למודי ד' קמא

בי"ט הוא משום דכיון דרחמנא אמר לתקוע אין להם לגזור לעקור המצוה לגמרי וכמ"ש הרב מ"א והרב ט"ז ז"ל ע"ש. לכן לא הוק' לו אלא אשבת גופי' דלמ"ל גזרה דרבה ת"ל משום כלי שיר ושלא כמו שהבינו הרב ט"ז והרב פר"ח ז"ל סי' הנז' שהרא"ם ז"ל מק' אי"ט אלא שהרב מ"א מפרק לה משם מהרמ"פ ז"ל שאין ס' לגזור בשבת ולא בי"ט והיא שייכא בשניהם וכ"כ הרב פר"ח ז"ל ע"ש. אך לשון הר"מ במז"ל פ"ב דשופר והסמ"ג ז"ל שכתבו ומן הדין יבוא עשה של תורה וידח' שבות של דבריהם וכו' ע"ש. יורה יורה שכך היא שורת הדין דעשה של תורה עדיף משבות דכלי שיר וי"ל דה"ק ומן הדין וכו' כך היה ראוי כיון שאין גזירה זו צודקת בי"ט דקמיעקרא וכיון דכן דין הוא שגם בשבת לא קיימא הך גזירה משום חוכא ועיין בס' מרכבת המשנ' למהר"א ז"ל שתמה על לשון זה של רבי' משם מהר"י הכהן ז"ל דהקי"ל שהעמידו דבריהם לבטל עשה של תורה בשוא"ת כדאמרי' בהאשה רבה והניח בצ"ע. ולא ראו מ"ש הרב מ"א והרב פר"ח ז"ל דקיימי ליישב מה שהק' הרא"ם ז"ל דאיהו גופיה קאי לדברי הסמ"ג שכתב ומן הדין וכו' כלשון רבי' וע"כ כדכתי' והוא פשוט

וראיתי בתשב"ץ ז"ל בסי' רי"ג מח"ב שכתב כמ"ש הרפר"ח לקושיא אחרת ע"ש. אך מ"ש קודם לזה שם וז"ל שאין מבטלין מ"ע דאורייתא משום חשש שלא יעבור על ל"ת גרידא שאפי' לעבור עליו בידים מותר דאתי עשה ודחי ל"ת ע"ש. ק"ל עלה סדין בציצית מאי א"ל אלא ה"ט משום דלא הוה בעידנא ה"נ ל"ש וצ"ע. וראיתי לתוס' דר"פ י"ט דר"ה ד"ה רדיית הפת שנר' שהרגישו בזה בס"ד אך לא זכינו לטעמן ונימוקו וע"ש. ועיין מ"ש שם הרב חי' הלכות ובמ"ש הוא עצמו גם בתוס' חולין דף פ"ד ע"ב ד"ה תקיעת וע"ע בהר"ן פ"ק דשבת עלה ההיא דהדביק פת בתנור שכתב דאיסור תקיעה משום עובדין דחול הוא ע"ש ואפשר שזה כוונתם כאן וע"ע מ"ש הר"ן בר"ה אמתני' דאין מפקחין עליו את הגל ע"ש. ולפ"ז א"ש דברי הר"ם והסמ"ג ממה שהק' הרא"ם כמבואר. ובקונט' קרית מועדנו ה' מגילה הארכתי בעניותי ע"ש]

ומה שתי' הגאון ז"ל והמתבאר מדבריו דהיכא דהוי בעידנא אתא עשה ודחי ל"ת ועשה וראיתי להרב יבין שמועה דף קכ"א ע"ב שתמה עליו מדאמר ר"ל כל מקום שאתה מוציא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת וע"כ דמיירי דוקא בעידנא כדאמר פ"ק דביצה דף ח' ע"ב ע"ש. וא"כ לימא רבותא כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ועשה וכו' ולזה י"ל דמשום רישא נקט דאי הוה קאמר הכי הו"א דבל"ת גרידא גם אפשר לקיים שניהם אתי עשה ודוחהו

עוד הק' הרב מדאמר בפ' אלו מציאות דף ל"ב טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו וכו' האי עשה האי ל"ת ועשה וכו' ע"ש. והתם בעידנא הוא עש"ב. ומהא דפריך התם לעיל מניה דף ל' גבי כהן והיא בבית הקברות למ"ל והתעלמת פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה ע"ש. לא ק"ל להרב ז"ל די"ל כמ"ש ה"ה ז"ל בפי"א דאבידה דבעידנא דעייל לבית הקברות לא מקיים עשה דהשבה עד דמהדר לה למרה ע"ש. או י"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה הא אין וכו' דסמיך אותו מי דחי' איסורא וכו' ולפי מה שכתבו עוד שם וז"ל ולקמן נמי עדיפא משני דהוה דחי אפי' לאו ועשה אי לאו קרא וכו' ע"ש. א"ש מה שהק' הרב. א"ק עדיין לפי מ"ש בפ"ק דיבמות דף ה' ד"ה ואכתי ע"ש:

ומ"מ יש ליישב גם מההיא דס"פ שלוח הקן דף קמ"א דקאמר האי עשה והאי ל"ת ועשה ע"ש. ל"ק לגאון ז"ל. עיין בתוס' דפ' תמיד נשחט דף נ"ט ע"א ד"ה אתי עשה וכו' ע"ש:

אמנם לי קשה עוד מדאמרי' בפר"א דמילה דף תל"ב ע"ב לחד לישנא דתנא ה"ק מילה דוחה צרעת מ"ט דאתי עשה ודחי ל"ת הדר אמר אימר דאמר דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא האי עשה ול"ת הוא ע"ש. ואע"ג דהוה בעידנא ואין לומר דאחרי שגילה קרא בשר ערלתו הוא דילפינן מינה דין זה שכ' הרא"ם ז"ל דליתא דלא גמרינן ממילה אלא דדחי ל"ת ועשה גרידא אך כי יש בו כרת וסקילה כמ"ש הרא"ם י"ל מי גמרינן. ולזה י"ל דס"ל כס' דמ"ל חומרא זוטא מ"ל חומרא רבה ועיין בהרא"ם ז"ל פ' משפטים גבי מעם מזבחי ע"ש. ותו דאדגמרת ממילה בצרעת נילף מכיבוד לחומרא דלא דחי ותו מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות ושכן כרת כמ"ש התו' שם ד"ה האי עשה וכו' ע"ש. ותו קשיא עליה אותה שאמרו בפ' במה מדליקין דף כ"ה ע"ב ובפ' כיצד צולין דאין עשה דשרפת קדשים דוחה עשה ול"ת די"ט ע"ש. דהוה נמי בעידנא. ותו ק' מדאמר בפ"ב דיבמות דף ך' בשלמא אלמנה מן הנישואין עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש. ונראה ליישב לזה לפי מ"ש הר"ן ז"ל בחי' לפ"ב דסנהדרין דף ך' וז"ל וכי אקשינן בגמ' בשלמא מן הנישואין וכו' לרוחא דמלתא קאמר דאפי' לא פסיקא לן דעשה הש"ב ידחה לאו ועשה שאינו ש"ב מ"מ מאי אמרת באלמנה מן האירוסין ומתרץ גזירה וכו' ובהאי תי' איתרצא קו' קמייתא וכו' עש"ב. ומעתה לק"מ והרי הוא כמבואר. א"ק מ"ש שם בדף כ"ח ע"א באלמנה מן הנישואין כ"ע ל"פ דלא פטרת דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' ע"ש. והנרא' אלי דלא כ"כ הרא"ם ז"ל אלא היכא דלא אפשר לקיים העשה בע"א אבל הכא דאפשר בחליצה מיהא כדקאמר התם אע"ג דהשתא ס"ל דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא כדאי' שם ה"מ בעשה לגבי ל"ת אך לגבי ל"ת ועשה אהניא לן האי ס' דלא דחי כיון דמ"מ חליצה פטרה ועיין מ"ש בלימוד פ"ח ע"ש. ולפ"ז יש מקום ליישב מה שהק' התוס' פ"ק דיבמות דף ו' ע"א ד"ה שכן לפירש"י בקושיא ב' ע"ש. ומעתה מייתבא נמי ההיא דפר"א דמילה דכיון דמקיים מצות מילה אחרי שיתרפא ולא מיעקרא לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה. וא"ש נמי ההיא דשריפת קדשים דהא אפשר לקיים מצות שריפה אח"כ ובכה"ג אין דוחה ל"ת ועשה. ואחרי מופלג ראיתי בתו' פ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולה שכתבו ס' זו לקושיא אחרת ע"ש. והשתא ניחא ג"כ מה שיש לתמוה להרא"ם ז"ל מהדאמרינן בפ"א דביצה דף ח' אימור דאמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת וכו' דבעידנא דקמעקר לאו קמקיים לעשה הכא בעידנא וכו' לא מקיים לעשה הא ל"ק דבהדי דכתיש קמכסי ס"ס י"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' ע"ש. מפורש יוצא דאפילו בעידנא אין עשה דוחה ל"ת ועשה. אכן הדבר ברור הוא דהתם שאני כיון שאפשר לכסות לערב. ושו"ר להרב שם בכלל רי"ד שכ"כ משם הרשב"א ז"ל ע"ש. ואע"ג דלאלתר בעינן ה"מ כלפי ל"ת גרידא אבל במקום עשה ול"ת אין עשה דוחה אותם אע"ג דהוו בעידנא דמ"מ אפשר אח"כ. וראיתי אחרי כן להרב לשון למודים ז"ל בהל' ציצית סימן ח' שהק' להרא"ם ז"ל מההיא דשריפת קדשים וההיא דכיסוי ותירץ יתיב כמ"ש וישב מה שהק' הרב יבין שמועה כמ"ש ע"ש

ולפי מ"ש בדעת הרא"ם ז"ל דהיכא דאפשר לקיים המצו' עכ"פ אפי' בעידנא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ה"נ לענין גזיר' דרבנן דלא העמידו דבריהם היכא דהוי בעידנא כמ"ש הרא"ם ז"ל ה"מ היכא דלא אפשר לקיים מצוה של תורה בע"א אלא ע"י דעקר שבות של דבריהם דומיא דשופר בשבת. דאי אמרת דאפי' אפשר לקיים של תורה אחרי כן בלא עקירת דשבות כיון דהוי בעידנא לא העמידו דבריהם היכי מייתי עלה הרא"ם ז"ל מההיא דכיבוד ודרבי לוי ע"ש. התם שאני דא"א בע"א כדכתיבנא אלא ודאי כאמור. ומעתה אין מקום למ"ש הרב ארעא דרבנן בהשמטות סימן י"ט לישב מה שהק' לפיר"ת דס' משילין לפי דברי הרא"ם הללו עס"ב דהתם אפשר לקיים אח"כ בחול