למודי ד' קעה

נעבדה בה עבירה חורש יוכיח ואח"כ הביא דברי התוס' הללו דפ' אין דורשין ותמה עליהם דכי היכי דעבדינן תרי יוכיח לקיים הק"ו ה"נ לבטל הק"ו וכתב וצריך לעיין בפ"ק דקידושין ד"ה ואין ד"א כורתה וכו' עש"ב. ולא ראה הרב שזה הוא לימוד ערוך בידינו וצ"ע מחכמתו. ולעיקר קושיתו יראה דל"ק דודאי לא ילפינן ממה הצד אלא במקום שיש השואה ביניהם עיין בפי' רש"י פ' כשם דף כ"ט ע"ב ד"ה ובכל וכו' ועיין תוס' דפ' י' יוחסין דף ע"ח ד"ה ור"י וכו' וכיון שכן לא שייך למילף מנבל' וחורש וכו' שאין כאן שום צד השואה כלל והשתא ודאי אמרינן שכל קולא שיש באחד מהם הוא הגורם דינו דאי לא מי הוא הגורם וכיון שכן אין לומר שוב נבלה תוכיח דמה לנבלה שלא נעבדה וכו' וכדכתיבנא אח"כ ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושין דף ל"ו ע"ב ד"ה נשים חייבות וכו' שכתב כה"ג ממש ע"ש שו"ר להרב ע"י ז"ל שכתב קרוב לזה אלא שמ"ש עוד וז"ל א"נ כי אמרינן מה לחורש וכו' שמותר באכילה תאמר בבב"ח שאסור באכילה יהא אסור בהנאה פי' מכח הק"ו שעשינו בתחילה ומה ערלה וכו' וכיון שכן איך נאמר נבלה תוכיח דהא בנבלה לא שייך למעבד ק"ו מערלה ומזה הטעם הוא שכתבו התוס' בחגיגה במה שהביא מהריב"ל דלא אמרינן תרי יוכיח לבטל והוא נלמד בפי' מדבריהם ז"ל עכ"ד. הם דברים תמוהים דסוגיא דהערל קשיתיה דהיכי אמרינן ממזר יוכיח דהא בממזר לא שייך למעבד ק"ו מעמוני ומואבי וכ"ת מקמי דפריך שכן אינן ראוין לבוא בקהל מצינן למי' דאתי בק"ו שפיר ומה עמוני ומואבי שאסר את הזכרים איסור עולם התיר נקבות מיד ממזר שלא אסר את הזכרים אלא עד ג' דורות וכו' ליתא דמהיכא פשיטא לן עד ג' דורות ולזה י"ל דהכי יליף ממזר שלא אסר הזכרים לעולם א"ד וכו' ומ"מ גבי נבלה נמי שפיר אמרינן תוכיח מקמי דידעינן דלא נעבדה בה עבירה והגם שלזה ג"כ י"ל דנבילה היא מוכחת על עצמה מצד העצם שלא נעבדה בה עבירה מ"מ מ"ש ומזה הטעם הוא שכתבו התוס' בחגיגה וכו' הוא תמוה דהא הוה אמרינן ר"ח יוכיח ואע"ג דר"ח לא שייך למעבד ק"ו מא' וז' ואדרבה איכא למפ' מה לא' וז' שיש קדושה וכו' ואם כיון לומר דיליף ר"ח מחיה במ"מ גם נבלה נמי מצי יליף מערלה במ"מ שלא היתה לו שעת הכושר כמ"ש התוס' שם דף ק"ך ע"א ושלא נעבדה בה עבירה. ועוד אני תמה לדבריו דא"כ היכי קאמר התם בגמ' וליהדר דינא וליתי במה הצד ומשני אמר רב אשי משום דאיכא למימר נבל' תוכיח והלא נבילה לא שייך למעבד ק"ו מערלה ואפשר דס"ל לרב דבמה הצד לא אמרינן הכי כיון דע"כ בב"ח לא מצי ג"כ אתי מק"ו דחמץ דחמץ נמי נעבדה בה עבירה מיקרי כמ"ש מהרש"א ז"ל בס"ס ש"ש ע"ש ועיין בס' ג"ה כלל תפ"ה מה שהק' שם לדעת הר"ש מורדון דלא לכתוב בחמץ לר"י הגלילי וכו' ע"ש שהעלה בצ"ע. ואחר המחילה לא דק דכיון דחזר הדין וכו' כמ"ש הוא ז"ל א"כ שפיר ילפינן מנייהו לאסור הנאה לבטל הק"ו במה הצד שאסורין באכילה ואסורין בהנאה וכו' דשפיר עבדינן תרי יוכיח וילפינן מנייהו לבטל הק"ו כדמוכח סוגיא דהערל ודמנחות וכדכתיבנא וברור. וע"ע שם כלל קכ"ד מה שהק' ג"כ למ"ל מן הבקר להוציא נעבד תיתי מבינייא דבע"מ ורובע ע"ש שהעלה בצ"ע. ול"ק דהתם ליכא צד השוה וכדכתיבנ' גם ל"ק מה שהק' שם למ"ל קרא לרובע ע"פ עד א' תיתי מבינייא מה"ט ע"ש

לימוד קעב כתבו התוס' ז"ל בפ' החולץ דף מ"ב ע"ב דאע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד וכתבו עוד דאע"ג דשאר אמוראי ס"ל דמחלוקת ואח"כ סתם בתרי מסכת' אין הלכה כסתם מ"מ ר"י ס"ל דהלכה כסתם דמסתמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא דאין סברא שיחזור ר' מפסקו עד שנראה בפי' ע"ש. וא"ת בפ"ק דע"ז דקאמר ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא ואב"א וכו' אמאי דחיק בכך לימא דס"ל לרב יוסף כר"י דמסתמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא וכו' וי"ל משום דלית הלכתא כוותיה דר"י בהא אלא כרב הונא דבתרי מסכתי אפשר שהסתם נשנה קודם מש"ה לא ניחא ליה לאוקמי דרב יוסף כותיה וא"ת אכתי מאי משני לרב הונא התם ה"מ בחדא מסכתא אבל בתרי מסכתי לא מ"מ ק' פשיטא דחשיב כרבים לגבי יחיד כמ"ש התוספות בהחולץ וי"ל דה"נ קאמר דסד"א משום דמסתבר טעמיה דר"מ קמ"ל אבל אי הוה מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אפילו דמסתבר טעמיה דר"מ וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קי"ד ע"ש. ולפי מ"ש התוס' שם ד"ה פשיטא דפריך אפילו למאן דלית ליה מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם דמודה מיהא דחשיב כרבים לגבי יחיד ע"ש א"ש. ולפ"ז כי משני ה"מ בחדא מסכתא וכו' היינו למאן דלית ליה וכו' דבסתם ואח"כ מחלוקת מיהא לדידיה לא חשיב אפילו כרבים אצל יחיד ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא ומחלוקת ואח"כ סתם הוא ולכ"ע חשיב כרבים עיין ביבין שמועה דף צ"א ע"ב מה שהק' בזה. וניחא נמי לפ"ז מה שהקשה הרשב"א ז"ל בפרק האיש מקדש דף נ"ד ע"ב לדברי התו' וז"ל הל' כר"מ וכו' וא"ת והא בתרי מסכתי אין סדר למשנה דלמא סתם ואח"כ מחלוקת היא וכו' ותירצו בתוס' דנהי דסתם גמור לא הוי מ"מ חשיב כרבים אצל יחיד פי' לפירושם כיון שלא נתברר שהוא סתם ואח"כ מחלוקת אלא דק"ל אם כן בעלמא דפרכינן הכי ופרקינן כולה נזיקין חדא מסכתא היא מאי קושיא ת"ל דהוו כרבים אצל יחיד וכו' עש"ב. ומ"ש פי' לפי' וכו' אני תמה עליו דמוכח מדבריו דאי הוה בחד מסכתא סתם ואח"כ מחלוקת לא חשיב אפילו כרבים והרי התוספות עצמם כתבו דחשיב כרבים להדיא בפרק החולץ וכמה דוכתי וכ"כ הוא עצמו בחי' שם ובתשו' הנז' וכ"כ הרדב"ז ז"ל בתשו' סי' ק"ס משמו ע"ש ועיין תוס' דשבת דף קנ"ו ע"ב ד"ה והא ר"י וכו' ובתו' ריש ביצה ע"ש. ומה שהק' מההיא דע"ז לפי מ"ש התוס' שם א"ש וצ"ע. ובהכי ניחא מה שהק' הרב חזון נחום ז"ל בפ"ו מה' מעילה בחי' הרמב"ם שם דף רי"ד ע"ב דאמאי אצטריך התם בקידושין לומר דר"י כר"מ משום דתנן בבחירתא כוותיה ומשום דהוו תרי סתמי ומאי קושיא והלא הך מתני' דמשך הימנו וכו' היא נשנית בפ"ד דמעשר שני וההיא דכרם רבעי פלוגתא דב"ש וב"ה בפ"ח דמעשר ב' מיתניא והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם אלא כר"מ וכן נמי מאי דקא' ר"ן הלכה כר"מ משום דסתם לן תנא כוותיה ופירש"י דב"ה כסתם משנה חשיב והלא הן לו יהיה תנא אחרינא הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת וכו' וצריך ישוב עכת"ד. ומה שהקשה מההיא דר"ן דהן לו יהיה תנא אחרינא וכו' לענ"ד ל"ק כלל דאלו הוה תנא אחרינא נהי דאין הלכה כסתם מ"מ מנ"ל לפסוק כר"מ וכתנא אחרינא ועיקר קושיתו לפי מ"ש התוס' א"ש דנהי דאין הלכה כסתם מ"מ חשיב כרבים ומ"מ חידוש גדול בעיני הוא זה לפסוק כסתם משנה נגד ב"ה אמנם מה שאני תמה דמאי ק"ל לש"ס מההיא מתני' דמשך הימנו וכו' דמ"ע סתמא בתרא דב"ה עדיפא כדאמרינן ברפ"ק דשבועות דף ד' ע"א ואפילו ב"ש לא אשכחן דפליגי אב"ה אלא בכרם רבעי דלא גמרי קדש קדש כדאמרינן בגמ' אבל במעשר ב' אפשר דמודו ומ"ש רש"י דב"ה חשיבי כסתם לאו משום ב"ש קאמר אלא משום דס"ל דכיון דהוזכר הדבר בשם התנא לא קרי ליה סתמא אלא משום דב"ה הוו חשיב כסתם ועיין בשיטה לא נודע שמה שם ע"ש וצ"ע. ושו"ר בסוף שבת דף קנ"ז ע"א דקאמר ר"י סתמא אחרינא אשכח דהיינו ב"ה לגבי סתמא אחרינא ע"ש. וע"כ דב"ה עדיפא וכ"כ התוס' והרא"ש ז"ל ר"פ כל פסולי המוקדשין דף ל"ב מ"ב ע"ש. והדבר צריך תלמוד:

ודאיקי