למודי ד' טז

לוקה וי"ל דס"ל כהר"ש מדרוייש ע"ש ולי נר' דלר"י ל"ק למ"ל במים יובא דהו"א ה"מ דבר כפרה וכו' ואי מבמים יובא הו"א איפכ' קמ"ל ובהכי ניחא מה שהקשה שם לבריית' דפ"ק דשבועו' ע"ש אמנם הסו' קיימא לר"י וס"ל דכיון דבאכילה דתרומ' לא חילק רחמנא בין בר כפר' וכו' ה"נ בנגיעה

וראיתי למהר"י אלפנדארי ז"ל בס' מוצל מאש סי' ך' שהקשה לדברי ה"ה ז"ל מהא דקאמר התם הרגו אין נהרגין משום דאעמ"ה והא התם איכא לאו מפורש דלא תענה והוא ז"ל תירץ וז"ל ונר' לומר דלא אמרה ה"ה ז"ל אלא לענין מזהירין אבל לא לענין עמ"ה עכ"ל אבל מדברי הרא"ם ז"ל בדיבור דקיימין בי' בסופו יראה להדיא דס"ל דאפילו לעונש אמרה ה"ה ז"ל ע"ש ולי נר' ע"פ מה שראיתי שם בחידושי הריטב"א ז"ל שכ' וז"ל למדתנו רבינו וכו' י"מ דברבי לחדודי לבריה הוא דקאמר ליה דודאי אפי' למ"ד בעלמ' עמ"ה וכו' בהא אעמ"ה דעדים זוממין חידוש הוא ואין לנו בו אלא מקום חידושו בלבד כראית' בב"ק וכו' ובריה אהדר לי' שפיר למדתנו וכו' דאפי' בעלמ' אעמ"ה וכ"ש כאן וכו' עכ"ל ובזה א"ש וס"ל לה"ה ז"ל דהא דקאמר לי' לאו ק"ו הוא משום דס"ל דאע"ג דחידוש הוא ה"מ היכ' דאין מפורש כבר באיסור אבל היכא דמפורש בו לאו שפיר ילפינן ק"ו ומתרץ לו למדתנו רבינו בעלמ' וא"כ הכא דחידוש הוא אע"ג דאיכ' לאו מפורש הוי כמו בעלמ' דלאו חידוש הוא ואביו ס"ל דמ"מ כיון דמפורש ילפינן ואפי' דאיכ' תרתי לריעותא א"צ לחדודי וכסברת י"מ

וראיתי לרבינו ז"ל בס' המצות מצוה עק"ב שכ' וז"ל הזהירנו מלאכול בהמה וחיה טמאה ולשון ספרי וכו' ודין הוא מה אלו שיש בהם סי' טהרה וכו' אבל הק"ו זה אמנם הוא לגלויי מילת' בעלמ' כמו שזכרנו בבתו מאנוסתו וכו' עכ"ל והיינו משום דכיון דאמר קרא טעם איסור הגמל וכו' הו"ל הק"ו גילוי מילת' ולרווחא דמילת' נקטיה ועי' בס' קרבן אהרן ז"ל בדרכו האחרון בזה ולפמ"ש ה"ה ז"ל צ"ל דקרי לי' רבי' גילוי מילתא הוא משום שכבר נתבאר איסורו בעש' ולא מייתי מבתו מאנוסתו אלא לענין דהיכ' דהוי גילוי מילת' מאיזה טעם מזהירין מ"ה מיהו הא כדאי' והא כדאיתא מה דחוק בלשון רבינו ז"ל דגילוי מילתא אק"ו גופיה משמע דמצי אתי בלאו הכי

האמנם נשאר לנו לדעת איך מ"ש הרמב"ן ז"ל שהבריית' הזאת היא לדברי האומר במס' סנהדרין עמ"ה דהלא גמ' ערוכ' היא בפ' הלוקין שהזכרנו דאפי' למ"ד עונשין אין מזהירין מ"ה וכבר הושב מהגאון ז"ל ויש ליישב בדוחק דסובר רבינו ז"ל דודאי הא דקאמר התם אפי' למ"ד עונשין היינו ר"ש גופיה וכמ"ש הוא ז"ל שם בחידושיו אלא מיהו ס"ל דר"ש אפי' בק"ו גמו' קאמר דלא כמ"ש שם ולא פריך אלא משום דהתם לא אשכחן דמזהירין ואע"ג דמצי לאוקמי' כתנא דת"כ דס"ל דאפי' באזהרה נמי מזהירין מ"מ ניחא לי' לאוקמה כסבר' ר"ש דהלכת' היא לדידן אליבא דהלכת' ומ"ש שנויה לדברי האומר וכו' ר"ל דאליב' דר"ש דס"ל עמ"ה סבר האי תנא וסבר טפי מדידי' דאפי' באזהרה כלומר כיון דאשכחן מ"ד עמ"ה שייך לומר דעמ"ה מיהו לאו דהלכת' היא דקי"ל אין עמ"ה ודוחק

ודע שראיתי למהרש"א ז"ל בס' הליכות אלי כלל קי"ד שכתב וז"ל קי"ל דל"א ענש הכתוב אא"כ הזהיר כתבו התוס' שבועות דף ז' ע"א ד"ה ואחת וכו' דהיינו דוקא שאר עונשין אבל עונש כרת לא בעי אזהרה וכ"כ התוס' בקמא דק"ה וז"ל דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אע"ג דאיכא כרת עכ"ל ותמהני דהלא ש"ס ערוך הוא בפ' הלוקין דף י"ג ע"ב דאמרי' חייבי כריתו' ל"צ התראה שהרי פסח ומילה ענש אעפ"י שלא הזהיר ע"ש אבל מ"ש התוס' שם מעיקרא וז"ל ואזהרה מוהבשר וכו' הוא צ"ע וע"ש בחידו' בס"ד מ"ש בזה ע"ש אמנם יש לתמוה בדברי התוס' דב"ק שהביא הרב ז"ל שכתבו דלקרבן בעי' אזהרה ובפסח ומילה דליכא לאו מש"ה ליכ' קרבן אף דאיכ' כרת במזיד דבשמעת' דהלוקי' שם פריך ודילמ' אזהרה לקרבן שהרי פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן ומשני התם לאו ה"ט אלא דאיתקש וכו' ע"ש בפירש"י ותוס' ז"ל הרי לך בהדיא דליכ' למימר דהאזהרה אתי מפסח ומילה כמ"ש התוס' דהיינו דפריך ודילמ' וכו' אלא ודאי דאזהר' דכרת למלקות ומפסח ומילה לאו ה"ט וכו' כדאיתא התם. ואפשר דס"ל דרבינ' התם דמשני שינויי' אחרינא פליג אדרבא וס"ל דקרבן בעי אזהרה והתוס' ס"ל דהלכה כרבינ' דבתראה היא ועיין תו' דר"פ השוחט והמעלה ועיין ברפ"א מה' שגגות ועיין בס' באר שבע רפ"ק דכריתות ע"ש

ואולם חזות קשה הוגד לי מה שראיתי להריטב"א ז"ל בחידושיו לר"פ הלוקי' דף י"ד וז"ל והלא דברים ק"ו וא"ת והא אעמ"ה י"ל דקרבן עונשין עכ"ל ונוראות נפליתי הפלא ופלא דבהדי' אמרי' בפ"ד מיתות דף נ"ד ע"א הבא על אביו חייב ב' וכו' בשוגג ולקרבן וכו' מ"ס עמ"ה. ומ"ס אין עונשין ע"ש הסוגי' דלא פליגי התם אלא בגילוי מילת' ובפלוגת' דאביי ורבא כדאית' התם. וסבור הייתי לומר לדעת הרב עפ"י מאי דגרסי' בפ' שבועות שתים בתרא דף כ"ו ע"א שם במשנה גבי נשבע לקיים את המצוה דיליף לה התם ר"י בן בתיר' לחייבו קרבן מק"ו מרשות ע"ש והשת' איכ' למימר דר"י ס"ל דלקרבן עמ"ה ורבנן התם דפליגי עליה לדבריו קאמרי לי' א"נ עדיפא מינה אקשו לי' דאפי' מדינ' לא אתי וסוגי' דהלוקי' אליבא דריב"ב ודפ"ד מיתות היא לרבנן או יכול דאפי' רבנן מודו מיהת דלקרבן עונשין וסוגי' דפ"ד מיתות פליג' אמתני' דשבועות דתנאי נינהו וההי' דמכות אתיא כההי' מתני' דשבועות וכן בדין דאין לומר כדכתיבנ' מעיקר' דרבנן לדבריו קאמרי דהתם קאמר בגמ' לרבנן השתא הרעת אחרים אתרבי הטבת אחרים מיבעי' ע"ש אבל כל זה דוחק הוא. עוד מצאתי בכריתות לשון למודים סי' קי"ד שהביא מהתוספת' דמוכח התם דלריב"ב אפי' לקרבן אעמ"ה עש"ב. וראיתי בתוספתא פ"ג דשבועות תניא התם מפי עצמו מנין ת"ל כי תחטא וכו' ריב"ב אומר א"צ ק"ו וכו' א"ר אליעזר נמתי לפני ריב"ב וכי יש עמ"ה ע"ש ולפ"ז אפשר דריב"ב לטעמי' דס"ל דלקרבן עונשין מיהו בפ' שבועת העדות דף ל"א יליף התם ק"ו לרבנן למפי עצמו ומיהו נראה דק"ו גילוי מילת' הוי וכמ"ש הרב ה"ע ז"ל וההי' נמי דקיום מצוה נר' דהך ק"ו גילוי מילת' הוי דכיון דברשות אע"ג דליכ' אלא חד איסור' מיהא מיחייב בקיום מצוה מה שמושבע עליו מהר סיני אינו גורם לגורעו מרשות כיון דקרא קפיד משום עברת שבועתו דכתיב לא יחל דברו ומה גם לפי מ"ש תוספ' הרא"ש ז"ל התם ריש פרקא דאוכל היינו להרע דקרא בעברת שבועתו ודומי' דמ"ש בתחל' לרש"י והרמב"ן ז"ל ונ"ל דס"ל למרן ז"ל דהתם לענין כרת קאמר דכל דבר שזדונו כרת שגגתו חטאת ומ"ה מייתי לכרת באביו מק"ו לענין קרבן אבל בנ"ד קרבן בלחוד קאמר כדאמר דחייב ג' חטאות דלענין כרת דאיתי' בחטאת אעמ"ה גם בקרבן דה"נ כרת דאחותו אעמ"ה ויעיין בהליכו' אלי סי' י"א מ"ש בזה ולפ"ז ה"ה דהמ"ל מסתבר' מלתי' דר"י בישראל ומזיד בלא התראה ולכרת עיין להמש"ל ז"ל רפ"א מה' ביאת מקדש ע"ש ועיין בתוס' דיבמות דף כ"ה ד"ה הוא ע"ש

ושו"ר להרב דינא דחיי לאוין צ' שכת' וז"ל ולא יקשה בעיניך דאפי' כרת ליכא בערות אביו ממ"ש התוס' פ' הלוקין דונכרתו לא קאי אלא אעריות המפו' בהדיא וא"כ ק' דלכ"ע היכי אמרי' מ"ס עמ"ה דהא קרבן לא מקרי עמ"ה דאיכא למימר דערות אביך מקרי עריות מפורש' וכו' ע"ש

וחזה הוית למהר"ש אלגאזי ז"ל בס' הליכות אלי כלל ז' שכ' על דברי הריטב"א ז"ל הללו וז"ל ויש לי להביא ראיה מנחו' דכ"ז ע"ב וכו' ע"ש ויש לדחות דהתם גילוי מילת' בעלמ'