למודי ד' קסד

דכתי' קרועי בגדים דמשמע קרועים ועומדים לעולם עכ"ד. ולכאו' דבריו תמוהים דבגמ' התם קאמר להדיא ולא מאחין מנ"ל אתיא קריעה קריעה ע"ש. וכדמייתי נמי בפ"ד מיתות להדיא הך דאלישע להא דברכת ה' והשתא אפשר דהרא"ש ז"נ ק"ל קושית התוס' וס"ל דבשלמא גבי נשיא ואב"ד וכו' דכתי' בהדיא ויחזק בבגדיו ויקרעם דומי' ממש דכתי' באלישע שפיר ילפינן ויחזק ויקרעם מויחזק ויקרעם בג"ש מיהו מהא דברכת ה' דויקרע מויקרעם לא יליף וכן קרועי לויקרעם לא דמי ומה"ט נמי לא יליף ויקרע דאיוב מאלישע אלא דמגופיה נ"ל דכתי' קרועי בגדים וכו' וניחא נמי מאי דמייתי הש"ס בפ"ד מיתות דקורעין מקרועי בגדים ולא מדחזקיה משום דמניה הוא דילפי' עיקר אחייה ודקאמר אתיא קריעה קריע' היינו לומר דלא נ"ל מדכתי' קרועים לעולם אלא אחר שיש לנו דין אחייה בעלמא הא לח"ה לח הי' נ"ל ממשמעות בעלמא דין אחייה והיינו דקאמר אתיא קריעה קריעה לדוגמא בעלמא זה אפשר ליישב דעת הרא"ש ז"ל אך מ"מ דברי מהרש"ל קשים דמ"מ כיון דנקט בגמ' בדרך ג"ש מנות דומות מה מקום להק' לתוס' דנקטו הא דאיוב

וראיתי למהרש"א ז"ל שכתב וז"ל דקריעה גופה מהכא יליף לה אלא דלישנא דתלמודא התם נקטו התו' בדבריהם עכ"ד. ובאמת דליתא התם הכי ואישתמיט מניה דרב מאי דנ"ל עיקר קריעה גופה התם דף ט"ו ע"א מבני אהרן כדאמרן בסמוך ומשום כך חשב הרב ז"ל דמניה נמי ילפי' קריעה גופה ואינו כן והא דנא נ"ל לפום קושטא מדאיוב גם לקריעה גופה משום דד"ת עדיף מד"ק וזה פשוט

ויותר יש לתמוה מה שראיתי בס' פענח רזא פ' שמיני בשם ה' המחבר רבי' יצחק הלוי ז"ל שכתב וז"ל ובגדיכם לא תפרומו וק' נילף מכאן דין קריעה מדאצטריך למיסר להני ואמאי יליף לה מד"ק מדכתי' ויקרע דוד בגדיו וי"ל דודאי פרימה לחוד וקריע' לחוד שהרי איתא בסוטה אם נקרעו נקרעו נפרמו וכו' ע"ש. והוא פלא איך נעלם ממנו גמרא ערוכה שזכרנו וצ"ע

ומידי דברי ראיתי לעמוד במ"ש התוס' שם אח"ז ד"ה המלך וכו' וז"ל תימא היאך אמרו וכו' ע"ש וראיתי להרב ק"א ז"ל שכתב וז"ל ומה שנ"ל להשיב ע"ז דהא דרבשקה לא חירף את השם בשם המיוחד אלא בכנוי דלא ידע שם המיוחד ועכ"ז קרע חזקי' דהרי מסיק בגמ' כר"ח דאמר דבזמן ב"ד קורעין על הע"א ועל הכנויין א"ד ז"ל. ואני תמה דאכתי איך חמרו למלך מה ששמעו דהא תנן התם בכל יום דנין העדים בכנוי אינו ר"ל כנוי ממש וכמ"ש שם רש"י ז"ל להדיא שב"ד מכנין בדבריהם כלפי אחרים דהא לר"ח ע"כ מתני' דקתני בכנוי לאו ממש הוא דאי לא כי קתני דנין את העדים בכנוי התם הול"ל וקורעין ומדר"ח נשמע לשמואל דאין לומר דבהא פליגי ותו מה יענה לשמואל דחמר אין קורעין אלא ע"ש המיוחד. ולזה אפשר לומר דלשמואל עכ"ל דחזקי' דעבד לפני' מהדין עבד ומ"מ מייתי מעגלון שאין לומר לפנים מהדין עשה דהתם מקרא גופיה הוא דיליף לה אמה שהוצרך להשמיענו זה דודאי נח להגיד שבחו בא. אמנם בחזקי' י"נ שלהגיד שבחו שנהג בעצמו מדת חסידות בא הכתוב. ודמייתי מקרועי בגדים אע"ג דהא נמי צ"ל שעשו לפנים מהדין מ"מ לשם המיוחד מיהא ילפי' נדינא ואפשר דלהכי כתבינהו רחמנא למילף מנייהו לפחות לשם המיוחד אבל לכנוי אין ללמוד מזה דאין ס' לקרוע לשמואל וכה"ג נמי בעגלון דהוה בכנוי ואנו אין עומדין בכנוי וכדמשמע מהסוגי' דמייתי לה בק"ו לשם המיוחד מכנוי והיינו נמי דקאמר המלך קרע והם נא קרעו דאע"ג דהמלך גופיה אינו מן הדין מ"מ כיון דמניה ילפי' לשם המיוחד ילפי' מינה שפיר דהמלך קרע והם לא קרעו ומ"מ כ"ז דוחק הוא. ומה שאפשר לישב הוא דמאי דתנן בכל יום היו דנין בכנוי הוא משום דזמני טובא צריכין הן לחזור ע"י משא ומתן ודרישות וחקירות וכולי האי זילותא היא אבל כאן שלא באו לדונו לרבשקה בחדא זמנא לאפושי רתחא מישרא שרי. ואח"כ ראיתי למהר"י קולון ז"ל בשורש ק' שכתב בשם שיטה מהתו' וז"ל דרבשקה ישראל משומד הי' ובאותה אמיר' גמרו את דינו לכשימצאוהו וראיתי למרן הכ"מ ז"ל פ"ב דע"ז מביאו שם ע"ש: (השמטה) לעיל כתבתי לישב דברי הרא"ש. והן עתה נדפס ובא ס' מטה יהוד' להרב מהר"י עייאש ושם ראיתי בי"ד סס"י שם כתב דהרא"ש לא הי' גורס בגמ' אתיא קריעה קריעה ע"ש. ואני אומר דא"א דבפ"ד מיתות דף ס' מייתי לה בגמ' בפי' באורך ע"ש וזהו שרמזתי לפנים אחרי שהקשיתי להרא"ש מסוגי' דמ"ק גופה כתבתי כדמייתי נמי בפ"ד מיתות להדיא וכו' ע"ש. ועתה אמת אגיד שראיתי בס' קרבן נתנאל שכתב שהרב שער אפרים כת' שנעלם מהרא"ש סוגיא שלימה דפ"ד מיתות דאין מתאחין א"ר אבהו אתיא קריעה קריעה מאלישע ע"ש ונרא' מדבריו שהבין שדעת הרא"ש לפ' אתיא קריעה קריעה אשומע מפי שומע קאי וכן דעת הרב קרבן נתנאל שם ע"ש. ואני אומר אם כדבריהם כי מייתי הרא"ש אח"ז הא דשומע מפי שומע הול"ל ודאין מתאחין מקריעה קריעה וכדאייתי שם לכל הנך דבריית' מקראי אלא ודאי אמת הוא שכך הבין הרא"ש אתיא קריעה קריעה אעיקרא דדינא כפשט הסוגי' וכמבואר בפ"ד מיתות ושומע מפי שומע שוה לשומע דתני' א' השומע וכו'

והרב קרבן נתנאל כתב שם אמ"ש הרא"ש דנשיא ואב"ד נ"ל מויחזק ויקרעם דאלישע שכן הי' גורס בגמרא דאין לומר דאתיא קריעה קריעה דקאמר בגמ' אשמועות רעו' וב"ה קאי דא"כ בתר דקאמר על ערי יהודה מקרועי בגדים שם הוא דהול"ל דאין מתאחין מנ"ל אתיא קריעה קריעה דנהוי קאי אכולהו ועש"ב. ודבריו תמוהים דשפיר י"ל דאתיא קריע' קריע' דקאמר אב"ה דשומע מפי שומע לפי שיטתו ואשמועות רעות קאי אבל שומע ראשון וערי יהודה לא מג"ש נ"ל אלא מגופיה דכתיב קרועי וכמ"ש הרא"ש בשניהם ע"ש]

לימוד קנה יש להסתפק בק"ו דאיכא למימר דיו סוף דינא וליכא דיו ריש דינא מי אמרי' דיו או דון מינה ואוקי באתרא בסוף דינא. דוגמא לדבר מ"ש הרמב"ם ז"ל ריש ה' טומאת מת שטומאת משאו בא מק"ו דנבלה שאינ' מטמאה באהל ולא טומא' ז' ומטמא' טומאת משא ומה טומאת מת במגע ואהל ז' אף משאו ז' ע"ש. והנר' מזה דבק"ו אמרינן דון מינה ואוקי באתרא ולא אמרי' דון מינה ומינה ולכאורה כיון דכך היא המדה דדיו לבא מ"ה להיו' כנדון א"כ נימא דיו כנבלה מה נבלה טומאת ערב וכו' ונהי דפלוגת' היא בדון מינה וכו' בג"ש מ"מ בק"ו מיהא י"ל דכ"ע מודו דדון מינה ומינה ועיין בס' קרבן חגיגה סי' ס' וכבר כתבנו במ"א ומצינו למימר דכיון דאיכא למילף מריש דינא ואיכא למילף מסוף דינא לחומרא מקשי' אסוף דינא אבל מדברי רש"י פרק קמא דזבחים דף י"ד ע"א ד"ה חוץ וכו' ע"ש נרא' דס"ל דאמרי' דיו ריש דינא לקולא ולא סוף דינא לחומר'. ולהרמב"ם ז"ל נתרץ קושית רש"י ז"ל שם משום דאין עמ"ה א"נ שאני טומאה דמס' אומרים לו עמוד בטומאת ז' אבל לכרת לא מחייב מספק' וילפי' מריש דינא ועיין בהרב ג"ה סוף כלל תפ"א מ"ש בזה ע"ש. ואל תשיבני מדאמרינן בכל דוכתא דיו ריש דינא לקולא דההוא אותו הדין עצמו בעי' למילף שיהא יותר מהמלמד אבל הכא הדין עצמו אין בו דיו אלא שמטמא טומאה גמור', אמנם חשבון המשך זמן הטומאה כמה וכמה אינו הדין עצמו. ודומי' לזה כתב הר"פ ז"ל ברפ"א דב"ק גבי משורו למדנו ד' כ' ע"ב הביאו הרב יבין שמועה דף ל"ו ע"א ע"ש. ולא דמי נדיו דפרק כיצד הרגל דהתם עיקר החיוב אינו חיוב גמור