למודי ד' קנב

מרן שם דין י' ע"ש. א"כ ודאי בכל חד מנייהו איכא לאו מיוחד. אמנם צ"ע בא"נ שכתב מרן ז"ל דהך קרא דולא יבוא וכו' בבעל קרי משתעי ומצורע מהיכא נ"ל מניה אי מק"ו אין ממ"ה וצ"ע. שבתי וראה דהדין עם מרן ז"ל והוא ממאי דגרסי' בפסיקתא פ' נשא וישלחו מן המחנ' במחנ' שכינה מלמד שאין עמ"ה שהרי אם נדחו טמאים במחנה ארון הקל ק"ו ממחנה שכינה. ותו איתא התם מזכר עד נקבה תשלחו להביא מחנה שניה אל מחוץ למחנה תשלחום להביא מחנה שלישית מלמד שאין עמ"ה שאם ממחנה ארון משתלחים ק"ו ממחנה שכינה לפיכך הוצרך לומר ג' מחנות ע"כ. והשתא אם כפי דברי הרב מש"ל מה שייך כאן אין עמ"ה דכיון דליכא אלא חד לאו ליכא אלא חיובא חדא דמחנה ארון אלא ודאי הדבר ברור דמחייב אכל חדא וחדא מש"ה קאמר דלא אתי מק"ו שאין עמ"ה מש"ה אצטריך קרא להדיא דהשתא לקי אכל מחנה מהך לאו גופי'. וכ"נ מדברי הרא"ם ז"ל פ' תצא ד"ה ואסור ליכנס וכו' וז"ל וליכא למימר הכא אין ממ"ה דמחנה שכינה ומחנה לויה תרוייהו משום קדושתה וכו' עש"ב. ואי ליכא הכא לחייבו ב' אין כאן סרך דין דאין ממ"ה. אלא שתי' ז"ל הוא תמוה שהרי מברייתא זאת מבואר הכא דכה"ג נמי שייך הא דאין ממ"ה וכבר ראיתי להרב שע"ה ז"ל הל' ביאת מקדש שתמה עליו בזה מהספרי. אמנם ירא' לי דחיליה דהרא"ם ז"ל מסוגיין דקאמר לכתוב רחמנא אל הקדש ולא בעי מבית לפרכת וגו' וה"נ קאמר התם לרבנן דלא בעי אל פני הכפרת וכו' ואם איתא הא אין ממ"ה אלא ודאי ברור הוא דכל כי האי ממ"ה ודלא כספרי בהא. ומעת' עלו כהוגן דברי מרן ז"ל וא"ש סוגיין דכיון דמק"ו נ"ל מבית לפרכת לחייבו ב' משום היכל ומשום מבית לפרכת א"כ למ"ל דכתב רחמנא מבית לפרוכת וליכא לאקשויי דלעבור עליו בב' לאוין משום מבית לפרכת גופי' דליתא דכל איכא למדרש דרשינן וכו' ומש"ה משני דאתא לגלויי וכו' וה"נ לרבנן אתא לדרך משופש וכדאמר התם כנ"ל

לימוד קמא גרסי' בפ' הערל דף ע"ד ע"ב הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומ' הביא כפרתו אוכל בקדשים מנלן אמר רבה א"ר חסדא תלתא קראי כתיבי לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומ' כאן לקדשים והקשו בגמ' ואכתי ה"מ היכא דלאו בר כפרה אבל היכא דבר כפר' עד דמייתי כפר' אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת כתיב עד מלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימיה טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומ' כאן לקדשים ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנקעכ"ס אדרבא תרומ' חמור' שכן מחפ"ז הנך נפישין ע"ש הסוגיא. הנה המתבאר מסוגיא זאת דיש בקדש מה שאין בתרומ' ויש בתרומ' מה שאין בקדש אלא שלענין קרא דכתיב סתמא מסתברא לאוקמי' בקדש דחמור מתרו' משום דהנך נפישן וה"נ קאמר התם דף ע"ג ע"ב ע"ש. מיהו ודאי הדבר ברור דלא יליף חד מחברי' לא בק"ו ולא במ"מ ואפי' קדש לא יליף מתרומ' דאיכא למפ' מה לתרומ' שכן מאפ"ז אפי' דהנך נפישן אימא דחומרות אלו הם הגורמות ואפי' יהיו אלף חומרות בלמד אילו מועיל לחומרת מלמד וזה פשוט ועיין במהרש"ל ז"ל בפ' שבועת העדות דף ל"ד ע"ב בתו' שם ע"ש ובהדיא תניא בת"כ פ' אמור גבי היא בתרומת הקדשים לא תאכל אם נאמר בתרומ' למה נאמר בקדשים ואם נאמר בקדשים למה נאמר בתרומ' לפי שיש בקדשים משא"כ בתרומ' ובתרומ' משא"כ בקדשים קדשים הותרו לזר ותרומ' לא הותרו לזר קדשים חייבין עליהם משוה פגול נותר וטמא ותרומ' אין חייבים עליהם וכו' הא לפי שיש בתרומ' מה שאין בקדשים ובקדשים משא"כ בתרומ' צ"ל בתרומ' וצ"ל בקדשים ע"כ. ומעתה תמה אני על רש"י ז"ל שכתב בפ' כל הפסולין דף ל"ה ע"ב ד"ה בתרומ' כתב וז"ל וכיון דבתרומ' כתב לא ילפי' מלקות דקדש מניה ואפי' בק"ו דאין ממ"ה עכ"ד וצ"ע. ואפשר דבלא"ה ק' בת"כ מאי פריך למה נאמר וכו' הא אין ממ"ה ואפי' במ"מ אלא ודאי דה"ה דהמ"ל הכי וא"כ רש"י חדא מנייהו נקט. ואפשר דזה בכלל ואפי' בק"ו שכתב רש"י ודוחק. אמנם צ"ע במ"ש בשבועות דף כ"ו ע"ב תרומ' וקדשים ב' כתובים ע"ש בתוס' ובפירש"י ז"ל ר"פ האיש מקדש דף מ"א ע"ב ד"ה ותיתי וכו' וצל"ע

וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפי"ב מה' טומאת צרעת שהקש' בפשט' דשמעתא וז"ל וא"ת אמאי לא הקשו מעיקר' ואיפוך גבי תרומה וקדשים כמו שהקש' גבי מעשר ותרומ' אלא שהמתינו להק' קושי' זו לאחר שאמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת ע"ש מה שתי'. ול"נ דל"ק דמעיק' דלא ס"ד דכתיב גבי יולדת זמן דהערב שמש ל"מ למפרך איפוך דניהוי השתא קרא דוכפר עלי' וכו' בתרומ' כתיב. והא ליתא דהא ודאי קדש כתיב בקרא דכתיב בכל קדש לא תגע ולהאי תנא דבי ר' ישמעאל ודאי קדש ממש קאמר כמ"ש התוס' שם ד"ה והכתיב וכו' ע"ש. אמנם השתא דחדית אביי דביולדת גופה איכ' תרי קראי עד מלאת להכשיר בהערב שמש קאמר מש"ה פריך שפיר ואיפוך וקדש דכתיב בקרא אעד מלאת קאי ואידך קרא דוכפר וכו' בתרומ' קמיירי וזה ברור. אמנם מדברי הרא"ם ז"ל בפ' ובא השמש יראה דה"ה דה"מ למפ' ואיפוך מעיקרא ע"ש

ודע דבגמרא הקשו שם ותלתא קראי בתרומ' למ"ל ותירצו צריכי דאי מעד אשר יטהר לא הוה ידענא במאי כתב רחמנא ובא השמש ואי כתב ובא השמש ה"מ דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה אימא עד דמייתי כפרה כתב רחמנא עד מלאת ואי כתב עד מלאת הו"א אפי' בלא טבילה כתב רחמנא עד אשר יטהר ע"כ וכתבו התוס' שם ד"ה דאי וכו' וז"ל כ' רחמנא ובא השמש בתר כ"א רחץ וכו' לאורויי דעד אשר יטהר דלעיל בטבילה והערב שמש וכו' עש"ב. ואע"ג דבסמוך כתבו שם דעד אשר יטהר משמע טבילה כדמפ' קראי בתריה ע"ש. היינו בתר דכתיב ובא השמש דמשמע נמי דע"י טבילה קאמר דכתיב בתר כי אם רחץ אבל אי לאו הכי לא הוה ילפי' מהאי סמיכות' דעד אשר יטהר מיירי בטבילה כדמפ' קרא בתריה כיון דבתרו' גופיה גלי קרא הערב שמש מובא השמש דאמרינן ודאי דעד אשר יטהר בהערב שמש קאמר אמנם אחר שכתבו דובא השמש אינו שולל טבילה אז שפיר אמרינן דעד אשר יטהר ג"כ מצד עצמו בטבילה משמע וזהו שהק' התוס' שם וז"ל ואי כ' עד אשר יטהר ועד מלאת וכו' דהשתא דאי לא כ' ובא השמש ודאי דמסתמא שפיר בטביל' מדמפ' קראי בתריה ודלא כמ"ש הרב עש"ל שם וז"ל ולפ"ז אני תמה בסוף הגמ' כשצידדו ואי כתב רחמנא עד מלאת וכו' דע"כ צד זה הוא דליכתוב רחמנ' עד מלאת ותו לא דאי אמרת דקושית הגמרא אינ' אלא דלא לכתוב עד אשר יטהר לא תירצו לזה כלל דהא אי לא כ' רחמנ' ובא השמש שוב לא הוה ס"ד דקרא דעד מלאת מיירי אפי' בלא טבילה וכיון שכן קושית הגמ' דלא לכתוב כי אם עד מלאת לימא דאצטריך קרא דעד אשר יטהר לאזהרה דט"י דלאו בר כפרה ובתי' זה הי' מעלה ארוכה גם לקושית התוס' דליכתוב עד מלאת ובא השמש עש"ב מה שהאריך בזה. ולא ידענא לפי דבריו למה זה כתבו התוס' כתב רחמנא ובא השמש בתר כ"א רחץ וכו' וגם מ"ש דכונת הגמ' דקאמר אי כתב עד מלאת דר"ל ותו לא הוא ק' דא"כ תירצת עד אשר יטהר ובא השמש מה תירצת וכמו שהק' התוס' ע"ש. אלא ודאי דלא עסיק הש"ס השתא אלא בעד אשר יטהר לעד מלאת ור"ל דעד מלאת גילה עליו קרא דעד אשר יטהר. ואי תק' הא נ"ל מובא השמש זהו