למודי ד' קסח

פליג ר"ן שלא במינו פסול והוא שנפחת והא לית' מדברי הרא"ש עצמו כמו שדחה הרב הנז'. והנר' לישב דבשלמא ללישנא קמא דקאי ר"י אמינו דהיא עיקר פלוגת' דר"ן ורבנן דעליה אנו דנין לפסק הלכ' אז הכריע ר"ח ז"ל מדנקט ר"י מלתיה אדר"ן ש"מ דבמאי דנקט הלכתא הוא דאל"כ אלא כרבנן קי"ל דבמינו נמי פסול מה לו אצל ר"ן בדרבנן הול"ל דאפי' בנשתייר וע"ז כתב הרא"ש דדילמא נקט הכי כי היכי דנשמע לתרוייהו מאי דלא שמעינן אי הוה נקט מלתיה בדרבנן. אמנם ללישנא בתרא דמלתא דר"י לאו אפלוגתא נגע' א"כ מ"ל נקט בדרבנן או בדר"ן ושמא נקט הכי לדיוקי בפשיטות בדר"ן גופיה הא במינו אפי' נפחת כשר ואע"ג דא"נ נקטי' בדרבנן ה"נ שמעי' לר"ן נקט במלתיה דמיתפרש דיוקא לאלתר טפי כיון דאין עיקרו בעיקר המחלוק' א"נ דנקט בדר"ן למשמע דאכולהו קאי וז"ב

לימוד קסא יש להסתפק למ"ד מקשי' הכאה לקללה בפ' הנחנקין ע"ש אי ילפינן ג"כ לענין כרת במכה מבמקלל דאית בי' כרת דגרסי' בירוש' פ"ד מיתות ה' י"א עונש וכרת למקלל אביו ואמו מנין ומקלל אביו ואמו מות יומת ואומר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתה וכו' והדבר מבואר דכיון דעונש הקללה כתיב בהדי עריות כי הדר כתיב ונכרתו כולל נמי מקלל בהדייהו לכר'. והנה אם נאמר דלכרת לא אתקשו א"כ היכי אמרי בפ' הנחנקין ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך חייב בו לאחר מיתה מקלל וכו' ע"ש הא איכא למפרך מה למכה שאינו בכרת תאמר במקלל וכו' ואין לומר דהיא גופה תיתי כמ"ש התוס' שם ע"ש דאין עמ"ה כמ"ש תוס' פ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב. ומיהו הא ק' בלא"ה דהא הך ברייתא ס"ל דלא מקשינן הכאה לקללה. ותו איכ' לאתויי ראיה ממתני' התם דקתני חומר במקלל מבמכה וכו' ואי אית' ליתני נמי חומר במקלל שחייב כרת במזיד בלא התראה ועכ"ל דמקשי' אף לכרת דהא תנא דמתניתין ס"ל דמקשינן כדאית' התם ולפי מ"ש לעיל בלימוד ס"ג א"ש ע"ש. ומיהו ק' לפי מה שפירש"י שם דף פ"ה ע"א ד"ה מקשי' דהיינו במ"מ ע"ש א"כ ודאי ליכא למילף במ"מ לכרת דאין עמ"ה כמ"ש התו' בפ' כל הבשר ע"ש וא"כ לתני האי חומ'. וראיתי להרב החינוך סי' ס' שכתב דהכאת אב יש בה כרת ע"ש וס"ל לרב כמ"ש רש"י בפי' ב' דהקיש גמור הוא וא"כ מדלא תני האי חומר ש"מ דבמכה נמי יש בו כרת אלא שיש לתמוה עליו דגבי קללת אב לא כ' דיש בו כרת וצ"ע

וראיתי לתוס' דפ' אלו נערות דף ל"ז ע"ב ד"ה מיתו' קלות שכתבו דמקלל אביו ואמו אין בו כרת ע"ש וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל ממה שלא כ' כרת במקלל בה' ממרים כמנהגו בכל חייבי כריתות ע"ש. והדבר ק' טובא איך לא ראו הירוש' ועל הירוש' יש לתמוה שא"כ למה לא מנאוהו בהדי ל"ו כריתות בריש כריתות דהא אית בזה נמי לאו כדאיתא התם בירוש' ובגמרין בפ"ד מיתות אמתני' דמקלל ע"ש. וי"ל דל"ק דהיינו בכלל מאי דקתני התם וחכ"א אף המגדף וה"ט משום דאין בו מעשה כדאיתא התם בגמ' וה"נ מקלל דכי הדדי נינהו וס"ל לירוש' דלא מקשי' מכה למקלל לכרת. ושו"ר בת"כ פי ויקרא גבי קרבן שוגג דכתי' מכל מצות דתניא התם בהדיא למקלל בהדי אינך דלית בהו כרת ע"ש ויש לתמוה על התו' שלא הזכירו מזה כלום ואפשר דפשיטא להו משום מאי דאקשי' בבריי' דמייתי בגמ' דיליף ק"ו מקלל ממכה ולא פריך מה למכה שכן אין בכרת וכו' כדאמרן ועיין בס' חזון נחום בריש כריתות אהא דהפסח והמילה ואין להאריך וצ"ע ועיין להרב פרשת דרכים בהגהותיו לס' החינוך ע"ש

לימוד קסב כתבו התוס' באיזהו מקומן דף ן' ע"א ד"ה לא נכתוב וכו' דעולה לא יליף משלמי צבור שכן זמנן קבוע ע"ש ותמיהא לי והא אדרב' עולה שכן תדיר היא חמורה ממי שזמנו קבוע כדמוכח בפ' כיצד צולין דף ע"ז דאמר מה לתמיד שכן תדיר תאמ' בפסח ע"ש. ונ"ל דהת' תדיר הוא ותדיר חמור מקבוע אבל הכא מצוי הוא והלכך קבוע חמיר ובפ' כל התדיר דף צ"א ע"א אמרי' מצוי לא קמיבעיא לן תדיר מיבעיא לן ע"ש וא"ש דלא משני כי פריך התם מהא דאוציא את הפסח וכו' דתדיר היינו מצוי דמ"מ חומרא הוא לגבי פסח אע"ג דאינ' חומרא לגבי מקודש וגם די"ל דהיינו אב"א דקאמר התם מ"מ לפי מ"ש א"ש דלגבי מצוי קבוע עדיף וא"ש מה שתמה מהר"ץ אשכנזי ז"ל בתשו' סי' קנ"ב על דברי התוס' דר"פ אלו דברים ע"ש דהתו' ק"ל לתי' קמא דהתם ע"ש ומ"מ ליכא למפ' שכן מצויין וכאמור וההיא די"ט מלתא אחריתי היא דהיינו שבידו להביא כ"ז שירצ' לאפוקי שלמי חובה אבל מילה אינה בידו [אח"כ ראיתי בתה"ד סימן רס"ו כ"כ] אמנם אכתי ק' מ"ש בא"ד הנז' דשלמי צבור לא אתי מעולה שכן תדיר ע"ש שהביאו מהא דפ' תמיד נשחט ע"ש דלית' התם אלא בכיצד צולין ובאלו דברים דף ס"ו ע"א ויראה דזמנו קבוע אין הופכו שיהא תדיר א"נ אפכא שהרי שעירי ר"ח חשיבי להו בפ"ק דשבועות דף ט' זמנו קבוע ותדיר ע"ש והשתא א"ש דבשלמי צבור איכא קולא וחומרא וכן בעולה בשלמי צבור איכא חומרא דזמנו קבוע אבל אינו תדיר כמו שעירי ר"ח וכן בעולה איכא חומרא שהוא תדיר שאינו משנה לשנה ואין תדירותו קבוע' מחדש לחדש וזה פשוט ומ"מ מ"ש מעיקרא ניתן ליאמר לישב מה שהק' מהר"ץ אשכנזי. ועולה דהכא היינו עולת תמיד דתדיר גמור הוא ומ"מ יש לדק' בדבריהם דהו"ל למפ' מה לזבחי שלמי צבור שכן באי' להתיר כדפ' בפ' כיצד צולין דף ע"ז ע"א ע"ש. וע"ש דף ע"ו ע"ב בפירש"י במתני' ד"ה זבחי וכו' ע"ש והשתא נמי ל"ק דלילף מנייהו זבחי שלמי ציבור דאיכא למפ' שבאין לכפר כדפ' התם בכיצד צולין ע"ש בפירש"י. ומיהו הא ל"ק לכתו' בזבחי שלמי צבור וחטאת וליתי עולה ואשם מנייהו דאפשר דאיכא שום פרכא כל דהו ולא חש הש"ס לדקד' דקל למצוא פרכא כל דהו א"נ מלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמ"ש התוס' פר"א דמילה דף קל"א ע"ב ע"ש ואע"ג דבגמ' שם מהדר אחדא מתרתי התם משום דאית לי' פירכות חשובות ופריך להו לפום קושטא דלא אתו מבינייא. ומ"ש התוס' ז"ל וי"ל דאיכא למפ' שכן תדיר כדפ' בפ' תמיד נשחט וכו' לכאור' ק' דלמ"ל להביא עצות מרחוק פרכא חדתא ובפשיטות מאי ק"ל מעיקרא והרי התם פריך בגמ' מה לעולה שכן כליל גם התם בכיצד צולין פריך תרוייהו שכן תדיר וכליל ע"ש. עוד יש לדקדק דמה זו פרכא דתיתי במה הצד נימא חטא' יוכיח ונר' דמש"ה כתבו התוס' פרכא דתדיר ולא דכליל כי היכי דלא נילף גם דחטאת דהיא נמי תדיר חשיבא דשייכא בכל זמן לאפוקי משלמי צבור כנ"ל

לימוד קסג בריש כריתות אמרי' מניינא למ"ל שאם עשאן כולן בהעלם א' חייב על כל או"א ומייתי לה מקרא דואל אשה לחייב על כל אשה וכרת דאחותו נ"ל לרבנן לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו ולר"י מאחותו יתירא ע"ש הסוגי'. ויש לתמוה אמ"ש התוס' בפ"ד מיתות דנ"ד ע"ב ד"ה הנרבע וז"ל אע"ג דגופין מוחלקי' לא מחייב ר"י אלא א' וגבי ה' נשים נדות וכו' משום דדרשי' ואל אשה לחייב על כל אשה ואשה והיא שפחה לחייב על כל שפחה ושפחה ע"ש והא ודאי שכונתם דהו"ל ב' כתובים ויש לתמוה דהלא מהך קרא ילפי' לכל כריתות לחייב על כל או"א דהיינו כשיש חילוק לאוין אבל כשאין חילוק לאוין לא ילפי' מהך קרא ואפשר דמאיזה מקום ילפי' לה והיינו נמי דאצטריכו למילף לגוף א' ושמות מוחלקים באחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו ואי לאו ואל אשה הו"א דהך ריבויא דוקא בשמות מוחלקין וגופין מוחלקי' וזהו שכתבו התו' בס"י יוחסין דף ע"ז ע"ב