למודי ד' קנג

מה שהקשו התוס'. ומה שלא תי' הש"ס בפשיטות דעד אשר יטהר לאזהרה דט"י וכו' משום דנראה השתא דלעולם עד מלאת משמע ע"י טבילה דהשתא עד אשר יטהר יתיר' לגמרי ולא אתא לגלויי לשום קרא אלא משום דבעי למכתב בקדשים לא יאכל לאזהרה לט"י כתב נמי עד אשר יטהר בכדי וזה דוחק מש"ה קאמר דמעד מלאת לא משמע טבילה וא"ש עד אשר יטהר לגלויי עלי' דטבילה קאמר כדמפ' קראי בתריה ומיהו אע"ג דהא נמי שמעי' מקרא אחרינא דהיינו ובא השמש אין זה כ"כ דוחק לומר הכא משום דכתב אזהרה לט"י דהיא עיקר. ובזה אין מקום למה שהביא הרב שם בס"ד לראיה דאע"ג דיולדת לא גמר מזב זב מיהא גמר מיולדת והיינו ממה שלא אמרו בגמרא דאי כתב עד מלאת הו"א ה"מ יולדת אבל זב דקלישה טומאתו לא יליף אזהרה עש"ב. וזה נ"ל מה ששינו סדר צריכות הגמ' וכבר נתקשה בזה הרב ז"ל ע"ש. וכונת' לומר דמ"ש בגמ' ואי כתב עד מלאת ר"ל דלא ליכתוב עד אשר יטהר ולאו למימרא דלא ליכתוב אלא עד מלאת והוא דלפי סד הש"ס הי' נראה לכאו' דק"ל ליכתוב אלא עד מלאת דהא בתר דמצריך לעד מלאת לגבי ובא השמש דהו"א ה"מ דלאו בר כפר' וכו' כתב רחמנא עד מלאת הא ודאי דכי קאמר בתר הכי ואי כתב עד מלאת הוא נמשך מהצריכותא דלעיל מני' דהשתא הקושיא מבוארת דליכתוב עד מלאת דמשמע אפי' בבר כפרה ובהערב שמש וממילא לא אצטריך למכתב תו לא עד אשר יטהר ולא ובא השמש ולזה הקדימו התוס' המאוחר לומר דלעולם אין הכונה אלא דלא לכתוב עד אשר יטהר דאמאי דסליק להצריך ובא השמש לגבי עד אשר יטהר דאצטריך ובא השמש לגלויי אעד אשר יטהר דבעי נמי הערב שמש הדר להצריך האי עד אשר יטהר להורות לנו תועלתו אחר כי לא ידענא במאי מיירי אהא קאמר דדוקא לגבי ובא השמש הוא דלא ידענא במאי מיירי אמנם אצטריך מ"מ לגלויי אעד מלאת לטבילה דהשתא אינו מדוקדק לפ' דלא לכתוב אלא עד מלאת ותו לא קאמר דא"כ הו"ל לאקדמיה להאי צריכותא מעיקרא. והכריחם התוס' לזה שאם הוא שנכנס לקושית דלא ליכתוב ג"כ ובא השמש לא תי' כלום וכדכתיבנ' ומיהו אכתי ק"ק דמי הכריחם לומר כתב ובא השמש בתר כ"א רחץ בפשיטות טפי הול"ל מיתורא דעד אשר יטהר ש"מ דטבילה קאמר וכתב רחמנא ובא השמש דבעי נמי הערב שמש דהשתא לק"מ מה שהק' בסמוך דלמ"ל עד אשר יטהר ואי ק' למ"ל ובא השמש הוא דקשה וכמו שהקשו בסמוך. וי"ל דא"כ מאי קאמר תו בגמ' ואי כתב רחמנא עד מלאת הו"א אפי' טבילה כתב רחמנא עד אשר יטהר והלא בלא"ה אפי' לכולהו לא משמע לן טבילה אלא מיתורא דעד אשר יטהר אלא ודאי דלאו מיתורא הוא אלא מהסמיכות וכמ"ש התוס' והשתא אפי' גבי ובא השמש נמי שמעי' ע"י טבילה מהסמיכו' ומש"ה קאמר שפיר דאי מעד מלאת לא הוה שמעי' טבילה אלא מעד אשר יטהר ואע"ג דמובא השמש נמי שמעי' מ"מ אצטריך לאזהרה לט"י דלאו בר כפרה כמ"ש התוס' ז"ל

וראיתי למהרש"א ז"ל שכתב דהוצרכו לזה לפי מאי דס"ל לתוס' מעיקרא ד"ה והכתיב וכו' ע"ש. אבל לשיטת הר' אפרים שכתבו שם הא ודאי דאצטריך עד אשר יטהר לאזהרת תרומה עש"ב. ודבריו תמוהים דא"כ מהו זה שהוצרכו התוס' לומר דאתי לאזהרה דט"י דלאו בר כפרה בפשיטות הול"ל דאתי לזב דלא אתי מיולדת דקלישא טומאתיה וכדאמרן בגמ' גבי קדשים וכמ"ש התוס' גבי יולדת. אלא ודאי דהתוס' הכא קיימי לשיטת הר' אפרים כי דבריו מוכרחים מהקושי' אשר הקשו שם ע"ש. ומ"ש לט"י דלאו בר כפרה קושטא הוא ור"ל לאפי' דלאו בר כפרה וכמ"ש מהרש"א ז"ל בס"ד ע"ש: ושו"ר להרב מש"ל ז"ל שנתעורר בזה ומה שתי' בתי' א' אינו ברור כמו שיראה המעיין לדעת מהרש"א ז"ל גם את הב' כבר כתבנו דאין מזה הכרח מהגמ'. ומה שתי' הרב למה שהק' דכי קאמר בגמ' דלא לכתוב כי אם עד מלאות עד עש"ב הם דברים דחוקים מאד דכיון דובא השמש לא אתא אלא לגלויי אעד מלאת דלא ניהוי דוקא הערב שמש ועד אשר יטהר בטביל' לחודה דלאו בר כפרה כמו שתי' התוס' בתי' ב' דע"כ ודאי דעד מלאת להאי תירוצא בהערב שמש בלא טבילה קאמר כדאמרן בגמ' אי לאו עד אשר יטהר וא"כ השתא נמי דהוה מוקמי' לי' בטבילה לחודה בלא בר כפרה קם לי' עד מלאת בלא טביל' ודאי דדוחק לומר ולחלק דדוקא אי לא הוה כתיב עד אשר יטהר אבל השתא דכתיב אע"ג דקאי אלאו בר כפרה ממילא בר כפרה תרתי מיהא בעי כיון שהוזכרה טבילה שם בטמא וגם לתי' ב' דאתי לטהר יומא דבר כפרה למה לא ילפי' דלאו בר כפרה מבר כפרה כיון דלא אתא לגופיה אלא ודאי הכונ' הוא כדכתיבנא מעיקרא

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל כ"י שכתב בסוגיא זאת וז"ל כ' רחמנא עד מלאת וא"ת לכתוב רחמנא עד מלאת דאפי' בבר כפרה הערב שמש ותו לא בעי אידך. י"ל דדילמא הו"א דביולדת הקל רחמנא מפני שהותרה מכללא וכ"ת לכתוב רחמנא עד מלאת ועד אשר יטהר לחוד י"ל דאכתי לא ידענא האי עד אשר יטהר במאי כדפי' לעיל ודילמא ביולדת בלחוד הקיל רחמנא כדכתיבנא וא"ת ליכתוב עד מלאת ובא השמש ותו לא בעי עד אשר יטהר וי"ל דההוא לגופיה אצטריך לחייב לאו על אוכל בתרומה בטומא' עכ"ד. והנה המתבאר מדבריו דלא גריס בגמ' הא דואי כתב רחמנא עד מלאת וכו' וכ"נ מדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל עיין שם. האמנם במ"ש דאי מעד אשר יטהר ועד מלאת הו"א דביולדת הקיל רחמנא וכו' היינו ע"כ דבזב דבר כפרה עד שיביא כפרתו ועד אשר יטהר בהערב שמש דלאו בר כפרה שהרי בזב בעל ב' ראיות מיירי קרא להאי תנא וא"כ ק' טובא דאפי' השתא דכתיב ובא השמש ועד מלאת אמרינן נמי דוקא ביולדת הקיל רחמנא אבל בזב דלאו בר כפרה הערב שמש ודבר כפרה עד דמייתי כפרה. ואין לומר דמדכתיבי תרתי עד אשר יטהר ועד מלאת דהא תרוייהו בלאו בר כפרה והרי בגמ' כשהקשו אימא ה"מ דלאו בר כפרה וכו' אפי' השתא דכתיבי הכי עד דמסיק אביי תרי קראי כתיבי ביולדת. ותו א"כ מה מקשה תו הריטב"א וז"ל דלמ"ל עד אשר יטהר הא אצטריך. וסבור הייתי לומר שהכונה לו ז"ל דהשתא דכתיב ובא השמש בהדי עד מלאת ע"כ ובא השמש אפי' היכא דבר כפרה דאי דוקא להיכא דלאו בר כפרה פשיטא אטו הו"א דעד דמייתי כפרה דניהוי עדיף כולי האי מיולדת. וכן מצאתי סברא זו בחי' הרמב"ן ז"ל ע"ש. אלא ודאי לאף דלאו בר כפרה אתא אבל א"כ אפי' מעד אשר יטהר ועד מלאת שמעי' הכי דאי עד אשר יטהר בהערב שמש להיכא דלאו בר כפרה פשיטא וכו' כדכתיבנא. ואם נאמר דעד אשר יטהר עדיין אני אומר בטביל' לחוד קאמר להיכא דלאו בר כפרה והיכא דבר כפרה עד דמייתי א"כ ה"נ גבי ובא השמש אמרי' שפיר דאתי לאפוקי טבילה לחודה ולעולם היכא דבר כפרה בעי כפרה ומעתה בפשיטות הו"ל להרב ז"ל לומר דאי מעד אשר יטהר ומעד מלאת הו"א עד אשר יטהר טבילה גרידא קאמר ולא ידענא במאי כדאמרי' בגמ' כתב ובא השמש דאפי' דלאו בר כפרה בעי הערב שמש והשתא כי מקשי' דלמ"ל ובא השמש ת"ל מעד שפיר אמרינן דהו"א ה"מ יולדת דהקיל רחמנא אבל זב עד דמייתי כפרה כתב רחמנא ובא השמש דאפי' היכא דבר כפרה סגי לי' דהא האי לא פשיטא וכו' וכאמור ועיין בחי' הרמב"ן והרשב"א ז"ל בע"א בזה ודברי הריטב"א ז"ל אינם מובנים לי וצ"ע

ודע דבפ' אלו הן הלוקין פלוגתא דר"י ור"ל בטמא שנגע בקדש דלר"ל לוקה מבכל קדש לא תגע ולר"י אינו לוקה