למודי ד' קס

תוס' סנהדרין דף נ"ט ע"ב והר' מש"ל. ועתה עוד ראיתי לו שם מ"ש שהתוס' אלו פליגי עמ"ש רש"י עש"ב. ולע"ד פ"ו ודינין כי הדדי נינהו דהשחתה ל"מ אמרת שנמשכת מפ"ו דגם בקיום פ"ו מצווה ודאי על בל תשחית ובכן ל"ק מה שהק' שם למהראנ"ח. וקו' מהראנ"ח י"ל דמילה וק"ו על שניהם היא מצוה אבל שבת שמצווה לעבוד אם עבד אין הזכרתו מעלה ולא מורדת. שו"ר בתשו' לה' יוסף קצבי סי' ג' פי' כוונתם שלא להשחית בעקרה וזקנה דאין לומר ב דים שאין זה תלוי בפ"ו דאף שקיים פ"ו ה"ז שופך דמים ע"ש. ואפשר שכך הבין ה' מש"ל אך מ"ש דאין לומר בידים וכו' לא ידעתי אם ראה פירש"י הנז' וצ"ע]

לימוד קמט כתב הרב חי' הלכות בחי' פ"ק דשבועות דף י' ע"ב ד"ה כדאמר רב חמא וכו' וז"ל כיון דרגלים גופייהו מר"ח קאתי לית לן למימר ביה שיהא יוכיח אפרכת ר"ח כיון דאינהו גופייהו מר"ח וכו' ע"ש והוא חידוש גדול בעיני לא ראיתיו עד הנה. והקשו אלי לפי דברי הרב מדאמר בפ' איזהו מקומן דף ן' ע"א לא ליכתוב רחמנא בחטאת ותיתי מהנך מה להנך שכן זכרים לא נכתוב אשם ותיתי מהנך מה להנך וכו' ע"ש והלא אי לא כתיב בחטאת והוה יליף מעולה כי פרכי' שכן כליל היכי מצינן למימר אשם יוכיח והא לא מצינן למימר אשם יוכיח מפרכת עולה כיון דאיהו גופיה מעולה קאתי בהקיש'. והשבתי לזה דהתוס' שם כתבו ד"ה לא נכתוב רחמנ' בעולה וכו' וז"ל פי' ונכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ע"ש וה"נ י"ל דהיינו דפריך לא נכתוב בחטאת ונכתוב בהדי' ג"כ באשם וה"נ הא דפריך לא נכתוב באשם פי' ונכתוב בהדי' ג"כ (באשם)] [בחטאת[ ומש"ה אצטריך לפרכא דהצד השוה ומיהו כי פרכת לא ליכתוב חטאת וליתי מהנך ויהיה אשם כדקאי דיליף מהקיש' אז ודאי לק"מ דכי ילפי' בתחי' הדין מעולה פרכינן שכן תדיר ותו לא מצינן למימר אשם יוכיח כמ"ש מהרש"א ז"ל. אמנם ק"ל ממ"ש שם דף מ"ח ע"ב גבי פסח בצפון מכולן נמי שכן ק"ק ע"ש. וצ"ל בכל זה דבלא"ה פריך שפיר וצ"ע

לימוד קן נר' מדברי רש"י ז"ל פ"ב דקדושין דף מ"ג ע"א ד"ה ולמ"ד דב' כתובים דאין מלמדין אינו כמו מיעוט גמור אלא דמ"מ צריכין למילף ממ"א דאי לא למ"ל הך טעמא דדברי הרב וכו' שכתב שם וכ"כ הכריתות לשון למודים ש"א דף כ"ט וז"ל ומוקמ' להו אדינייהו ולא ילפי' מנייהו אבל אינו ר"ל דילפינן בהפך וכן משמע לפירש"י ס"פ ב"ש דף מ"ו וכו' ע"ש והוא ממ"ש רש"י הם וז"ל אין מלמדין וכיון דלא ילפי' ולא מייתי' ראיה מנייהו וכו' ע"ש. ועיין בג"ה סי' תקכ"ג שנתעלמה ממנו הלכה זו ע"ש. וכתב הרב יבין שמועה וז"ל דאי הוי מיעוט א"כ תק' לר"י דנדרוש הוא לאחר כפרה וכו' ואצטריך קרא למימר דלא ממעטי' דאין בו מעילה מכח הב' כתובים דהוי מיעוט אלא ודאי וכו' עש"ב. ולענ"ד אם יש להביא ראי' נהפוך הוא דבשלמא אי אמרי' דהוו מיעוטא א"ש דיש כח בב' כתובים דליהוו כמו מיעוט' ממש ולמעט דלא תדרוש הקישא בהא מלתא אלא אפכא הוא לאחר כפרה וכו' וכ"כ הוא עצמו שם סמוך ונר' ע"ש. אמנם אי אמרת דמוקמי' להו אדינייהו א"כ נדרוש הוא לאחר כפרה וכו' דלא נימא מסבר' כיון דאין בהם צורך גבוה וכו'. ומה שהביא הרב ז"ל מדברי התוס' דקדושין דפליגי עם רש"י ז"ל ע"ש מה שהעל' בזה הנה נכון. אבל מהרש"א ז"ל שם הביא הת"י שכתב להדי' דהוו מיעוט' בנא שום קרא אחרינ' ע"ש. וכן נר' דעת הש"ך ז"ל ח"מ סי' שמ"ה סס"ק ו' ע"ש שכתב דלמסקנ' א"צ לטעמ' דדברי הרב וכו' עש"ב ואע"ג דאיכא למילף מקדשים וגירושין דשלוחו כמותו ועיין בע"י דפ"ק דקדושין שם ובמוהרימ"ט ז"ל שם ד"ה אלא וכו' ע"ש ועיין תוס' דפ' שבועות שתים בתרא דף כ"ו ע"ב ד"ה צריך ע"ש, וע"ע תוס' דרפ"ק דערכין דף ב' ע"א ד"ה קרבנו וכו' ובתו' דשבועות דף כ"א ע"א ד"ה אמר וכו' ע"ש ובתו' בפ' מ"ח דף ק"א. וראיתי להרב יבין שמועה דף מ"ח ע"ב שהק' לדבריהם אלו ממ"ש הם בפ' מרובה דף ע"ז וכו' עש"ב. ומה שהקשה הרב ז"ל מדברי התוס' לאלומי הקושי' דוקא דאדרב' אימא אפכא אמנם לפירש"י נמי דס"ל דלא הווי מיעוט' הוא ק'. איברא שהרב עצמו בדין ב' כתובים הסכים ס' התוס' עם רש"י עש"ב. ומה שתי' הרב ע"ש לכאורה ק' דאכתי נימא דאתא למעוטי בטמא שנולד מן הטהור לרבנן דר"א וי"ל דרבנן דר"א היינו ר' יהושע דנ"ל התם בטמא וכו' משה כשבים ע"ש. אבל ק' לר"א דמתיר בכלאים וכי אתמר דרבא לטמא וכו' אכתי נימא דהוו ב' כתובים. ולי נראה דאי לב' כתובים ולרבות בפטר חמור וטמא וכו' לא אצטריך דמהיכ' תיתי למעט דודאי שה הוא. עוד נ"ל דלא אמרי' ב' כתובים אלא היכא דמצי יליף פטר חמור או טמא מחד מהב' כתובים גופייהו דאז אמרי' אם איתא לכתוב חד וסגי אמנם השתא דלא מצי ילפי מחד מנייהו דקדשים שאני אין זה מסוג ב' כתובים ופוק חזי כולהו ב' כתובים דסוגיין דעלמא. עוד נ"ל ע"פ מ"ש בחי' הרמב"ן ז"ל לפ"ק דקידושין וז"ל ואי ק' דכיבוד נמי כתי' למען יאריכון ימיך והוי מורא וכיבוד ב' כתובים וכו' איכא למימר דמורא וכיבוד חד הוא ולא מיקרי ב' כתובים עכ"ד. והשתא לק"מ דפסח גופיה קדשים הוא ולא מיקרי ב' כתובים ומדכתיב בפסח ש"מ דאצטריך לגלויי לן בעלמא וזה נ"ל כונת התוס' דמנחות דף י"ט ע"ב ד"ה דתנא וכו' שכתבו אין להק' וכו' ולא זכינו לאור תירוצם ולפי האמור א"ש שהתי' ברור ועיין בפירש"י דמנחות דף ט' ע"ב ע"ש ובתוס' דיומא דף ס' ע"א ד"ה חד ובתוס' דפ' כל הבשר דף קי"ג ע"ב ד"ה אלא וכו' ע"ש. ועיין תוס' דאיזהו מקומן דף נ"ז ע"א ד"ה למ"ל ע"ש ובזה ניחא נמי מאי דק' עוד דאימא דהב' כתובים אתו למיעוטא למעשר דלא נילף בג"ש ואצטריך מיהא השתא הג"ש למלתא אחריתי כדאיתא בכמה דוכתי הך ג"ש בגמ'. ולפי מ"ש לק"מ דמעולם לא עלה על דעת לומר דהוו ב' כתובים בכה"ג וכל זה ברור בעיני. ומה שהק' עוד ז"ל דג"ש דשה שה לחומרא נתקבלה ולא לקולא וכה"ג כתבו התוס' דפ"ק דקדושין דף ג' ד"ה ואשה וכו' ע"ש מה שתי' הרב בתירוצו הב' ע"פ מ"ש התו' דחולין דשה שה בפסח אינה מופנה ע"ש. לא מצאתי שהתו' שם כתבו כן אלא לענין דלא נילף ג"ש שה שה דתשלומי ד' וה' ובאותו וא"ב מפסח ע"ש וצ"ע. עוד נראה ליישב דאי אמרי' דאצטריך בפסח כי היכי דלא נילף מפטר חמור אכתי למ"ל ת"ל מדאצטרך תפדה לרבות ומהכ"ת למעט וע"כ ודאי כי היכי דלא נילף מפסח ש"מ דבפסח אימעוט כלאים מאי אית לך למימר דהוה דרשינן תפדה להנך מילי דוקא ולא לכלאים השתא דאתית להכי דאינה דרשה גמורה אין לנו לו' דאצטריך קרא בפסח כי היכי דלא נילף מפטר חמור כאלו מוכרח לדרוש כן אלא ודאי דאצריך בפסח למילף לפטר חמור דלא נימא תפדה ריבה גם לענין כלאים ודוק היטב ובלא"ה לפי מ"ש דפסח וקדשים חד הוא לק"מ דכיון דקדשים עצמו הוא יותר מסתבר לומר דלהחמיר בא בשאר קדשים מלמילף לקולא מפטר חמור כיון דאיכא למילף פטר חמור מפסח וברור וראיתי להרב באר יעקב ז"ל שכתב כדכתיבנא ע"ש

לימוד קנא תניא בריש סנהדרין דף ג' דיני ממונות בג' ר' אומר בה' ע"ש. ואע"ג דבמתני' סתם לן ד"מ בג' מה שסותם הוא לפי מה שהכריעו בו חכמים ואע"ג דליה לא ס"ל וה"נ אשכחן בריש שבועות דף ג' לא תימא ר' היא דנסיב לה אליבא דתנאי וליה לא ס"ל אלא ר' טעמא דנפשי' מפ' דתניא וכו' ע"ש. משמע דאי לאו דאשכחן דתניא שפיר אמרי' דליה לא ס"ל וה"נ מסיק התם בסוף הסוגיא