למודי ד' קעא

עוד כתב ה"ע ז"ל כל היכא דקתני אין בין וכו' דוק' קתני ואם תמצא וכו' כי ההיא דמגילה וכו' ולאו דוקא וכו' והאי דקתני אין בין אגב גררא דשאר אין בין קתני לה תוס' דפ' מרובה עכ"ל לא מצאתי כן בתוס' שם ואפשר שכיון אל התי' הא' שכתבו שם דלא בא לשנות כל ענין וכו' ע"ש. ומ"ש אגב גררא הוא מ"ש שם וז"ל וכן אין בין שבת ליה"כ וכו' ע"ש אלא שרבינו קיצר הענין והרב יבין שמועה הקשה עליו דמנ"ל לתפוס עיקר ההיא סוגי' דקאמר מי קתני אין בין ודילמא עבדינן עיקר מההיא דפ"ק דתעניות דאשכחן אין בין דהוי שיורא דקאמר אין בין ג' אמצעיו' וכו' וכ"ת תנא ושייר והא אין בין קתני ותסבר' והא שייר תיבה וכו' ע"ש ויראה כי ה"ע ז"ל ס"ל דמפ"ק דתעניות אין ראיה דה"ק לעולם כדקאמינ' דאין בין הוי דוקא מאי אמרת והא שייר תיבה אי משום תיב' לאו שיורא הוא וכן הבינו השמוע' התוס' שם ע"ש וכן נרא' דעת התוס' דמרובה ואפשר שע"ז ג"כ כ' ה"ע תוס' דפרק מרובה בס"ד אלא שהתוס' דמגי' דייקי מלישנ' דאי משום וכו' דקאמר ועיין תוס' דפ' במה אשה דף ס"ג ע"א ע"ש

וראיתי לו להרב הנז' בספר הליכות אני כלל תקכ"ד שהוכיח מסוגי' דפ"ק דתענית שאעפ"י שיש דבר שמצד עצמו לא חשיב שיור כדקאמר התם אי משום תיבה לאו שיורא הוא מילי דצנעא קתני מילי דפרהסיא לא קתני מ"מ כיון דאיכא מ"מ שום שיור מהני מיהא להיות סניף לחלוק' אחריתי ע"ש. ואני תמה עליו איך נעלם ממנו סוגית פ"ג מינין שזכרנו דאהא דפריך התם מאי שייר דהאי שייר ומשני שייר בל יחל הד פריך אי משום בל יחל לאו שיורא הוא דליתיה בדוכת' אחריתי קתני וכו' ע"ש ומה שהק' הרב דאמאי לא קאמר בברייתא שניי' מאי שייר דהאי שייר כדקאמר לעיל מניה ל"ק דאי הוה פריך הכי ידע דמתרץ לי' הא שייר תיבה והגם דמצי למדחי אי משום תיבה לאו שיורא הוא מ"מ אינו מוכרח מש"ה פריך מטעמא דאין בין קתני דלא משייר אפי' תרתי דהשתא דחי דאין בין לאו דוקא משום דכבר לזה השיבו בהכרח עצום דעכ"ל אי משום תיבה לאו שיורא הוא דלכל הפחות בעינן דמשייר תרתי ולדעת הכריתות נמי י"ל דמש"ה קאמר מעיקרא מאי שייר וכו' והדר קא' והא אין בין קתני כדי לגלות לנו שעיקר קושית מאי שייר וכו' אינו אלא משום דאין בין קתני וגם שנפ' קו' הרב שגירסתו היתה דמעיקרא פריך הכי מאי שייר דהאי שייר ותו והא אין בין קתני וכמו שנראה מדבריו שם כלל תקכ"ה ע"ש וכן היא הגירס' בגמרות שלפנינו ולזה הקשה דבברייתא שניה למה לא הקשה ג"כ מאי שייר וכו' אם זה כוונתו למה לא הקשה משם לדברי הכריתות ז"ל אלא ודאי שנוסח' משובשת היא וכנר' מפירש"י והתוס' שם ע"ש ועיין להרב ב"ח ז"ל ח"מ סי' פ"ז ס"ק כ"ז ועיין עוד בשיטה של קידו' לא נודעה למי מקדושים דף ט"ז ע"ב ע"ש

לימוד קסה כתבו התו' בפ"ד וה' דף מ' ע"ג דלא משכחת שקולים אלא בריש מכילתין והויא חומרות אין שקולות ע"ש וכתב מהר"א מגרמיש' ז"ל באו דבריו בש"מ שם וז"ל כלומר דהוו חומרות דאוריית' עכ"ד ותמיה לי דא"כ אמאי קאמר תלמודא בפ"ק דזבחים דף ד' ע"ב גבי זריקה וקבלה דשקולים הם ואע"ג דחומרות דידהו הוו דאוריי' וצ"ע. אמנם התוס' שה כתבו דהיכא דאיכ' משמעות ברבוי מרבינן כל השקולים כי הכא וכו' וכן ושלח יש במשמע רגל ושן וכו' אבל מן לא משמע למעוטי שניהם עכ"ד ובתוס' הרא"ש ז"ל בש"מ לריש קמא אההיא דשולח תי' דיש חילוק בין לרבות בין למעט ודבריו תמוהים דבתוספותיו לשבועות כ"י דף כ"ו ע"א כ' כדברי התו' שם ד"ה מיעט וכו' ע"ש וצ"ע

וראיתי להרא"ם ז"ל ר"פ ויקרא בפ' מן הבקר וכו' שהביא דברי ת"כ דיש בנרבע עה שאין בנעבד וכו' וכתב וז"ל א"ק כיון שיש בזה מה שאין בזה וכו' א"כ הו"ל כמו שקולים ובמיעוט א' די למעט את שניהם דהי מנייהו מפקת וכו' י"ל דמההוא טעמא גופה דקאמר בברייתא שיש בנרבע וכו' ולא מצי גמיר חד מחבריה במ"מ שמעינן נמי שבמיעוט א' אינו די למעט שניהם ע"ד שקולים וכו' משום דאי הוה מצינן למימר כיון שיש בזה וכו' הו"ל כמו שקולים מהו זה שאמרו וכו' גבי לכתוב חד מנייהו וליתי אידך מניה כיון שהם שקולים אלא עכ"ל דה"ק כיון שיש בזה וכו' אינם כשקולים ולא מצי גמר חד מחבריה ואם כן לא סגי במיעוט חדא לתרוייהו עכ"ד והנה מלבד שנעלם מעיני הגאון ז"ל קושית התוס' שהוא קושית הרב ומה שתרצה בטוב הנה דבריו מצד עצמם תמוהים הם דהלא תירוצו לא יעלה ארוכה כלל לתרץ הקושי' מעיק' דבהדיא אמרינן בריש ב"ק שקולים הם וכו' גם נר' שהכרח הרב ז"ל מהבריי' דקתני יש בזה שאין בזה אינו מוכרח דהיינו לענין דתיתי אידך מניה במ"מ דפרכינן מה לפ' וכו' ומ"מ אכתי נימא דתרוייהו מחד קרא נפקי מדין שקולים. שו"ר להרב יבין שמועה שעמד בזה ע"ש עוד נר' לעיקר הקושית דלא אמרי' שקולים וכו' אלא דומיא דושלח כדקאמר בגמ' דמשמע רגל ומשמע שן וכו' אבל התם דהכא מעניינא דקרא וכו' לא. והרא"ם ז"ל דחאו באמת הבנין ע"ש

לימוד קסו כתב הרא"ש ז"ל בפרק המוכר את הבית דף ס"ב ע"א וז"ל ועוד מאחר שבאו להקל ולהתיר האיסור לא הי' לו לשתוק שלא יבואו לידי תקלה ע"ש וכ' הרב יבין שמועה דף צ"ח ע"א וז"ל מ"ש ועוד הוא משום דאפשר לדוחה לדחות דמההיא דפ"ק דביצה אין ראי' לומר דגמ' סבר דהיכא דשתק הרב לתלמיד חבר ש"מ שקיבל וכו' דא"ל רב יוסף דוקא הוא דס' הכי וכו' אמנם גמ' סובר דא"ל דשתיק משוה שלא חש להשיב ואדרבה כן נראה לישנא דגמרא פרק המוכר דקאמר ומודה רב וכו' דדוחק הוא פירשב"ם וכו' עש"ב. ולע"ד לא נהירא שהרי אחר זה הביא הרא"ש מההיא דאיזהו נשך דקאמר רב ששת מ"ט שתיק רב ואדרבה אם יש לפקפק הוא בראיה זו גופה דכיון דמייתי התם ת"כ דשמואל דמותר א"כ אפי' שיתירו אין כאן טעות דיש לה' על מה שיסמוכו. ומס שהק' הרב ז"ל וז"ל ופליאה דעת הרא"ש ממני דא"כ לא מוכח מידי מההיא דביצה וכו' דדילמא איכא למימר דלפעמים לא חש אמנם בההיא דיו"ט מוכרח לומר וכו' שהודה דאל"כ מאחר שבאו להקל וכו' וא"כ דבריו סתרי אהדדי וצ"ע עכ"ד. ול"נ שלא כ' הרא"ש ז"ל בראיותיו אלא לאשכוחי לישנא דשתיק ברוב מקומות שהודאה גמורה היא וא"כ אינו דוחק ג"כ לפ' שתיק רב דפ' המוכר שהיא הודאה דמסתמא מאחר שמצינו שתשובת רב כהנא ורב אסי חזקות הם ה"נ בהא. וכיון שמצינו שתיקה כהודאה א"כ אם אית' דהא דשתיק היינו דלא חש הו"ל לפרושי מלתיה דאינה כשאר שתיקה דידיה אלא וראי דלא שנא כנ"ל

אמנם ק"ל דבפ' השואל דף צ"ז ע"א אההיא עובדא דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה וכו' קאמר התם והלכת' כוותיה דרב כהנא וכו' ע"ש ואם איתא דרב נמי הודה להם מאי אצטריך להילכתא והתם נמי בשמעתא דב"ק קאמר הילכת' כרב, כהנא ורב אסי והיינו לאפוקי סברת הפשטן התם אבל ההיא דהשואל הוא דוחק לו' הכי וצ"ע ועיין בפ"ק דר"ה דף ט"ו ע"ב דאשתיק ר"י לר"ל ואמר ר"א מ"ט אישתיק ר"י וכו' ע"ש ועיין בפ"ק דיומא דף ד' ע"ב ע"ש

לימוד קסז ראיתי סוגיא אחת תמוה בפ' תפלת השחר דף כ"ו ע"ב דפליגי התם ריב"ל וריב"ח בתפלות מאן תקנום ומייתי ת"כ דריב"ח והדר מייתי ת"כ דריב"ל וקאמר נימא תיהוי תיובתי' דריב"ח וכו' ע"ש ויש לתמוה כי לא זו הדרך. ועוד אני תמה דאדמותבת ליה מהא