למודי ד' קמו

כמ"ש התוס' שם וע"ש. וקשה לפי"ז מה שהקשי' דכיון דעשה דמילה חמיר הוא אפי' שלא בעידנא דוחה ואפי' לריב"א שם בתמיד נשחט דחולק על ר"י אפשר דלגבי ל"ת מיהא מודה. עוד אני תמה לדבריו דהא רב אשי שם כרבא ס"ל דאמר התם דשבת חמירא מצרעת ולדידיה ע"כ דמפ' או אינו דברייתא כל"א שם וכמ"ש שם התוס' ומיהו אפשר לישב בזה כמ"ש הר"ן ז"ל בחי' כ"י שם דרבא מפ' או אינו דה"ק תינח מילה בזמנה דאתי' בק"ו שלא בזמנה מאי א"ל ת"ל בשר ע"ש וע"ע מ"ש הר"ש ז"ל בפ"ב דחלה בזה ע"ש אבל ק' אכתי למ"ל בשר ת"ל דעשה דוחה ל"ת לכן נ"ל דס"ל להרב מש"ל ז"ל דאידך תנא דאבל אתה עושה וכו' לא דריש בשר אלא שצ"ע דהו"ל לפ' להך תנא בשר מאי עביד לי' דהא בין לר' יאשיה בין לר' יונתן ובין לתנא דלעיל דרשי' בשר יתיר'. ואפשר לפ"ז דר"י ס"ל דרב אשי לסימנא בעלמא נקטיה מחמת מה שהקשי' אלא שהכריחו לזה מ"ש התו' מההיא דלעשות וכו' וכמ"ש הרב הנז' ועוד הכריחו לרבי' ז"ל מה שהק' שם מהרש"א ז"ל בס"ד שם ע"ש. אך דברי הסמ"ג ז"ל בעשין כ"ח הם תמוהים בעיני שכתב כלשון הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרב החינוך ז"ל סי' תקצ"ג מ"ש אלא שהסמ"ג מסיים עוד וז"ל ותני' בת"כ ימול בשר אעפ"י שיש שם בהרת שהיל"ל ימול ערלתו ובשר מיותר לדרשא זו עכ"ד ולכ"נ דס"ל להרמב"ם והסמ"ג והרב בחינוך ז"ל דהך ל"א דבגמר' ה"ק אעפ"י שיש בהרת יקוץ דאתי עשה וכו' ולעשות אצטריך לאבל אתה עושה וכו' הדר אמר אימא דלא יקוץ ולעשות אצטריך לעשה ולא להך דרשא ומעתה אין עשה דוחה ל"ת ועשה ת"ל בשר דלהכי אצטריך שלא לטעות לומר דלעשות עשה הוא והשתא דכתי' בשר ודאי דס' הוא דלעשות למדרשו הוא בא כיון דאיכ' למדרש ולא מוקמינן בעשה יתיר' והכריחו לזה אותה שהק' התוס' מההיא דאבל אתה עושה וכו' ולפ"ז קרא דבשר אינו אלא גילוי מילתא ועיקר טעמא הוא משום דעשה דוחה ל"ת ולכן כתבו רבוותא הללו טעם זה ולזה כיון הסמ"ג ז"ל בהביאו שתיהן ומ"מ כ"ז דחוק הוא דאדרב' יותר ס' לומר דמדאצט' בשר ש"מ דלעשות עשה הוא וצ"ע

ומ"ש מהרש"א ז"ל לקושיתו כ"כ גם אני. ועד בשחק נאמן סלה ואין להק' לפי דבריו דא"כ למ"ל לרב אשי שם ה"ט דעשה ול"ת הול"ל אף ל"ת אין דוחה מה"ט דאפשר למחר דילפי' משריפת קדשים כמ"ש הוא ז"ל. דליתא דרב אשי גופיה בפ' במה מדליקין ובפ' כיצד צולין לית לי' דרשא דבקר ב' דקאמר טעמא התם דהו"ל יו"ט עשה ול"ת ע"ש אלא שהכונה דלרב אשי דלית לי' טעמא דבקר שני לא ס"ל ה"ט דאפשר למחר גגי ל"ת גרידא אמנם בל"ת ועשה אית לי' ה"ט והרב ז"ל רוצה להביא ראיה שישנה לס' זו בעולם למאן דדריש בקר ב' ומינה לרב אשי דהכי ס"ל מס' בעשה ול"ת מיהא משום דחמירי טפי דהא אפי' למאן דדריש בקר ב' אי לאו קרא הו"א דדחי דילפי' מכלאים בציצית אע"פ שאפשר למחר וז"פ. ולפי דברי מהרש"א הללו ניחא לי מה שראיתי בס' מגן גבורים להרב המו' כמהר"א דאבילה זללה"ה בחי' בתוס' דפ' אלו מציאות דף ל' ע"א שהק' לפי מ"ש התוס' בפ"ב נזירין דף נ"ח ע"א דהא דלא ילפי' מכהן ונזיר במה הצד בעלמא דעשה דוחה ל"ת ועשה משום דאיכא למפ' מה לעשה דמצורע דאיכא שלום בית וכה"ג אמרינן בס"פ שלוח הקן ע"ש והק' הרב ז"ל דא"ה מאי פריך שם בס"פ שלוח הקן דאין עשה דוחה ל"ח ועשה נימא דאי לאו קרא הוה ילפי' מכהן ונזיר דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ת ע"ש ואפשר ליישב לזה דנקטו התוס' פרכא דשלום בית משום דאתמר כן משמא דגמ' במסקנא דס"פ שלוח הקן שם אך למק' י"ל פרכא אחרת והוא מ"ש התוס' פ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה שכן ע"ש ולפי אותה פרכא ל"מ נמי יליף טהרת מצורע מגילוחו. א"ק עדיין מה שהק' עוד שם הרב הנזכר דמעיקרא מאי ק"ל לתו' דנילף במה הצד וכו' דאדרבא נילף משלוח הקן דלא דחי לי' עשה דמצורע דהוי לחומרא טפי. והרב הנז' דרך בזה בדרך רחוקה ולפי מ"ש מהרש"א בההיא דמילה יש מקום ליישב כאן נמי דמשילוח לא ילפי' די"ל שאני התם דאפשר למצוא אחרת דלאו בת שלוח והתוס' ק"ל דנילף מכהן ונזיר בעלמא היכא דלא אפשר דומיא דהנך ומעתה ל"מ לשנויי בס"פ שלוח הקן דאצט' קרא דלא נילף מכהן ונזיר דמה להנך שכן לא אפשר. ועוד נלע"ד ליישב מה שהק' מהרש"א ז"ל דכיון דגלי קרא במילה בזמנה שדוחה שבת ואעפ"י שאפשר לאוקמי קרא לי"ט דוקא דליכא כרת מ"מ מדכתי' סתמא שמעי' דאיירי בין בשבת בין בי"ט ואם איתא דגם שלא בזמנה דוחה י"ט אדגלי קרא במילה בצרעת דדחו טפי הו"ל לגלויי במילה שלא בזמנה (הוא) דדחייא י"ט דלא ליתי למטעי ולומר דדוקא מילה בזמנה הוא דדחיא ומעתה מילה בצרעת נילף מינה ותו דהכי עדיף טפי למימר דמילה דוחה שבת בזמנ' וגם שלא בזמנ' דהוי בשבת גופיה בחד עניינא ומדכתבי' בענין אחר דלאו שבת דהיינו במילה בצרעת ושבקיה לשלא בזמנ' ש"מ דבההיא הדרינן לכללין דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואפשר שלזה כיון רש"י בההיא דרב אשי ד"ה ואין עשה וכו' א"נ רב אשי נקט טעם הפשוט ועיקר סמיך אמאי דאמרן

ולמאי דאתאן עלה א"צ לראיות הרב כנה"ג והדבר ברור ממ"ש מעיק'. שו"ר שהדין ברור ומפורש בדברי התו' פ"ק דיבמות דף ג' ע"ב ד"ה ל"ת שכתבו וז"ל וא"ת אמאי לא ילפי' וכו' וכ"ת דהיינו מדקאמר לקמן וכו' א"כ היכי דחי עלה וכו' הכא תרי איסורי הא לא מפלגי' בשום מקום דילפי' מכלאים בציצית אפי' תרי איסורי. ועוד דלקמן כי בעי למילף מפסח ותמיד ומילה לא פרכי' האי עש"ב. הנה מפו' יוצא דכי ילפי' דעשה דוחה ל"ת אפי' נזדמנו לאותו עשה איסורין אחרים והוכיחו ג"כ מהך סוגי' דבעי למילף אחות אשה דתרי איסורי ממילה וכו' וההיא דפריך שם הכא תרי איסורי כבר כתבו התוס' שם בתירוצם דמאשת אח לא ילפינן בעלמא שמצותו בכך ומש"ה פריך הכא תרי איסורי דאחות אשה אפשר באחרת. וכ"כ בתוס' הרא"ש שם וע"ש במהרש"א ז"ל ומעתה הדברים ק"ו אחות אשה שלא מצינו לה היתר אפ"ה הוה בעי למילפה דהוה תרי איסורי ממילה וכו' דחד איסור' מילה בצרעת בשבת שכל א' מצינו לו התיר בפ"ע דין הוא שמילה דוחה גם שניהם יחד. ואני תמה על הרב הנז' שנעלם ממנו סוגיא דר"פ כ"ג דנזיר שזכרנו וגם דברי התוס' ז"ל הללו והנלע"ד כתבתי ודוק נ"ל

לימוד קלד כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דקידושין דף ל"ח ע"א ד"ה דאיקרוב עומר וכו' וז"ל בירוש' פריך למה לא אכלו מצה יבוא עשה וידחה ל"ת דחדש ומשני דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דאחר הדבור וכו' ע"ש ותימא ע"ז דבפ"ק דחגיגה דף ו' ע"א גבי חגיגה ב' כסף משמע להדי' דהא דישנה לפני הדבור חומר' היא ולא קולא דאמרי התם ב"ה שחגיגה ישנה לפני הדבור משא"כ בראיה ואפילו ב"ש לא פליגי התם אלא מטעמא אחרינא ע"ש. ובריש פ' הערל נמי חשיב חומר' הא דלפני הדבור ע"ש. ולזה י"ל דלענין מה שעשו אותו ונוהג קודם מהני לן דלהוי חמור כב' כסף מראיה אבל לשון העשה שנשנה קודם להיות דוחה ל"ת הנאמר בסיני בקולות וברקים לא מהני לן מה שנוהג קודם. ועוד יש לתמוה דבפר"א דמילה דף קל"ב ע"ב אמרינן לחד לישנא דמילה דוחה צרעת מ"ט דאתי עשה ודחי ל"ת ע"ש. והרי מילה עשה דקודם הדבור היא (ולא) דחי עשה דאחר הדבור. עוד אני תמה דבפ' קמא דיבמות דף ה' ע"ב קאמר היכא אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת אי ממיל' ותמיד ופסח דדחו שבת מה לכולהו שכן ישנן לפני הדבור ע"ש הרי