למודי ד' קלט

מצה דלסתור הכלל לא דרשינן ומצה שאני וכאמור. וזהו שבירוש' במסכת סוכה אמתני' דפ' הישן דנשים ועבדים פטורין מסוכ' לא הזכירו שם כלל מנ"ל הא והיינו טעמא דס"ל משום דמ"ע שהז"ג היא ולית לי' דסד"א דנילף ט"ו ט"ו וכו' כדאמר בגמרין משום דלא דרשינן לה לסתור הכלל כיון דאתא למילי אחריני וכדאיתא התם אמתניתין די"ד סעודות וטעמ' דתשבו נמי לא ס"ל דחיוב' דתשבו אגברא רמי ולא אאשה ועיין בהרב מג"א סי' תרל"ט ס"ק ב' בהג"ה סי' ח' ע"ש וזה נ"ל כונת התוס' דערכין דוק שם

לימוד קכה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט ממעה"ק דין י"ג הלחם המורם מן התוד' ס' תרומ' הוא וכו' וכתב שם מרן הכ"מ ז"ל פ' התודה דף ע"ז ע"ב ומן הדין לא הי"ל לרבינו לכתוב פטורו ממיתה וכו' וקמי קב"ה גליא ע"ש. ולי נראה דנ"מ למלקות דכל חייבי מיתות לוקין עיין בפי' המשנה לרבי' ר"פ הלוקין וכ"כ רבינו בפ"א מה' מ"א דין י"ב גבי חלב וכו' דאין לוקין עליו מס' ע"ש. והתם כרת הוא ואע"ג דאיכ' מידי דפטורי ממיתה וחייבין מלקות כדאיתא בס"פ הנשרפין גבי מעילה ע"ש. התם הוא משום דאיכא ג"ש אלא דלענין מיתה הא מיעט רחמנא בו אבל הכא נהי דקרייה רחמנא תרומה למלתא אחריתי הוא כדאית' התם בתחלת הסוגיא ע"ש. ושו"ר להרב מש"ל ז"ל שכ"כ ע"ש. ועוד נ"ל דנ"מ למודר הנאה מדבר שיש בו מית' ביד"ש אם מותר ליהנות ממותר לחמי תודה או לא ועיין בהרב ט"ז ז"ל בי"ד ריש הלכות חלב ע"ש ועי"ל דנ"מ שלא לקוברו בין רשעים כמ"ש התוס' פ"ק דר"ה דף י"ב ע"א ד"ה תנא וכו' ע"ש

ודע דמסוגיא הלזו דפ' התוד' אני תמה על מ"ש התו' ס"פ הנשרפין ד"ה בו ולא בב"מ וכו' וז"ל כל הני דלעיל דלא ממעטינן דפסולי טומאה הם כתרומה וטבל אע"ג דלא ממעטינן דפסולי טומאה הם כתרומה וטבל אע"ג דלאו פיסולי טומאה הוא דמי לתרומה טפי מהני ע"ש. וכ"כ הר"ן ז"ל בחי' שם ע"ש. והדבר תמוה שא"כ מאי בעי התם פ' התודה והא כיון דתרומה קרייה רחמנא הא דמיא ודמי לתרומה טפי מהנך וק"ו הדברים ולא מימעיט מבן כיון דאתקש לתרומת מעשר וצ"ע

לימוד קכו כתב מרן הב"י י"ד ריש הל' שחיטה דעבדים משוחררים הן בכלל ישראל ולא שייך בהו שם עבדים ועבדים סתם היינו בלתי משוחררים ותמה על הטור שם שכתב עבדים משוחררים ע"ש. ופני תמה עליו דהוא עצמו כתב בח"ח סי' תרפ"ט חמ"ש הטור עבדים סתם דבעבדים משוחררים מיירי דאנו עבדים שמלו וטבלו וכו' מדין נשים הוא ע"ש וצ"ע. ועתה ראיתי הרב המופלא מופת הדור בס' ברכי יוסף נר"ו בריש י"ד הק' כן משם ה' חניה רבה וה' מ"ש והרב נר"ו תירץ יתיב דברים ראויים נמי שאמרן והאריך בפרט זה באר היטב ע"ש]

וראיתי להרב כרתי ופלתי ז"נ שכ' שם דמ"ש הרמב"ם בריש הל' מגינה עבדים משוחררים דוקא קאמר דעבדים גמורים פטורים דדוקא על בני ברית גזר המן ורצה לתרץ בזה קושית התוס' פ"ק דמגילה דף ד' ע"א ד"ה שאף וכו' שהק' דלמ"ל הקיש' ע"ש ואני אומר דעדיין קו' התוס' קושיא למאי דקאמר בגמ' דפ' אלו עוברין דף מ"ג מ"ב דאצטריך כל דסד"א כל שישנו בקום אכול מצה וכו' ע"ש. ואישתמיט מניה ג"כ דברי מרן הב"י בא"ח סימן הנזכר שכ' להדיא דלמפרשים שהיו בספק סכנה אף העבדים בכלל ספק כיון דמולי' היו ע"ש. אבל ראיתי להרא"ם ז"ל בתוספות על הסמ"ג שכתב בפשיטות דעבדים פטורים והביא ראי' מהתוספתא ע"ש שכ' דה"ט דשאף הן היו באותו הנס לא שייך בעבדים. וכן ראיתי להרדב"ז ז"ל בלשונות הרמב"ם ז"ל ח"א סימן קכ"ד וח"ב סי' מ"ד שכתב להדי' דעבדים פטורים אפילו לפי הספק סכנה ע"ש. וע"ש ג"כ בח"א סימן תת"ח באורך ע"ש ועיין בהרב פר"ח הלכות חנוכה סי' תרע"ה ס"ק ג' ע"ש ועיין בחי' הרב המאירי ז"ל פ"ק דמגילה כדברי מרן ז"ל וע"ע מ"ש שם בפ"ב בסוף משנה ששית ע"ש

לימוד קכז כתב הר"ן ז"ל רפ"ק דמגיל' בענין עיירו' המסופקות אם הן מוקפות וכו' ועוד שאפילו תאמר שהוא ס' שקול וכו' ונמצא פוטרו בשניהם וכו' הלכך קורא בראשון ופטור משני וכו' עש"ב. ותמה עליו הרב מש"ל ז"ל מדידיה ממ"ש בפ' ע"פ גבי ד' כוסות דמאי חזית דנקיל בהני מפי מהני ולפיכך צריך הסיבה בכולהו עש"ב. והוא ז"ל תירץ דהתם מיעקרא המצוה לגמרי דשמא הטעם הוא דבתראי עיקר וכן אפכא אבל כאן דקצת עיירות הן המסופקות לא מיעקרא ע"ש. ולענ"ד אין זה סי' דמ"מ באותו עיירות הרי נעקרה להן המצוה לגמרי וכי בשביל שבמקומות אחרים עושין הרי אלו קיימו. ותו דלמ"ל להר"ן ז"ל טעמא דמאי חזית הול"ל בפשיטות משום דמיעקר' ולא כתביה הר"ן אלא במבטל לגמרי והרב מ"ק ז"ל תירץ דשאני מגיל' דכתיב את הפסיק וכו'. ומ"ש משא"כ בשנחלקו בקבלתה. לענ"ד מ"ש הר"ן בהוצל וטבריה תרוייהו משום חסידותא ומ"ש שנחלקו וכו' בא לו' דלמה עשו חסידות משום הס' שנפל הא כדאיתיה והא כדאיתיה טבריה משום דהוי מיגלו וכו' והוצל משום שנחלקו וכו'. ומ"מ עיקר תירוצו אינו מכוין דהא דאת הפסיק דוקא בודאי אבל כי אתינן משום ספקא הא ודאי לית כאן סרך דהפסיק תדע דבשני י"ט של גליות איך אנו עושין הרי עובר בבל תוסיף אלא ע"כ כדכתיבנא. ולי נראה דלא דמי דהכוסות הם כמו עיירות דהחיוב אינו מוטל על הימים אל העיקר שאנו מסופקים בה אם היא מוקפת והשת' בשלמ' גבי כוסות דמיחלקי מהדדי א"כ שייך שפיר מאי חזית וכו' להפקיע מקמאי או מבתראי משא"כ גבי מגילה אין לומר מאי חזית כיון דהא מיהת הרי קורין בו מ"מ ומש"ה אמרינן דקורין בי"ד שפגע תחנה כנלע"ד ברור ועיין להרב שע"ה ז"ל ה' מקואות בכללי הספקות כלל ד' ע"ש

ומה שהק' הרב הנז' שם דהיכי אזלינן לדעת הגאונים אחר רוב עיירות הא הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ ע"ש לענ"ד לא דמי לט' חניות דחיישי' דילמא מאיסור' שקיל לי' ולא מהיתרא שהרי פירש החתיכה לפנינו ואפשר שהיא מהאיסור עצמו הילכך כל קבוע כמע"מ משא"כ הכא דעיירות אין אנו מסתפקין בהם שמא לקחו מהאיסור אלא שיש לחוש שמא היא מוקפת אז שפיר אמרינן דאזלינן בתר רוב עיירות שאינן מוקפות וזה ברור. שו"ר להרב לשון למודים ז"ל שכ"כ ובחנם תמה עליו תלמידו הרב שע"ה מדברי הכריתות ז"ל ע"ש: דשאני התם דשקיל ופירש מהאיסור דהיינו גוף הזריעה וא"ש ההיא דכל הצלמים ע"ש וברור

לימוד קכח כתב הר"ן ז"ל במתניתין דריש פ"ק דמגילה גבי כפרים שמקדימין ליום הכניסה וא' מהם הוא המוציאם שאין נראה שיהא אחד מבני העיר פוטרן כיון שאינו מחויב בדבר ע"ש ולאפוקי מ"ש רש"י ז"ל שם שצריכין שיקראנה להם א' מבני העיר ע"ש והרב פר"ח ז"ל בא"ח סי' תרפ"ח סייעיה להר"ן ז"ל מהירו' ורצה לפשוט בעיא דירוש' מש"ס דילן ע"ש ומצאתי להרב המאירי ז"ל בחי' שם שכתב וז"ל בני כרכין שקדמו לי"ד לא יצאו ובני עיירות שלא קראו בי"ד הרי הן בכלל מעוות לא יוכל לתקון ובהדיא אמרו זמנו של זה וכו' ואעפ"י שבתלמוד המערב אמרו הכל יוצאין בי"ד לא נאמר זה אלא על הספקות אלו דבריו ז"ל. ומעתה ליכא למיפשט מידי ומהרח"א ז"ל בס' מ"ק הליץ בעד רש"י דמאחר דבני העיר אכתי לא מטא זמן חיובייהו