למודי ד' קמט

אין צריכין התראה וחזר הדין וכו' וכן פירש"י שם דמק"ו אתי ע"ש. וה"נ אי ממונא לקולא הכי ילפי' ומה חובל שחייב בה' דברים וכו' וה"נ אי הוי תחי' הדין מעדים זוממין הוה אתי נמי בק"ו. ועוד ק"ל לדבריהם דבפ' כיצד צולין פריך צד חמור לגבי קרבנות צבור אע"ג דקרבנות צבור נמי באין לכפר משא"כ בפסח ותמיד כדקאמר התם ע"ש. ולקושיא א' מצינו למימר דלא כתבו כן אלא אי הוה קאמר תלמודא הכי בהדיא שתחלתו בק"ו אבל בסתמא לא חשיב ק"ו גמור אלא לענין פרכא בעלמא ואח"כ מצאתי להרב יבין שמועה שכ"כ לדעת הר"ם בן מוסא ז"ל אבל דעת הרמב"ן ז"ל שהביא הרב ז"ל הוא דאף שתחי' הדין לא יהי' בנוי על ק"ו מ"מ כיון שאנו יודעים שיש צד חמור בלמד לא פרכינן ע"ש וכמו שהביא ראי' מפ"ד מיתות עש"ב. איך שיהי' אכתי ק' לדעת הרמב"ן ורש"י ז"ל מההיא דאלו נערות כדכתיבנא

וראיתי להריטב"א ז"ל הובא שם בש"מ למהר"ב אשכנזי ז"ל שכתב וז"ל והנכון דאורחא דתלמודא הוא למפ' בהכי כי הא והא איסור חלב שהותר מכללו וכו' ולא עוד אלא דכל כה"ג פרכינן כל דהו וכדאמרי' בפ"ד מיתות גבי סקיל' חמור' וכו' עכ"ל. עוד כתב שם וז"ל דלא גמרי' מעדים זוממים מק"ו אלא במ"מ ואפי' בהא אמרי' ואי ממונא לקולא הוא לא עבדי' וכו' דאי דיינת לה בק"ו תו ליכא למפ' שכן לא עשה מעשה דהיינו פירכא מסברא וכו' ומכניסין אות' בתוך הק"ו וכו' הא צריכין התראה לא חשיבא חומרא כולי האי לבנות ממנה ק"ו וכו' עכ"ל. אמנם ק' אכתי אי ממונא לקולא הוא דילפי' בק"ו ומה חובל שחייב בה' דברים דלכ"ע הא חשיבא חומרא מעליא וכמ"ש שם רש"י בהדיא. ונ"ל דלא כתבו השלמים האלה דבק"ו לא ילפי' צד חמור אלא היכא דחומרת הלמד אינה בשום א' מהמלמדים דמ"ה לא קשה לכתוב בקילתא ולא בחמירתא וכמו שנראה מלשונם למדקדק אבל היכא דחומרת הלמד ישנה ג"כ בא' מהמלמדים אז פרכי' שפיר צד חמור שאינו בלמד כלל לאפוקי חומרת הלמד שישנה ג"כ בסוג המלמדים זה נ"ל ברור

שוב זכיתי ומצאתי כדברי בש"מ בשם הרא"ה ז"ל. וז"ל מדברי רש"י ז"ל בפ"ד מיתות נראה דס"ל דכי פרכינן צד חמור ה"מ בשאין חומרא בלמד שאינה במלמדין אבל כל מקום שיש חומרא בלמד שאינה במלמדין לא פרכינן צד חמור והכא ליכא חומר בלמד שאינה במלמדין אע"פ שיש בו חומרא שאינ' באחת מהן שהרי עשו מעשה ולא הותרו מכללן משא"כ במלמדין שהרי חובל הותרו מכללן ועדים זוממים לא עשו מעשה מ"מ אין בו חומרא שאין בין שניהם שהרי חובל עשה מעשה ועדים זוממים לא הותרו מכללן ויש חומרא באלו שאינה בלמד וכו' וכן לענין צד הקל וכו'. מיהו קשיא עליה ההוא דאמרינן בפסחים דפרכי' צד חמור בפסח ותמיד וכו' והא ודאי איכא שאר חומרי בשאר קרבנות שאינם באלו שהרי שאר קרבנות מכפרים משא"כ בפסח שאינו מכפר ואיכא עומר וב' הלחם שכן מתירין בחד משא"כ באלו. ואפשר לומר פסח כיון דאיכא הרצאת דמים ודאי מכפר הוא א"נ האי לא איכפת לן דאיתא באידך דודאי תמיד מכפר הוא. עומר וב' הלחם האמרי' נמי עלה התם פרכא אחריתי דבלא"ה נמי לא אתו מנייהו וכו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם ע"ש. וראיתי להגאון מהר"ם שיף ז"ל בחי' לפ' אלו נערות שכ' דרך אחרת בזה וכלל דבריו דהיכא דליכא צד השוה במה הצד אז ודאי כל א' מהם חומרתו היא הגורמת לו דאי לא מי הוא הגורם וזהו צד חמור דפריך הש"ס כי ההיא דהתם דליכא השואה דמאי דקאמר דאיכא ממון ומלקות אינו גורם לממונא משלם וכו' וה"נ ההיא דפ' כשם לפי גירסת הספרים וכן נמי ההיא דפ"ק דמכות שהביאו התוס' שם אין שם השואה עש"ב שכתב ע"ז ואקוה לה' שכוונתי האמת ע"ש. ובאמת הם דבריה נכונים ומוכרחים מצד עצמן. איברא לענ"ד לא יתיישב בזה השיטה שא"כ מאי קאמר בפ"ק דמכות ור"י צד חמור לא פריך דלמה לא פריך אטו מי זוטר ה"ט דליכא השוא' דודאי ליכא מ"ד דיליף ממה הצד דמהיכא ילפי' שודאי כיון שאין כאן צד השוה הגורם הדין ע"כ כל חומרת א' מהם גורמת הדין. והלא בפ"י יוחסין דף ע"א ע"א קאמר לר"י הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל ע"ש. והא למ"ל ה"ט כיון דצד חמור לא פריך דכיון דטעמא דר' יוסי דפליג התם אדר"י הוא משום דאינן השואה גמור' כ"כ כמ"ש התוס' שם ממילא דבהכי פליגי דלר"י חשיב ליה מיהא השואה. ועוד דבפ' כיצד צולין דף ע"ז ע"א פריך צד חמור והתם ודאי איכא צד השוה שכן זמנן קבוע וההיא דפ"ק דמכות נראה נמי דאיכא צד השוא' שכן אינן ברוב קהל א"נ שהן עבירה. וא"ש נמי ההיא דאלו נערות דאיכא השואה נמי בכה"ג ותלמודא לא חש לה ואי ממונא לקולא שכן אין בהן נפשות וכו' ובפ"ק דמנחות דף ו' ע"א קאמר הצד השוה שמותרין להדיוט ואסורין לגבוה ע"ש ולא פריך צד חמור כנ"ל. האמנם הדבר הקשה הוא למ"ש הר"ם ן' מוסא ז"ל דסוגיא דפ"ב די"ט בשמעתא דסמיכ' סומכ' דבריו ע"ש. דאדרבא הרואה יראה דנהפוך הוא והרב יבין שמוע' ז"ל עמד ע"ז וע"ש מה שהביא משם מהר"ם די בוטון ז"ל ומה שהק' עליו הוא ז"ל. יש ליישב דראיתו היא משום דבפ' כשם תחילתו בק"ו ומהראוי לפי דבריו דליכא למפ' התם צד חמור וא"כ דוחק הוא דהוי מ"מ ולא ק"ו דלא הו"ל למנקטי' בדין ק"ו במקום דאיכא למיטעי ואע"ג דזמנין אמר ק"ו דלא הו"ל למנקטי' בדין ק"ו במקום דאיכא למיטעי ואע"ג דזמנין אמר ק"ו ולאו דוקא התם מבואר הוא מעצמו דלא שייך התם ק"ו אבל בהך לא הו"ל למנקט בני האי טעותא ולזה סמך את ידיו אשמעתא דסמיכה דהתם אע"ג דנקטי' במ"מ סמיך אק"ו משום דדבר הלמד בהקיש וכו' ואע"ג דאיכא למיטעי בכה"ג ואע"ג דהתם סמיך אק"ו מ"מ לא הו"ל למשתק מק"ו כיון דאיכא למיטעי בענין צד חמור. ולי נרא' כונת הר"ם ז"ל דלעולם התם מ"מ הוא דהוי אלא דקשיא ליה דלתנא דתני קמי' דרב יצחק דא"ל דאמר לך מני ב"ש היא מאי דעתי' דלא מוקי לה נמי כב"ה וכי לא ידע מדת מה הצד אלא ודאי דס"ל דאיכא למפרך אמה הצד צד חומר ותלמודא בעי למימר דאימא צד חמור לא פריך כדקאמר בפ"ק דמכות לר"י ע"ש. ובפ' כשם לריב"ז ע"ש. הרי דבמ"מ איכא מאן דפריך צד חמור והשתא דאתינן להכי מצינן למימר דראייתו היא מב"ש דאמאי לא גמרי' מבינייא כי פרכינן שכן מצויין ומ"ט לא גמרי. אלא מוכרח הדבר הוא דבהכי פליגי דב"ש פרכי צד חמור וב"ה לא פרכי וזהו שלא חש הגמ' להזכיר זה שברור הוא מאד שכשהי' תחילת הדין במ"מ לאו סברא למפ' צד חמור כפי הכלל שכלל הרב ז"ל ועיין בספר הליכות אלי כללי הצד"י ובג"ה שם ע"ש

לימוד קלח בירוש' אומר יהא אדם אסור בבת א"א מק"ו ומה אשתי שאני מותר בה אסור בבתה א"א וכו' ומשיב שם פרנס לי כ"ג ואני אפרנס כל העולם וכו'. וכתב ע"ז הכריתות ז"ל ל"ל ש"ב סי' ע' ובימי חרפי הקשיתי שיוכל כ"ג להתפרנס כשנתעבר' אמו באמבטי וכו' עש"ב. וק"ל דה"מ הירוש' למפ' מה לאשתי שכן אסור באמה ודין הוא שאסור בבתה תאמר בא"א שמותר באמה אם היתה בת אלמנ' וגרושה ודין הוא שמותר בבתה. ותו קשה האיכא ק"ו אחרינא בכה"ג שיהא אסור בבת אחותו מק"ו ומה אשתי שאני מותר בה אסור בבתה אחותו שאסור בה א"ד שיהא אשור בבתה דהשתא לא שייך למפ' תאמר באחותו וכו'. עוד יש לדקדק דהיכי קאמר פרנס לי כ"ג שאם אנו דנין בו הק"ו לא מצא אשה לעולם כמ"ש הכריתות. ומאי קו' שאני התם דלא ישויך להזכיר הק"ו כלל דהיכי אמרת מה אשתו שהוא מותר בה אסור בבתה ואיזה אשה שיהא כ"ג מותר בה והלא עליה אני