למודי ד' קמד

א' ע"ש. לי הצעיר לא נהירא שהרי פסח נמי נכתב על תנאי לענין טמא ודרך רחוקה דליתנהו בפסח והנכון כמ"ש ודברי התוס' תמוהים וצ"ע

לימוד קלב שמעתי באומרים לי דביוכיח לבטל הק"ו פרכינן ביה כל דהו וראייתם מתוס' רפ"ק דזבחים דף י' ע"ב ד"ה כחטאת וכו' שכתבו דצד כרת לא פרכי' בחדא מחדא דכל דהו לא פרכי' ע"ש. ושם דף י"א ע"א ד"ה אשם וכו' כתבו וז"ל לא שייך למימר חטאת תוכיח דאיכא למימר מה לחטאת שכן דמה למעלה ושכן צד כרת ושכן באה בצבור ע"ש. הרי מבואר דביוכיח פרכינן שכן צד כרת דהוי כל דהו. ולי נראה דאינה ראי' דמשום אידך פרכא דדמה למעלה דהוי פרכא מעליא נקטו התוס' הנך שארא ועיקר פירכא היא מדמה למעלה. ועוד נראה דצד כרת שכתבו התוס' היינו פרכא דשכן מכפרת על חייבי כריתות כדאיתא לעיל בגמ' ומש"ה כתבו התוס' הך פירכא ביוכיח מיהו אי אתינן למילף מחטאת דשמיעת קול ולמימר דחטאת דשמיעת קול יוכיח הא ודאי דליכא למפ' הא דצד כרת דפרכא כל דהו הואי דהיינו שם חטאת אלא דהתוס' קיימי ביוכיח משאר חטאת. דבשמיעת קול לא א"ש מ"ש מה לחטאת שכן צד כרת אלא שם חטאת הוא ומיהו ודאי הא דבאה בצבור ע"כ דפרכ' גמורה היא דאי לא עדיין ק' אק"ו דאביי דלעיל דיליף אשם מעולה שדמה למטה ע"ש והאיכא למימר חטאת דשמיעת קול יוכיח ולא שייך השתא שום פרכא אלא ודאי כדאמרן וכן מוכח מדאמרינן התם דף ה' ע"א ע"ש אלא מיהו הא ק"ל אמאי נטרו התו' בזה אק"ו דרבא הול"ל הכי אדאביי דלעיל מניה וצ"ע. ועוד לימא חטאת שמיעת קול יוכיח שאינה בצבור וצ"ע:

שבתי וראיתי לתוס' לעיל שהקש' האי קושי' בהג"ה דלימא חטאת יוכיח והניחו בקושיא. ואיברא מ"מ דברי ההג"ה תמוהים דהא איכא למפרך מה לחטאת שכן טעונה מתנות על ד' קרנות ואצבע וקרן וחודה כדאמרי' התם בגמ' לר"א וצ"ע. ויש מי שאומר דאיכא למימר עולת העוף תוכיח שאינה באלו ודמה למענה כדאמרי' התם בגמ' וכי פרכת מה לעולת עוף שכן כליל חטאת יוכיח וחזר הדין וכו' וליתא לק"ו דעולה

וראיתי להרב ברכת הזבח ז"ל שהקש' אמ"ש התו' ותו לימא חטאת יוכיח וז"ל וצ"ע דהא איכא למפרך מה לחטאת שכן נכנס דמה לפנים פסולה ושכן צד כרת ושכן באה בצבור וכמ"ש התוס' לקמן ע"ש. ומ"ש שכן נכנס דמה לפנים פסולה אני תמה מהו אומר שהרי התם פרכינן בגמ' האי פרכא ומשני אית ני' לר"א אף האשם שאם נכנס דמו לפנים פסול' וכדמייתי התם בתר הכי מדר"א דאית לי' הכי להדיא גם הך פרכא דבאין בצבור כל דהו הוי וכן צד כרת אלא שהתו' קיימי בסתם חטאת ונקטו באה בצבור משים אידך פרכא מיהו אי אתינן למימר חטאת שמיעת קול תוכיח אז ליכא למפ' אלא הא דשכן דמה למעלה אבל אי קשיא מה שהקשינו וצ"ע

ודע דמה שהקש' התוס' שם ד"ה ומה עולה וכו' ע"ש לכאור' הוא תמוה דמאי ק"ו דה"נ איכא למפרך להצד השוה שכן צד כרת ודוחק לומר דקושיתם למאי דלא ס"ד לר"א האי פרכא וכמ"ש הרב ברה"ז ע"ש דמ"ש שם דפסח יוכיח ט"ס הוא וצ"ל דאשם יוכיח והיינו דנילף מחטאת ואשם וכן הוא בגירסתינו בת' לקמן דף י"ב ע"ב ד"ה מה הצר וכו' שהקשו קושיא זו בעצמה וכתבו שם וז"ל ותיתי מחטאת ופסח ואשם וקושיתם לפי האמת דיליף ר"א לאשם מהקישא א"כ נילף לעולה ממה הצד מחטאת ופסח ואשם דהשתא א"ש למפרך שכן צד כרת והתוס' שם תירצו לקושיא זו בטיב והיינו דאפ"ה איכא צד כרת ומ"מ שפיר פריך אחטאת ופסח לגבי אשם לר"א שכן צד כרת דלא שייך צד כרת באשם כמו בחטאת ופסח ע"ש וכן נרא' מלשונם שם בקושיא וברור ומדברי מהרש"א ז"ל בחי' הלכות פ"ק דשבועות דף ט' ע"א בתוס' ד"ה הואיל נר' דס"ל דביוכיח פרכינן כל דהו ע"ש

לימוד קלג נסתפקתי בכהן ונזיר מצורע אם הוא מגלח בזמן הגלחתו דאע"ג דכתיב ראשו במצורע למימרא דאם הי' נזיר מגלח ואתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר וכן זקנו אצטריך לשאם הוא כהן דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דכהן כדאי' פ"ק דיבמות דף ה' ע"ש ה"מ בכהן לחודיה או נזיר לחודיה אך בכהן והוא נזיר והוא מצורע מה נידון בי' מי אמרי' כיון דקפיד רחמנא שיתקיים עשה דמצורע עכ"פ לגבי ל"ת ועשה דכהן וכן לגבי ל"ת ועשה דנזיר הה"נ בבאין כאחד וכן בדין דהא כתיב את זקנו בהדי את ראשו דאיירי בנזיר ועלה קאי זקנו א"ד הא כדאית' וכו' ועשה דמצורע אין כחו אלא כעשה ול"ת גרידא ואין יכול לעמוד בפני שני לאוין וב' עשין ואין לומר דמדאצטריך זקנו דהוה יליף מראשו דגלי לן דעשה דמצורע דוחה ל"ת ועשה שמעינן דלכהן ונזיר והוא מצורע אצטריך. דליתא דבפ"ב נזירין דף נ"ח מצרכינן לתרוייהו ע"ש

ומההיא דתניא בספרי ומייתי לה רש"י והתוס' בפרק מי שמתו דף י"ט ע"ב דאצטריך לאביו בנזיר למימר דמטמא למ"מ ולאמו לשאם הי' כהן שיש לו ב' קדושות שמטמא למ"מ ולאחיו לכ"ג ונזיר ע"ש. נרא' לכאור' דבנ"ד לא דחי שניהם דהא אי לאו לאמו ה"א דדוקא נזיר שמטמא למ"מ דעשה דמ"מ חמיר שדוחה עשה ול"ת דנזיר אבל לדחות גם עשה ול"ת דכהן בהדי הדדי לא. ומיהו נרא' דאדרב' משם למדנו דכיון דלפום קושטא חזינן דמהדר קרא אכל חומרות דשייכי. דמ"מ מת מצוה דוחה כולם ואפי' חומרות שלא באו מחמת עצמו כגון הולך לשחוט פסחו וכו' איכפל קרא לאשמעינן מינה ילפינן דכי בעי רחמנא שתהי' מצוה זו דוחה האיסור העומד כנגדה לעולם היא דוחה והולכת ואפי' הן מאה ועיין בתוס' דפ"ב נזירין שם ד"ה ולמאן וכו' שנראה מדבריהם שם כס' זו עש"ב

שו"ר הדבר ברור ולימוד ערוך הוא בידינו ובמחלוקת ר"י ור"ע בר"פ כ"ג דנזיר היא שנויה ושם נאמר ולר"י כ"ג והוא נזיר מנלן כיון דשרא רחמנא חד לאו גבי מ"מ מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוי וע"ש בפירש"י והתוס' הרי דס"ל לר"י דאמרי' מ"ל חד לאו וכו' ולע"ד גם לר"ע היינו דאשמעי' קרא ומינה גמרינן וכדכתיבנא וכך נ"ל לדקדק מדברי התו' שם ד"ה ולאחותו למ"ל ע"ש

ואחרי שובי ראיתי להרב כנה"ג ז"ל בתשובה ח"ב סי' ס"ו נשאול נשאל במילה בשבת ויש שם בהרת אם ימול בשבת וכתב שם וז"ל ובברייתא בת"כ מבואר שדוחה דתני' התם וביום הח' ימול אפי' בשבת וכו' או מקיים אני מחלליה וכו' אף במילה ומה אני מקיים וביום הח' ימול חוץ משבת ת"ל וביום אפי' בשבת. בשר ערלתו אעפ"י שיש שם בהרת ע"כ הרי מבואר דימול בשר דדרשינן אעפ"י שיש שם בהרת קאי אביום הח' דדרשינן אף בשבת א"ד ז"ל. ואיברא שכ"נ מפירש"י בפר"א דמילה דף קל"ד ע"ב ד"ה ערלתו ודאי ע"ש

האמנם תמה אני על הרב ז"ל שא"כ מהו זה שאמר רבא בפר"א דמילה דף קל"ב ע"ב מילה בזמנה דוחה ל"צ קרא מק"ו אתיא ומה שבת חמור' דוחה צרעת לכ"ש ע"ש ומאי אריא אימא קרא אצטריך למשרי צרעת אף בשבת דבשר אביום הח' קאי כמ"ש הרב ז"ל אלא ודאי דאין זה מוכרח דקאי רבויא דבשר אריבויא דוביום אלא אמאי דכתיב להדיא הח' כדקאמר רבא מילה בזמנ' ל"ל קרא אלמא רבויא דבשר אבזמנה קאי וה"ט משום דכתיב להדיא ומ"ש רש"י ז"ל ד"ה הנז' התם מעצמו מוכרע דע"כ לדרוש כן ותו ק"ל דלמאי דמוקי רבא קרא דבשר