למודי ד' טו

יתיישב מה שהק' בס' ג"ה סי' ד' לדברי ה"ה ז"ל ע"ש וא"ש נמי מה שהק' בס' שע"ה בפ"ב מה' מ"א לה"ה מפ' יה"ך וה"נ א"ש מה שהק' המש"ל ז"ל לדברי התו' וזכרנו דבריו לעיל וכן ניחא מה שהק' השער"ה ז"ל מסוגיא דהלוקין דקאמר איסורא בעלמא והתם איסור מבואר ע"ש אלא שמדברי מרן הכ"מ ז"ל בפ"ה מה' איסורי מזבח אין נר' כן ע"ש

וראיתי להרב שע"ה ז"ל שם שהק' לדברי רבי' ז"ל מסוגיא דר"פ השוחט והמעלה דאק"ו דיליף מה מותיר שלא ענש הזהיר פסח שענש א"ד שהזהיר פריך עליה וכי מזהירין מ"ה ע"ש והתם העונש מבואר היא. ולי הצעיר ל"ק כלל דלא כתב כן רבי' אלא בק"ו שיש לנו כל קולותיו וחומרותיו מבחוץ דהשתא איכא תרתי לטיבותא ק"ו וביאור העונש משא"כ הך ק"ו דמכח ביאור העונש עצמו הוא שנידון וע' למהר"ם דיבוטין ז"ל דף קכ"ז ע"ב ואחרי מופלג ראיתי להרב דינא דחיי בלאוין די"ט שכ' כדכתיבנא לקושיא אחרת ע"ש ודע דלפי דברי רבי' ז"ל אלה א"ש לשונו בחיבורו הל' שביתת עשור שכתב מאחר שענש הכתוב כרת וכו' למדנו שמוזהרין וכו' עיין להרדב"ז ז"ל בלשונות הרמב"ם ז"ל סי' כ"ד ע"ש

ובהשגות הרמב"ן ז"ל לס' המצות כתב על דברי רבי' ז"ל וז"ל וזה כולו טעות ופשרה משובשת וכו' ואפי' היה העונש מבואר ומפורש לא יוציאו לו אזהר' מן הדין רצוני לומר מק"ו בשום פנים וכן אמרו בראשון של מכות בת אביו ובת אמו מנין ס"ל אחותך היא וכו' עד שלא יאמר יש לי בדין וכו' הא הוצרך להם להביא לה אזהר' מקרא מפני שאין מזהירין מ"ה ואפי' אחר שמצאנו העונש עכ"ל ובאמת שאלה היא לרבי' ז"ל ואפשר להליץ בעדו דכיון דהתם לעונש כרת קיימי' ובכרת לא בעי' אזהר' כדאי' בר"פ הלוקין א"כ ודאי דהיא אזהרה למלקות ומלקות ודאי לא נתבאר איסורו עיין ביבין שמועה וניחא נמי הך

האמנם ק' אצלי לרבינו דאמרי' ר"פ הנשרפים תני אבוה דר' אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן ופריך הגמ' אזהר' מנין בשלמא לאביי ורבא וכו' ומייתי מאל תחלל וכו' ע"ש ומאי קושיא אזהר' ת"ל מק"ו דבת בתו ואפי' לרבא דס"ל אין עמ"ה הכא שאני כיון שהעונש מבואר ולפמ"ש הרב דינא דחיי שם לאוין הנז' וז"ל ושמא גם לדעת הרמב"ם אע"פ שהעונש מפורש אין מוציאין אותו מק"ו אלא דוקא במה הצד ע"ש ניחא. וניחא בזה מה שהק' בס' שע"ה מפ' י"הך לרבי' דאמאי אצטריך התם למילף אזהר' בעינוי מלא יאמר עונש במלאכ' וכו' ותיפוק ליה מהך ק"ו גופיה כיון דעינוי חמור ממלאכה כיון דמפורש בו העונש ובלא"ה י"ל דניחא ליה להש"ס לאפוקי אזהר' מעליא ולא כתב כן הרמב"ם ז"ל אלא לומר דיכולין להביא אם לא מצינו במ"א. ובהכי ניחא נמי מאי דהוה ק"ל לרבי' ז"ל מדאמרי' פ' הלוקין די"ד ע"ב האי מבע"ל לטמא שנגע בקדש ומשני אזהר' לאוכל מדאיתקש קדש למקדש ע"ש ואמאי צ"ל מדאתקש ת"ל מק"ו דנגיעה כיון שהעונש מפורש דלעולם כל שמצינו היקש מפורש לא מייתי מק"ו ומיהו למק' דפריך האי מבע"ל לטמא שנגע בקדש הא ק' ואימא דנ"ל מק"ו דנגיעה וז"ל הריטב"א ז"ל בחי' להם פי' וליכא למימר דיליף מניה אוכל בק"ו דהא אין מזהירין מ"ה ע"ש וכן ק' למ"ש התו' רפ"ב דזבחים ד"ה אלא דאימא דנ"ל מלקות מק"ו דאהני ק"ו להכי כיון דלאו נ"ל מוינזרו וי"ל הא לק"מ דס"ל דהש"ס פריך מדר"ל דקאמר טמא שאכל קדש מבכל קדש דמשמע דמגופי' דקרא נ"ל ועי"ל הש"ס פריך דמנ"ל לאוקמיה בנגיעה דילמא באכילה דוקא ואכתי נגיעה מנ"ל וכן הוא סגנון הקו' בפ' כל הפסולין דף ל"ג ע"ב ע"ש וכ"כ הרב שע"ה פי"ב מהלכות תרומות לדעת הרא"ם ז"ל ע"ש ומה שהכריח מהא דפריך ההוא מבע"ל לטמא שאכל וכו' לפני זריקה ע"ש המעיין בחי' הריטב"א ז"ל יראה דלא אריא ע"ש ומיהו לפי מאי דכתיבנא נמי לדעת רבינו ז"ל הא נמי ניחא

וניחא נמי מאי דק"ל לדעת ה"ה ז"ל מהא דפריך האי מבע"ל לטמא שנגע וכו' ואכתי ליתי בק"ו דהא נתב' איסורו מוכפר עליה הכהן וטהרה עיין בהערל דף ע"ד ע"ב ע"ש אמנם ק' לר"ל גופיה למ"ל הקישא ת"ל מק"ו ונ"ל דלא אמר' ה"ה ז"ל אלא כי לא אשכחן אבל כשמצינו מפורש אין להק' דליסמוך אמה שנתבאר איסורו ובהכי ניחא נמי לר"ל למ"ל אזהרה לקדש וכן לר"י ת"ל ק"ו מתרומ' וניחא נמי מה שיש לתמוה משם ג"כ לדעתו דלמ"ל לר"י תרי קראי בתרומה לאכילה ולנגיעה ת"ל אכילה מק"ו דנגיעה דמפורש איסורו מובא השמש וטהר כדאי' בהערל שם ולפ"ז א"ש וענ"ל לזה דאי לאו איש איש לנגיעה הוה מוקמי' לא תגע דאכילה קאמר דמסתבר וכס"ד דמק' דפריך האי מבע"ל לטמא שנגע וכו' ובהכי ניחא מה שהק' הרב שע"ה ז"ל שם לדעת הרא"ם ז"ל ע"ש דהו"א לא תגע אכיל' אבל לדברי רש"י ז"ל ליכא למימר הכי דאי איכא לאוקמה לאכילה א"כ נוקמיה השתא לאכיל' ואצטריך כמ"ש רש"י ז"ל בחומש שם ע"ש ומה שתי' הוא ז"ל ברור הוא וכנ"ל גם אני ע"ש

אמנם ק"ק לדברי ה"ה ז"ל דבמידי דאית בי' איסור' דאוריי' בביאור כי הך דבהמ' טמא' דאית בי' איסור עשה שפיר מזהירין למלקו' מדין ק"ו ה"נ גבי אחותו דאע"ג דלמלקו' איתא לאזהרה מ"מ כיון דאית ביה איסורא דאוריי' בביאור מהעונש דכרת שפיר מזהירין מ"ה ויש ליישב דלא דמי דשאני התם כיון דאפי' שלקה מעונש הלאו אכתי קאי בעונש העש' דהאי לחודי' קאי וכו' שפיר מזהירין מ"ה אבל גבי כרת דמה שלוקה פוטרו מכרת כמו שהעיקר אצלינו כל חייבי כריתו' שלקו נפטרו מידי כריתתן הו"ל השת' במלקו' זה כמי שלא נתבאר איסורו מעולם כיון שאינו איסור שם אחר ולפי מ"ש לדעת הרמב"ן והתוס' ז"ל הלא מראש דאחותך לעלמא אתי ניחא שפיר הא נמי. עי' בס' דינא דחיי לאוין ל"ד ע"ש ויתיישב גם בזה דברי הרא"ם ז"ל בפסוק וינזרו מקדשי בני ישראל שכתב דהא דאעמ"ה ה"מ במיתה בידי אדם אבל בעונש ד"ש עונשין ע"ש וכבר תפסו עליו רבים מהאחרוני' ז"ל מש"ס ערוך דפ"ק דמכות דבנין אב לכולן אחותו דכרת הואי ומשם למדנו דאעמ"ה ע"ש ויש לתמוה מהרב הליכות אלי סי' ט' שהביא מדברי התו' דפ' כל הבשר דאפי' לכרת אעמ"ה ע"ש ולפי האמור א"ש דברי הרא"ם ז"ל דהא למדה שאעמ"ה לעלמא היכא דהוי מיתה בידי אדם ונהי דלענין גילוי מילתא לא ס"ל להרא"ם ז"ל הא מילת' כיון דאיהו גופיה הוי גילוי מילתא דאז נימא דבא ללמדך דומיא דידיה דאפילו בגילוי מילת' אעמ"ה מ"מ לענין כרת מיהא אזיל ומודה הגאון ז"ל לזה כיון דסברא מוכרחת דבכר' מיהא עמ"ה משום דכל טעמ' דאעמ"ה הוא כמ"ש הרב ה"ע ז"ל ע"ש משא"כ גבי כרת קמי שמיא גליא אם אותו הק"ו אמת אם לאו דאינו עונש הגוף בידי אדם וע"כ דאחותו יתיר' אם אינו ענין לגופו תנהו למית' ב"ד ועיין בפירש"י ז"ל בפ' היו בודקין דף מ' ע"ב ד"ה אלא וכו' ובר"פ הלוקין אמרינן חייבי כריתו' ל"צ התראה, ע"ש ויע' בהרא"ם ז"ל פ' משפטי' גבי או בן יגח וכו' ע"ש ואפש' לומר דמשום ממון קאמר שם אעמ"ה דס"ל למכילת' דגם בממון אעמ"ה וזהו שכתב שם במכילת' ע"ש ועיין במ"ש שם גבי כי יפתח איש בור וכו' ע"ש. והנה לפי מ"ש המש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת צרעת דין ב' דלר"י ע"כ קרא דבמים יובא וטהר מוקי לי' לנגיעה דקדשים עש"ב יש להביא ראיה דרש"י ז"ל לא ס"ל כה"ה ז"ל שהרי בפ' כל הפסולין דף ל"ג ע"ב ד"ה בתרומה כתב וז"ל וכיון דבתרומה כתב לא ילפינן מלקו' דקדש ואפי' בק"ו דאין עמ"ה עכ"ד ואמאי כיון דאיסורו מבואר מכלל עשה דבמים יובא וע' בהמש"ל ז"ל ברפ"א מה' מ"א ע"ש ומה יענה הרב לדעת ה"ה ז"ל דאיך קאמר ר"י דטמא שנגע בקדש אינו