למודי ד' קע

הנשבעין ע"ש ועיין תוס' דפרק המפקיד דף ל"ד ע"ב ד"ה שמא ע"ש

וראיתי להרב באר שבע ז"ל בחי' לפ' אלו נאמרין שהביא דבריהם אלו וכתב וז"ל ואני שמעתי ולא אבין תירוצם דהא בהדיא תני' התם אף שבועת הדיינין נאמר' בכל לשון כמו שבועת העדות ושבועת הפקדון א"כ מה בכך אי איכא שום גוונ' בהנהו דתני דליתי' בהני ס"ס כיון דהם שוין לענין דנאמרין בכל לשון הדר הקושיא לדוכתה אמאי שייר וכו' ע"ש. וגם אני שמעתי ולא אבין קושיתו דהרי כולה גמ' מלא על כל גדותיו בכה"ג דכיון דמתני' לא איירי בהני גווני לא קתני אידך דליתיה בהני ואעפ"י שהדין עצמו המוזכר במשנה איתיה ג"כ באידך וה"נ קאמר בפ"ק דקידוש' דף י' דבר שיש לו קצבה קתני שאין לו קצבה ל"ק ע"ש. וה"נ אית' בפ"ג מינין דף ל"ח מידי דליתיה בדוכתא אחריתי קתני וכו' ע"ש ובפ"ק דב"ק דף ה' ע"א ע"ש ואין להאריך וזה פשוט. והרב אחי ז"ל כתב דענינים רבים שכתב ה"ע נ"ל הוא עצמו מ"ש התו' ז"ל באלו נערות וביש מותרות וזה ברור. ומ"ש הב"ש ז"ל שם דאע"ג דתני אלו תנא ושייר דלא עדיף ממנין ע"ש. דבריו תמוהים דבפ"ק דקידו' קאמר וכ"ת תנא ושייר והא אלו קתני ע"ש בתוס' דתירצו להדיא דוקא ד' קתני וטפי הו"ל להרב ז"ל לתרץ כדעת התוס' דאלו נערות ודיש מותרות כדכתיבנא

כתב עוד ה"ע וכן גבי מניינא יש מקומות דתנא ושייר וכו' ע"ש ולא ידענא היכן מצא כן בגמ' גם נעלם מעינו דברי התוס' שם דף מ' ע"ב ד"ה ש"מ וכו' שכתבו וז"ל ומיהו ר' חייא דקתני מניינא ק' דלא תנא וכו' וי"ל דלא תנא אלא ד' כנגד ד' של תורה ע"ש וכ"כ גם כן התם רפ"ק דף ג' ע"ב ד"ה למעוטי וכו' ע"ש. אמנם אני תמה לדבריהם אלו מה יענו לההיא דפרק היה מביא שהביאו התוס' ז"ל פרק קמא דקידו' שזכרנו וצ"ע

עוד אני תמה לדבריהם אלו מדקאמר בפ"ג מינין דף ל"ח ע"ב אהא דקתני לוקה ה' תנא ושייר ופריך מאי שייר דהאי שייר ומשני שייר בל יחל ופריך אי משום בל יחל לאו שיורא והדר פריך והא שייר דבין הבינים וכו' ע"ש בתו' והשת' היכי קאמר תנא ושייר והא ה' קתני אלא הדבר ברור הוא כמ"ש בפ"ק דקידו' ולזה הסכימו בפ' נערה דף נ"א ע"ב ובפ' הניזקין שם ע"ש. ואיברא לכאו' יש ראי' לדבריהם דהחולץ מדקאמר ס"פ הלוקי' דף כ"א ע"ב א"ל תנא תני ח' ואת אמרת תנא ושייר ע"ש. אמנם מצאתי בחי' הריטב"א ז"ל שם שכתב וז"ל תנא תני יש ואת אמרת תנא ושייר פי' דכל היכא דתני יש עושה כך שהוא חייב מנין כך ולכך רבות במנין כל מאי דאפשר לי' בעי עכ"ד ושו"ר לתוס' פרק הקומץ דף ח"י ע"ב ד"ה מנין שכ"כ ע"ש ולגירסתינו נמי י"ל דהתם דייק מדקתני סיפ' חנניה בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו לו אינו השם וכו' ע"ש ש"מ דח' דוקא קתני וברור

שוב מצאתי בתו' שם דף כ"ב ע"א ד"ה מתקיף וכו' שכתבו דהתם נמי תנא ושייר ולא פריך מדקתני ח' אלא משום דקתני י"ט עש"ב. האמנם הדבר הקשה הוא מ"ש ה"ע ז"ל דאפי' כי לא תני מנין פרכינן מאי שייר דהאי שייר אם כן מאי קאמר ברפ"ק דכריתות דף ב' ע"ב הא דתנן ד' מחוסרי כפרה מנינא למ"ל ומשני לאפוקי מדר"א דאמר ה' ע"ש ואכתי מנינא למ"ל בלא"ה ידעינן דמדלא תני ה' ש"מ דלית ליה דליכ' למימר תנא ושייר דמאי שייר דהאי שייר וע"ש בפירש"י ז"ל. ומיהו לזה נר' דהתם נמי שייר תו נזיר ליינו וכו' דקאמר ר"א ודקאמר ה' הוו לאו דוקא וכ"כ שם הב"ש ז"ל בגמ' ע"ש. וע"ק מדאמר בריש קידושין דף ג' מנינא דרישא למעוטי מאי ומשני למעוטי חליפין וכן קאמר גבי מנינא דסיפא התם למעוטי חליצה ע"ש ומיהו בסיפא לק"מ כמ"ש שם בשיט' למי מקדושי' דהמ"ל נמי למעוטי כסף ע"ש ועיין בתוס' שם דף ב' ע"א ד"ה היבמה וכו' ומ"ש שס הרב עצמות יוסף ז"ל ע"ש. וכן ק' מדאמרינן בגיטין דף ט' ע"ב לר"מ מנינא למעוטי מאי למעוטי וכו' ע"ש ולפי מ"ש הרב ע"י ניחא הכל. איברא שראיתי בחי' הרמב"ן ז"ל לקידו' אמה שהק' דלא תני מנינא ביבמה שתי' דכיון דברישא קתני כסף ושטר וביאה וביבמה לא תני אלא ביאה ש"מ דוקא קתני ע"ש. ואי כדברי הרב עדיין ק' לימא מנינא בלשון ברור כדתני רישא וכמו שהקשו התוס' לדעתו וצ"ע

וראיתי למהרש"א ז"ל ביבין שמועה שהק' כעין זה מפ' כלל גדול דף ע"ה ע"ב דקאמר התם אלו לאפוקי מדר"א דמחייב אתולדה במקום אב ע"ש. ומיהו משם י"ל דאע"ג דכולהו תולדות כחדא חשיבי מ"מ הרי איכא תולדות טובא דכולהו אבות וחשיב ליה כשייר טובא ומה שצידד הרב ליישב עפימ"ש ה"ע ז"ל ע"ש לפי מ"ש בשם הרב אחי ז"ל הא לית' גם עדיין אינו מעלה ארוכה לההיא דריש כריתות דכתיבנא וצ"ע

ודע שהרב הנז' הביא דברי הכריתות ז"ל שכתב דלא אמרי' מאי שייר דהאי שייר אלא גבי מנינא אמנם כי לא תני מנינא אפי' חדא שפיר משייר ע"ש. ולפ"ז בא מדוקדק הא דקאמר בפ"ק דקידו' וכ"ת תנא ושייר והא ד' קתני ולא פריך מאי שייר דהאי שייר ולפ"ז ה"ק והא ד' קתני דאז קשה מאי שייר דהאי שייר. האמנם תמה אני לדבריו מהא דגרסי' בפ' החליל דף נ"ד ע"א דאהא דקאמר תנא ושייר פריך מאי שייר דהאי שייר ע"ש. והא התם דלא תני מנינא ופריך הכי וראיתי לתוס' דר"פ מרובה שכתבו וז"ל ועוד י"מ דאין לחוש הכא אם אינו משייר כ"א דבר א' כיון דלא נחית למנינא אלא דגלי לן שיש ריבוי בכפל מד' וה' עכ"ל ואחד הרואה יאמר כי הוא זה דעת הכריתות ז"ל. אמנם אנכי הרואה אומר דרוח אחר היא להם וכונתם דלשון מרובה משמע דלא נחית למנינא כלל וזהו שכתבו דלא נחית למנינא ולא כתבו דלא תני וכן מדוקדק בלשון ריבוי דנקטו

וראיתי בחי' הרשב"א ז"ל שם שהביא דברי הראב"ד ז"ל שכ' וז"ל אי תנא אין בין ושייר חד הו"ל לאקשויי מאי שייר דהאי שייר אבל השתא דתנא מרובה משמע רבויא טפי אלא שלא פרטן עכ"ל ואין לפ' כונתו כדעת הכריתות ז"ל דא"כ מהו זה שכתב מרובה קתני משמע רבויא אמנם דעתו ז"ל דאין חילוק בין אין בין להיכא דלא קתני מנינא ותלמודא דקאמר מי קתני אין בין לאו דוקא אלא שכיון דלשון אין בין אינו מדוקדק למנינא לומר דלא משייר אפי' חדא מש"כ נקט הכי דאורחא הוא למתני האי לישנא בכה"ג בתרי ענייני היכא דלא קתני מרובה ולאפוקי האי לישנא דמרובה הוא דנחית. שבתי וראה שפי' זה לא ניתן ליאמר דא"כ הוא מאי קא' בפ"ק דתעניות דף י"ג ע"ב וכ"ת ה"נ תנא ושייר והא אין בין קתני ע"ש ומה הלשון אומרת הול"ל בפשיטות מאי שייר דהאי שייר לכן נר' לומר שדעתו היא דעת הכריתות ז"ל ומ"ש מרובה משמע וכו' דייק הכי מלישנא יתיר' דקאמר בגמ' מרובה קתני והש"ס לרווחא קאמר הכי לרבותא. איך שיהי' מ"מ דברי התו' יש לפרש כדפרישית וכן הבין הרב לחם אבירים ז"ל ודלא כהרב יבין שמועה ע"ש. ודברי הראב"ד והכריתות ז"ל קשים לשמוע וצ"ע:

ומאותה שאמרו בהערל דף ע"ג ע"א מאי שייר דהאי שייר ע"ש ק' נמי לדבריהם דאין לעקש דהא אלו קתני דליתא דלאפוקי מעשר קאמר וכדקאמר משא"כ במעשר ולזה אפשר לומר דמלשון זה משמע דדלקא הוא והוי כמו חומר וכו' שכתב הכריתות שם ע"ש ועיין בתוס' דפ"ג מינין דף הנז' ד"ה והא וכו' בפ' הב' ע"ש. ועיין בש"מ פ"ק דב"ק דף י' ע"א בשם תוס' שאנץ ז"ל ואין להאריך: