למודי ד' קעז

כתי' ב' בפי' דהוה דוקא. והנה מה שהביאו להרב לזה הוא משום דק"ל דלמה דרשינן שני למראה וכו' נימא למעט ג' מש"ה כ' מ"ש. ומיהו בת"כ ר"פ תזריע תניא גבי ולקחה שתי תורים וכו' ב' היא מביאה ואינה מביאה ג' ע"ש בקרבן אהרן ולזה י"ל דשאני שם משום דהוה ילפינן מטמא מקדש וכו' כדתניא התם ולא כ' הריטב"א כאלו כתוב ב' בפי' אלא היכא דליכא למילף יותר ממ"א. אמנם יש לתמוה ממ"ש שם בפ' מצורע דף ק"ס ע"א ימים ב' יכול ימים הרבה אמר רע"ק כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפסת מרובה לא תפסת תפסת המועט תפסת ע"ש והשתא אין מקום לקושית הרב ולא לתי' דהרי אמרי' יכול ימים הרבה גם לדברי רע"ק א"ש דאע"ג דלשון רבים משמעו נמי הרבה מ"מ תפסת מועט תפסת ועיין תו' דפ"ק דסוכה דף ה' ע"ב ע"ש ועיין בק"א ז"ל ולומר דכונת הרב שבא לשלול שהיינו אומרים דמשום ספקא חייב להביא יותר מדינא ולזה כ' שאין כאן ס' אלא שאינו צריך להביא ואם הביא תע"ב הא ליתא דעדיין ק' קושייתו דמ"מ נימא דשני אתא לומר דוקא ב' אבל אין לדחות שאדרבה זו קולא היא שמביא חולין לעזרה דא"כ ק' איך קתני יכול ב' ולא ג' דמהיכא תיתי שיביא חולין לעזרה ומיהו אין זה כדאי דכיון שסתם הכתוב א"כ כאלו אמר כל מה שתביא תוכל ותו דהתם משום שהייתי לומר מטמא מקדש וכדכתיבנא וזה מוכרח דאל"כ למה לא אמרינן התם תפסת מועט ואפשר דמ"ש הרב ג"כ הוא מטעם תפסת מועט אלא שלשונו אינו סובל וצ"ע

לימוד קעה כ' הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תר"ע וז"ל ולענין חשוד על השבועה ששאלת שהביא ראובן ב' עדים שנתחייב להם שמעון מנה זה לעצמו וזה לעצמו ונשבע לפורעם באוצטגיס ועבר על שבועתו וכו' טען שמעון שוגג הייתי ושכחתי זמן השבועה וכו' תשובה מגדולי המורים אמרו שכל כיוצא בזה אינו חשוד על השבועה שאינו חשוד אלא מי שבשעת השבועה נשבע לשקר וכו' עש"ב. ואני תמה דבתשובה אחרת סי' אל"ף ח"י כ' באחד שנשבע לפרוע לחבירו מנה לזמן פ' ועבר הזמן ולא פרעו דאפי' איכא עדים שלא האריכו וכו' אפ"ה אינו נפסל דדילמא אנוס היה ולא אתרמי ליה זוזי וכו' אי לא אמרי סהדי בעידן דכפר ליה בידי' הוה קאי ע"ש מוכח מזה דאי איכא סהדי דבזמן הפרעון בידיה הוה קאי זוזי הי' פסול לשבועה והלא בעינן שיוצא שבועה לשקר כמו שכתב הוא ז"ל ואפשר לומר דחד טעמא הוא דה"ק דבעינן שיוציאה לשקר הוא משום דאלו בכה"ג שנשבע לעתיד אין ברירה שהוא שקר לפוסלו דאפשר שהיה דעתו ליתן ומה שלא נתן זוזי אנסוה ועדיין צ"ע

וראיתי למרן הב"י ז"ל ח"מ סס"י ל"ד שהביא תשו' הרשב"א שכתב על מי שנשבע לחבירו לפורעו לזמן פ' ולא פרעו דעפ"י המלוים אינו נפסל דנוגעים בעדותם הם וכו' ע"ש וזו ק' מן הראשונה שהבאתי דאי לאו מטעם שיש מגדולי המורים שאמרו דבעי' שיצתה מפיו לשקר הוה פסול ות"ל בפשיטות שאינו נפסל ע"פ המלוים שנוגעים בעדותם הם ונ"ל דהתם בתשובה הראשונה מיירי שיש לראובן עסק שבועה עם שמעון והביא ראובן אלו המלויים להעיד שכבר עבר שמעון על השבועה שהיתה כבר ביניהם באוצטגיס כדי לפוסלו לשבועה של תביעת ראובן ולא באו אלו המלוים לתביעה שכבר נגבית אותה המלוה שהיה ביניהם דהשתא אינם נוגעים בעדות כלל דמה להם ולפיסולו לענין דררא דממונא וכ"ז מבואר בלשון השאלה וברור. אמנם אי ק' הוא מה שהביא שם מרן אח"ז סמוך ונרא' וז"ל ובתשו' אחרת כ' ששאלוהו אם עדים מעידים שפ' חשוד מפני שחייב להם מנה בשטר ובשבועה לזמן קצוב ועבר על שבועתו והוציאו השטר לב"ד והלה טוען שהם האריכו לו ולפיכך אין נאמנים דנוגעים בעדות הם והשיב אין אלו נוגעים בעדות דמה יש להם בעדות זו והרי שטר השבועות בידם והזמן עבר ואפי' יטעון הוא שהם האריכו אינו נאמן לגבי פריעת הממון אלא או יפרע או יביא ראיה שהם האריכו ואם לפוסלו לעדות מה הנאה יש להם לפוסלו הלכך אין אני רואה כאן נגיעת עדות לאלו וכו' עש"ב וה"ז סותר הקודם התשובה הא' שהביא מרן תיכף לסמיכה. וראיתי להרב מוצל מאש ז"ל שכתב ע"ז וז"ל ול"נ דלא דמי להדדי כאוכלא לדנא דבתשו' א' מיירי דבעלי הדבר באו להעיד עליו לעשותו חשוד בשביל עצמם אבל בתשובה אחרת מיירי שיש לאחר תביעה עליו והביא אלו המלוים לעדים דודאי לא היו נוגעים דמה הנאה יש להם וכו' עכ"ד. ואנכי תולעת ולא איש לא ידעתי איך יפ' מ"ש בלשון השאלה והוציאו השטר בב"ד והלה טוען שהם האריכו לו דמה לנו אצל הוצאת השטר וגם לטענתו שהאריכו לו ומה לו להזכיר מה שהיה בשאלה שכל עיקר השואל אינו אלא לענין אם הם נוגעים בעדות והרי לענין עדות בעלמא א"צ להוצאת השטר ותו מהו זה שכתב והרי שטר השבועה בידם והזמן עבר דבשלמא אי מיירי כפשוטו היינו דקאמר והרי שטר השבועה וכו' ור"ל שאין כאן הנאת ממון ע"י פיסול זה שהרי השטר בידם וע"כ גובים ממנו ומה שלא גבו בזמנו לא יוכלו לתקן שהזמן כבר עבר ותו איך יפ' מ"ש ואפי' יטעון שהם האריכו אינו נאמן לגבי פריעת ממון אלא או יפרע וכו' ולפי פשוטו דבריו ברורים שלא תאמר שכיון שע"י פיסולם אינו נאמן במה שאמר שהם האריכו וגובים לאלתר א"כ הו"ל נוגעים בעדות לז"א דאפי' שלא יש עסק שבועה ביניהם מ"מ גובים לאלתר דאינו נאמן בטענה זו עד שיביא ראיה וא"כ מה שבאו לפוסלו אין להם הנאה של ממון וזהו שכתב אח"ז ואם לפוסלו לעדות מה הנאה יש להם לפוסלו וכ"ז ברור ודברי הרב תמוהים וצ"ע. ולתרץ לב' תשובות הללו שמעתי דבתשו' א' לא מיירי הרשב"א במלוה בשטר א"נ בשטר ואין כתוב בו זמן דהשתא הו"ל נוגעים בעדות שע"י שפוסלים אותו גובים לאלתר ולא כתב הרשב"א בתשו' אחרת דאינו נאמן במה שהם האריכוהו וכו' אלא משום שכתוב בשטר הזמן והשבועה דאז מוקמינן שטרא אחזקתיה אבל השתא אפשר שהאריכו לו וא"כ איך נאמנין לפוסלו כדי לגבו' לאלתר ולע"ד אין נראה שכיון שהוא מודה בשבועה ובזמן א"כ אינו נאמן בודאי לומר האריכו אלא או יפרע לאלתר או יביא ראיה וכו' כמ"ש הרשב"א באחרת ואפשר דבכה"ג נאמן במגו דאי בעי אמר לא קבעתי זמן לגמרי ודו"ק. ומ"ש שם הרב הנז' לחלק בחילוק ראשון בין חנוני על פנקסו בין ב' כיתי עדים המכחישות לא מוכח הכי בגמ' פ' כל הנשבעין דמדמי להו התם אהדדי לענין הכחשה עיין שם. וכבר דחאו הרב ז"ל בב' ידיו מטעמא אחרינא ע"ש ואפריין נמטיה שנתכוין לדברי הרשב"א סי' תר"ע שהזכרתי עש"ב

לימוד קעו כתב הרא"ש ז"ל בה' קטנות הל' ציצית סי' ג' אחר שהביא פלוגתא דר"ש ורבנן בפ' התכלת דמ"ג ע"ב ומאי דאתמר עלה בגמ' שם וז"ל והדתני בספרי על כנפי בגדיהם אף בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי וי' ובעלי ז' וכעלי ח' במשמע ת"ל ד' כנפות יצאו בעלי ג' ובעלי ה' וכו' נ"ל דה"פ אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם ה"א דכל כנפים שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט והן הרבה ת"ל על ד' כנפות ונתמעטו מעט והרבה ובעלת ג' פסול אף: אם הט"ל ד' דעל ד' בעינן וליכא ונתמעטו בעלי ה' ויותר שאין להטיל בכל כנפים אלא בד' מהם עכ"ד. והרב ברכת הזבח בפ"ב דזבחים דף ח"י ע"ב הק' עליו מהך סוגי' דא"ה מנ"ל לש"ס התם דפליגי תנאי בבעלת ה' ע"ש. ועיין בס' תפארת שמואל לה' ז"ל בהגהותיו לא"ח סי' י' ע"ש והרב באר יעקב הביא משם עמק הלכה לישב דלרב עכ"ל דפליגי דאי כמ"ש הרב ז"ל א"כ רב התם דס"ל יתר כמאן דאיתיה דמי דלא כחד תנא ותמה על