למודי ד' קעד

עש"ב ולקושיא א' יש לתמוה למה לא הקשה ג"כ מחל בב' ובה' וקורין בו ביום ולמה לא יקראו ביום א' וביום ד' שהוא יום י"ג דהוי זמן קהלה לתענית אסתר ולמה לא הקילו ג"כ באלו. ואפשר דאף כשחל פורים בב' היו מתכנסין לעיירות אף שאין שם משפט כיון שרגילים לבוא בכל יום ב' וכו' וכיון דבלא"ה באין להכי קורין בו ביום. וז"ל הרב המאירי ז"ל בחי' שאין קדימה מיום הכניסה ליום הכניסה הואיל ובו ביום מתכנסין ע"ש. ומאי דפריך בגמ' שם דף ד' ע"ב דאם איתא ליקדמו ביום הכניסה ע"ש. היינו לס"ד דתקנתא דכרכים דאף שנכנסין בב' יקראו ביום הכניסה לתקנתא דכרכים אבל לפי האמת דהוי תקנתא דכפרים א"כ ודאי זה תקנה לדידהו כיון דהא מיהא נכנסין בו ביום. וראיתי בס' בני חיי ז"ל הל' מגי' שתי' לקו' הפר"ח ז"ל משם הרב מהרר"י ז"ל דכיון די"א וי"ב נ"ל מבזמניהם לא משכחת י"ב אלא כשחל יום י"ד בד' דאז מקדימין ליום ב' ע"כ וכתב עליו הרב שם ונתקשינו דהא משכחת לה כשחל י"ד בשבת וכו' דאז מקדימין ליום ה' שהוא יום הכניסה ויום התענית עכ"ד. מ"ש ויום התענית לאו דוקא ואגב שיטפא נקטיה דאינו מענין התירוץ ועוד שהרי כתב הב"י ז"ל בשם ה"ה דדוקא כשחל בא' בשבת הוא דמתענין בה' משום שנדחה וכו' ע"ש. ובחנם תמה עליו הרב אור יקרות ז"ל בליקוטי המפ' ע"ש. ושמעתי מפי הרב הכולל כמהר"ר שמואל מיוחס ז"ל שתי' לקושית הרב בני חיי דלק"מ דעיירות גופייהו לא קרו בה' אלא משום כפרים וכמ"ש הר"ן ז"ל במתני' ע"ש. והשתא לי"ב ל"צ קרא כיון דלא יש קולא כיון דהכל קורין בה' ואי צריך קרא צ"ל דלא אתא אלא משום שבת דלא קרינן ביה וס"ד דיקראו בע"ש מש"ה אצטריך לומר דיקראו בה'. והא ליתא דודאי משום קולא דכרכים הוא דמיירי קרא ונכון הוא. אלא דמ"מ עיקר תירוצו אינו נוח לי דאעיקרא דדינא קשיא ולמה תקנו כנה"ג י"ב כלל ולכן י"ל דכל היכא דמצינן לאשכוחי רוחא כדי להספיק ביתר שאת עבדינן ומש"ה קורין בחל בד' ביום הכניסה וכ"כ הרב מ"ק ז"ל בחי' להרמב"ם הל' מגילה. שבתי וראה דליתא דזה אינו אלא לס"ד דתקנתא דכרכים כדי שיהו פנויין כמ"ש רש"י שם אך למסקנא דתקנתא דכפרים הא ליתא וכדמוכח לה בגמ' מדר' יהודה ע"ש. אכן ראיתי לו להרב ז"ל בחי' לש"ע שכ' דר"ת יפר' דיום הכניסה הוי יום י"ג והדתנן בי"א בי"ב בי"ג היינו כשחל בע"ש ובשבת ובא' בשבת כדתנן במתני' עכ"ד. וק"ל עלה מדתנן שם דף ה' ע"א אר"י אימתי במקום שנכנסין בב' ובה' אבל במקום שאין נכנסים לא בב' ולא בה' אין קורין אותה אלא בזמנה ע"כ ואי איתא מאי אריא ב' וה' הול"ל נמי בי"ג וצ"ע. ועיין עוד שם מ"ש לדעת ר"ת אמה שהק' די"ב לא משכחת לה ע"ש דנהפוך הוא ממ"ש הר"ן במתני' שזכרנו ע"ש. שו"ר במדרש תנחומא פ' בראשית באר היטב דיום הכניסה דקתני מתני' הוא יום י"ג וכדברי הרב הנז' וע"ש. וכ"כ הרב המאירי ע"ש וכן ראיתי אני בשאלתו' פ' ויקהל והוא עצמו מה שהעתיקוהו במדרש תנחומא שאינו מהמדרש ומ"מ משם באר"ה שאין חילוק בין כשתענית בא בזמנו או נדחה לעולם אין מתענין בע"ש. ולק"מ מה שהק' הרב הנז' ע"ש. עוד ראיתי לו להרב הנז' שם שהביא דברי הר"ן ז"ל דספ"ב דתענית שכ' דדברי הצומות על ד' צומות וכו' ע"ש. וכתב עליו הרב ז"ל ולא ידעתי לפ"ז איך יפ' קושית ומאמר אסתר אין דברי הצומות לא אר"י דברי הצומות ומאמר אסתר קים ואי מיירי על ד' צומות מאי ק"ל וצ"ע עכ"ד. ולק"מ דהכי פריך דמדקאמר מעיקרא שקיימו עליהם שמחת פורים כמו שקיימו עליהם ד' צומות לרעה אבל זה קיימו על נפשם אבל הקיים לעולם בע"כ הוא מאמר אסתר מדקאמר ומאמר אסתר קיים אע"פ שכבר כתיב לקיים עליהם את ימי הפורים וכו' ש"מ דה"ק מה שנתקיים הוא מאמר אסתר ומשני דברי הצומות קאי אקיים דאסתר נמי וה"ק קרא שקיימו על נפשם זה כמו זה ונתקיים הכל וברור

לימוד קעא בפ"ק דמנחות דף ו' ע"א רב ששת בריה דרב אידי אמר משום דאיכ' למימר ליהדר דינא וליתא במה הצד ע"ש הרי דעבדינן תרי יוכיח לבטל הק"ו ע"ש הסוגיא וה"נ אמרינן להדיא בפרק הערל דף ע"ז ע"ב משום דאיכא למימר עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת ממזר יוכיח מה לממזר שכן וכו' עריות יוכיחו וחזר הדין וכו' ע"ש. ואני תמה ממ"ש התוס' בפ' אין דורשין דף ח"י ע"א ד"ה מה לר"ח וז"ל המ"ל מה לח"ה דאיכא תרתי מוסף וקדושה לפניו ולאחריו עכ"ד והנה ודאי כונתם דמה לר"ח שכן אין בו תרתי. ולכאורה דבריהם תמוהים דהרי בגמ' אמרינן ו' ימי בראשית יוכיחו ופריך מה לו' י"ב שאין בהם מוסף והדר עביד יוכיח מר"ח שאין טעם זה גורם ליאסר במלאכה שהרי ר"ח יש בו מוסף ומותר וכן נמי הטעם דקדושה לפניו ואחריו אינו גורם האיסור כדאמרן ו' י"ב יוכיחו שיש קדוש' וכו' ומותרים במלאכה ואם כן כיון שאין ב' הטעמים הללו גורמים הדין מהיכא ילפי' לח"ה ואדרבה נילף מנייהו להתיר וליכא למפ' מה לו' י"ב שכן אין בהם קרבן מוסף דאיכ' למימר ר"ח יוכיח מה לר"ח שכן אין קדושה וכו' ו' י"ב יוכיחו אלא ברור הדבר שכונתם לומר דבכה"ג דהוו תרי יוכיח לבטל הק"ו ואינו לימוד גמור דילפינן מנייהו ממש לא עבדינן ושפיר אמרינן מה לשניהם שכן אין בהם תרתי והש"ס נקט פרכא אחרינא טובה הימנה. ומעתה יש להפליא על דבריהם מההיא דמנחות דפ' הערל שזכרנו ואין לפ' דבריהם דכונתם דניפרוך שכן צד קל כדפרכי' בעלמא צד חמור אמה הצד לקיים הק"ו דליתא דמה ראו על ככה להקשות בכאן ובכל מה הצד בכמה דוכתי דילפינן מנייהו לגמרי ולא פרכינן טפי הול"ל הכי. ועוד דאמרינן בפ"ק דמכות דף ד' ע"ב דר"י צד חמור לא פריך גם התוס' שם נתלבטו בפרכא זאת ע"ש. ובכיצד צולין דף ע"ז ע"א ובאלו נערות דף ל"ב ע"א ע"ש ונ"ל שכונתם דכיון דליכ' צד השואה בין ר"ח וו' י"ב א"כ לא שייך למילף מנייהו עיין בזה בה"ע. וכיון שכן אני אומר כל קולא באחד מהם היא הגורמת וחוזרני חלילה למימר מה לר"ת וכו' מה לשי"ב וכו' מש"ה כתבו שפיר דהמ"ל וכו' וזה ברור ועיין בת"כ פ' ויקרא פ' עולת העוף גבי קרבנו וכו' ע"ש. ובתוס' ישנים דקידושין דף ע"ז ע"א הביאו מהרש"א שם ע"ש אלא שצריך לעיין מ"ש התוס' קידושין דף ג' ע"ב ד"ה ספ' וכו' מה השואה יש בין אשה לשפחה ע"ש. ועיין בס' ש"ש פ' בא שדקדק בדבריהם דהול"ל מה לר"ח וע"ש מה שפי' בדבריהם. ולענ"ד הוא תמוה דמי הכריחם התוס' לפ' כך עד שתפול עליהם קושייתם ואימא שאין היוכיח הזה אלא לבטל החומרא הגורמת של קרבן מוסף דומיא דיוכיח הראשון. ועוד אם פי' ר"ח יוכיח כמ"ש הרב ז"ל איך קאמר אכתי מה לר"ח שכן אין קרוי מקרא קדש מה לח"ה וכו' הול"ל כדרך שהק' הרב על התוס' שו"ר להרב ז"ל בספר אהבת עולם דף צ' ע"ב שפי' קרוב לזה באופן אחר והרחיב הפי' בטוב טעם ומעתה נתיישבו דבריהם עם הסוגיא דהערל ודמנחות ע"ש

ראיתי למוהריב"ל ז"ל בספר א' בריש קונטרס הכללים שהוכיח כלל זה דעבדינן תרי יוכיח לבטל הק"ו מתוספות דפ"ק דקידושין דף ג' ע"ב ד"ה ואין ד"א כורתה ע"ש. וכ"כ בס' ד' בחי' שם והוא פלא איך נעלם ממנו ש"ס ערוך באח' ושתים דמפורש כן להדיא. עוד ראיתי לו להרב ז"ל בס' ג' סי' י"ג שתמה בסוגי' דפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב אהא דאמרו בגמ' משום דאיכא למימר חורש בשור וכו' ע"ש. והק' הוא ז"ל דאכתי השתא נמי נימא הכי וכי פרכת מה לחורש שמותר באכילה אמרינן נבלה תוכיח מה לנבל' שלא