למודי ד' קמח

נשים שאינן נאמנות לומר מת הבעל ונאמנות להביא את גיטה כדתנן בספ"ב דגיטין דף כ"ג ע"ב ע"ש ואפשר לומר ע"פ מ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' שם אהא דאמרינן התם בגמ' ומה נשים שאמרו חכמים וכו' וז"ל אבל אשה עצמה מספק"ל בח"ל שהרי יש לחוש שמא עיניה נתנה באחר וגבי מת בעלה נמי אינה נאמנת אלא מתוך שאינה יכולה להכחישו וכו' אבל גבי גט דליכא למימר הכי שהרי יכולה להכחישו וכו' ולפיכך הוצרך לרבות לה מק"ו עש"ב הרי מבואר דאף שהס' הוא דכל היכא דלא מהימן מאיזה טעם אם נאמינהו במת הבעל לא נאמינהו בהבאת גט מטעמא דכת' הוא ז"ל ומש"ה אצטריך לק"ו מנשים שאמרו בהן חכמים מצד הדין שכך הוא וה"נ בנ"ד הכי דיינינן ומה במת בעלה שאינ' יכולין להכחישו אינן נאמנין בגט שיכול להכחישו לכ"ש אבל מ"מ ק' דהאיכא למפ' מה למת בעלה שאין כת' מוכיח תאמר בגט שהכת' מוכיח וכדקתני טעמא במתני'. וראיתי להלח"מ ז"ל שנתעורר בזה ומה שהק' דהאיכ' למפ' בק"ו דגמ' הס' שכת' ה"ה שיש להאמין במת בעלה יותר ע"ש אין פירכא זאת מעין הק"ו שהרי מנשים שאמרו חכמים ילפינן שאינו נאמן במת בעלה ונאמנין בגט ומ"ש שיכולין לעשו' לה הכנסת פרכא ע"ש. שותיה דמר לא ידענא אופן הכנסה איך הוא וצא ולמד הבלעת הפרכא מדברי התוס' דפ"ק דקידושין דף ג' ע"א ד"ה שכן וכו' ע"ש אבל בכאן אין בית הבליעה מחזיק ומה שהק' עוד דהאיכא פרכא מ"ש בגמ' וכו' ע"ש גם זה אינו מסוג בנין הק"ו כמו שיראה המעיין ואופן הפרכא אינה אלא ע"ד שכתבתי ומ"ש וכ"ת וכו' אינו מובן שא"כ למה נאמנות בגט אם הוא משום שנאה סוף דבר דברי הרב בזה אינם מובנים לי וצ"ע. ולישב דברי ה"ה ז"ל נרא' דס"ל דהך טעמא דהכת' מוכיח אינו אלא דוקא בנשים שאמרו חכמים דמטעם שנאה א"נ ולשקרא הוא דחיישינן אמנם גבי פסולי עבירה דטעמא הוי דחיישינן לזיוף אין כאן כתב מוכיח וז"ב

לימוד קלז כתב הר"ן ז"ל בפ' כל הבשר דקט"ו ע"ב וז"ל אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עביר' וכו' ותמהני אמאי אצטריך לק"ו ליגמר במ"מ מכלאי הכרם דס"ס ליכא לאוכוחי אלא מנייהו ואפשר דבמ"מ פרכינן כל דהו כי היכי דפרכינן במה הצד דמה הצד גופיה מ"מ הוא אבל עדיין יש לשאול בכל מה הצד ק"ו למ"ל ניעביד מ"מ ואי פרכינן מה לפ' נימא פ' יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן. ונ"ל דה"ט דהא מסקינן בכל מה הצד כל דהו פרכינן ואם המלמדין היו יתרים על הלמד בחומרא אעפ"י שלא הית' חומרא שוה אפ"ה כיון ששניהם יתרים ממנו בצד חמור לא גרע מפרכא כל דהו והיינו דפרכינן בר"פ אלו נערות מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור אבל עכשיו שאנו דנין ק"ו ליכא למימר הכי שאף בלמד יש חומרא שאינה במלמדין עכ"ל. מ"ש דבמ"מ נמי פרכינן כל דהו וכן מצאתי לו בחי' כ"י לפר"א דמילה דף קל"א ע"ב וז"ל ומיהו במ"מ ליכא למיגמר דכל דהו פרכינן בי' ע"ש וע"ש ג"כ בחי' הרשב"א ז"ל ע"ש לפ"ז י"ל דמש"ה ניתנה מדת ק"ו ולא סגי לן דתיתי במ"מ עיין ביבין שמועה דף מ"א משום פירכא כל דהו אבל התוס' שם ובפ' כ"ש לא ס"ל הכי ע"ש וכ"כ להדיא בפ"ק דזבחים דף י' ע"ב ד"ה כחטאת וכו' ע"ש ולדעת הר"ן ז"ל נרא' דלק"מ קושית התו' שם דכיון דפירכא כל דהוא הואי נהי דפירכא היא מ"מ פירכא גמורה טובה הימנה ומש"ה ר"י פריך לי' שכן דמה למעלה ופשוט. אמנם אי ק' ממ"ש ברפ"ב דזבחים שם יושב לא פריך ואת"ל פריך וכו' ע"ש והשתא לדעת התוס' היכי פרכינן לה מעיקרא כיון דהוי פרכא כל דהו ולהר"ן ג"כ הא ק' דבק"ו מודה ודאי ומיהו להר"ן י"ל דפירכא דשם לאו פירכא כל דהו היא אבל לתוס' ק' ויראה דלא כ"כ התו' אלא משום דחטאת גופה לאו כרת ממש היא אלא משום דמכפרת על חייבי כריתן' ובשמיעת קול דהוי שם חטאת שכן כרת שבאה על חטא כרת הוי פירכא כל דהו אבל הך דשם יושב דהוי פירכא דפסול לעדות חשובה ומעולה היא ושפיר פרכינן שם יושב ולא חשיב פרכא כל דהו ממש ומיהו הא ליכא לאקשוי' ממ"ש שם בגמ' ולימא ליה לא אם אמרת בחטאת שכן נכנס דמה וכו' בחטאת חילונה וכו' ע"ש וק' לימא אכתי מה לשם חטאת שכן נכנס וכו' דעכ"ל משום דפירכא כל דהו היא. דלית' דשאני התם כיון דחטאת חיצונה יש לה דין אחר נהפוך הוא מחטאת פנימיות דאדרב' אם נכנס דמיה פסול' הרי היא מחולקת ונפרדת מפנימיות ואין לך סרך פרכת שם חטאת בכה"ג דבשלמ' בפרכת שאין החומר' סותרת כגון כרת שזה בא על כרת החמור וזה בא על לאו שפיר שייך בעלמא שם חטאת וזהו שלא הקשו התוס' אלא בכרת. ועי"ל דהתם ל"ק דכיון דהש"ס פריך לי' מעין הפירכא עצמה דהיינו שאם נכנס דמה פסול' הא עדיפא משם חטאת אבל הא דשם חטאת דכרת עדיפא דמעין פירכא שמכפרת על חייבי כריתו' טפי מפרכא דד' מתנות וברור

ומה ששאל עור בכל מה הצד ק"ו למ"ל אין כונתו לעיקר מדת ק"ו שהרי כבר תרצה במה שכתב וכדכתיבנא. אלא דר"ל דהיכא דבעי למילף במה הצד למ"ל תחילת הדין בק"ו וכלל לנו בזה כלל גדול והיינו משום פרכא צד חמור וע"ש בתוס'. ואין לכוין לשון אלים שכתבו משום צד חמור כמ"ש הר"ן ז"ל. ודע שבדברי הר' הללו תשובה מוצאת למה שנתלבטו התוס' ז"ל בפרכת צד חמור בכמה דוכתי בפ' אלו נערות דף ל"ב ע"א ובכיצד צולין דף ע"ז ובפ"ק דמכות ע"ש. ולפי דברי הר"ן ז"ל הללו הנה נכון והכל על מקומו יבוא בשלום. וכן מצאתי בס' מהררי נמרים בכללי הר"ם בן מוסא ז"ל שכתב קרוב לזה. וז"ל שם ואני הכותב היה דעתי דאפי' מחומרת חלוקות נקשה צד חמור כמו שפירש"י ז"ל ובתנאי שלא יבנה מתחי' הדין על ק"ו כ"א על מ"מ כיון דבלמד אין שום מעלה מיותרת על המלמדים א"כ אין לי ללמוד מהן ליתן זה בלמד דא"א ללמוד א"כ למה טרח קרא לכתוב דין זה בב' מקומות לכתוב בלמד הקל ולייתי תרוייהו מניה דחמירי טפי ואתי בק"ו דאלים וכה"ג אקשינן בנמ' לישמעי' קילתא וכ"ש חמירתא אלא מדהקפידה תורה לכתוב דין זה בהני דחמירי אע"פ שאין חומרתן שוה ש"מ דלא ילפי' מנייהו אבל בשנביא הדין בק"ו אין להק' כן לכתוב בלמד וכ"ש במלמדים דחמירי מהני תרי חומרי דאית בהו דהו"א איכא חומרא בלמד אותה שעשינו בק"ו תחילה ולא הוי ילפי מינה. וההיא דאלו נערות תחי' מ"מ וההיא דפ' כשם אע"ג דמייתי בק"ו אינו ק"ו ממש אלא כמו מ"מ וסוגיא דפ"ב די"ט בשמעתא דסמיכה מוכיח זה וכן הדעת נותן אם לא נמצא הכחש' בגמ' שאומר הק"ו בתחילה ולכשיגיע לצד השוה יקשה מצד החמור או מצד הקל ג"כ צ"ע לכל מה הצד הבנוי על מ"מ למה לא יקשה כן לפ"ד עכ"ל והביאו מוהרי"ק ז"ל בכלליו ע"ש. ומ"ש בכל מה הצד הבנוי על מ"מ למה לא יקשה כן הוא בפ"ק דזבחים דף י' ע"ב דפריך וליהדר דינא וליתי במה הצד ע"ש. ומאי קושיא הא ודאי היינו דא"ל ר"י חוזרני חלילה שכל א' גורמת לו חומרתו וסיינו ממש פירכא דצד חמור וטפי הול"ל הכי דלמאי דמשני שכן צד כרת הוי גרע מפרכא כל דהו כדקאמר התם דף י"ג ע"א לבן עזאי צד כרת לא פריך ע"ש. אע"ג דפרכא כל דהו ודאי פרכינן אמה הצד לכ"ע. אמנם הא דצד חמור להאי פירושא ודאי דעדיף מכל דהו. ומיהו יש לתמוה לכאור' אדברי הרבנים הללו שהרי ההיא דפ' אלו נערות דמייתי מניה. נראה לכאור' דתחילתו בק"ו הוה שהרי למאי דקאמר התם ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו א"כ כי אמרי' דממונא לחומרא ילפי' בק"ו שפיר הכי ומה חובל בחבירו שהותר מכללו, ממונא משלם שאר חייבי ממון לכ"ש ופרכי' מה לחובל שחייב בה' דברים ואמרי' עדים זוממים יוכיחו מה לעדים זוממים שכן