למודי ד' קמה

למילה שלא בזמנ' דבינוני ע"ש. מעתה קרא דבשר ודאי דלא קאי אביום הח'

ע"כ הרב ז"ל וז"ל וכן בדין דכיון דלאו א' דוחה ה"ה ב' לאוין וממילה גופה דדחיה שבת שמעינן שדוחה אפיל הרבה לאוין שהרי כמה לאוין נאמרו בשבת א"ד ז"ל. ואיברא שכ"כ התוס' בפ"ג מינין דף מ"א ע"ב ד"ה ואי וכו' ע"ש. ולע"ד מ"מ עדיין היא צריכ' רבה דבצרעת עשה ול"ת יש כדאי' התם בפר"א דמילה ע"ש ואי גלי קרא דעשה דמיל' דוחה ל"ת ועשה דשבת ב' לאוין וב' עשין מנ"ל דדחיא וכ"נ מדברי התו' הנז' ועיין בתוס' דיבמו' דף ך' ע"ב ד"ה והתקדשתם ע"ש. והי"ל להרב ז"ל להוכיח זה ממעשים בכל יום דמילה בזמנ' דוחה י"ט שחל בשב' דאיכא תרי לאוי ותרי עשה

ע"כ הרב שם ואם לחשך אדם לומר נהי דדחי לאו א' משם א' ואפי' יש בו לאוי יתירי כשבת אבל ב' לאוין מב' שמו' כגון שבת וצרעת לא דחיא הא נמי ליתא שהרי מצינן דעשה דוחה ב' לאוין מב' שמו' ואע"ג דאיכא בהו כרת כדאמר פ"ק דיבמו' דף ז' ע"ב דאצטריך עליה משום דסד"א תיתי מאשת אח ואע"ג דאחו' אשה תרי איסורי הואיל ואשתרי אשתרי וכו' הנה מפו' דאי לאו עליה הו"א דאתי עשה ודחי ל"ת דאשת אח ול"ת דאחו' אשה אע"פ שהן ב' לאוין ומב' שמו' ושניהן בכרת כ"ש מילה דדחי לאו דשבת ודצרעת שאין בצרעת כרת עש"ב ולענ"ד עדיין צריכין למודעי לרבא דמסיק שם דערוה גופה ל"צ קרא שאין עשה דוחה ל"ת דכרת ולית לי' הא דהואיל ואשתרי וכמ"ש התוס' שם ע"ש ותו דאפי' להך אוקמתא נשא מת ומת ואח"כ נשא חי הוא דילפינן מאשת אח כדאי' התם וה"נ בנ"ד דוקא היכא דנולד בשב' וצרעת באה לו לאחר שבת אבל היכא דנולד ובהרת עמו לא אמרינן הואיל וכו' דומיא דנשא מת ולא מת ואח"כ נשא חי דלא איחזיא לי' כלל כדאמרי' התם והרב הנז' כ' שם שאין זה מעלה ומוריד בנ"ד ע"ש ואנכי לא ידעתי למה ותו דלא דמיא נ"ד לאחו' אשה דהתם אשת אח ברור הוא להתירא הילכך אמרי' הואיל וכו' דהא לא משכחת אחו' אשה להתירא במקום מצוה בלא אשת אח אבל כאן דאיסור שבת לחודיה שרי רחמנא וכן צרעת לחודיה ומפני שבאין כאחת הוא דאתינן לאוסרו אימר דלא אמרי' הואיל וכו'

ע"כ הרב ז"ל דאף אי לא משכחינן חד עשה דדחי תרי לאוין בנ"ד פשיטא דדחי דכיון דיש כרת במילה אלימא לדחות תרי לאוי תדע דאמרי' בפ"ק דיבמו' דאתי עשה ודחי ל"ת דכרת מנ"ל אי ממילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתו' הרי אע"ג דבעלמ' אין עשה דוחה ל"ת דכרת מילה דחיא מתוך חומר שלה ה"נ בנ"ד מילה דוחה תרי לאוי אע"ג דבעלמא לא ע"ש ולע"ד התם הוא אחרי שגילה הכתוב שמילה דוחה שבת אז כי היכי דלא נילף מינה בעלמא אמרי' שהי' אפשר דמה שאמר' תורה שדוחה ל"ת דכרת הוא מפני שהיא חמור' וכן פסח ותמיד אמנם לשתהי' דוחה תרי לאוי מפני חומר זה בלא קרא ע"כ לא שמענו ותדע דבפר"א דמילה דף קל"ב אמרי' דאי לאו דגלי קרא שמילה דוחה צרעת הו"א דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש ואם איתא כיון דדחי' עשה ול"ת דשבת דיש בו כרת כ"ש שדוחה עשה ול"ת גרידא דצרעת אם הי' הטעם משום חומרא דמיל' ואף לכשת"ל דס"ל דצרעת חמור' מ"מ כיון שדוחה מיהא שבת דוחה צרעת משום חומרא דומיא דמ"ש הרב ז"ל דכיון שדוחה ל"ת ה"ה לב' לאוין אלא ע"כ ה"ט משום דהו"א דוקא שבת דקילא אבל צרעת דחמירא מנ"ל דדחיא והכי נמי שבת גרידא דחיא שבת וצרעת מנ"ל ויש לחלק אפי' לרבא דיליף התם מילה בזמנ' מק"ו דשבת דס"ל דשבת חמירא התם האי לחודיה קאי והאי לחודיה אבל לא שניהם כאחד

ע"כ הרב ואע"ג דבגמ' ל"ק שיש בה כרת אלא שנכרתו עליה וכו' אין אנו יכולין להכחיש את המוחש שכן בא הכתוב ונכרתה וכו' ובגמ' שם אמרו תיתי חדא מתרתי ממילה ופסח שכן כרת עש"ב. ולע"ד לא איריא דאע"ג דיש בה כרת היינו לגדול אך בקטן בן ח' דאיירינן בי' אין בו כרת ובגמ' גבי חדא מחדא דבעי' פרכא חשובה עדיפא לי' הא דנכרתו עליה אבל בחדא מתרתי דאפי' כל דהו פרכי' נקט הא דשכן כרת דמ"מ צד כרת יש בה ובר"פ הערל פריך הא דענוש כרת משום דאיירי בגדול ע"ש ובפ' אלו דברים דף ס"ט ע"ב אמרינן ואי אשמעי' מילה וכו' דליכא כרת אבל פסח דאיכא כרת ע"ש וה"נ איתא בפר"א דמילה דקל"ג ע"א ע"ש בפירש"י בפ' מי שמתו אההיא דולאחותו ע"ש וז"ב

ע"כ הרב ואפי' שבמילה לא הי' כרת עדיין יכולין אנו לומר דמילה שאני שנכרתו עליה וכו' ובספר יבין שמועה כלל רי"ז כ' שכתבו התוס' ז"ל בתמורה דף ל"ב דעשה שיש בו כרת אלים טובא למדחי עשה ול"ת וט"ס נפל שם וצ"ל בזבחים דל"ג ע"ב ואם עשה ול"ת דוחה כ"ש שדוחה ב' לאוין ע"ש. מ"ש שט"ס נפל לכאור' י"ל כן שטעו המגיהים שבמקום מ"ש בפ' כל הפסולין כתבו בפרק כל האסורין ועשו תמורה בזבחים אבל לא ראה הרב מ"ש ביבין שמועה כלל תק"ן ענין זה בשם תוס' דזבחים וכתב שכ"כ התוס' בפ' כל האסורין ויש לתמוה מהרב יבין שמועה שלא הזכיר מתו' דזבחים אלא דין עשה ול"ת ולא כתב שגם שאינו בעידנא דוחה עשה ול"ת ואפשר דלענין בעידנא אפי' חומרא אחרת דלאו כרת דוחה אותו עשה האמור אע"ג דלאו בעידנא וכמ"ש מדברי ר"י ז"ל בפ' תמיד נשחט דף נ"ט ע"ש אלא מיהו חומרא דכרת אהני למדחי עשה ול"ת מה שאין חומרא אחרת דוחה וכמ"ש בזבחים ומ"ש הרב הנזכר ואם עשה ול"ת דוחה כ"ש ב' לאוין לע"ד לא כתבו כן בזבחים אלא בעשה דכרת ממש כפסח אבל חומרא אחרת לא וכמ"ש שם להדיא דאע"ג דעשה דמצורע חמיר לא הוה דחי אלא עשה ולא ל"ת ועשה ע"ש. וכבר נתבאר דמילה בזמנה אינ' בכרת ומה שנכרתו עליה וכו' לא עדיף מחומרא דמצורע תדע דאי מילה בזמנה חשיב עשה דכרת תק' לך לפי מ"ש התוס' דזבחים דעשה דכרת דוחה ל"ת ועשה בלא קרא אלא מתוך חומר שבו והלא בפר"א דמילה דף קל"ב ע"ב אמרו שם ל"א מילה דוחה צרעת דאתיא עשה ודחי ל"ת הדר אמר וכו' האי ל"ת ועשה הוא ע"ש ומה בכך כיון דעשה דכרת הוא דחי עשה ול"ת וגם לל"ק הא ק' למ"ל קרא מה"ט ותו דהא דבעי בעידנא ממילה בצרעת יליף לה התם רב אשי ע"ש ומאי אריא הא בלא"ה עשה דכרת דוחה גם שאינו בעידנא כמ"ש בזבחים ובפ' תמיד נשחט ועכ"ל כדכתיבנא דמילה בזמנה אין בה כרת וכ"מ בחי' הרמב"ן ז"ל פ"ק דיבמו' שם וכ"כ בחי' הרשב"א ז"ל בפר"א דמילה שם ע"ש וא"ת אכתי כיון דעשה דמילה חמיר מיהא שנכרתו עליה וכו' וצד כרת מעתה גם שלא בעידנא היא דוחה כמ"ש בזבחים ובפ' תמיד נשחט גבי מצורע וא"כ היכי יליף מינה רב אשי דבעי' בעידנא וי"ל דכיון דהא מיהא גלי קרא שדוחה עשה ול"ת דצרע' משום חומרא תו לא מהניא חומריה למדחי אם הי' שלא בעידנא דוקא בעשה דכרת כמ"ש בזבחים ולפי מ"ש התו' בפר"א דמילה שם ד"ה האי וכו' דלסימנא בעלמא נקטיה ע"ש. לא מכרעא מההיא דרב אשי ול"ק מאי דאקשי'. א"ק עדיין בעיני הדבר דלמאי אצטריך בשר דכתי' גבי גדול למילה שדוחה צרעת כדאי' התם כיון דכרת ממש הוא ודוחה עשה ול"ת והנר' אצלי שלא כ"כ התו' אלא דוקא בעשה דפסח דכרת גמור הוא שאם לא עשאו חייב כרת אבל מילה אם לא עשאה בצרעת כשמל אח"כ פקע לי' כרת לגמרי ועיין מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א דמילה ע"ש ועיין בתו' דר"פ אלו הן הלוקין די"ד ע"א ד"ה לאפוקי ע"ש

ולפום מאי דאמרן אין מקום למ"ש הרב מש"ל ז"ל בפ"י מה' טומאת צרעת לדעת הרמב"ם ז"ל דלרב אשי אין בצרעת אלא ל"ת ונרא' מדבריו דהשתא אצ"ל דלסימנא בעלמא נקטי'