למודי ד' קנז

הנז' אין נרא' כן וגם הוא לא ירד לחילוק זה אלא בש"ע וכמ"ש הרב פר"ח עכ"ה]. ומה שמסיים שם ה' הנז' וז"ל וה"ה דמ"ל שלא ימנה השבועות א"נ יתכוין שלא לצאת א"נ שימנה בד' וג' וחדא מנייהו נקט ופשוט עכ"ל. נרא' מדבריו כי הוא רוצה לת' מה שהק' הפר"ח בכך ואם לזה כיון כבר כתבנו שגם הפ"ח ז"ל אזיל ומודה בהא וכדכתי' ואם הוא מלתא באפי נפשה ורוצה לת' מה שלא כתב תקונים הללו הגם שאין זה מכוון בדבריו עוד בה כי לא היל"ל הא דימים בלא שבועות דאיהו גופיה ס"ל שם דיצ' ע"ש. שו"ר להרב ברכי יוסף נר"ו שהשיגו לה' הנז' כמ"ש ומשנלע"ד כתבתי והרב נר"ו מבליעו לזו בנעימה וע"ש

ועלה מן האר"ש דהר' כנה"ג וה' מ"ק והרב מג"א סרכין תלת' כולהו ס"ל דמונה ימים בלא שבועות יצא. ומעתה בנ"ד הדבר פשוט לא הפסיד הספיר' והגם שנאמר דכותיה דמהר"ש הלוי וה' פ"ח נקיטי' דלא יצא מ"מ כיון דאיכא מ"ד דיצא. לענין שאר ימים יש לסמוך ע"ז ונר' שאפי' מהר"ש הלוי והפ"ח יודו הכא דיצא ובפרט דהוי במידי דרבנן ודאיכא מ"ד דאף כשעבר יום א' ולא ספר כלל לא הפסיד הספיר' ועיין מ"ש ה' פ"ח סס"י זה סק"ח כנ"ל פשוט ובדידי הוה עובדא. [לעיל נסתפקתי בספירת העומר וכתבתי הנלע"ד ע"ש. ועתה ראיתי מ"ש הרב אלי' רבה בשם שה"ל ע"ש וכעת איננו פה עמנו וכפי הרשום בזכרוני מ"ש לפנים דינא יתיב באתריה. אתה תחזה

לימוד קמה כתב הרב מג"א סימן קל"ה על מ"ש הרי"ף במגי' בשם הירושלמי שעזרא תיקן שיהיו קורין בב' ובה' ובשבת במנחה וז"ל וצ"ע דאיתא במרובה שהלכו ג' ימים בלא תורה בימי משה ועמדו נביאים ותקנו שיהיו קורין בב' ובה' ובשבת וכו' והדכתב הרי"ף שעזרא תקן וכו' היינו מנין הקרואים כדאיתא בגמ' ע"ש. ותמוהים דבריו שהרי בירוש' שהביא הרי"ף בפ' הקורא עומד הכי איתא משה התקי' את ישראל שיהיו קורין בשבת ובי"ט ובר"ח ובחש"מ שנאמר וידבר משה וכו' עזרא התקי' את ישראל שיהו קורין בתורה בב' ובה' ובשבת במנחה וכו' ע"ש. הרי מפו' דעזרא תיקן לגמרי קאמר דומי' דמשה וזה פשוט ותו דבירוש' פ"ק דמגי' אמתני' דכפרים מקדימין ליום הכניסה שם נאמר ר' יושטא וכו' בעא וכו' ולא עזרא תיקן שיהו קורין בב' ובה' וכו' ומרדכי ואסתר מתקינין ע"מ שעתיד עזרא לתקן א"ל מי שסידר את המשנה סמכה למקר' משפחה ומשפחה וכו' ע"ש מפו' יוצא דתקנת עזרא לגמרי הית' ואפשר שהרי"ף לא לדעת הירוש' קאמר אנא לדידן לפום סוגיין וזהו שהוסיף הרי"ף לשון בג' דליתיה בירוש' וכ"נ מדברי הר"ן שם ע"ש ואח"כ ראיתי להרב קרבן העדה שם נתעורר ע"ז וכ' כמ"ש ומה שהק' אח"ז אינו מובן ע"ש. וראיתי לה' המאירי ז"ל בריש מגי' שכ' וז"ל ואע"פ שזו תקנה קדומ' כדכתיב וילכו ג' ימים וכו' מ"מ עזרא תקן ג' בעשרה פ' ונתיחס הכל על שמו. או שמא נשתכח וחזר הוא וסדרה ויסדה עכ"ד. ותי' ב' ליתיה בגמ' ואפשר שכ"כ לדעת הירו' ושם מזכירו אח"ז ושם ראיתי לו בפ"ב הזכירה לזו שהביא הרי"ף בשם הירו' בשם מס' סופרים וכ' עלה שאין לדחות גמ' שלנו מפני בריית' של מס"ס ע"ש

וראיתי להרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג ה' מגי' שכ' וז"ל וא"ת והא א"א שלא יתקבצו בי"ג שהוא יום התענית לקר' פ' ויחל ובפורים עצמו לקר' פ' עמלק. י"ל שאין בני הכפרים מקפידין כ"כ אלא על תקון הקריאה שתיקן מרע"ה שהוא בב' ובה' אבל קרי' ויחל וכו' שאינם מתקוני מש"ר וכו' לא קפדי בהו כולי האי וכו' ע"ש ועדיין יש לתמוה לפי הירוש' הנז' דא"א שלא יתקבצו וכו' כדהק' הרא"ם. שו"ר בתוס' הרא"ש כ"י בחי' מגי' שנתעורר בדברי הירו' הלז מהך דמרובה ומפרק לה דכיון דחד גברא ותלתא פ' או ג' גבר' ותלתא פ' שהיתה מקודם עזרא לא מיקרי ואתו בעבור זה. ושוב הק' מה שהק' הרא"ם ותי' דכיון שאינו אלא משנה לשנה לא היו מקפידין לבוא ע"ש

ושמעתי מפי קדוש הוא הרב המובהק כמהר"י אזולאי הי"ו כאשר נרא' בכבודו והאיר אל עבר פנינו פה העירה תונס יע"א שהי' מדקדק על דברי הרא"ש הללו דאכתי מנ"ל להירוש' כי לא באו בעבור הג' פ' כדי להק' שמא היו באין ובאין לקיים מילי דאבו' תקנום. ואנכי הצעיר דנתי לפניו שאפשר שזה כוין הרא"ש בהקשותו אח"ז מה שהק' הרא"ם ותי' דמפני שאינה אלא משנה לשנה לא קפדי עלה ואע"ג דאיכא עשרה פ' דכוותה בג' פ' בכל שבוע כי הדדי נינהו וכיון דסרכי סרכי. ועיין מ"ש אנו בעניותי' בקונט' קרית מועדינו על הסמ"ג הל' מגילה בס"ד

לימוד קמו כתב רש"י בספ"ד מיתות דף ס"ז ד"ה מכשפ' וז"ל דהא גבי אוב וידעוני דמכשפין הן לא חילק בין איש לאשה ע"ש. וכתב הרב חידושי הלכות דהוצרך לזה לר"י דנ"ל סקיל' מאוב וידעוני אכן לשאר תנאי לא הוצרך לפ' דמהיכא דנ"ל סקיל' נ"ל נמי הא ע"ש. ואיני יודע הפרש ביניהם דה"נ לר"י מהיכא דנ"ל סקיל' הא נמי נ"ל כ"נ דלרוחא כ"כ רש"י דהא מה"ת לחלק בין איש לאשה ואדרב' איש קרוב לחיוב יותר מאשה דמי איכא מידי דלאיש שרי ולאשה אסור ובעלמא נמי אמרינן השוה הכתוב אשה לאיש וכו' וכיון דקפיד אכישוף בחדא זמנא באשה ה"נ באיש ודנקט מכשפה הדבר ברור דיש לומר מפני שרוב נשים וכו' וגם באזהרה מכשף כתי' ולא מכשפ' ולחלק בין עונש לאזהרה אינו מן השם ולכן מביא רש"י מאוב וידעוני עונש מעונש

וראיתי לה' דינא דחיי לאוין קצ"ח שכ' וז"ל ואפשר דזה לא הוי אלא גילוי דכיון דחזינן דבדבר הכישוף השוה הכתוב וכו' ה"ה דמ"ש מכשפה א' האיש וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים דע"כ אפי' בגילוי מילתא לא ילפי' מב' כתובים דהא סקיל' דיליף ר"י מאוב וידעוני גילוי מילתא נמי הוא כיון שהמיתה כתובה מלא תחיה לאופן המיתה ודאי שהוא גילוי מלתא ואפ"ה קאמר התם דהוי אוב וידעוני ב' כתובים והדבר ברור דאין לך גילוי מלתא גדול מזה תדע דהתם בהך פרקא דף נ"ג ע"ב יליף רוצח בסייף מק"ו מעבד והיכי יליף בק"ו הא אין עונשין מ"ה אלא ודאי כאמור. וכ"כ ה' עצמו שם בלאוין ק"ס ע"ש. ואנכי הרואה שהדברים ק"ו דאם לסקילה דהוי נמי כשוף מכשוף וגם אין חדש עיקר המיתה בדין חד חשיב להו ב' כתובים ק"ו לענין איש ואשה שיהיו ב' כתובים

ע"כ הרב א"נ שאר תנאי ס"ל דאוב אינו בכלל מכשף אלא בכלל דורש אל המתים ובדורש לא חייב הכתוב מיתה והוצרך הכתוב להוציאו מן הכלל להשמיענו דיש בו סקילה והשתא ידעוני אינו אלא כתוב א' ולמדין ממנו דא' האיש וכו' עכ"ל. ולפ"ז ניחא לי מה שמעולם הי' ק"ל למ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תפ"ה וז"ל דאלת"ה אמאי כתי' אוב וידעוני נילף חד מחבריה אלא משום דכל חד מעשה בפ"ע וכו' ע"ש וסוגי' דשמעתי' קשיתיה ולפי מ"ש ה' הנז' ניחא ומ"מ עיקר דבריו לא הונח לי דה"נ נילף מניה סקיל' במכשף ולמ"ל ג"ש לר"ע ובן עזאי נמי אמאי לא יליף מידעוני דמכשף וצ"ע. ואהא דאמרי' שם בגמ' אוב וידעוני בכלל מכשפין היו ולמה יצאו וכו' ע"ש נרא' שהכונה דמשיצאו ילפי' מנייהו תרתי לא' האיש וא' האשה ולסקיל' אלא שר"י לא הוצרך לפ' זה שכבר הוזכר דין זה בראש הברייתא ולמאי דכתי' לדעת רש"י א"צ לזה ושפיר קאמר ר"י ולמה יצאו. ואין להק' ולשאר תנאי למה יצאו די"ל דע"כ הוו ב' כתובים דלא נילף מנייהו בעלמא לשום מלתא דאי לא למ"ל דכתי' תרתי כיון דליכא מידי אחרינא למילף מנייהו דלהכי