לש"ס להק' דלא שייך מה שתירצו שם ע"ש וכך יש להוכיח מהירוש' שהביאו התוס' בספ"ק דקדושין דפריך ולמה לא אכלו חדש בפסח דליתי עשה ולידחי ל"ת ע"ש ואדרבה הו"ל להק' דיקיימו שניהם לאוכלן בשהיות וליתא לתי' הירוש' לפ"ז. ויש לדחות דכיון דעכ"פ קעבר אאיסורא דאורייתא דח"ש אסור מן התורה אין זה נקרא אפשר לקיים שניהם וכיון שכן י"ל דאתי עשה ודוחה ל"ת לגמרי וכעין זה כתב הר"ן ז"ל בחי' לפר"א דמילה כ"י וז"ל דאע"ג דלקמן וכו' אמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וכו' ה"מ היכא דאפשר לקיים את שניהם לגמרי אבל הכא כיון דס"ס מידחי' שבת לגבי מילה עצמה אף לגבי מכשיריה דחי' לה אע"ג דאפשר לשנויי דכולהו כמילה אריכתא דמי עש"ב. ומ"ש שם לענין ברכה אחרונה עיין להרב פר"ח ז"ל בקונט' תשובותיו סי' א' מ"ש שם לענין שתיית הקאווי ובמהר"ם בן חביב ז"ל בקונט' תיה"ך דף פ' ע"ב מ"ש שם בגמרא בענין זה ואין להאריך ע"ש

לימוד קעח כתב מרן הכ"מ סוף הל' בית הבחירה אע"ג דקי"ל אין שבות במקדש וכו' שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש ע"כ ותמה עליו המש"ל דבפ"ב דעבודת יה"כ כתב רבי' שאם היה זקן וכו' מלבנין עששיות וכו' או מערבין חמים וכו' ע"ש ואי כדברי מרן למה היו מלבנין וכו' דהוה איסור שבות כיון שאפשר במים חמים, ע"ש. ולעד"נ דבירוש' דיומא אהך מתני' דמחמין לו חמין פריך: אדר"י דאמר עששיות וכו' ויחם לו חמין ומשני ר' יהושע בר אביון ר' סימון בשם ר' אנייני בן סוסי טעם דהדין תניא שלא