למודי ד' קסב

בק"ו מטף ממצה. ועוד ודאי דוקא אי בעינן למילף ממצה דנשים חייבות בכל המצות דהשתא נשים מעלו טפי אבל השתא דפטירי בכל המצות ודאי גריעי וכן צ"ל לפי האמת דמסיק התם דמקשי' כל התור' לתפלין אכתי ק' למ"ל דכתב רחמנא נשים בהקהל נילף בק"ו ממצה אלא ודאי דלעולם נשים גריעי מטף וראיתי אח"כ למוהרימ"ט ז"ל בחי' שנתעורר בזה וכתב כדכתיבנא ע"ש. איברא מה שהק' שם אמאי לא קאמר דאי לא כתב ראי' הו"א דנשים חייבות בק"ו דקטנים דחייבים בראי' מדכתיב זכורך כדאמרינן פ"ק דחגיגה דכל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו וכו' חייב וכו' עש"ב. אני תמה עליו איך לא ראה ש"ס ערוך שם דף ד' ע"א אהא דתני' התם כל זכורך לרבות את הקטנים דפריך והתנן חוץ מחש"ו ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך וכו' והדר פריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא ומשני אה"נ וקרא אסמכתא בעלמא ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים וכו' ע"ש. והשתא ג"כ נדחה ס' הלזו דכתיבנא וכתבו ג"כ הרב שם דלפי האמת נשים גריעי מטף דטף עדיפי דא"כ למה לא ילפי' טף בראי' מג"ש דהקהל אלא ודאי משום האי ס' דנשים פטורות טף לכ"ש. וכ"כ התוס' שם להדי' דף ב' ע"ב ד"ה נשים ושם דף ג' ע"א ד"ה אמר וכו' ע"ש. ולפי דבריהם ק' למסקנא דהתם עדיין למ"ל דכת' נשים בהקהל ואפשר דאתא לשום דרשא ועיין במ"ש הרב שם דף ל"ה ע"א ד"ה הוקש' וכו' ע"ש ומ"ש עוד שם ד"ה טפלים וכו' דלא אתי ק"ו ומפיק מג"ש אפי' דאתא למלתא אחריתי ע"ש. התוס' בחגיגה שם ד"ה אמר וכו' שזכרנו כתבו להדי' הפך מזה ע"ש. ותו ק' אכתי לדבריו דע"כ מה שהקשו התוס' הך קושי' גופ' תפול גם היא אהא דאיתא התם בריש סוגי' אהא דמשני רבא דאצטריך האזרח גבי סוכה משום דהוי ילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות והא ק' דבסמוך מוקי למצה והקהל ב' כתובים וכו' ולדברי התוס' ניחא אלא שקבעו דבריהם לבסוף משום דהתם קאי דמסיק הא דמצה והקהל ב' כתובים אבל לדעת הכריתות צריך לעיין מה יתרץ בזה. ויש לתמוה גם לדברי התוס' מה יענו לההיא סוגי' דאיזהו מקומן דבהדיא קאמר התם שאף בג"ש אין מלמדין ואין לומר דלא כתבו התוס' כן אלא לס"ד דהו"א דנילף ראי' מהקהל והיינו טועים דבג"ש מיהת מלמדין אבל לא לפי האמת וכן דייק לשונם שכתבו דמג"ש דראי' הו"א דנילף וכו' דלית' דלפי האמת לא גלי קרא אלא כי היכי דלא נטעה לחייבו מש"ה כתב זכורך לשנות הדין מחיוב לפטור וא"כ מנ"ל השתא דאין מלמדין אף בג"ש ואיך תשתנה הסברא דילמ' הדין דין אמת דבשלמא אי כתב רחמנא בראי' חיובא בהדי' א"ש דאצט' דלא תימא נילף מב' כתובים בג"ש קמ"ל דאפילו בג"ש לא ילפי' ומ"מ יש לישב דודאי עיקר הסברא דב' כתובים אין מלמדין אפי' בג"ש דלהכי כתב תרוייהו אלא דאצטריך זכורך כדי שלא יטעה הטועה מש"ה כתיב זכורך לאפוקי סברת הטועים ודוחק הוא לגלות בסוכה וראי' לאפוקי סברת הטועים דלכל הפחות תסגי בחד. ויש לישב דבריהם ע"פ מ"ש הכריתו' שם וז"ל ואיכא למ"ד מלמדין פ' יש בכור דף מ"ט ע"ש ור"ל דבג"ש ס"ל לרבנן דמלמדין וא"כ סוגי' דקידושין כסוגי' דיש בכור קיימא ועיין מ"ש בסמוך לדעת הכריתות בפי' הרב ע"ז שו"ר לתוספו' דפרק תמיד נשחט דף ס"ד ע"ב ד"ה אתי וכו' שהביאו דברי אביי דאיזהו מקומן והקש' עליו ר"י שם דנהי דלא ילפינן מב' כתובים במ"מ וכו' בג"ש נילף שפיר מעולה דאין ג"ש למחצה ואור"י דע"כ אשם וחטאת דכתיב בהו סביב וכו' ילפי' בג"ש מעולה או עולה ילפא מנייהו והשתא א"ש הא דמסיק הוו להו ב' כתובים וכו' דלמעוטי דלא נילף בג"ש אתו דדומי' דכתיב בהו סביב קממעט דאית בהו ג"ש כדפי' עכ"ל. והשתא א"ש דבריהם דקידושין וניחא נמי ההיא דפ"ד מיתות שזכרנו לעיל מיהו צ"ל לדעת הכריתות כדכתיבנא מעיקרא

וראיתי לו להרב ז"ל שהק' לדעת הכריתות דמנ"ל להוכיח מפ' יש בכור דהתם משום דליכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי ע"ש. ול"נ דכיון דע"כ לר"ע צ"ל דמוקי לי' לג"ש למלת' אחריתי ה"נ לרבנן

עוד ראיתי לו להרב הנז' שם שהביא דברי הכריתות שכתב כדמוכח שמעת' התם ע"ש ותמצא. וכתב הוא ז"ל דאם כונתו אהא דאיזהו מקומן הא התם לא מיירי בהכי דהב' כתובים תרויהו ילפי' מהדדי בג"ש אלא דהתם מיירי דבעלמא יליף מב' כתובים בג"ש אלא שכונתו לדקדק מסוגי' דיש בכור דב' כתובים אין מלמדין היכ' דהב' כתובים ילפי אהדדי בג"ש דחשיב' כקרא ותו ליכא למילף לעלמ' מנייהו אפילו בג"ש ע"ש. ואין צורך דאפי' נימא דהתם מיירי דילפי מהדדי בג"ש הא קאמר התם אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר. ומ"ש עוד שם ובזה מיושב מה שהקשינו למעל' כמ"ש ואיכא למ"ד פ' יש בכור דהיכא דילפינן מהב' כתובים לעלמ' בג"ש מלמדין עש"ב. לכאורה הוא תמוה דאדרב' לפי מה שהכריח הוא ז"ל לדעת הכריתות מפ' יש בכור משמע דלכ"ע בין לרבנן בין לר"ע אין מלמדין היכא דילפי מהב' כתובים לעלמא בג"ש. אבל ביאור דבריו דמהתם נרא' דדוקא משום הב' כתובים גופייהו מצו ילפי מהדדי בג"ש וכעין מ"ש התוס' דערכין ממש הא לא"ה מלמדין ומזה הוכחה לדברי התו'. ועדיין צ"ע דלמ"ל להכריתו' למטרח ומיג' נפשי' בראיה זו מפ' יש בכור הא גמ' ערוכה היא באותו מקום שהביא הוא ז"ל בפרק איזהו מקומן דקאמר להדיא אלא למ"ד מלמדין מא"ל ע"ש

אמנם הא ק"ל דבפ' הנשרפין דף פ"ד בעי אונן מנ"ל ופשיט מהא דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וכו' ותו אמר התם א"ל רב אדא לרבא ונילף חלול חלול מתרומה מה להלן במיתה וכו' ע"ש. ומאי פריך הא הוו מחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין כדאמרינן גבי יושב בפ"ג דזבחים דף כ"ג ע"ב ע"ש. דאע"ג דיושב הוי כזר ואיכא למימר מה זר במיתה וכו' מ"מ לא ילפינן מני' משום דאיכא ב' כתובים ה"נ אע"ג דאיכא למילף בג"ש מתרומה אין מלמדין ואפילו לדברי התוס' דפרק תמיד נשחט ודפ' יש בערכין דס"ל דדוקא היכא דהב' כתובים מצו למילף מהדדי בג"ש ה"נ מחוסר כפורים ושלא רחוץ וכו' ילפי מהדדי בג"ש דחוקה חוקה כדאיתא התם בזבחים דף ח"י ע"א ע"ש בתוס'. ואפשר דאה"נ דה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר טפי משני התם ע"ש מיהו ק' מדיליף התם אוכל טבל במית' מחילול חילול מתרומ' וה"נ יליף התם מתרומה טמא ששימש וט"י ששימש ע"ש. וירא' דדוקא מאותן ג' כתובים גופייהו דאתא למעוטי יושב דלא מיקרי זר לענין מיתה ואפי' ערל ואונן לא אתו למעוטי כיון דלא איקרו זרים וכמ"ש התו' ז"ל בזבחים שס דף ח"י ד"ה אתיא וכו' ע"ש. אמנם למילף מיתה חלוטה מג"ש דחלול מתרומ' אין כאן סרך ב' כתובים וברור. עי"ל דכיון דג"ש דחילול ליכא לקיומיה למלת' אחריתי שפיר ילפינן מינה וטמא וט"י חד הוא. עי"ל דהכא כיון דטמ' נ"ל מוינזרו וההוא נ"ל מני' נמי לאוכל קדש דמיירי במידי דמיתה וה"נ מיירי בזר ששימש וכמ"ש התוס' ברפ"ב דזבחים מעתה ודאי ה"נ טמא בהדייהו ואין ס' לחלק בקרא גופי' לענין מיתות. ושו"ר לה' הנז'. בס' ג"ה כלל ק"ל שהק' כן בפשיטות ותי' וז"ל ולזה י"ל דאיכא מ"ד דאפי' בג' כתובים מלמדין היכא דאתי בג"ש אבל ביושב לא כתיב חלול עכ"ל ודברים תמוהים הם דהא ב' כתובים אלו ילפי מהדדי בג"ש כדכתיבנא ובין לדעת הכריתות בין לדעת התוס' לכולי עלמא אין מלמדין

וראיתי להרב שע"ה ז"ל שהק' לדעת הכריתות דהיכא דילפי' מהדדי בג"ש אפילו למ"ד מלמדין התם מודה דאין