למודי ד' קסא

דבידיעות נסיב לה כר"ע וטעמי' דנפשי' ושבועות אליבא דר"י וליה לא ס"ל. וראיתי להרב באר שבע בחי' רפ"ק דתמיד דף ס' ע"ב אמ"ש בגמ' דמתקני ומייתי וכו' שהק' שם לפירש"י וז"ל ומיהו ק"ל על ר' גופי' למה סתם כאן נגד הכרעתו ע"ש. ואישתמיט מני' מאי דכתיבנא. ושו"ר בתוס' הרא"ש כ"י למס' שבועות שכתב שם וז"ל בשבועות נסיב לה אליבא דר"י וליה לא ס"ל והאי דסתמי' אע"ג דלא ס"ל משום דבעי למתני ב' שהן ד' בהדי הדדי עכ"ד ויש לתמוה עליו מסוגיא דריש סנהדרין ותו דהו"ל לפ' כן לעיל מני' אהא דלא תימא וכו' ואפשר דהתם י"ל דעדיפא מייתי דתניא הכי להדיא טעמא דנפשיה ודפריך אח"כ אשכחן בידיעות שבועות מנ"ל לפרושי מילתיה דמעיקרא דמשמע שיש לו ראיה בתרוייהו. א"נ דהתם י"ל דליה לא ס"ל דקאמר לאו למימרא דס"ל להפך אלא דר"ל דלא תימא דשמעינהו מר"ע ור"י וסברינהו אלא סברא דנפשי' ממש אבל למסקנא דאשכחן דס"ל להדיא דלא כר"י הוק' לו להרא"ש ז"ל ותי' שפיר והוא הטעם עצמו יתרץ הרא"ש ז"ל אההיא דסנהדרין דמשום דבעי למתני ג' ג' בהדדי מיהו בריש כריתות אמרי' דהא דתנן ה' מביאין קרבן א' על עבירות הרבה דלא כר' ע"ש. ואח"כ ראיתי להרב הכריתות ז"ל הביאו הרב יבין שמועה בתחי' ספרו שכתב וז"ל ולא שנה ר' אא"כ הי' הדבר ההוא מוסכם לכמה חכמים שהי' עמו כדתניא בריש סנהדרין ד"מ בג' ר' אומר בה' ולא הזכיר ר' דבריו במשנ' מטעמא דפרישית וכן נמצא דברי ר' בכמה ברייתות שאינם במשנ' וכן מצינו סתם דלא כוותי' וכו' כדאיתא בריש שבועות וכו' ע"ש. וצ"ע ועיין תוס' דפ"ק דשבועות שם ועיין בפירש"י פ"ג דהוריו' דף י"ב ע"ב ד"ה ר' היא וכו' ע"ש

וראיתי להרב חזו"ן ריש כריתות שכתב שם משם תוספו' הרא"ש וז"ל ומיהו מתני' לא אתיא כר' דלדידי' המ"ל יצא פורק עול וכו' כי היכי דתנא יצא פסח ומילה עכ"ד והן נסתר מחמתו וצ"ע. ועיין בירוש' סוף פ"ב דבכורים דקאמר מתני' דלא כר' ע"ש

וראיתי עוד להרא"ש ז"ל שכתב אההיא דר' טעמי' דנפשי' מפ' וז"ל ואע"ג דבפ"ג הדר ביה מהאי סתמא ושנה הך מחלוקת והוי סתם ואח"כ מחלוקת מ"מ נ"מ דחשיב כרבים לגבי יחיד עכ"ד. ואין דבריו מובנים דמה הוק' לו ע"ז והלא בכל סתם ואח"כ מחלוקת הו"ל להק' כך ולתרץ מה שתי' וכ"כ התוס' בפרק החולץ דף מ"ב ע"ב ע"ש וכ"כ הרא"ש עצמו בתוס' שם נדפס מחדש ע"ש. ותו קשה דבלא"ה הוי רבים ר' ור"ע בשבועות. ר' ור"י בידיעו'. ותו' ק' דאמאי לא ק"ל אידיעות ג"כ דפ"ב הדר בי' מהאי סתמא ושנה הך מחלוקת ע"ש. ולקושיא א' י"ל דודאי פשיטא לי' להרא"ש ז"ל דכל סתם ואח"כ מחלוקת חשיב כרבים וכו' אלא דהתם ק"ל דכיון דהיא עצמה סברת ר' וסתמה היכי חזר בו בפ"ג ותי' דכיון דמ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד והלכ' כרבים א"כ לא מיקרי חזר' אלא לענין סתם גמור. וראיתי להרא"ש ז"ל בש"מ לפ' הזהב דף נ"ב ע"א שכתב וז"ל אמר רבא מאן תנא טלית וכו' הק' ר"מ היאך פסק רבא לעיל וכו' והא סתם לן מעיקרא כר"ש גבי טלית ואחר כך מחלוקת גבי סלע וסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם דהדר בי' ר' וכו' ע"ש וכנראה דסותר את דבריו וצ"ע

לימוד קנב אמרי' פרק קמא דשבועות דף ד' ע"א מעיקרא סבר וכו' והדר סבר וכו' ומשנה לא זזה ממקומ' ופירש"י והמשכיל יבין שאחרונ' עיקר עש"ב. והתימ' מהרב הליכות אלי סי' תרכ"ג שהביא דין זה משם התוס' ע"ש וכ"כ הר"ן ז"ל בה' ר"פ ואלו עוברין ע"ש. וראיתי להרא"ם ז"ל פ' בא גבי כל מחמצת לא תאכלו שכתב וז"ל ומ"ש הר"ן ז"ל דהאי סתמא לאו דסמכא היא דהא סתם תנא אחרינא בפרקין שיאור ישרף והאוכלו פטור אינו מחוור וכו' ואלו היתה סתמא הוה קשיא סתמא אסתמ' וליכא למימר דאידחי קמייתא מבתרייתא דא"כ הך דפריך בריש ביצה מכדי מאן סתמיה למתני' ר' מ"ש הכא וכו' מאי קושיא דילמא ההיא דאין מבקעין אידחיא מההיא דמחתכין כי היכי דליהוי ההיא דמגביהין וכו' מוחלפ' השיטה ומדלא תני לה בעדיות וכו' עכ"ד. וכן גמגם מזה שם על דברי התוס' שם ע"ש. והם תמוהים מאד דדברי הר"ן ז"ל והתוספות גמרא ערוכה הם כדכתיבנא. איברא דכה"ג קאמר הש"ס לר"י בס"פ שהחשיך דף קנ"ז ע"ש אבל בריש ביצה דקאי לאוקמת' דר"ן זה לא יתכן דמוכרח הוא לחלק בין שבת לי"ט מכח רומי' דב"ש וב"ה אהדדי מהא דביצה לההיא דמגביהין לפי מאי דמחליף ר"ן משום מתני' דעדויו' ומתני' דמחתכין וע"כ לחלק מי"ט לשבת אלא דהש"ס תפס לו בעיקר סתמא דר'. וגם מ"ש דילמא ההיא דאין מבקעין אידחיא מההיא דמחתכין וכו' לא ידענא היכא פסיקא לי' הא דאידחי וכו' אי משום סתם בתרא אדרבה הא דאין מבקעי' בתרא היא במס' ביצה אחר שבת ותו דליתא התם בתרא דהא בתרי מסכת' אין סדר למשנה והרי הר"ן גופי' שם כתב להדיא וז"ל והאי סתמא עדיף טפי דבתר' הוא ובחדא מסכ' יש סדר ע"ש וצל"ע. ומה שהק' להר"ן דמתני' דאלו עוברין לאו סתמא היא דדברי ר"י דקתני אכולהו קאי ע"ש המעיין במלחמות שם שהזכירו הרא"ם שם עיניו יחזו כונת הר"ן ז"ל ע"ש

לימוד קנג כתב הכריתות לשון למודים ש"א דף כ"ט ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ואפי' בג"ש והוכיח כן מסוגיא דפ' איזהו מקומן דף נ"ז ע"א דקאמר אתיא זריקה זריקה מעול' ופריך אי מה להלן ב' מתנו' שהן ד' אף כאן וכו' אמר אביי למ"ל למכתב סביב בעול' סביב בחטאת הוו להו ב' כתובים הבאים כא' וכו' ע"ש וכ"כ רש"י ז"ל שם ע"ש. וכ' הרב יבין שמועה ז"ל שהתוס' בפרק קמא דקידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה הו"א וכו' חולקים בזה ע"ש. וצריך לעיין לדעת הכריתות מה יענה לקושית התוס' שם. וכבר עלה על לבי לומר דלא כ' הכריתות כן אלא דומיא דההיא דאיזהו מקומן דאיכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי לענין יסוד דהשתא אהני ג"ש ואהני ב' כתובים דלא נילף ג"ש לכולא מלתא ואתי לצלויי דלא אמרינן הכא אין ג"ש למחצה משא"כ גבי ראיה דליכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי אז אמרינן שפיר דג"ש עדיפא ודאי מב' כתובים. ובזה ניחא לי מאי דהוה ק' אצלי אהא דאמרינן בפ"ד מיתו' דף נ"ג ע"א דשאר הנסקלין ילפי' בג"ש באוב וידעוני ע"ש דבסוף ההוא פרקא אמרינן דאוב וידעוני הוו ב' כתובים הבאים כא' ע"ש. וא"כ היכי ילפינן מנייהו אפי' בג"ש. ולפי האמור לק"מ דשאני התם דליכא לקיומי הג"ש למלתא אחריתי אבל מ"מ גבי ראי' ראי' ליתא. דע"כ לפי האמת דכתיב זכורך ג"ש דראי' ראי' במאי מוקמת לה וע"כ דלשו' דרשא אתא וא"כ הא איכא לקיומה להך מילת' כי אידך דאיזהו מקומן וראיתי לו להרב הנז' שדחה זה ג"כ מבקיאות דפ"ק דחגיגה דמוקי לג"ש דראי' לענין חרש ע"ש. והוא ז"ל תי' דלדעת הכריתות מאי דקאמר הו"א נילף ראי' ראי' מהקהל לאו לענין נשים קאמר אלא לענין למילף מני' טף ובתר דיליף מיני' דטף חייב הדר ילפי' נשים בק"ו מטף דהשתא לא ילפי' מהקהל דין הב' כתובים גופייהו ע"ש שכתב שזה נכון וחריף. ומלבד דאין זה במשמע לשון הגמ'. עוד בה שהרי כתבו התוס' דלא אמרי' דטף גריעי מנשים אלא לבתר דילפי' ממצה דאל"ה הו"א אדרבה עדיפי מנשים וא"כ היכי אמרי' גבי ראי'. ק"ו לנשים מטף ואימא דדוקא גבי מצה הוא דגלי דטף גריעי מנשים דהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כא' נמי להא מלתא דמש"ה אצט' נשים בהקהל דמצי למילף