למודי ד' קמ

מוציאין לכפרים משא"כ בני העיר לבני כרכין דעבר חיובייהו וכו' שכבר קראו בי"ד דט"ו לדידהו שאינו מחוייב מש"ה פשיטא לי' לירושלמי דאין מוציאין ובני כרכין דאכתי לא מטא זמן חיובייהו נסתפקו אם יוציאו לבני עיירות ומש"ס דילן ליכא הוכח' דבדיעבד לא יצא ולכתחי' אמרינן שאין תלוי ברצונם אי בעי וכו' דזמנו של זה וכו' ומנ"ל דדיעבד לא יצא אלו הן דבריו ז"ל. ולא אוכל להבין דכיון דבהא דאכתי לא מטא זמן חיובייהו מיבעי' בעי לה ולא איפשיטא איך פשטה רש"י ז"ל להקל דבן עיר מוציא לבן כפר ותפשוט לי' א"כ ממתני' דמוציא. ותו דא"ה למה הוצרכו לומ' בירוש' ויבוא כהדא דאר"ח וכו' הכל יוצאין בי"ד הול"ל בפשיטות א"ד כיון דלא מטא זמן חיובייהו מחויב בדבר קרינן בי' אלא שהדבר ברור דל"ש לי' בין מטי ללא מטי. ומ"ש דלכתחילה אמרינן שאין תלוי ברצונם וכו' אינו נראה לאוקמי קרא לכתחילה דולא יעבור אכולהו קאי וכמ"ש הרב המאירי ז"ל. ושו"ר בתוס' הרא"ש ז"ל פ"ק דיבמות דף י"ד ע"א הביא ראיה זו מהירוש' ע"ש

לעד"נ להליץ בעד רש"י ז"ל שכיון שאין בקיאין בקריאתה י"ל דכפרים שאני שמאחר שהקילו עליהם הקילו לגמרי שאף מי שאין מחויב בדבר מוציאם כיון דמשום קולא נגעו בה. וראיתי אח"כ להרב פר"ח ז"ל בסי' תפ"ט סק"ח שכ"כ ע"ש. וע"ע שם שדחה הוראת הדיין מהירו' הלז ע"ש. ואע"פ שבשופר ומגילה קי"ל אע"פ שיצא מוציא התם חיובא רמיא עליה באותו יום אלא שיצא אבל בספירת יום ששכח דפקע חיובי' לגמרי וכן בן עיר ובן כרך דלא שייך באותו יום ודאי דהו"ל שאינו מחויב בדבר ואע"פ שאמרו בירושלמי פ"ב דמגיל' יודע אשורית ויודע לעז אינו מוציא אחרים בלעז דיבוא כהדא כל שאינו מחויב בדבר יכו' ע"ש. ומביאו הר"ן ז"ל שם ע"ש אע"ג דרמיא עליה נמי חיובא באותו יום. התם שאני דמגיל' פסולה גרמה לו ולא דמיא אלא לשכח דשכחתי גרמה וכה"ג כתב הרב פר"ח בליקוטי א"ח סי' תרפ"ט לדעת בה"ג ע"ש. וראיתי להרב המאירי ז"ל פ"ב דמגילה שכתב וז"ל שאלו בתלמוד המערב בן עיר מהו שיוציא בן כרך והשיבו אינו מוציא שהרי נפטר וכו' בן כרך מוציא בן עיר שהרי מ"מ חיוב מגילה מוטל על הכל מתחיל' ליל י"ד ע"ש. וזה שלא כדברי הרב פר"ח ז"ל. ועיין בירוש' פ' מי שמתו הביאו הרא"ש ז"ל פ"ג שאכלו דף מ"ח דדייק מההיא דכל שאינו מחוייב בדבר וכו' הא חייב אפי' יצא מוציא ע"ש. וע"כ לחלק כדכתיב' דהא מההוא גופה דייק הירוש' לבן עיר שאין מוציא בן כרך אלא ודאי כאמור דחיובא דרמיא עליה באותו יום שאני. ושו"ר להרב מ"ק ז"ל שתפס עליו מההיא דאע"פ שיצא מוציא ע"ש. וליתא כדבר האמור

ואחרי מופלג ראיתי בתשו' להריב"ש ז"ל סימן שצ"א שכתב לחלק בין ההיא דירוש' דיודע לעז וכו' לההיא דאע"פ שיצא מוציא כמ"ש ויעלוז לבי. ומ"ש שם וז"ל אבל אי איכא לדמויי לההיא דבני אדם המקדשין בב"ה איכא לדמויי דאמרינן התם שמוציאין אחרים י"ח אע"פ שהמקדש אינו יוציא לפי שאינו במקום סעוד' אלא שעדיין יש לחלק בין כשהפסול מחמת המקום ובין כשהוא מחמת הקריאה עצמה א"ד ז"ל. איברא אנכי לא ידעתי מה בין זו לאותה שאמרו בירוש' בן עיר אינו מוציא בן כרך מפני שאינו מחויב בדבר וכן בן כרך לבן עיר אם לא משום שהכל יוצאין בי"ד ע"ש והלא שם אין הפסול אלא מחמת המקום ולחלק בין מקום קרוב לרחוק הוא דבר רחוק וצ"ע

ומ"ש הפר"ח שם סימן תפ"ט למצוא תקנה ע"י עניית אמן ומייתי לה מתקיעה ע"ש. לענ"ד לא דמי כלל דתקיעה בשעת ברכת הא' הי' דעתו לצאת נמצאת הברכ' נעשית כתקנה וכיון דכן מה לנו אם לא רצה אח"כ לצאת בתקיעת הב' וברור. ולעד"נ לקיים הוראת הדיין שלא אמרו כל שאינו מחויב בדבר וכו' אלא בודאי אבל בספירה דע"כ סופר מיהא מס' דהאיכא מ"ד דבל לילה היא מצוה בפ"ע בס' מיהא מוציא. עי"ל ע"פ מ"ש הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג ה' מגילה לדעת רש"י דקטן אע"פ שפטור לגמרי כיון שסופו לבוא לידי חיוב דאורייתא חייב טפי מאשה ע"ש. ה"נ כיון שסופו להתחייב לשנה אחרת מחויב בדבר קרינן ביה. ואחרי מופלג ראיתי להרב כנה"ג ז"ל בתשו' ח"ב סימן כ"ט שנשאל ע"ז ודחה הוראת קצת מרבני שאלוניקי שהורו שיכול להוציא. מה"ט דשאינו מחויב בדבר וחילק בין ההיא דאע"פ שיצא מוציא כדכתיבנא אך מ"ש שם לראיה ממה שחילקו בין קטן לאשה. לע"ד נהפוך הוא וכדכתיבנא ודברי הרב תמוהים וע"ש. וראיתי לרבינו ירוחם ז"ל בס' אדם ח"כ נתיב א' שכתב ואם אינו יודע אבי הבן לברך להכניסו א' מהעומדים מברך ומוציא דכל הברכות אע"פ שיצא מוציא עכ"ל. וזה מטה לדברינו איך שיהי' דעת רש"י מבואר דמשום קולא הוא וכאמור וכה"ג כתב הר"ן ז"ל שם במשנה וז"ל אלא שהכפרים וכו' שאין להם י' בטלנים ולא חזן הכנסת וש"צ שיקרא להם מגילה מקדימין וכו' ומגילה דליליא אפשר דלא קרו לה וכו' וכשם שהקילו על בני הכפרים להקדים כן הקילו עליהם שלא לקרות אלא מגיל' של יום ע"ש

וראיתי להרב אור יקרות ז"ל שהק' שדברי הר"ן ז"ל אלו סותרין למ"ש הוא עצמו בסוף המשנה שא' מהם הוא המוציאם וכו' וחיך כתב כאן שאין להם חזן וכו' שיקרא להם ע"ש. ותו ק"ל מ"ש הר"ן ז"ל שם ובלילה קורין אותה ביחיד ע"ש. והלא אין להם מי שיקרא. ונ"ל דמ"ש שאין להם וכו' שיקרא להם לא משום שאין בקיאין לקרות כפירש"י אלא מפני שאין להם י' בטלנים להשלים המנין וכיון שאין להם י' בטלנים אין קובעין חזן וש"צ וזהו שכתב שם ולא יצטרכו לחזור וליכנס שם ביום פורים לשמוע מ"מ בי' וכו' ועוד כתב שם ולמחר קורין אותה בעיירות בי' ע"ש. ומ"ש י' בטלנים אינו מדוקדק ולישנא בעלמא הוא. אלא שק' לזה מ"ש בירוש' פ"ק דמגילה תני כרך שאין בו י' תקנתו קלקלתו והרי הוא כעיר ע"ש. אבל עיין בהרא"ש ז"ל פ"ק דיבמות דף י"ד וינוח דעתך שדבריו הן הן דברי הר"ן ז"ל כאן וע"ש בתוס' ואין להאריך

לימוד קכט כתב הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג הל' שופר על מ"ש הסמ"ג ז"ל בי"ט של ר"ה שחל להיות בשבת שאין תוקעין וכו' אע"פ שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבוא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם וכו' גזרה וכו' ויעבירנו ד"א בר"ה ע"ש. וכתב עליו הרב ז"ל וז"ל דבתקיעה איסור שבות מדבריהם איכא וכו' משום גזרה דשמא יתקן כלי שיר וכו' א"ק דא"כ בלא גזרה דרבה נמי לא היה לנו לתקוע וכו' דיש כח לחכמים לבטל ד"ת מפני שבות בדבריהם דשוא"ת שאני כדאיתא בפ' מי שמתו י"ל דל"א שוא"ת שאני אלא היכא דליכא הכשר מצוה כגון ההיא דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל וכו' דבעידנא דקמעקר שבות דדבריהם לא מקיים עשה דתקיעה אבל באיסור תקיעה דרבנן דאיכא הכשר מצוה דבעידנא דקמעקר שבות דדבריהם מקיים עשה דתקיעה אין להם כח לחכמים להעמיד דבריהם במקום תורה ולומר שוא"ת שאני דהא בפ"ק דיבמות תניא יכול יהא כיבוד או"א דוחה שבת ת"ל וכו' ופריך מה להנך שכן הכשר מצוה דבעידנא דקעקר לאו מקיים עשה וכו' ואע"ג דכיבוד עשה גרידא וחילול שבת עשה ול"ת שיש בו כרת וסקיל' והיינו נמי הא דפריך רבא לר' לוי בפ' בתרא דר"ה וכי מלאכ' היא דאצט' קרא למעוטי משמע דאי מלאכה היא אצט' למעוטי אע"ג דשופר עשה וי"ט עשה ול"ת עכ"ד. ונר' ברור שכונתו להק' דבלא גזרה דרבה לא הי"ל לתקוע בשבת ואיך אומר הסמ"ג ומן הדין וכו' וכ"נ מדברי הרב מ"א ז"ל בסי' תקפ"ח שכן הבין ע"ש. ונר' כי מה שלא הוק' לו דנגזור מה"ט גם