למודי ד' קנ

דן לאוסר' אלא ודאי דליתא. אמנם בישראל א"ש למעבד ק"ו מבת אלמנ' וגרושה. ואפשר לישב דה"נ קאמר בירוש' פרנס לי כ"ג כלומר דאם באנו לידי ק"ו זה צריך שיאסר בכל אשה לעולם וממילא אזדא ליה נושאי הק"ו כדכתיבנא. ומכיון דבכ"ג לא שייך זה הק"ו א"כ לא ניתן לידרש אפי' בעלמא. והשתא א"ש מה שהק' הרב יבין שמוע' ז"ל דף ל"ו דמנ"ל דסתר לי' מס' דילמא מכח קרא סתר ליה דכ"ג כתי' בתולה מעמיו יקח עש"ב. דהשתא ודאי מס' סתר ליה מדלא שייך בכ"ג. [שבתי וראיתי שאינו מן הישוב דמה יוכיח כ"ג שאין בו נושאי הק"ו על ישראל שיש לו ק"ו מעליא. ולקו' הכריתות י"ל דאטו ניקום ונימא ליה לקרא דבתולה יקח כי כתיבא באמבטי כתיבא דלא שכיחא וכמ"ש המש"ל שרמזתי לקמן. ומ"ש לקמן א"נ י"ל דאיסור חמור וכו' ע"ש עדיין ק' מדנתארסה והרי אסורה משום בת א"א. וא"ל בעבר וקדשה דבאי לא משתעי קרא כמ"ש הרשב"א בחי' סוף גיטין דלב"ש דלא יגרש אלא בזנות הא דכתיב לא יוכל בעלה וכו' בעבר וגירש' ע"ז כתב ומיהו לא מחוור דבאי לא משתעי קרא ע"ש. ואיברא מסוגיא דהערל דע"ח ע"א מפורש דאי לאיסורא כתב ע"ש וצ"ע. ואפשר ליישב דעת הרשב"א משום דאמר בהערל שם דתועבה היא אע"ג דלהתירא לא כתב דאי משום עיקר איסורא כתביה ע"ש ואי עיקר איסורא דאי נמי כתביה אע"ג דלאיסורא הוא תרתי דלא משתעי]

ומה שהק' עוד דפרנס לי כל העולם הול"ל לפי דברי הכריתות דאפי' בת אלמנה וגרוש' נמי לא יקח דא"כ צריך שיהי' ככה אם אמה עד סוף כל הדורות ע"ש. יש ליישב דטפי עדיף לדחות מכ"ג דאמבטי לא שכיח אפי' בחדא כ"ש בכל הדורות שיהיו בתולות משא"כ באלמנ' וגרוש' יש למצוא ע"י טורח ומ"ה דחי מכ"ג לרוחא ועיין בהרב מש"ל ז"ל פט"ו מהל' אישות דין ד' ע"ש. ומיהו ק"ק דמאשת ישראל נמי הו"מ לסתור הק"ו דגבי נערה המאורס' כתי' אביה ואמה וא"כ הרי אמה קיימת וכבר נאסרה עליו משום בת א"א וא"כ אינה נסקלת לא היא ולא הוא דאין איסור חל איסור אלא ודאי דליתא להאי ק"ו וי"ל דהייתי יכול לדחוק דקרא מיירי כשגירש' בעלה א"נ י"ל דאיסור חמור חל על איסור קל עיין בחולין דף ק"א ע"א ובפ' הנשרפין דף פ"א ע"א ומה גם דאיסור בת א"א אינו אלא איסורא בעלמא דאי למיתה לא הוה אתי מק"ו דאין עמ"ה. ועיין בס' ק"א ז"ל פ' שמיני בפ' מבשרם לא תאכלו ע"ש. וע' בס' טירת כסף דף קפ"ח ע"ש ועיין בחי' הרמב"ן ז"ל דפ"ק דמכות ד"ה ואע"ג וכו' ע"ש וצ"ע

לימוד קלט תניא בת"כ ומייתי לה ר"פ ק"ק דס"ה ע"א הכהן ומלק שלא תהא מליק' אלא בכהן והלא דין הוא מה בן צאן שקבע לו צפון לא קבע לו כהן בן עוף וכו' ת"ל הכהן וכו' יכול ימלקנו בסכין ודין הוא מה שחיטה שלא קבע לה כהן קבע לה כלי וכו' ת"ל הכהן ומלק וכו' ע"ש והתו' הקשו שם בקו' הב' מה לשחיטה שקבע לה צפון ע"ש מה שתירצו. וראיתי להרב ק"א ז"ל שכ' וז"ל ול"נ דהפרכא אינה פרכא לפי שנהי דקביעות מקום יחייב קביעות כהן וכו' אבל לא יחייב קביעות כלי שאין שייכות לקביעות מקום עם קביעות כלי עד שיהא נמשך זה אח"ז עכ"ד וליתא דאם כן איך יחייב קביעות כהן לקביעות כלי כדקתני בסוף דינא מליקה שקבע לה כהן א"ד שקבע לה כלי וכמו שאין שייכות לקביעות מקום עם הכלי ה"נ אין שייכות לקביעות כהן עם הכלי. ועוד שנעלם מעינו הדאמרי' בר"פ איזהו מקומן אהא דעביד ק"ו לבן עוף שטעון צפון מבן צאן שלא קבע לו כהן מה לבן צאן שכן קבע לו כלו ע"ש. הרי דקביעות כלי יחייב קביעות מקום ואי לא שייכי אהדדי עד שימשכו זה אח"ז לא פריך מידי. אלא ודאי חומרות הם וגורמות זה לזה ואין לנו אלא דברי התוס'. וראיתי להרב ש"ש ז"ל ר"פ ויקרא שתי' לזה דכיון דמליקה נמי קבע לה מזבח הוי כקביעות צפון והביא ראי' מהת"כ גבי קמיצ' עש"ב. ואחר המחיל' לא דק דאימא הצפון הוא הגורם ולא מזבח ומה שהביא מהברייתא ליתא דהתם כלפי דקאמר מליק' תוכיח שפיר פריך מה למליק' שקבע לה מזבח דזהו הגורם לה לקבוע לי' כהן וזיל להכי קמדחי לך וכו' וכך היא המדה. ועוד יש לתמוה לפי דבריו שא"כ מה קאמר בברייתא בק"ו הא' בן עוף שלא קבע לו צפון א"ד שלא קבע לו כהן ומה בכך הרי קבע לו מזבח דהוי כקביעות צפון אלא ודאי כדאמרן. ומה שתי' הרב ז"ל בתי' הב' נכון הוא. ואע"ג דבת"כ מיתניא בסתם הכי אותו בצפון ואין העוף בצפון ע"ש. ע"מ הרי בגמ' דחו לה בפ' איזהו מקומן ואסיקו דאתא אותו למעוטי שוחט וכדר"ח התם בת"כ ע"ש. ודלא כמ"ש מוהרימ"ט ז"ל בפ"ק דקדושין דף ל"ו ע"ב בתוס' שם ע"ש. אמנם תמה אני על הק"ו דר"פ איזהו מקומן התם הא איכא למפ' קמיצה תוכיח שקבע לה כהן ולא קבע לה צפון. שו"ר בת"כ פ' קמיצה דעביד התם ק"ו דאינ' טעונ' כהן מק"ו דשחיט' שקבע לה צפון ופריך מליק' תוכיח שלא קבע לה צפון וקבע לו כהן ודחי מה למליק' דקבע לה מזבח ע"ש. והשתא א"ש דאיכא למפרך מה לקמיצ' שלא קבע לה מזבח. אח"כ ראיתי לתוס' דזבחים דף ס"ה ע"א שהק' כה"ג ותירצו מה לקמיצ' שכן אינה מיני דמים ע"ש. ואפשר שרצו לעשות פרכא אחרת ניישב הברייתא דכי היכי דגבי קמיצ' קאמר מליק' תוכיח ה"נ לעיל גבי מליק' אמאי לא קתני נמי קמיצ' תוכיח והיינו משום דלעיל איכא תרתי פירכי מש"ה נטר גבי קמיצ' דליכא אלא חדא פירכא ועיין בהרב ש"ש שם מ"ש

אמנם יש לתמוה עדיין בהך ק"ו דר"פ איזהו מקומן הא איכא למפרך מה לבן צאן שכן מין זבח וכמו שהק' התו' שם בפ' ק"ק ע"ש. ותירוצם לא יגהה מזור לקושיין. ובדוחק י"ל דחדא מתרי פירכי נקט. אמנם עדיין ק' אהך ק"ו דפ"ק דקידושין לפ"ק דהתו' שם מקש' לפי תירוצם שם דכיון דחומרת כלי אינה גורמת דפירכא כל דהו היא א"כ היכי יליף בת"כ שזכרנו למליק' שטעונ' כלי מק"ו דשחיטה שלא קבע לה כהן. וי"ל לזה דדוקא הזאה הוא דמהניא טפי בעצמו של כהן אבל שחיט' לא. ואין להק' אכתי אימא מה לבן צאן שקבע לו כלי בשחיטתו. דליתא דאנן מהזאתו ילפינן ברור. והשתא ל"ק מה שהק' מוהרימ"ט ז"ל שם מה לבן צאן שקבע לו צפון ע"ש. ושו"ר להתוס' שם באיזהו מקומן שכתבו כן אלא שאני תמה לדבריהם שם הלא עדיין איכא למפרך מכלי דהזא' וצ"ע

ומה שתירץ ג"כ נכון הוא ומה שדחה כבר כתבנו דאינו ממה שידח' וכן תירץ הש"ש ז"ל בקושית התוספות דזבחים וכדכתיבנא. אלא שצ"ל דתי' שם אינו עולה לע"ד כי לא דחו בר"פ איזהו מקומן למיעוטא דאותו דלא קאי למעוטי בן עוף דלא ניתי בק"ו אלא לפי האמת דגלי קרא מכהן ומלק דאין מליקה בכלי ומש"ה איכא למפ' מה לבן צאן שטעון כלי כדפריך התם. אמנם לפי הק"ו דבעינן למילף דבן עוף טעון כלי מקמי דידעינן מיעוטא שפיר איכא למפ' מה לבן צאן שטעון צפון וליכא למימר היא גופה תיתי בק"ו דאימא הא גלי רחמנא אותו למעוטי האי ק"ו דליכא למפ' השתא מידי וכל זה לא נעלם מהתו' ז"ל ומ"ה ק"ל שפי' התם ותירצו מה שתירצו ע"ש. ועיין במהרש"א ז"ל בפ"ק דקדושין שם מה שתירץ לקושית מוהרימ"ט ז"ל בתוס' שם והם דברים תמוהים ואין להאריך

ומה שהק' מוהרימ"ט ז"ל שם למאי דהק' התו' שם דהאיכא למפ' קמיצ' תוכיח שלא קבע לה כלי וקבע לה כהן ע"ש. לפי מה דכתיבנא לק"מ דכיון דמהזאתו ילפינן צריך אתה לומר קמיצ' תוכיח שלא קבע לה כלי להזא' וקבע לה כהן להזא' וליתא גם לא ראה מ"ש התוס' פ' ק"ק שם ד"ה עוף וכו' וז"ל וא"ת קמיצ' תוכיח דלא קבע לה צפון וקבע לה כהן וי"ל