למודי ד' קנא

מה למנחה שטעונ' הגשה ותנופ' וקידוש וכלי שרת ע"ש

ודע שתירץ הב' שתירצו התוס' בפ"ק דקדושין ברור הוא ותלמוד ערוך הוא בירוש' פ' תמיד נשחט הל' ב' דגרסי' התם פסח לשם בעלים מנלן ודין הוא מה אם החטאת שאין מחשב' ערלים וטמאים פוסלים בה צריכ' שתהא לשם בעלים פסח וכו' א"ר וכו' לא אם אמרת בחטאת שהיא ק"ק וכו' א"ר יוסף ולא מחשבה למדת התור' ריבה מחשב' בפסח יותר מן החטאת ע"ש ועיין תוס' דפ"ה דמנחות דף נ"ו ע"א ע"ש

לימוד קמ כתב הרמב"ם ז"ל הל' ביאת מקדש פ"ב דין ב' אל הקדש זה קדש הקדשים וכו' וכתב מרן ז"ל ונרא' דה"פ וכו' ודברי מרן תמוהים הם מהסוגיא אשר הביאה מרן ז"ל בסמוך בפ' הקומץ דאמרינן התם לרבנן דפסק רבינו כמותם ההוא לא מצית אמרת דהיכל כולו אקרי קדש דכתיב בין הקדש ובין קדש הקדשים ע"ש הסוגיא וכבר תמה עליו המש"ל ז"ל ע"ש. וירא' דס"ל למרן ז"ל דבגמ' לא אמרו כן אלא כלפי מאי דכתיב השתא לר"י אל הקדש ואל פני הכפרת דהשתא ס"ל לרבנן דכיון דפני הכפרת נמי היינו מבית לפרכת כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ מאי דכתיב פני הכפרת היינו נמי ק"ק אלא דההוא לפני הארן הוא וא"כ ודאי דקדש דכתיב אהיכל קאי ודומיא למאי דכתב בין הקדש ובין קה"ק. אמנם רבינו דס"ל כרבנן ולדידהו קרא דאל מבית לפרכת הוא העיקר למיתה א"כ ודאי הגילוי דאל הקדש היינו האי קרא דמבית לפרכת דאלו קרא דפני הכפרת לא אצטריך אלא לדרך משופש כדאי' התם ומש"ה כתב מרן ז"ל שפיר דאי לאו דכתיב ק"ק להדיא דהיינו מבית לפרכת הו"א מאי אל הקדש ק"ק קאמר אבל היכל לא דהשתא ליכא למימר היכל כולו אקרי קדש דהא אנן קיימינן באי לא כתיב ק"ק כלל לא מבית לפרכת ולא פני הכפרת דהא פני הכפרת לא אתא לרבנן אלא בתר דכתיב מבית לפרכת דהשתא תרווייהו בק"ק ממש. ובהכי ניחא מאי דק"ק לכאור' דהיכי אפשר דלא ליכתוב אלא אל הקדש והלא אי לא כתיב מבית לפרכת הו"א דק"ק נמי לאו הוא דאיכא. דהיינו דוקא למאי דמסיק בגמ' לענין לאו או מיתה. אמנם רבינו ז"ל הכא לא נחית אלא לאשמעינן פירושא דקרא במאי קמיירי. ובהכי ניחא מה שהק' עוד הרב הנזכר שם אסוגיא דפ' כל הזבחים דף פ"ב גבי אל הקדש פנימה דקאמר התם דבא זה ולימד ע"ז ע"ש. ועי"ל דלא קאמר התם לרבנן דהיכל כולו אקרי קדש אלא משום דכיון דאיכא לפ' שפיר דמבית לפרכת במית' מש"ה אמרי' דאי משום דאתא לגלויי דהיכל כולו איקרי קדש ולא אמרי' דאתא קרא להכי כל היכא דאיכא לשנויי ולמדרש דהשתא סמכינן אהך טעמא דהיכל כולו וכו' משא"כ התם גבי אל הקדש פנימה דליכ' למימר הכי ע"כ אתא לגלויי. אמנם רבינו ז"ל דלא איירי השתא לענין לאו או מיתה אלא לפירושא דקרא במאי כתיב מש"ה אמרי' שפיר דאי לא כתי' אלא קדש ק"ק לא שמעינן מני' דהו"א מאי קדש ק"ק וכמ"ש גבי אל הקדש פנימה. עוד נרא' לקושי' הב' דמאי דקאמר התם בא זה ולימד ע"ז היינו משום דכיון דקרא מעשה שהי' קאמר א"כ לעולם אימא לך מאי קדש ק"ק ודנקט לשון קדש קושטא קאמר דמעשה שהי' אפילו לקדש לא עייל ולרבותא נקטיה. שו"ר להרב מ"ק שכתב כדרך הא' דכתיבנא ע"ש

עוד הק' הרב הנז' לר"י למאי הילכתא כתב רחמנא מבית לפרכת כיון דחד גופא הוא ולכתוב א"כ היכל להדיא כדאמר אביי בפ' כל המנחות שם ע"ש מה שתי' וכנ"ל. אמנם ק' לכאורה לפי הסוגיא שהביא שם בפ' הוציאו לו אהא דפריך התם ות"ל משום ביאה ריקנית ומשני כגון ששגג בביא' והזיד בהקטרה ע"ש. וכה"ג נמי כתבו התוס' בפ"ב דשבועות אותו דיבור שהביא הרב ז"ל שם ע"ש. ומעתה הא ודאי דהו"ל היכל וק"ק כתרי גופי דמחייב אק"ק ופטור אהיכל כגון ששגג בביא' היכל והזיד במבית לפרכת. וירא' דס"ל להרב ז"ל דשאני התם כיון דתרי קראי נינהו שפיר משכחת לה דמאי דחייביה אידך קרא משום קטרת חסירה כגון ששגג בביאה וכו' משא"כ הכא דבחד קרא כתיבי א"כ כי אסר קרא בהיכל דלא יבא א"כ מבית לפרכת מאי בעי גביה כיון שהוציאו הכתוב מהיכל מהיכן יכנס לק"ק. וז"ל רש"י ז"ל פ"ק דקדושין דף ד' ע"א ד"ה אבל הכא דאפקי' קרא מרשותיה בנערותה לא משכחת לה אמה יוצאה בבוגרת וכו' יע"ש. ויש מי שהק' עליו דהא משכחת לה כגון שנכנס בקטרת להיכל בשאר ימות השנה ומשם נכנס לק"ק דהשתא אהיכל לא מחייב דהא עייל ברשות אק"ק מחייב משום ביאה ריקנית. ולפי מ"ש נתבאר דעת הרב ז"ל דכיון דבחד קרא כתיבי קדש ומבית לפרכת דאפקיה קרא מהיכל מאי בעי גבי מבית לפרכת ואין כאן מקום לומר דעייל להיכל ברשות

ודע דגרסינן בת"כ ואל יבא בכל עת זה יה"כ אל הקדש לרבות שאר ימות השנה ע"ש. וכתב הרב ק"א ז"ל וז"ל אל הקדש יתר הוא בקרא דהול"ל ואל יבוא בכל עת מבית לפרכת ופשיטא שזה מקום הקדש הוא וכו' ע"ש. ואחר המחי' לא דקדק דהא קדש אצטריך לגופי' לחייבו אף על ההיכל דהו"א מבית לפרכת הוא דמחייב. ולי נרא' דדריש מדהול"ל ואל יבוא אל הקדש בכל עת דהוה משמע דאבכל עת הוא דקפיד אבל השתא משמע דליכא זמן אחרינא וברור

עוד נ"ל דמבית לפרכת דריש ליה להזהיר על כל הבית והיינו מדלא כתיב מלפנים לפרכת וכדתניא התם מבית לפרכת להזהיר על הבית ודלא כמרן וק"א ז"ל שם ע"ש. והשתא דריש שפיר מאל הקדש יתירא. ושו"ר להרב ק"ס בדין זה שכ"כ ע"ש. ולפ"ז אני תמה בגמ' במאי דדחיק לר"י דאתא מבית לפרכת לגלויי וכו' והלא מהת"כ משמע כדכתיבנא. והתם קאמר יכול על כל הבית במית' ת"ל אל פני הכפרת וכו' והיא ס' ר"י וסתם ספרא מני ר"י היא כדקי"ל בעלמא וצ"ע. ודוחק לומר דלא ס"ל לש"ס כת"כ. ולו' דס"ל לש"ס כמ"ש ק"א ז"ל עדיין לא נתקררה דעתי בזה כי דברי הברייתא מבואר להדיא כדאמרן וצ"ע

כתב עוד הרב מש"ל ז"ל וז"ל וכ"ת דלפי האמת תק' דמה הק' ר"י לרבנן כיון שהוכחנו דגם במית' איכא נפקותא לחייבו ב'. הא ל"ק כלל משום דהכא ליכא אלא חד לאו וחד מיתה אתרוייהו וא"כ לא שייך לומר לחייבו ב' וא"כ לפ"ז ליכא למימר דלר"י אצטריך קרא דמבית לפרכת לחייבו ב' כיון דליכא אלא חדא אזהרה. וממקומו מוכרח מדאצטריך ר"י לומר הו"א מאי קדש מבית לפרכת ולא קאמר דאצטריך קרא לחייבו ב' ודבר ברור הוא. ולפ"ז אני תמה ממ"ש מרן בפ"ג מה' אלו הל' ט' אמ"ש רבי' ז"ל וז"ל נכנס המצורע להר הבית לוקה פ' והיינו ודאי מקרא דולא יטמאו את מחניהם וכמ"ש רבי' שם הל' ו' ע"ש. וכתב שם מרן וז"ל ונר' דמשום דמקרא דולא יטמאו את מחניהם לוקה מ' וכו' שהרי טמא מחנה ישראל וכו' וכשנכנס עוד להר הבית לוקה עוד מ' מפני שטימא מחנה לויה ונמצא שעבר שנית על ולא יטמאו את מחניהם א"נ וכו'. וק' דא"כ הול"ל נמי שאם נכנס למחנה שכינה לוקה ק"ך שהרי טימא כל מחנה שכינה וכו' ואפשר דכיון דגלי לן וכו' עש"ב. וכ"כ הרב ק"ס ע"ש. ולפ"ז לא ידענא מה יעשו בסוגיא הלזו ודעת רבינו ברור הוא דמה שלוקה פ' הוא מקרא דולא יטמאו את מחניהם ומולא יבא אל תוך המחנה דזה מחנה לויה ולא יטמאו את מחניהם משמע אפי' מחנה ישראל כמ"ש מרן בא"נ ול"ק מה שהק' מרן ז"ל דהול"ל אם נכנס למחנ' שכינה לוקה ק"ך דהא אפי' במחנה שכינ' אינו לוקה אלא פ' וכמבואר וזה ברור. ואפשר לחלק לדעת מרן ז"ל דשאני התם דכיון דאל יבא אל הקדש להדיא כתיב וה"נ כתיב להדיא מבית לפרכת א"כ לא שייך לומר לחייבו ב'. אמנם הכא דמחניהם כולל כולם כמ"ש